מהו כבוד עצמי ולמה הוא הכי חשוב לנפש שלי

״מהו ייחודו של האדם? כיצד הוא מובחן ממלכת הקיום הטבעית?
המדובר הוא בהבדל אחד בלבד. קיומו של האדם הוא קיום של כבוד.״
מהו הכבוד הזה ואיך מפתחים אותו.

מקורות

הרב סולובייצ׳יק, מן הסערה – מאמר הגישה ההלכתית אל הייסורים
״מהו ייחודו של האדם? כיצד הוא מובחן ממלכת הקיום הטבעית?
המדובר הוא בהבדל אחד בלבד. קיומו של האדם הוא קיום של כבוד.״
יהיה השולחן אשר יהיה, אין שום דבר מכובד במציאותו של השולחן.
אין קיום של כבוד לבעל החיים בג׳ונגל.
אין דבר מכובד במציאותה של המכונה.
האדם הוא בעל תכונה זו של כבוד.״

משנה אבות ד׳:א׳
אֵיזֶהוּ מְכֻבָּד, הַמְכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלּוּ:
"כל הרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו, וכל הבורח מן הכבוד (היינו, שענין הכבוד אינו תופס מקום אצלו), הכבוד רודף אחריו", ועד"ז בנוגע לענין הפרנסה, שכאשר האדם לא רודף אחר עשירות, אזי נותן הקב"ה גם עשירות.
שמות מ':ל"ד
וַיְכַ֥ס הֶעָנָ֖ן אֶת־אֹ֣הֶל מֹועֵ֑ד וּכְבֹ֣וד יְהוָ֔ה מָלֵ֖א אֶת־הַמִּשְׁכָּֽן׃
שמות ל"ג:י"ח
וַיֹּאמַ֑ר הַרְאֵ֥נִי נָ֖א אֶת־כְּבֹדֶֽךָ׃
שמות כ"ח:ב'
וְעָשִׂ֥יתָ בִגְדֵי־קֹ֖דֶשׁ לְאַהֲרֹ֣ן אָחִ֑יךָ לְכָבֹ֖וד וּלְתִפְאָֽרֶת׃
ישעיהו ו':ג'
וְקָרָ֨א זֶ֤ה אֶל־זֶה֙ וְאָמַ֔ר קָדֹ֧ושׁ ׀ קָדֹ֛ושׁ קָדֹ֖ושׁ ה׳ צְבָאֹ֑ות מְלֹ֥א כׇל־הָאָ֖רֶץ כְּבֹודֹֽו׃
תהילים כ"ט:א'
מִזְמֹ֗ור לְדָ֫וִ֥ד הָב֣וּ לַֽ֭יהוָה בְּנֵ֣י אֵלִ֑ים הָב֥וּ לַ֝יהוָ֗ה כָּבֹ֥וד וָעֹֽז׃
במדבר כ':ו'
וַיָּבֹא֩ מֹשֶׁ֨ה וְאַהֲרֹ֜ן מִפְּנֵ֣י הַקָּהָ֗ל אֶל־פֶּ֨תַח֙ אֹ֣הֶל מֹועֵ֔ד וַֽיִּפְּל֖וּ עַל־פְּנֵיהֶ֑ם וַיֵּרָ֥א כְבֹוד־יְהוָ֖ה אֲלֵיהֶֽם׃ פ
משנה פאה א׳:א׳
כִּבּוּד אָב וָאֵם, וּגְמִילוּת חֲסָדִים, וַהֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם:
ישעיהו ס':א'
ק֥וּמִי אֹ֖ורִי כִּ֣י בָ֣א אֹורֵ֑ךְ וּכְבֹ֥וד יְהוָ֖ה עָלַ֥יִךְ זָרָֽח׃
יחזקאל ג':י"ב
וַתִּשָּׂאֵ֣נִי ר֔וּחַ וָאֶשְׁמַ֣ע אַחֲרַ֔י קֹ֖ול רַ֣עַשׁ גָּדֹ֑ול בָּר֥וּךְ כְּבֹוד־יְהוָ֖ה מִמְּקֹומֹֽו׃
שמות כ"ד:ט"ז
וַיִּשְׁכֹּ֤ן כְּבֹוד־יְהוָה֙ עַל־הַ֣ר סִינַ֔י וַיְכַסֵּ֥הוּ הֶעָנָ֖ן שֵׁ֣שֶׁת יָמִ֑ים וַיִּקְרָ֧א אֶל־מֹשֶׁ֛ה בַּיֹּ֥ום הַשְּׁבִיעִ֖י מִתֹּ֥וךְ הֶעָנָֽן׃
תהילים י"ט:ב'
הַשָּׁמַ֗יִם מְֽסַפְּרִ֥ים כְּבֹֽוד־אֵ֑ל וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דָ֗יו מַגִּ֥יד הָרָקִֽיעַ׃
יבמות ס״ב ב:ט׳
אָמְרוּ: שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף זוּגִים תַּלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא מִגְּבָת עַד אַנְטִיפְרַס, וְכוּלָּן מֵתוּ בְּפֶרֶק אֶחָד, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נָהֲגוּ כָּבוֹד זֶה לָזֶה.
מהו כבוד –
כבוד הוא לבוש לנפש
וכבוד הוא לבוש וכמו ר"י קארי למנא מכבדותא כו', והיינו שא"א להיות השגה באוא"ס כ"א ע"י החכ' (עמ"ש בלק"ת ד"ה ויקח קרח) שהוא בחי' לבוש כו', ומזה הוא שרש הלבושים דכה"ג שהן לכבוד ולתפארת כו').
דהמל' נק' כבוד וכמ"ש כבוד מלכותך יאמרו כו', וכבוד הוא לבוש וכמו ר"י קארי למאני מכבדותא, והיינו דבחי' מל' היא בחי' לבוש וכמ"ש ה' מלך גאות לבש כו', ובבחי' לבוש זה דאנא אמלוך נאחז האור להיות בבחי' ירידה והמשכה ונעשה בבחי' מציאות אור להאיר כו' (ומ"ש והבהיק זיו הדרו י"ל
יש בי את תכונת המלכות

״באלוקים מוצא האדם גם אישור לקיומו שלו כיצור נפלא וגם שלילה חסרת רחמים ובלתי מתחשבת של קיומו וראייתו כחסרת ערך. זה הוא הנושא העיקרי, הראשי, של היהדות
הניצחון, הכיבוש, השפע, ההצלחה והביטחון נעלמים מיידית ואובדים לו לאדם הנפגש באלוקים, והריהו מוצא את עצמו בנסיגה.
וכאשר האדם מוצא עצמו בנסיגה, הריהו מוצא גם גדולה.
מציאת האלוקים היא מצד אחד הניצחון הגדול ביותר שיכול אדם להשיג, ומצד שני היא התבוסה המשפילה ביותר והמייסרת ביותר שהאדם חווה״.
״ עמ׳ 117.

הרמב״ם, משנה תורה, הלכות יסודי תורה ב

וְהֵיאַךְ הִיא הַדֶּרֶךְ לְאַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁיִּתְבּוֹנֵן הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו וּבְרוּאָיו הַנִּפְלָאִים הַגְּדוֹלִים וְיִרְאֶה מֵהֶן חָכְמָתוֹ שֶׁאֵין לָהּ עֵרֶךְ וְלֹא קֵץ מִיָּד הוּא אוֹהֵב וּמְשַׁבֵּחַ וּמְפָאֵר וּמִתְאַוֶּה תַּאֲוָה גְּדוֹלָה לֵידַע הַשֵּׁם הַגָּדוֹל. כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד (תהילים מב ג) "צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי".
וּכְשֶׁמְּחַשֵּׁב בַּדְּבָרִים הָאֵלּוּ עַצְמָן מִיָּד הוּא נִרְתָּע לַאֲחוֹרָיו וִיפַחֵד וְיוֹדֵעַ שֶׁהוּא בְּרִיָּה קְטַנָּה שְׁפָלָה אֲפֵלָה עוֹמֶדֶת בְּדַעַת קַלָּה מְעוּטָה לִפְנֵי תְּמִים דֵּעוֹת.

רבי נחמן:

לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל משֶׁה קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְכוּ': (דברים לא)
א כִּי צָרִיךְ כָּל אָדָם לְמַעֵט בִּכְבוֹד עַצְמוֹ וּלְהַרְבּוֹת בִּכְבוֹד הַמָּקוֹם, כִּי מִי שֶׁרוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד אֵינוֹ זוֹכֶה לִכְבוֹד אֱלֹקִים, אֶלָּא לְכָבוֹד שֶׁל מְלָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (משלי כ״ה:ב׳): כְּבֹד מְלָכִים חֲקֹר דָּבָר; וְהַכֹּל חוֹקְרִים אַחֲרָיו וְשׁוֹאֲלִים: מִי הוּא זֶה וְאֵיזֶהוּ, שֶׁחוֹלְקִים לוֹ כָּבוֹד הַזֶּה, וְחוֹלְקִים עָלָיו, שֶׁאוֹמְרִים שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לַכָּבוֹד הַזֶּה.
אֲבָל מִי שֶׁבּוֹרֵחַ מִן הַכָּבוֹד, שֶׁמְּמַעֵט בִּכְבוֹד עַצְמוֹ וּמַרְבֶּה בִּכְבוֹד הַמָּקוֹם – אֲזַי הוּא זוֹכֶה לְכָבוֹד אֱלֹהִי, וְאָז אֵין בְּנֵי־אָדָם חוֹקְרִים עַל כְּבוֹדוֹ, אִם הוּא רָאוּי אִם לָאו, וְעָלָיו נֶאֱמַר (שם): כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר; כִּי אָסוּר לַחֲקֹר עַל הַכָּבוֹד הַזֶּה:
ו׳:ב׳
ב וְאִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לַכָּבוֹד הַזֶּה אֶלָּא עַל־יְדֵי תְּשׁוּבָה. וְעִקַּר הַתְּשׁוּבָה – כְּשֶׁיִּשְׁמַע בִּזְיוֹנוֹ יִדֹּם וְיִשְׁתֹּק,

וצריך לחוות את שתי החוויות
על האדם לעסוק בתנועה הדיאלקטית זו של התגעשות אמיצה קדימה וטלטול כנוע אחורנית,
המסלול הנע קדימה, המסע לפנים, הוא המשימה העיקרית שהוטלה על האדם – מלאו הארץ וכבשוה.
האדם התנכי הוא כובש
השאיפה למרחב ולגדולה היא שאיפה לגיטימית
ועם זאת כאשר הכיבוש הוא בהישג יד וכל העיכובים הוסרו, מתחיל האדם לסגת ומזמין את התבוסה – לא רק מצפה לתבוסה שתתקוף אותו או תסתער עליו, אלא מזמין את התבוסה ומוותר על כל מה ששיחר עליו תקופה כה ארוכה.
בקצרה – היהדות מלמדת את האדם כיצד לכבוש, ליזום, ולהצליח, וכן כיצד להיכנע, להתנתק ולהזמין את התבוסה.
התבוסה היא לא מידי חבר או אויב – אלא היא נסיגה שהבורא מזמין אותו כדי להכיר בכבודו
זו תנועת מטוטלת הנעה הלוך ושוב.

האםד צריך ללמוד להביס את עצמו מדי יום, בדברים פעוטים, בשגרת היומיום, בהרגלי אכילה, בחיי האישות, בחייו הציבוריים – ואז כשהוא יעמוד מול הרוע והמצוקה, וכשימצא את עצמו במשבר, יעלה בידו לשאת את בעייתו בכבוד.