התפילה ארוכה מאוד. כמה פעמים אפשר לחזור שוב ושוב על אותן מילים?
השאלה האמיתית צריכה להיות מנוסחת בצורה הפוכה. כיצד אלפי מילים שנוסחו לפני מאות שנים ואנחנו חוזרים עליהם בכל יום, שלוש פעמים ביום, יכולות שלא להיתפס כמהלך טכני, ארוך, משמים וחסר חיות.
הרי אם היינו חוזרים על שפתותינו מאמר כלשהו, שוב ושוב, במוקדם היינו מתייאשים מהמלאכה.
השאלה הזו חשובה כי עולה ממנה שטבעי לגמרי שהתפילה נראית ארוכה מידי ובוודאי ייתכן שנרגיש במהלכה שאנו ממלמלים את המילים ללא חיבור פנימי או התעוררות ניכרת.
יחד עם זאת האתגר היומיומי הוא להתגבר על אותה הטבעיות. לשם כך נדרש מאמץ אקטיבי, מודע ורציף מצדנו, המתפללים.
מדוע המאמץ הזה חשוב? השאלה הזאת נובעת מהשאלה מדוע התפילה בכלל חשובה. מדוע היא רלוונטית לחיינו. חכמים מציעים מספר תשובות. מהיבט אחד ניתן לומר שהתפילה היא שעת ניתוק וחיבור. ניתוק מהעולם וחיבור לבורא. שעה, לא בזמן אלא כפנייה בנפש, שבה אני עוצר את המרוץ ושטף המשימות היומיות ומנסה לגלות את הדופק הפנימי של העולם. שעה שבה הטבעיות של העולם אינה שולטת בי והרוחות המנשבות בו אינן מכופפות אותי.
מכאן ברור שתפילה שהיא חסרת חיבור פנימי מסמנת ווי על המצווה אבל אינה מספקת לנו את המזון הנפשי והתודעתי שהיא אמורה לספק.
ודאי שקשה עד בלתי אפשרי להשיג התעלות והתרגשות במשך כל התפילה ובכל יום. אולם אין זה פותר אותנו מהמאמץ שאנו נדרשים להשקיע בכל יום כדי שהתפילה תיראה אחרת.
מה כולל המאמץ של התפילה? המאמץ הזה כולל התבוננות כללית במילות התפילה, בפירושיה ובקשרים בין הקטעים השונים שאנו חווים במהלכה. בכל יום אפשר לקבוע התבוננות בחלק קטן אחר מהתפילה. אחרי שמבינים את האמור בתפילה נדרשת התבוננות פרטית. כיצד הדברים שאני אומר והבנתי נוגעים לחיי. איך הם מתבטאים בזוגיות שלי או בהעדרה, בחיים המשפחתיים, בעבודה, בהורות ובלימוד.
ההתבוננות, על רבדיה השונים, עוזרת לי בשלב הראשון להבין מה אני אומר. ההבנה הזאת עשויה לכלול עומקים רבים. החל מהבנה מילולית של הטקסט ועד לביאורים חסידיים מעוררי נפש. בשלב השני ההתבוננות נועדה לעורר את כוח הדעת, את ההתקשרות והשייכות לתפילה, שהוא הכוח שיעורר אותנו רגשית בזמן התפילה וימנע ממנה מלהיות ארוכה ומשמימה.
כל זאת במטרה אחת. שנוכל לשוב לעולם לאחר התפילה כשרוח אחרת מנשבת בתוכנו.
