זו לא צביעות או התחסדות אלא ניצחון רגשי

לא מתחשק לכם לחייך? תשתדלו.

לא רוצים לפרגן? תתאמצו.

יש לכם סיבות טובות מדוע לא להביא מתנה? תתגברו ותביאו.

לא, זה לא נקרא צביעות, דו פרצופיות או התחסדות. זה נקרא לנצח את הבהמה שלנו.

בנוסח ההגדה שלו כותב הרמב"ם: "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים." בהלכות חמץ הוא יוצר שינוי קטן וכותב: "חייב אדם להראות את עצמו…"

השינוי הזה, בין להראות ללראות, חוזר גם בהגדה ובשולחן ערוך של בעל התניא, שמדגיש כי יציאת מצרים צריכה להתרחש בכל יום ובכל רגע ורגע. יציאת מצרים בפירושו היא תהליך מתמיד בקיום האנושי. זהו מהלך של יציאת הרוח ממאסר הגוף והנטיות הבהמיות.

למרות שבפנים אנחנו יכולים להרגיש לא טוב, ממורמרים, כועסים, מאוכזבים, הדרך לשינוי והתגברות על רגשות מצרים ומצמצמים אלה עוברת במקרים רבים באופן שבו אנחנו מראים את עצמנו, לעצמנו ולסביבה.

טבעי שקשה יותר לחייך מאשר להציג פנים חתומות או מכורכמות. אבל גם קשה יותר להשתנות מבפנים מאשר להציג שינוי חיצוני. השינוי החיצוני, האופן שבו אנו מראים את עצמנו, ישפיע בסופו של דבר, בהדרגה, גם על שינוי פנימי.

(וראו הרבי מליובאוויטש, לקוטי שיחות יב, עמ' 39)