למה נוסעים לאומן בראש השנה?

מי שעוקב אחר הבלוג הזה מספיק זמן, לא יכול לחשוד בי שאומן בראש השנה זו בחירה המועדפת עלי. נהרא נהרא ופשטיה[1]. כל אדם וכל זרם לפי דרכו. ובכל זאת קשה להתעלם מהתופעה. גם אם מתנתקים מהקמפיין המאורגן בתקשורת, שמשתתפים בו מדי שנה ידוענים נכבדים, מאריה דרעי, דרך דודו טופז ז"ל ועד אייל גולן, אלי יצפאן, קובי פרץ, ליאור נרקיס ואחרים, עדיין אי אפשר לעבור את הימים שלפני ראש השנה מבלי שמתישהו תיזרק לחלל האוויר השאלה: 'אתה נוסע לאומן' השנה? ואחר תיפרש בפנינו שורה ארוכה של אנשים, מוכרים יותר או פחות, שהביקור באוקראינה הקרה פעל עליהם נפלאות, פקד עקרות, הציל אותם מאסונות, העשיר את חשבון הבנק שלהם ובכלל הפך אותם למצליחנים ומוכרים.

הסיבה לפופולאריות הגואה

אם נדמה כאילו עם ישראל נחלק לשלושה לפני ראש השנה, אלה שנוסעים לאומן, אלה שעוד ייסעו לאומן ואלה שלעולם לא ייסעו, תחת מחאה אמונית או רציונליסטית, אז בהחלט יש מקום לבחון מה גורם לרבבות, מדי שנה, וביתר שאת בשנת מאתיים להסתלקותו של רבי נחמן, לעזוב את משפחותיהם ולהגיע לעיירה רחוקה ולא נעימה במזרח אירופה.

סוציולוגים, אנתרופולוגים וחוקרים מתחום התקשורת והעידן החדש ביקשו בשנים האחרונות לפענח את חידת ההשתטחות על קברי צדיקים, מל"ג בעומר אצל רשב"י ועד אומן בראש השנה. את רוב ההסברים שמצאו, כמו עדריות, פנייה לרגש, חולשת הנרטיב הרציונליסטי והחלפת התרבות המודרנית בזאת הפוסט-מודרנית, אפשר לנצל גם כדי להסביר למה אנשים שותים קוקה קולה, למרות שמדובר במשקה שמזיק לבריאות, ואם לא ממש חם, והקולה לא ממש קרה, ואתם לא ממש צמאים, אז גם המשקה, על פי אותו היגיון, אם נודה על האמת, גם לא ממש טעים.

נקודת החולשה של רוב ההסברים היא כי הם חכמים ברטרוספקטיבה. את העתיד, כפי שנדרש ממדע אמיתי, הם לעולם לא יצליחו לחזות ולגלות בדיוק איזו תופעה תהיה פופולארית ולמה.

הזמן, המקום והסובייקט

מהזווית של פנימיות התורה, ישנם שלושה היבטים הדורשים העמקה, ובעזרתם ניתן להבין את התופעה. הראשון הוא מה המשמעות של ראש השנה, או ליתר דיוק מה קורה בראש השנה. ההיבט השני הוא מה הערך של השתטחות על קברי צדיקים, והאם יש משמעות למועד ההשתטחות. האם ביקור בקברי צדיקים בערב ראש השנה הוא שווה ערך לביקור ביום חול או ביום ההילולה, הפטירה, של הצדיק. וההיבט השלישי הוא מיהו צדיק, כמה צדיקים יש, והאם ההחלטה על 'מינוי' צדיק נתונה בידי הציבור.

הנידון לפני הדיין בשעת גזר הדין

במובן הפשוט ראש השנה הוא יומא דדינא, יום הדין, שבו נקבע פוטנציאל החסד לעולם, הן ברמה הכללית והן ברמה הפרטית. המנה הפוטנציאלית של חסד, ואם תרצו חיים, בריאות ופרנסה, נקבעת בראש השנה. בעשרת ימי התשובה יש אפשרות רק להשפיע על החלוקה הפנימית של החסד. כבמעין משחק סכום אפס, האחד יכול להכביר על החסד בו זכה, אם עשה תשובה, על חשבון מקום או מישהו אחר שלא עשה תשובה.

ככזה, ראש השנה הוא ראש לכל ימות השנה ולכן מכיל בתוכו בזעיר אנפין את כל העתיד להתרחש במהלך השנה.

על-פי ההיגיון הברסלברי, אם ראש השנה הוא באמת היום בו הקב"ה יושב על כיסא הדין וגוזר הכל, וכל רגע מהווה מעין מיקרופילם לתקופה ארוכה יותר במהלך השנה, ולכן הזמן בו כה יקר ומקודש, מה ליהודי בשולחן חג, ארוחה ארוכה ודודות שלא ראה שנים. שיאכל בזריזות וירוץ להתבודד, לעמוד מול בורא עולם ולבקש על נפשו ועל משפחתו לקראת גזר הדין.

אוקיי, נניח ויש מי שמקבל היגיון זה, שיאכל מהר וירוץ לעמוד מול קונו, אבל למה באומן? מה רע בכותל? אצל רשב"י? או סתם בבית הכנסת השכונתי? ההיגיון היהודי מפנה את כל המתפללים לירושלים, המקום ממנו עולות התפילות, אז מדוע להרחיק מחוץ לארץ ישראל, כדי להתפלל ולבקש?

הדורמיטא

ראש השנה הוא לא רק יום הדין. השנה היא פעימה של חיות, ולא טווח טכני הנחלק לחודשים, שבועות וימים. בערב ראש השנה גוועת השנה החולפת וחוזרת למקורה, ובמקומה משתלשלת שנה חדשה הכוללת את השפע המובטח לעולם למשך שנה שלמה. לתהליך כולו קוראים בשפת הקבלה 'דורמיטא'[ii].

הליך הדורמיטא הוא תהליך של הסתלקות השנה שעברה, עליית העולמות למקורן וקליטה של שנה חדשה, פעימת חיות שלא הייתה קיימת קודם לכן. דורמיטא היא בארמית שינה, והיא מקבילה במידה רבה לשנת הגוף. כשאדם ישן נותרת בו מעט חיות, 'קיסטא דחיותא'[iii], על-פי ספר הזוהר. חיות זו היא המחזיקה אותו בחיים. רבדים נוספים בנפשו מעין עולים לדרגות גבוהות על מנת לצבור כוחות, כמו סוללה שעוברת טעינה מחודשת[iv]. באופן דומה העולם, מבחינה חיצונית, הולך לישון בערב ראש השנה[v], על מנת שיוכל להיטען בכוחות חדשים, בחיות חדשה, הנקראת שנה.

הראש

יסוד מרכזי בתורת החסידות הוא כי כל הנשמות בכל הדורות הן חלק מגוף אחד שלם. הגוף הזה קיים גם בכל דור ודור וגם בכל הדורות, והוא מורכב, כמו כל גוף, מנשמות שהן בבחינת ראש ונשמות שהן בבחינת רגליים, ידיים וכדומה.

נשמות הצדיקים הן הראש של הגוף. בהכללה ובפשטות ניתן לומר כי בתהליך עליית העולמות שתואר, הראש הוא העולה ראשון והוא הקרוב ביותר לבורא. היצמדות אל הצדיק בערב ראש השנה מעידה על קבלת המסורת כפי שהיא ונכונות להתאחדות לכדי ייחוד אחד, ולכן עלייה פנימית כגוף אחד שלם, שיש לו ראש, וירידה לצורך קבלת האור החדש. האחדות, הבאה לידי ביטוי בהתקרבות לצדיק, מקדמת גם המתקת דינים. כשכולם ביחד ניצבים לפני הבורא, על ראשיהם, הם בעלי כוח רב יותר.

מסיבה זאת מפורסם, בין היתר, כי רבי נחמן הכריז כי 'כל הענין שלי הוא רק ראש השנה. ומי שהיה אצלי בראש השנה ראוי לו לשמוח מאוד מאוד'. ו'כל מי שיבוא על קברי יתן מטבע לצדקה ויקרא את עשרת מזמורי התהילים אלך לאורך ולרוחב כדי להוציאו מהשאול'.

ההתאחדות של המאמין החי עם נשמת הצדיק אפשרית דווקא על ציונו בשל הקשר בין הנשמה לגוף. קשר שהולך ונפרם בהדרגה מרגע המיתה ועד לסיום שנת האבל, אך זוכה ליחס מחודש בעיקר בשני מועדים. הראשון הוא ביום הפטירה בכל שנה ושנה, שבו נוהגים לעלות לקבר ולקרוא קדיש לעילוי נשמת הנפטר. המועד השני הוא ראש השנה שבו מתקיימת עליית העולמות.

אם לסכם בצורה פשוטה, הרעיון הוא שבשל התהליך המתקיים בראש השנה טוב יותר להעלות את הבקשות עם נשמות ראשי ישראל, העומדים ניצבים בפני הבורא, כשמאחוריהם עם ישראל כולו, הגוף בשלמותו. בדרך זו יש סיכוי טוב יותר שהבקשות ישמעו וייענו. כמובן שבניגוד לטעות הנפוצה, לעתים בזדון ולעתים מתוך בורות, המתפללים אינם מתפללים לצדיק כי אם לבורא עולם. הם רק מבקשים מהצדיק שיסייע בידם להעלות את תפילתם השמימה.

למה אומן?

השאלה האחרונה היא כיצד יודעים מיהו צדיק? האם הרבבות הטסים דווקא לאומן ולא לקבריהם של צדיקים חשובים אחרים מתקופת התנאים ועד לעת האחרונה, אוחזים בידיהם בערובה כלשהי להשתטחותם.

למרות שזה יישמע מוזר, שאלה זו כלל אינה חשובה.

בשיח ברדיו דרומי, כשדנו בתופעה, העלו בחור שטען שעבורו אומן זה 'ניתוח לנפש', התעלות רוחנית וגילוי מעמקים. באותה נשימה הוא גם דאג לציין שאייל גולן, לא רק נוהג להשתטח בכל שנה על ציונו של ר' נחמן אלה הוא גם מייחס את כל ההצלחה שלו להשתטחויות ובקשות אלה בראש השנה. בדברים האחרונים יצר הדובר קשר בין בקשות ראש השנה על קבר ר' נחמן לבין הצלחה בחיים', תוך ניתוק חובת העבודה העצמית, הפנימית, היומיומית – קשר המרדד ומגחיך את מחשבת היהדות. ראש השנה, על-פי השיטה המוצעת, הוא כמו קורס נהיגה מונעת שנערך אחת לשנה ומאפס את כל הנקודות השליליות.

ברסלב Vs. יהדות?

רוב הזרמים ביהדות אינם מקבלים את הגישה הברסלברית. כולם מסכימים עם הנחת היסוד כי הזמן יקר מפז בראש השנה. אך אם מבחן האדם ותכלית חייו הם עבודת הזוגיות, חינוך הילדים, בניית הקן המשפחתי, ומבחן אופי בזמן שהות ממושכת עם החמות הדודות והדודים, שם הוא גם צריך להוכיח את עצמו דווקא בראש השנה, ולא במקום מרוחק ומבודד. אם לבקש, אז בתוך המשפחה ולא מחוצה לה. זאת מבלי להזכיר את הביקורת על היציאה מארץ ישראל.

ובכל זאת, אומן בראש השנה יכולה להיות חוויה מעניינת וחשובה אם הביקור עוזר להסיג מעט את זווית הראייה. לאפשר התבוננות אחרת על החיים, לקבל החלטות טובות לקראת השנה החדשה, לעבור 'ניתוח רוחני' ולהתקשר לתכני היהדות. אולם אם אומן היא חוויה חד פעמית. מעין הוקוס פוקוס, שבמהלכו מותר לבקש מה שרוצים, ולאחרי כן להתנתק מההתבוננויות החדשות והתובנות שעלו, אז עדיף כבר להישאר בחיק המשפחה בארץ ישראל. שם זה בטח נכון יותר.

כאן כתבתי על הרציונל שבהשתטחות על קברי צדיקים

ולבסוף, זו הזדמנות כמעט אחרונה לאחל לכולם כתיבה וחתימה טובה לשנה מוצלחת ומתוקה בכל ההיבטים!

רשימות מומלצות נוספות לראש השנה:

דורמיטא

תפילות ראש השנה בצפת

מדוע ראש השנה ארוך כל כך? על המשמעות של יום טוב שני

יום הולדת לאדם הראשון – אצל ענת דולב

השנה חייבים להשתנות – רשמים מהתוועדות סליחות

[i] חולין יח, ב. [ii] מאמרי אדמו"ר הזקן שם ע' תתפח ואילך. ביאורי הזהר להצ"צ שם ע' ת ואילך. ע' תיד. סידור (עם דא"ח) שער התקיעות רמו, ג. אוה"ת דרושים לר"ה ע' א'שסו ואילך. סה"מ תרס"ה ס"ע ט ואילך. ד"ה כנשר תרפ"ב פ"ה (קונטרס מאמרים תרפ"ב (קה"ת, תשנ"ב) ע' 41. [iii] זח"ג קפג, א. [iv] כאשר ארבעת חלקי הנשמה עולים לשאוב חיים. ראו: הרבי מליובאוויטש, תורת מנחם י, חלק ראשון, יום ב' דראש השנה, ה'תשי"ד, עמ' 7. לביאור נוסף על ה'קיסטא דחיותא' ראו בחיבור: 'חלומות ומשמעותם', פרק ג: 'להיכן עוזב השכל בזמן השינה'. [v] התהליך כולו קצת יותר מורכב ומתואר בארוכה בספר 'חלומות ומשמעותם', שעומד לראות אור בהוצאה מחודשת.