להבין את העולם הרגשי לעומק | סדרת עשר הספירות 5
הרגשות או המידות הם החלק הדומיננטי באישיות. השורש שלהם גבוה מהשכל. המהות שלהם היא התפעלות. התפעלות היא הכוח הדוחף אותנו קדימה ואחורה. הכרה והרגשה מקדימים את ההתפעלות וקשורים בכוח השכל.
העולם הרגשי, כמרכיב הדומיננטי ביותר באישיות מעלה שאלות רבות.
שאלות כמו מהם רגשות;
מדוע הם מתעוררים ומתי;
איזה פונקציה בנפש ממלאים הרגשות;
באילו קריטריונים נשתמש כדי לנטר ולמיין רגשות והאם ניתן להגדיר רגשות רצויים ורגשות לא רצויים;
מהו עומס רגשי ומהו מצב רגשי רצוי;
מה ההבדל בין רגשות מתמשכים, רגשות קצרי טווח (מצבי רוח) ורגשות טבעיים הנטועים באישיות; כיצד הרגשות משפיעים על המצב הפיזי שלנו;
ומהם שלבי ההתפתחות של הרגשות.
זווית אחרת חשובה בהבנת הרגשות היא מהי השפעת הארועים והנסיבות על התעוררות הרגשות, ועד כמה התעוררות הרגשות תלויה בעוצמת הארועים החיצוניים האובייקטיביים ועד כמה בפרשנות להם.
ולבסוף, השאלה החשובה ביותר הדורשת מענה תהיה האם אנחנו יכולים לשלוט ברגשות, לשנות או להכווין אותם באמצעות כוחות הנפש השונים.
מקורות להעמקה
2. "מצד הכלים, הראש הוא החלק היותר קטן שבגוף, וחלק הגוף גדול ממנו וחלק הרגלים יותר גדול. הרי שבהכלים הרגל הוא בריבוי הכלים יותר מהראש, ובהאור הוא להיפך דבראש מאיר אור הנפש בריבוי ובגוף מתמעט האור וברגל מתמעט ביותר כו'".[1]
[1] המשך תער"ב, חלק ראשון, חג השבועות, תער"ב, לפ"ק, ו.
3. "דהנה ידוע דהמדות יש בהם תוקף גדול יותר מבשכל כו', שהרי השכל משתנה לפעמים כך ולפעמים כך, דעם היות ששכלו הי' מחייב באופן כזה מ"מ יכול להיות שישכיל איזה שכל וסברא אחרת שמחייבת באופן אחר…"
תורת מנחם יד חלק שני, ה'תשט"ו, עמ' 149.
4. הסיבה לדומיננטיות הרגשות על פני כוחות הנפש האחרים היא ש"המדות הן התגלות הטבע שבנפש".[1] הן מגלות את ההטייה של הנפש, ולכן יש בהם תוקף גדול. הן מגלות את המבנה האישיותי של האדם, את התכונות העיקריות בחייו עמן הוא צריך להתמודד, ולכן הן כה עוצמתיות.
סיבה נוספת, הקשורה בזו הראשונה, היא שהשורש של הרגשות גבוה מזה של השכל. בספר הזוהר מוסבר ש"זעיר אנפין בעתיקא אחיד ותליא"[2]. זעיר אנפין, העולם הרגשי, תלוי ומשתלשל מהדרגה הגבוהה ביותר בנפש, עתיקא. כלומר הרגשות מאוחדים עם השורש. השורש של הרגשות הוא בעצמות הנפש. בגלל השורש הגבוה של הרגשות הם עלולים להתגלות בעוצמה רבה שמשפיעה ומטלטלת את האדם לכיוונים שונים.[3]
[1] המשך תער"ב, חלק ראשון, שבת פרשת שלח, תרד"ע, עמ' תקיד.
[2] זהר חלק ג רצא, א וראו: הרבי מלובביץ', יום ב' של ראש השנה, התשי"ט.
[3] תורת מנחם, יד חלק שני, ה'תשט"ו, עמ' 149.