לימודי התבוננות

מהיכן הכוח להתמיד ולנצח | לימודי התבוננות 60

מאילו מקומות בנפש שואבים את הכוח להתמיד בדרך, להתגבר על מכשולים, לא לוותר. מה המחיר של עצלות וחוסר התמדה. האם התמדה ונחישות הן תכונות נרכשות או מוטבעות?

הלימוד יתקיים ביום שלישי 21:30, בזום. מוזמנים להצטרף

מה ההבדל בין מקיף לפנימי. בשלושה עניינים.

הנה ידוע שבחינת מקיף ופנימי הוא עניין סובב וממלא. וההפרש ביניהם הוא בשלושה דברים

  • בחינת ממלא הוא בבחינת אור וכלי, דהיינו שהאור והחיות בא בבחינת גילוי גמור למקבלים, והוא עניין אור וכלי, שנתפס האור בהדבר שמתלבש בו להיות לו לאור וחיות ממש, דהיינו דווקא כאשר האור בגילוי בכלי, וזהו כאשר הכלי תופס את האור, אז הוא בבחינת גילוי וחיות אליו

אבל בחינת סובב השפעתו היא בבחינת העלם במקבלים, כי אין הדבר שמתלבש בו בבחינת כל אליו, שיתפס בו להיות בבחינת גילוי אור וחיות.

  • שהמקיף היינו בחינת סובב, הארתו בהעלם בשווה בכל העולמות מראש עד סוף באופן ומדריגה אחת, לא שבעולם זה הוא נמצא יותר ובעולם זה הוא נמצא פחות, אבל בבחינת פנימי שהוא בבחינת ממלא, הארת והשפעתו היא בבחינת חילוקי מדרגה בהשתנות ולא בכולם בשווה, אלא בראש יאיר יותר, והולך ומתמעט.
  • וההפרש השלישי הוא שבחינת מקיף איננו מתחלק לחלקים כלל אלא כולו הארה פשוטה בלי התחלקות מדריגות כלל, אבל בחינת פנימי הוא בא בבחינת התחלקות מדריגות.

ולהכל יש סיבה אחת – דאור הממלא הוא מה שנתצטמצם ונגבל לפי ערך העולמות, ולכן הוא בהם בבחינת התלבשות ממש בבחינת גילוי, ואינו שווה בכל העולמות כי אם בכל עולם לפי ערך ומשום זה יש בו בעצמו חילוקי מדריגות. והסובב להיות שאינו נתצמצם לפי ערך העולמות, לזאת שאינו בבחינת התלבשות בהם והארתו בשווה בכולם (ש"פ קרח, ה'תרס"ו)

מידת הנצח

דהנה ידוע דבמדות יש ג' מדרי' חב"ד חג"ת נה"י, דכשם שהגוף נחלק לג' חלקים כללים והן ראש גוף ורגל שהראש שם משכן המוחין, והגוף הוא הלב ששם משכן המדות כו' וזהו גוף האדם כו', ורגלים הן לבר מגופא רק לילך ממקום למקום וכה"ג, כמו"כ הכחות נחלקים לג' מדרי' (והאדם בכלל הוא בחי' המדות וכמו כי האדם עץ השדה כו' כנ"ל), והן חב"ד חג"ת נה"י כו',

דענין נה"י הן המדות שהן בבחי' ניצוח בלבד, וכמו מי שאינו חסדן בטבעו כ"כ רק שמתנצח לעשות חסד בפועל כו' וממילא אין בזה חיות ותענוג, וכמו המתעקש באיזה דבר שאין זה מצד ששכלו מחייב כן דא"כ אין זה עקשות כ"א שזהו מצד הניצוח בלבד כו' (ובמ"א מבואר שהעקשות יש בזה טעם נעלם הנק' טעם כמוס כו', היינו מפני שבאמת נה"י שרשן למעלה יותר כו' וכמ"ש במ"א). ובפרטיות ענין הנצח הוא שמנצח בעצמו לעשות גם שאינו רוצה

בטבעו בעצם, או גם לעשות היפך טבעו שגם אם בטבעו הוא רוצה בזה או אינו רוצה ה"ה עושה היפך טבעו בדרך ניצוח, שזהו ג"כ מדה מהמדות טבעים לנצח א"ע כו'. וההוד הוא שעושה ע"פ ציווי הזולת והיינו שבעצמו אין בו כח להתגבר ולנצח עצמו רק כאשר הזולת כמו מלמדו ומדריכו מצוה עליו כו' (וי"ל דז"ע שהנצח הוא ענף החסד והוד ענף הגבו'). וחג"ת הן גוף המדות עצמן כו',[1]

ונה"י הוא שבא בדרך נצחון והסכם בלבד כו', או שנה"י הוא בחי' ההשפעה בפועל כו'. וכן בנה"י שהן כלי ההשפעה הרי יש בהם השפעת בחי' חב"ד וחג"ת כו', ובפרטיות בחי' חב"ד וחג"ת שבהם הוא כמו בנצח שהוא ההסכם יש בזה ב' מדרי', הא' הסכם הבא לאחר המדה שעפ"י טו"ד וכמו הרשימו שנשאר על כל היום מהעבודה דתפלה בהתבוננות והתעוררות אהוי"ר שא"א להיות כל היום רק נשאר הסכם חזק להיות סו"מ וע"ט בפו"מ, שההסכם הזה יש בו חיות מהמדה והמוחין כו', והב' הוא הסכם בלבד שהסכים בלבו להיות סו"מ וע"ט בפו"מ דהגם שהוא בתוקף מ"מ אין בזה אור וחיות כו', וכמו"כ בהוד יש הודאה שמצד הטעם והשגה ויש הודאה שאין בזה השגה כלל כו' וכמ"ש בסי' בדרוש ל"ג בעומר). ולכן הן שלשים כלים דאצי' (ובכללות הן ג' בחי' אדם פנימי אמצעי וחיצון והן ג' מדרי בז"א, פרצוף החיצון בכללות הוא בחי' נה"י וכלול מע"ס, והאמצעי הוא בחי' חג"ת וג"כ כלול מע"ס, ואדם פנימי הוא בחי' חב"ד[2]

צריך מתנגד

וביאור הענין יובן ע"פ משל ממדת הנצחון באדם התחתון (שנקרא אדם ע"ש אדמה לעליון67), דהנה, ענין הנצחון שייך ומתעורר רק במקום שיש מנגד, ומצד זה שאינו יכול לסבול ההתנגדות, אזי עומד בכל התוקף כדי לנצח את המנגד. והענין בזה, שפעולת מדת הנצחון היא במקום שנסתלק התענוג והשכל מדבר זה [דאפשר שבתחילה הי' הדבר מצד התענוג והשכל, אבל בהמשך הזמן, או לאחרי כמה ראיות כו', נאבד התענוג השכלי שבדבר], ונאבד ונסתלק גם הרגש הלב כו', ואין זה אלא שלא יכול לסבול את ההתנגדות לדבר זה. אמנם, אף שאין בזה ענין של שכל והרגש כו', כי אם נצח שהוא ענף החסד בלבד, מ"מ, הא גופא שיש התנגדות לדבר, מעורר אצלו את הכחות היותר פנימיים שבפנימיות נפשו שהם למעלה מכח השכל, ולמעלה אפילו מכח התענוג (שהרי אין לו תענוג בהדבר, כנ"ל), והיינו, שהנצחון תופס את עצמותו של האדם, ומצד זה נעשית הפעולה שלו בתוקף גדול ביותר, שמבטל כל ההעלמות וההסתרים.[3]


[1] המשך תער"ב, חלק שלישי, המשך בכתב, שלא נאמר, א'רכא.

[2] המשך תער"ב, חלק שלישי, המשך בכתב, שלא נאמר, א'שסה.

[3] תורת מנחם, י, חלק ראשון, י"ט כסלו, ה'תשי"ד, 219.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אולי יעניין אתכם גם:

Back to top button