הבורא שלי: לפתח מערכת יחסים עם הבורא
מה הכוונה במערכת יחסים עם הבורא?
מדוע שהאדם ירצה במערכת יחסים אינטימית שכזו?
מהן דרגות היחסים האפשריות, וכיצד עושים זאת?
הבורא רוצה ביחסים יותר מאשר האדם. הוא מודע לריחוק, להסתר הפנים, למערבולות שהאדם חווה ובכל זאת מבקש את הקשר. והקשר הזה כשהוא מתקיים משנה את חיי האדם.
מקורות
על פי מאמר הרבי מליובאוויטש פורים, תש"כ, 1960
- הוא רוצה בקשר יותר ממך.
אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה.
:שיר השירים ה ב - אָנֹכִי ה' אֱ-לֹהֶיךָ שמות כ, ב
דודי הוא מלשון אהבה, והו"ע האהבה רבה שישנה מהעצם דלמעלה, עצמות ומהות א"ס ב"ה, לעצם הנשמה למטה, אשר מבלי הבט על כך שחטא ופגם ועבר את הדרך, ועד שחסר אצלו כל המדריגות והענינים, שלא זו בלבד שאינו בבחינת תמתי, ולא רק שאינו בבחינת יונתי, ולא רק שאינו בבחינת רעיתי, אלא שאינו אפילו בבחינת אחותי (כמו שיבואר לקמן ענין מדריגות אלו), הנה דודי דופק (וצועק ואומר) פתחי לי, שזהו מצד האהבה עצמית,
- יש לך השפעה על היחסים.
בהקדם מ"ש כמים הפנים לפנים גו',
וכידוע פירוש הבעש"ט8 על הפסוק9
הוי' צלך, דכשם שהצל עושה מה שהאדם עושה,
כך כביכול הוי' צלך, שלפי אופן הנהגת האדם למטה מתנהגים עמו מלמעלה.
וכדאיתא בזהר פרשת תצוה תא חזי עלמא תתאה קיימא לקבלא כו' ועלמא עילאה לא יהיב לי' אלא כגוונא דאיהו קיימא, אי איהו קיימא בנהירו דאנפין מתתא, כדין הכי נהרין לי' מעילא, והיינו, שכאשר האדם למטה הוא בנהירו דאנפין, בשמחה וחדוה, אזי נמשך גם מלמעלה שמחה וחדוה ונהירו דאנפין (משא"כ להיפך ח"ו).
- רובד אחד – מהו קשר
אחותי מורה על העבודה שמצד התעוררות האהבה הטבעית, כמו אח ואחות שאהבתם והתקשרותם (אחות מלשון איחוי45) זל"ז אינו ענין שצריך הסבר, הבנה והשגה וראיות, אלא זהו ענין טבעי בהם. וכן הוא גם בתחילת העבודה (כאשר עדיין אין לו מאומה, כי אם ענין המס"נ בלבד שהעמיד והעביר אותו (עס האָט אים איבערגעשטעלט) מן הקצה אל הקצה), שמתחיל עבודתו מלמטה מטה ביותר, היינו שמתחיל להתעורר אצלו האהבה טבעית, שהיא האהבה המסותרת שהיא ירושה לנו מאבותינו34, מאברהם אבינו, אחד הי' אברהם46.
- רעיתי – רובד שני
והנהלאחרי דרגת העבודה דאחותי באים לעבודה נעלית יותר, שנקראת בשם רעיתי. והענין בזה, כדאיתא במדרש רעיתי פרנסתי, שישראל מפרנסים כביכול לאביהם שבשמים.
והיינו, כמשל ענין הפרנסה שהו"ע האכילה כפי שהוא באדם, שמחבר הנפש עם הגוף, שהרי הנפש מצד עצמה היא תכלית הרוחניות, ואילו הגוף ענינו גשם וחומר, ואיך יהי' החיבור שביניהם, אלא ענין זה נעשה ע"י האכילה ושתי', שנקראים בכללות בשם פרנסה.
וכמו"כ יובן למעלה, דהנה אמרו רז"ל מה הנשמה ממלאה את הגוף כך הקב"ה ממלא את העולם, והיינו שהקב"ה מצד עצמו הוא למעלה שלא בערך מכל סדר ההשתלשלות ועולמות, וכדאיתא בתו"א לא זהו עיקר האלקות מה שהעולמות מתהווים ממנו… ולכן, עי"ז שישראל שנקראים רעיתי פרנסתי, מתנהגים ע"פ הוראת התורה שנקראת בשם לחם, כמ"ש לכו לחמו בלחמי, אזי נעשה ענין הפרנסה למעלה (לחמי), שנשמת העולם תתקשר ותתלבש ותמלא את העולם בדוגמת הנשמה שממלאת את הגוף.
שיר השירים רבה, א ,ט
רַעְיָתִי, מַהוּ רַעְיָתִי, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן מְפַרְנַסְתִּי הֵן שֶׁיִּרְעוּ אוֹתִי בִּשְׁנֵי תְמִידִין בְּכָל יוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר כח, ד): אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר, דְּאָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן שְׁנֵי תְמִידִין הָיוּ יִשְׂרָאֵל מַקְרִיבִין בְּכָל יוֹם, אֶחָד בְּשַׁחֲרִית וְאֶחָד בֵּין הָעַרְבַּיִם, שֶׁל שַׁחַר הָיָה קָרֵב עַל עֲבֵרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ בַּלַּיְלָה, וְשֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם הָיָה קָרֵב עַל עֲבֵרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ בַּיּוֹם, וְלֹא הָיָה אָדָם לָן בִּירוּשָׁלַיִם וּבְיָדוֹ עָווֹן,
- יונתי
ולאח"ז באים לעבודה נעלית יותר, שנקראת יונתי, שזהו כמשל היונים שמסתכלים זה בזה באופן שנמשך עצם התענוג בהסתכלות זו, דכללות ענין ההסתכלות הוא ההעמקה היותר חזקה שיכולה להיות באדם, שעי"ז נעשית ההתאמתות היותר חזקה, מצד ראיית עיני בשר או מצד ראיית עין השכל באופן היותר נעלה עד לראי' והסתכלות והתאמתות דבחי' החכמה. והו"ע לאסתכלא ביקרא דמלכא - אין באמת עולם. יש רק בורא.
ועי"זמגיע לדרגא כזו שנקרא בשם תמתי, מלשון שלימות, והיינו, שעבודתם של ישראל היא באופן שנעשים שותף להקב"ה, שיש צורך כביכול בפעולת התחתונים, כי למעשה ידיך תכסוף.
והיינו, שע"י כללות העבודה באופן שענין המס"נ חודר (נעמט-דורך) את הענין דאחותי,
שזוהי העבודה שמצד כחות הנפש שבמדידה והגבלה,
וחודר גם את הענין דרעיתי, שזוהי העבודה דתורה, או העבודה שמצד הכחות שלמעלה מהמדידה והגבלה של הכחות המתלבשים בגוף,
ועד שמגיע גם לבחינת יונתי שהו"ע ההסתכלות היותר חזקה, אזי הוא בבחינת תמתי, שפועל שלימות ותכלית רצון העליון להיות לו ית' דירה בתחתונים.
וענין זה (השלימות דתמתי) קשור עם התחלת העבודה דפתחו לי כחודה של מחט, שעם היותו למטה מטה, קודם דרגת העבודה דאחותי,
והנה כל זה הוא מאמר הקב"ה לכנס"י.
אך על זה עונה כנסת ישראל, שמצד זה שאני ישנה בגלותא, הנה פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה
והענין בזה, כדאיתא במדרש שכתנתי הוא בגדי כהונה ובגדי מלכות, והו"ע לבושי המצוות, כמארז"ל שע"י קיום המצוה נעשה לבושא חדא. אמנם, מצד ענין הגלות, הן הגלות כפשוטו, ובפרט הגלות היותר עמוק מצד האל זר אשר בקרבך,
שהו"ע הגלות דנה"ב והגוף, הרי הוא במעמד ומצב של שינה, היינו, שאין אצלו ענין הראי', שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, ואין אצלו ענין השמיעה, שמע ישראל גו', וכמו"כ חסר אצלו בכל הכחות שהיו צריכים להיות בגילוי ולפעול פעולתם, ועד כדי כך שפשטתי את כתנתי, היינו, שנשאר אפילו ללא לבושי כהונה ולבושי מלכות שהם לבושי המצוות. ומוסיף לטעון: איככה אלבשנה, דכיון שכבר אינו מורגל בזה
פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה רָחַצְתִּי אֶת רַגְלַי אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם.
