רשימות קריאה

אגו. טבעי, חמקמק והרסני

נהוג לומר שיום אחרי כיפורים הגיע הזמן לדבר ברצינות על תשובה. על משקל דומה, אחרי חג הפסח, שבו נמנענו מחמץ המרמז לישות, הגיע הזמן לדבר ברצינות על האגו, או נכון יותר הישות.

מהי הישות?

הישות היא תחושה שאני קיים. שאני בעל מציאות עצמאית. התחושה הזו היא טבעית לחלוטין וחלק מתהליך הבריאה.

אלא שהישות עלולה להיות כוח הרסני ומזיק. היא מבדילה את האדם מסביבתו ומרכזת אותו בעצמו. הוא מתקשה לבקש סליחה, להודות בטעות, להתנצל ולהתקרב חזרה. ככל שהישות גדולה האדם נוטה ליצור חלוקה המפרידה את הסובבים אותו למי שבעדו ומי שנגדו. הוא הציר סביבו סובבים הדברים.

כמעט בכל תחום הישות תביא לתוצאות גרועות. מההבט האמוני הישות מובילה לסכנת ריחוק מהבורא, עד כדי כך שבעל התניא רואה בישות עבודה זרה: "כי עיקר ושורש עבודה זרה הוא מה שנחשב לדבר בפני עצמו נפרד מקדושתו של מקום…" (תניא, כב) הסיבה לכך שישות היא השורש לעבודה זרה היא כי עצם הרגשת ה"אני" יוצרת פרוד ובידול המונעת את גילוי כוח האחדות בעולם.

שתי הֶמִיסְפֶרוֹת

דוגמה מעניינת לאמור היא השבץ המוחי בו לקתה ד"ר ג'יל בולטי טיילור. בהיותה בת שלושים ושבע בלבד, עבדה באוניברסיטת הרווארד כחוקרת מוח. בוקר אחד התעוררה כשכלי דם נפרץ במחצית השמאלית של מוחה. בתוך ארבע שעות של אירוע מוחי התדרדר מצבה עד שאיבדה את היכולת לעבד מידע, לדבר, לקרוא, ללכת או לזכור פרט כלשהו מחייה.

המרכיב המפתיע בעדותה הוא שבמהלך השבץ, לצד איבוד הכישורים הפיזיים והקוגניטיביים היא חוותה תחושת שלווה עילאית, התעלות וחיבור עוצמתי לסביבתה. כיצד אפשר להסביר את אותה שלווה מוזרה בזמן האירוע המוחי?

ד"ר טיילור מקדימה לתיאור החוויה האישית שלה הסבר על אודות אופני התפקוד של שתי ההֶמִיסְפֶרוֹת במוח. ההמיספרה הימנית וזאת השמאלית הן שני החלקים, כמעט סימטריים בגודלם, המרכיבים את המוח. על פי תיאורהּ, שתי ההמיספרות מעבדות מידע בדרך שונה ומעודדות דפוסי מחשבה שונים. מחצית המוח הימנית עוסקת ברגע הזה, בקיומיות. היא חושבת בתמונות ולומדת דרך עיבוד מידע וגירויים חזותיים. המידע זורם להמיספרה הימנית דרך מערכות החישה. הזרימה של המידע על אודות הרגע הזה מחברת את האדם לסביבתו. המוח הימני, מתארת טיילור, הוא המקור לחיבור ואחדות עם הרגע, עם המציאות ועם אנשים אחרים. החיבור שמציע הצד הימני במוח נובע מתוך דפוס עיבוד מידע שלא מעצב תודעת "אני" ורואה את השלמות והיופי באנשים ובמציאות.

המוח השמאלי, לעומת הימני, חושב בצורה קווית ושיטתית. הוא עוסק בעבר ובעתיד. הוא אוסף את הפרטים שהוא קולט, מסווג ומארגן אותם. מכאן הוא קושר אותם עם מידע מהעבר ומשליך את אותו מידע על מרחב האפשרויות העתידי. חוויית עיבוד המידע של ההמיספרה השמאלית איננה התאחדות אלא הדגשת ה"אני". היכולות של הצד השמאלי לבחון מה המידע מהעבר ולהעריכו בנוגע לעתיד של האדם, האינטרסים והצרכים שלו בעתיד, היא המאפיינת את היבדלותו מסביבתו.

טיילור מעידה שבמהלך האירוע המוחי איבדה את תפקוד ההמיספרה השמאלית במוח. היא איבדה את העבר ואת העתיד, אך לא את היכולת להיות ברגע. השבץ היה כרוך בכאב שלפת את ראשה לסירוגין. היא התבוננה בעצמה במהלך האירוע וחשה שתפיסת המציאות הרגילה שלה נטשה אותה. התנועה של הגוף הואטה מאוד. היא מתארת דיאלוג פנימי ששמעה ואפילו סוג של מאבק בין שני קולות. קול אחד מנע הגדרה של גבולות הגוף. היא הרגישה התמזגות עם החדר הפיזי שבו שהתה. כשהמוח השמאלי שתק היא חשה תחושה נפלאה של התעלות, שמחקה את הלחץ שהיה על כתפיה. הצד השמאלי התעורר מדי פעם וניסה לשאול מה לא בסדר. הוא ניסה להחזיר את תפיסת ה"אני" ולדחוק אותה להתקשר לעזרה. אלא שהיא הצליחה בקושי רב להפעיל את המוח השמאלי כראוי ולזכור את מספר הטלפון של העוזר שלה כדי לבקש את סיועו.

המסר שטיילור מקדמת הוא שיש לנו בחירה באיזה תפקוד מוחי לבחור. השמאלי או הימני. כשאנו בוחרים במוח השמאלי אנחנו מבדילים את עצמנו מהעולם, מזרם החיים. במילים שלנו – המוח השמאלי הוא הבחירה בהגדלת תודעת הישות. כשאנחנו בוחרים במוח הימני אנחנו בוחרים להיות כאן ועכשיו מגלים עולם שלֵו, אחדותי ושלם יותר.

לבחור בימין

התיאור של טיילור אינו מושלם. בלי צד שמאל כנראה שהייתה מתה. ובכל זאת צד ימין צריך להאיר ולהשפיע על צד שמאל. החלוקה לצד שמאל וצד ימין אינה זרה לעולם המושגים של ספרות החסידות והקבלה. הוא קיים בכל אברי האדם. בלב, בעולם הרגש, החלוקה של טיילור מתכתבת עם כמה מהתיאורים שניתן למצוא בשיטתו של בעל התניא. הצד השמאלי הוא האחראי על הגילוי של ה"אני". הוא המושך את האדם להעמיד את עצמו במרכז ההוויה. האדם מעבד את המידע שמתקבל מהעבר וניתוחים לגבי העתיד ומשליכם על תגובותיו בהווה על פי שיקולי כדאיות. שיקולים אלה מעצבים את מערכת היחסים שהוא מנהל עם העולם. הלב השמאלי מודד את הדברים במידה שבה הם משרתים או לא משרתים את האינטרסים של האדם.

בכמה היבטים הבחירה שטיילור קוראת לעשותה היא במקומה. צד שמאל עשוי להיות מקור למידות ורגשות לא רצויים, ובהם יהירות, לחץ, פחדים ועצבות, כפועל יוצא מהעֲמָדה של האדם את עצמו במרכז. האדם בוחן את המציאות במשקפיים של תועלות, רווחים והפסדים. לכן החוויה שמעניק צד שמאל היא של חוסר יציבות רגשית. מעין גלגל ענק של רגשות הנובע כל כולו מהשקפתו הסובייקטיבית של האדם. כשהוא מרגיש נינוח, אהוד ומקובל מתעוררים בו רגשות חיוביים. כשהוא חש דחייה או שהדברים אינם מתנהלים לטובתו או כפי שהוא רוצה, מצב רוחו עשוי להיות פגיע.

הצד הימני, כשהוא מאיר בצד השמאלי, מבטא תנועה אחרת. תנועה של קבלה, התמזגות וראיית העולם כחלק מאחדות אחת גדולה. תנועה שבה לא האינטרס הוא העיקר כי אם השליחות של האדם בעולם. הבחירה בצד הימני מונעת מהאדם את התלות באינטרסים, שיקולי כדאיות או תחושת ערך הנקבעת על פי הסביבה. האדם הופך אחראי למצבו הרגשי. הוא אינו חווה עוד "גלגל ענק" של רגשות כי אם תחושת שליחות ומשמעות.

בכל רגע האתגר של האדם הוא לנצח את המאבק בין שתי הנטיות המתוארות, לנצח את הישות, לגלות את האחדות ולהכיל אותה גם על צדו השמאלי. כאשר התהליך הזה מתקיים, האדם יחוש ממוקד, מחובר, זורם ובריא. ה"אני" שלו לא יעורר בו איום רגשי אלא ישרת אותו בדרך להגשים את שליחותו. כאשר הצד השמאלי שבלב ינצח הוא עלול לעורר רגשות לא רצויים שייצרו בידול בינו לבין המציאות, הסביבה, הרגע הנוכחי וממילא בידול והפרדה בינו לבין בוראו.

דרגו את הפוסט!
[כללי: 0 ממוצע: 0]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אולי יעניין אתכם גם:

Back to top button