תערב לנפש – ניתוח השיחה של הרש”ב עם פרויד והשפעתה על עקרונות החשיבה היצירתית ביהדות / הפוך ד”ר יחיאל הררי

הפרק המסכם בהפוך התפרסם בעיתון כפר חב”ד. להורדת הקובץ, לקריאה נוחה.

אחרית דבר

לחיות את החיים במלואם

כששינוי נתפס כשיגעון

בספרו “לצאת מהקווים” מתאר קן רובינסון בהרחבה את השינויים המהירים המתרחשים בעולם. אלו שינויים שמרגיש כל אזרח בעולם המערבי ולכן כמעט שאין צורך לחזור ולמנות את ההתפתחויות הטכנולוגיות החודרות לכל תחום בחיינו. מקצועות שהיו קיימים בעבר נמחקו ורבים מהמקצועות והקריירות שיעסקו בהם בעתיד תלמידי בית הספר כיום, עוד כלל לא הומצאו. המסקנות העולות מכך הן שחינוך בעולם משתנה אל לו להשקיע את עיקר המאמץ בידע, כי אם בפיתוח “רגישויות וכישרונות אישיים ובהעמקה בהבנת העולם”.

            רובינסון מונה את התכונות שהיזמים והעובדים בעתיד נדרשים להן. לדידו, כלכלה מורכבת יותר מַצריכה “כישרונות מתוחכמים יותר… המעסיקים אומרים שהם זקוקים לעובדים שיודעים לחשוב ביצירתיות, מסוגלים לחדש, מיטיבים לתקשר, יודעים לעבוד בצוות והם גמישים ובטוחים בעצמם”.[i]

            אי-אפשר שלא להסכים עם רובינסון בדרישות שהוא מציב בפני עובדי העתיד. ישראל, אולי יותר מכל מדינה אחרת בעולם, מבינה זאת היטב. בזכות הבנה זו הפכה ישראל בשנים האחרונות למעצמת היי-טק ולמובילה בתחום החדשנות. החדשנות הטכנולוגית וההצלחה בתחומי חיים שונים לא צמחו בחלל ריק. כמובן, ישנם מנועי צמיחה הכרחיים אולם מעשים וחשיבה חדשנית זקוקים לקרקע תרבותית פורייה שתעודד צמיחה זו. אותה קרקע כוללת עידוד תפיסות עולם, השקפות ותנועות נפשיות מתאימות. על פי האמור עד כה, אפשר לטעון כי את המקור לאותן תפיסות, השקפות ותנועות נפשיות ניתן למצוא במורשת היהודית בכלל ובגישתם והגותם של גדולי החסידות בכל הנוגע למימוש פוטנציאל, התחדשות וחשיבה יצירתית בפרט.[ii]

כבר מאות בשנים גדולי החסידות רואים את הצורך בפיתוח שכלי ורגשי, וזאת הרבה לפני ההתפתחות הטכנולוגית המואצת ומתוך יכולת לחזות שזו תגיע ותדרוש כישורים ייחודיים. בהשקפת תורת הסוד, ההתפתחות המדעית-טכנולוגית עוזרת לגלות שהעולם כולו חדור בעניין האחדות והיא מחזקת את ההכרה בשלילת הפירוד.[iii] לכן חשיבה יצירתית מוצלחת תלויה בגילוי אותה אחדות ושלילת תפיסת הפירוד. מזווית זו, לא המדע, הטכנולוגיה והעתיד התעסוקתי מציבים תביעות חדשות ממערכות החינוך. התביעות הללו הן חלק מתכלית הקיום שלנו כבני אדם ולכן מערכות החינוך נדרשות אליהן.

            ברוח זו אפשר לקרוא את השאלה המהדהדת שמציבים גדולי החסידות. מתי האדם נמצא ב”מצרים”? מתי הוא אינו פורץ גבולות? אינו מתפתח אלא נשאר תקוע במקומו?

            התשובה לשאלה זו, בלשונו של הרבי מלובביץ’, היא “כשהיום הוא כאתמול והמחר הוא כהיום”. כשלא רק שהאדם אינו משתנה אלא השאיפה לשינוי נראית בעיניו כשיגעון.[iv] לכן בכל יום ויום, מדגיש בעל התניא, חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא עצמו יצא ממצרים. בכל יום ויום האדם חייב לחפש אחר חיים שיש בהם חידוש, התקדמות, צמיחה, שינוי. חיים שיש בהם יציאה מהמגבלות האישיות ומחסמים של רגשות לא-רצויים או תפיסות שכליות שגויות.

החשיבה היצירתית בהשקפת תורת הסוד אינה השקפה שצריך לגבש, לאמץ ולהטמיע כשנהיה מוכנים לכך או כשניחלץ מהטרדות. המשל הרווח הוא של אדם שנחלש פיזית. אומרים לו שיחזק את עצמו באכילה ושתייה, אך הוא עונה שאין לו כוח לאכול ולשתות ויעשה זאת רק כשיבריא.[v] הדרך להתגבר על מחשבות מבלבלות, על קשיים וטרדות, הדרך לשנות מציאות לא-רצויה היא מלכתחילה לחזק את ההשקפה היצירתית, המהותית, זו שרואה את השורש של הדברים. האדם אינו יכול לחיות חיים מלאים אם הוא לא מחדש ומתחדש, אם הוא לא מעמיק בדבר שלפניו, מפשיט אותו מגשמיותו, מבקש להכיר את שורשו, ולאחר מכן מלביש אותו בלבושי העולם.

            כדי לחיות חיים מלאים, מדגישה תורת הסוד, אנחנו צריכים להלך בתודעה שאנחנו משפיעים על המציאות בכל פעולה, בכל תנועה. כל רגע הוא חשוב ובכל רגע אנחנו יכולים לייצר שינוי בעולם. מחשבה זו נכונה בהיבט האישי ונכונה בהיבט הקולקטיבי.

            משכך, גם האימון לחשיבה יצירתית אינו אימון רוחבי. כדי לאמץ חשיבה יצירתית בדרך הסוד היהודי אי-אפשר להסתפק בתרגול מעשי של טכניקות כמו סגנונות שונים לעיצוב פרסומות, להעלאת סטטוסים או צילום תמונות סלפי. תורת הסוד היהודית מבקשת ללמוד לחשוב שונה, מתוך היכרות מעמיקה עם מבנה הנפש. לדעת מה מצר על הנפש ולאמץ דרכי התבוננות להסרת החסמים והגבולות המפריעים לכוחות הנפש להתגלות. שיטות התבוננות אלה כוללות תרגולים של תהליכי “הפשטה” ו”הלבשה” שבהם המתרגל מבהיר לעצמו מה הוא באמת רוצה, מדוע הוא רוצה, מה המנוע שלו, איך העולם בנוי, איך הנפש בנויה, ומדוע ההנחות האינטואיטיביות הטבעיות הפוכות לאלה שצריך לאמץ.

            הקריאה העולה מהפוך היא לא להיגרר אחר העולם, אלא לפעול כדי לשנות ולהיטיב אותו. ההתפתחויות הטכנולוגיות הן כלי חשוב במשימה זו. הטכנולוגיה היא לא זו שמכתיבה את השינוי בעולם. היא האמצעי לשינוי.  פיתוח הכישרונות האישיים והאמונה של האדם בכוחו לעשות כן, הם המנוע לשינוי. החיים תובעים את מיצוי הכוחות והם תבעו אותם הרבה לפני שהמרוץ הטכנולוגי השתלט על המרחב. החדשנות הטכנולוגית מחדדת את הזירה ומעודדת אותנו לעשות זאת בתנופה ובהיקפים רחבים ובולטים יותר מאי-פעם בעבר.

1912 – תער”ב

חלקים גדולים מעקרונות החשיבה היצירתית שהוצגו בספר זה נשענים על כתביו של רבי שלום דובער שניאורסון, הרבי הרש”ב, מי שנחשב לאחד ההוגים המעמיקים של תורת הסוד היהודית. סיכום מתומצת של עיקרי תפיסתו אפשר לדלות ממשפטים בודדים שאמר בשני אירועים בחייו: שעותיו האחרונות לפני שהסתלק מהעולם, ופגישתו עם פרופ’ זיגמונד פרויד.

            האירוע המאוחר יותר התרחש ברוסטוב, ב’ ניסן תר”פ, 21 במרץ 1920. מלחמת העולם הראשונה הסתיימה. היבסקציה, המחלקה היהודית של המפלגה הקומוניסטית, מגבירה את פעולותיה כנגד קיום חיים יהודיים. העם היהודי בכלל והחסידות בפרט עומדים בפתחה של אחת התקופות הקשות בתולדותיהם. מצבו הבריאותי של הרש”ב, מנהיגה החמישי של חסידות חב”ד, בן שישים סך-הכול, מתדרדר במהירות. בנו יחידו של הרש”ב ומי שעתיד למלא את מקומו, אינו עוזב את מיטת אביו. אביו מכיר בכך שאלה רגעיו האחרונים. בקול ברור הוא מקרב אליו את בנו ואומר לו מעין צוואה אחרונה: “אני עולה השמימה. את הכתבים אני משאיר עבורכם”.

            הבן נבהל מהמצב ומההכרזה. אביו הנערץ על ערש דווי. רק חמש שנים קודם לכן עזבו את ליובאוויטש המיתולוגית, העיירה שבה פעלה והתרחבה תנועת החסידות, והחלו בנדודים בזמן שעננים שחורים התעבו מעל חיי היהודים ברוסיה ושכנותיה. האב מזהה את השינוי בהבעת פני בנו. “התפעלות? התפעלות?” הוא ספק שואל ספק מוכיח. “מוחין! מוחין!”

            בעגה החסידית המונח התפעלות משמש בדרך כלל כדי לתאר התעוררות חיצונית של הרגשות או השכל. לעתים משתמשים במונח התפעלות לתיאור תנועה נפשית חיובית של התלהבות וחיות. פעמים אחרות המונח משמש בהקשר שלילי, כדי לתאר התרחקות מהפנימיות. מי שמתפעל מהעולם הוא מי שאינו בטוח במקומו ואינו מזהה את תוכנו הפנימי החיובי של העולם וההתרחשויות.

            מדוע אמר הרש”ב לבנו “מוחין” ולא “התפעלות”? האם הגיוני היה לדרוש ממנו שלא יביע את סערת הרגשות המתחוללת בקרבו? מה כוללת צוואה אחרונה זו ולמה ציפה מבנו ברגעים האחרונים של חייו?

            שבע-עשרה שנים קודם להסתלקותו של הרש”ב הוא הגיע, מלווה בבנו, למרפאתו של זיגמונד פרויד בווינה.[vi] הרש”ב סבל משיתוק בידו השמאלית עד כדי כך שלא חש “לא דבר חם ולא דבר קר וגם לא דקירה במחט”.[vii] הרופאים ברוסיה המליצו לו לקבל טיפול מתקדם באוסטריה. הוא נסע לווינה ולאחר התייעצות קיבל את עצת פרויד, שזכה באותה תקופה למשרת פרופסור באוניברסיטת וינה, לעבור טיפול בחשמל. כשלושה חודשים נשאר הרש”ב בווינה, רחוק מהחצר החסידית בלובאוויטש, לטובת הצלחת הטיפול.[viii] ואכן, הטיפול שהעניק לו פרויד, כפי שעולה ממכתביו של הרש”ב, הועיל להחזרה זמנית של התחושה בידו.

            רבי יוסף יצחק, בנו של הרש”ב, בן עשרים ושלוש באותו הזמן, תיעד בכתביו שני תיאורים של השיחות בין המנהיג החסידי לבין הפרופסור היהודי. תיאור אחד עסק במצב רוחו של הרש”ב.[ix] בתיאור אחר, פרויד, המבוגר מהרש”ב בארבע שנים, ביקש לדעת מהי מהותה של תורת החסידות.

            תורת החסידות מכונה רזין דרזין דאורייתא, סודי הסודות של פנימיות התורה. היא מכילה גופי ידע מקיפים ועמוקים המתפרשים על פני עשרות אלפי כתבים, שיחות ומאמרים. למרות עומק, רוחב ואורך תורת החסידות, הרש”ב הצליח לתאר אותה בקצרנות. הוא ניסח את מהות החסידות במשפטים בודדים, שיכלו לעמוד בקלות במבחן המעלית, שבו ניתן ליזמים זמן קצרצר לתאר את  מעלות הסטרטאפ שלהם: “תורת החסידות מלמדת שהמוח צריך לגרום ללב להבין מה עליו לרצות, ועל הלב להוציא אל הפועל את מה שהמוח מבין”, אמר הרש”ב לפרויד.

            בתגובה שאל פרויד: “כיצד עושים זאת? הרי המוח והלב הם שני עולמות נפרדים וים גדול מפריד ביניהם?”

            על כך ענה הרש”ב: “העבודה היא להקים גשר בין שני חלקי עולם אלה, או לפחות למתוח ביניהם חוטי חשמל וטלפון כדי שהאור שבמוח יגיע ללב”.[x]

הרש”ב כתב ואמר למעלה מאלפיים מאמרים. הכינוי: “הרמב”ם של החסידות”, הודבק לו בזכות מאמריו הארוכים והמקיפים שריכזו יסודות עיקריים בתורת הסוד היהודית וביארו מושגים מורכבים בצורה בהירה וסדורה. מכמה היבטים גולת הכותרת של מאמריו, פרויקט חייו הגדול, הוא סדרת מאמרים המכונה המשך תער”ב. תער”ב היא השנה שבה התחיל לומר ולכתוב את המאמרים, 1912. את סדרת המאמרים הזאת המשיך לומר ולכתוב גם לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה. הסדרה מכילה מאה ארבעים וארבעה מאמרים שמחדשים ומעמיקים בתורת הסוד היהודית בהרחבה יוצאת דופן.

            שנים ארוכות סדרת המאמרים, המשך תער”ב, הייתה שמורה בסוד ולא פורסמה לציבור הרחב. רק חלק קטן מהמאמרים היה נפוץ בהעתקות. שמירת המאמרים בסוד נדמית תמוהה על רקע עיקרון בולט של תנועת החסידות. עיקרון לפיו יש להפיץ את תורת הסוד, את התכנים הפנימיים ביותר, לכל דורש. מה הסיבה שהתכנים נשמרו בסוד שנים ארוכות? ניתן לשער כי הערכת מנהיגי התנועה החסידית הייתה שעדיין לא הגיעה העת לפרסם את המאמרים. לפי השקפתם, התכנים יכולים להשפיע ולשנות את העולם. רק יותר משישים שנה לאחר שהמאמרים נאמרו החליט הרבי מלובביץ’ להורות על פרסומם, בלב לא קל.[xi] בשל עומקם והיקפם הנרחב של המאמרים ניתן להעריך שגם כיום הלימוד בהם הוא מוגבל ומצומצם.

            את היסודות לסדרה המונומנטלית הזאת, מגלה רבי יוסף יצחק, הגה אביו כעשר שנים לפני שכתב ואמר אותה, באותם חודשים בהם קיבל את הטיפול הרפואי בווינה.[xii]

            מה מכילה סדרת המאמרים? קשה לסכם מאה ארבעים וארבעה מאמרים הכוללים תכנים כה רבים לתיאור תמציתי ומדויק. ככלל ניתן לומר כי הסדרה לוקחת את הלומד להיכרות רחבה ומעמיקה עם ה”מדעים” העיקריים[xiii] שבהם מתמחה ספרות הסוד: “מדע” מפורט של מבנה הנפש, כוחותיה, לבושיה, החסמים שממנה היא עשויה לסבול והדרך להסיר חסמיה אלה; “מדע” מבנה העולמות והעולם שאנו חיים בו, ו”מדע” הבורא והקשר שלו עם הבריאה.

            בהקשר לספר זה, הסדרה מרחיבה לא רק על תחומי הידע המפורטים אלא גם על הקשר הפנימי בין ה”מדעים” הללו. היא מצביעה על מקורות החיות של האדם, על החשיבות של מיצוי הפוטנציאל השכלי ועל הדרך שבה “מורידים” את ההשגות השכליות ודרכן משנים את העולם ומקדמים אותו לעבר תכליתו.

            ניתן לומר כי סדרה זו, שאפשר להגדירה כאחת הרחבות והמעמיקות בתחום תורת הסוד שניתן למצוא בארון הספרים היהודי, ושעליה מתבססים חלקים נכבדים בספר זה, מרחיבה את שני המשפטים שענה הרש”ב לפרויד. היא מלמדת כיצד השכל יכול להתעלות ולהשיג השגות חדשות. אחרי שכוח החוכמה בשכל מטפס למעלה מהגבולות שלו, עליו לחזור ולהעביר את הרעיונות לכוחות השכל הנוספים, לבינה ולדעת. התהליך הזה הוא תהליך ההתחדשות. מכאן, על כוחות אלה לקשור קשרים הדוקים עם הלב ולשכנע אותו לשמש כמנוע שדוחף להטמעה והגשמה של אותם רעיונות במציאות.

            הרש”ב כמו אמר לפרויד, נכון אמנם שלאדם יש נטיות, חסמים וגבולות, אבל לא הם ששולטים במי שמוכן לחשוב ולהתפתח. באמצעות שכלו האדם יכול להפוך את העולם, לראות את המהות הפנימית שלו. בדרך זו הוא בוחר להשתנות ולקבל אחריות על המציאות שלו.

            המסורת החסידית מתארת קשר מיוחד בין אחד העם, אשר צבי גרינברג, מראשי הוגי הציונות, והרש”ב. כששאלו את אחד העם מה דעתו לגבי הרבי וכתביו הנחשבים כאמור ליצירתיים ומעמיקים במיוחד, הוא ענה שהרבי יודע את העולם ומתכוון למרוד בו.[xiv] כלומר הוא מכיר את העולם היטב אבל אינו מקבל את העולם כפי שהוא. מתוך ניתוח דברי הרש”ב לפרויד והרעיונות העולים מכתביו אפשר לומר שאחד העם לא דייק.

            המטרה של החשיבה היצירתית על פי החסידות היא לא לצאת כנגד העולם או למרוד בו, אלא לראות אותו באופן בהיר ולגלות את שורשו. מתוך כך להשפיע על העולם וליצור בו שינוי. מאותה זווית, הרעיונות שקידם הרש”ב שופכים אור על מילותיו האחרונות לבנו, “מוחין”, “מוחין” ולא “התפעלות”. האב כמו אומר לבנו, אל תתפעל מהמציאות המרה שאתה לכאורה רואה עכשיו מול עיניך. תחשוב, תפעל, תשנה. ההסתלקות שלי היא לא סוף אלא רק המשך. השכל יכול לשנות את האופן שבו אנחנו רואים את העולם. בו טמון הפוטנציאל להוביל אותנו לפריצת גבולות בחיינו. בכוחו לסייע לנו לפרוץ גבולות רגשיים, התנהגותיים ולא-מודעים. הוא מסוגל להראות לנו שסוף הוא הזדמנות חדשה. רק כשהשכל ממלא את תפקידו וכשאנחנו מוכנים למאמץ הכרוך במימוש הפוטנציאל השכלי, אנחנו חיים את החיים במלואם. רק אז כל כוחות הנפש שלנו מתהדקים ומתגלים בצורה בריאה ומלאה.

            אפשר לשער שלכך התכוון גם בצוואתו האחרונה: אני עולה למעלה – אבל את הכתבים אני משאיר לכם. אני משאיר לכם את הכתבים כדי שתנצלו אותם, תלמדו בהם ותכירו דרכם כיצד אפשר להפוך את העולם.

            את המשמעויות המעשיות העולות מגילוי הפוטנציאל שלנו על ידי יישום חשיבה שהיא הפוכה להנחות היסוד של העולם אפשר לתמצת בנקודות אלה:

  • הפוך כפי שעולה מכתבי הרש”ב, משמעו לתרגל פעילות שכלית מעמיקה ברבדים שונים כדי לגלות את ה”תוך” של העולם. הלב של הפעילות הזאת הוא הפשטה של לבושים, דוגמאות, סיפורים, נתונים וכדומה. זאת במטרה לפרוץ את גבולות ההבנה ולהגיע להתנוצצות של תובנות. לאחר שלב ההפשטה נדרש תהליך של הלבשת התובנות שעלו.
  • במובן נוסף, הפוך דוחף לזהות את הרצון הפנימי של הדבר שאנו עוסקים בו והזזת האינטרס האישי כדי לממש את אותו רצון. 
  • הפוך על פי שיטת החסידות משמעו גם להתגבר על הטבע שלנו, על רגשות ונטיות לא-רצויים, שיוצרים גבול בנפש. 
  • מובן נוסף של הפוך הוא לא להיבהל מרוע, קושי ומשברים. להכיר שיש להם תפקיד ולגלות את המהות החיובית שבהם.
  • מתוך עקרונות אלה בעבודת הנפש, ביטוי של חשיבה הפוכה הוא לתת ערך לכל אדם ולכל דבר. אין דבר שאין לו משמעות, מקום וחשיבות, שיכולים לתרום לנו. אם אותם דברים או אנשים היו חסרי ערך לא היינו פוגשים בהם.
  • תולדה של השקפה זו היא שהאדם מסוגל לחבר הפכים ולשאת דעות סותרות ולא להיות מאוים מדעות הפוכות לאלה שלו.
  • הפוך משמעו גם הכרה בפוטנציאל האדיר שיש לכל אחד ואחת ובכך שאת הגבולות לפוטנציאל שלנו אנחנו מציבים בעצמנו. ככל שנדע לפרוץ אותם נוכל להרחיב את אפשרויות המימוש של כוחותינו.
  • לאור המצוין עד כה, הפוך משמעו לחשוב מלכתחילה מלמעלה, להיות מוכנים לדלג ולצאת מהסדרים ובה בעת לעבוד בצורה שיטתית ומסודרת.
  • חשיבה הפוכה נשענת על ההכרה שהפעולה שלנו משפיעה על המציאות ויכולה להביא לשינוי. התנועה הבטוחה שלנו, החתירה לנקודה המהותית היא בעלת השפעה על הסביבה למעלה ממה שאנחנו משערים לעצמנו.
  • לבסוף, הפוך משמעו לא להיכנע לתודעת ריבוי ופירוד אלא לחפש את אפשרויות האחדות, את החוט המקשר בין מאורעות, חוקי הטבע, בין אנשים ובין כוחות הנפש שלנו עצמנו. על פי המחשבה היהודית העולם הפוך. גילוי האחדות בבריאה הוא גילוי התמונה הפנימית והאמיתית של הבריאה.

במבט רחב, ניתן לומר שגישה זו העמיד הבן, רבי יוסף יצחק, כשהנהיג את החסידות בתקופה הקשה ביותר לעם היהודי, ברוסיה הקומוניסטית, דרך מוראות השואה ובשנות השיקום הראשונות שלאחריה.

            מהרבי השתרשה הגישה גם בלומדי לקחו. עד היום מפגינים חסידים את הביטחון והיעדר ההתפעלות מ”העולם” גם בדרכים חיצוניות. אם תעקבו אחר למדני החסידות והקבלה, בקלות תמצאו הזדמנויות שבהם בתוך מפגש חברים, התוועדות חסידית שהתחממה, חסידים מבוגרים קמים ומתגלגלים עם בגדיהם החדשים על הרצפה. למה הם עושים זאת? “קולע” הוא גלגול על הרצפה, עם בגדי השבת וחג, שמקופלת בו האמירה שבאמת “העולם אינו תופס מקום” ולא צריך להתפעל מהחיצוניות יתר על המידה. בכך שהראש למטה והרגליים למעלה מבטאים החסידים שהעולם הפוך, ולכן יש מצבים שבהם הרגליים הם למעלה מהראש. 

            באחת ההתוועדויות הראשונות שקיים, יותר מעשרים שנה לפני שנהפך לנשיא החסידות, ביקש הרבי מלובביץ’ ממשתתפי ההתוועדות להפוך את הבגד שלבשו.[xv] המסר שהעביר היה דומה. העולם הפוך. כדי לזהות את התוך שלו צריך להפוך את ההשקפה על העולם. לעתים, בזמנים מיוחדים, ההיפוך בהשקפה יכול לבוא לידי ביטוי גם בדרכים חיצוניות.

“משפיע” ו”מקבל”

מימוש חשיבה שהפוכה להנחות היסוד של העולם כדרך להגביר את המידה שבה אנו חיים אינה מנת חלקם של יחידי סגולה. העולם נברא כך שלכל אדם יש פוטנציאל ואתגר ייעודי לו שאותו עליו להתאמץ ולממש. תפיסה זו עולה מתוך מבנה הבריאה. הבריאה נבראה באופן של “משפיע” ו”מקבל”, מבהירה תורת הסוד.[xvi] לכן, על פי חכמים, יש בעולם עשירים ועניים. עשירים הם המשפיעים. עניים הם המקבלים. התפקיד של העשירים הוא לעשות חסד. התפקיד של העניים הוא לקבל את החסדים.[xvii]

            אין ספק שמצב זה נראה כלא הוגן. אף אחד לא רוצה להיות העני שזקוק לחסדי העשיר. אף אדם לא רוצה להיות מקבל, שהוא בטבעו נחות מהנותן. לכן, כדי שלא תהיה קנאה או בושה במעשי בראשית, נברא העולם כך שבכל נברא יש גם בחינה של “משפיע” וגם בחינה של “מקבל”.[xviii] בכל אדם יש בחינה של “עשיר” ובחינה של “עני”. בכל אדם יש מצב, זמן ובחינה שבהם עליו לדעת להיות מקבל, מקשיב לסביבה ולומד מאחרים מבלי לבטל את ערכם. לכל אדם, יהא אשר יהא, יש גם מעלות מיוחדות ותכונות שיכולות להפוך אותו למשפיע ו”עליון”. יתר על כן, על פי תורת הסוד, הבריאה כולה זקוקה לקבל את שלמותה מאותו עניין ייחודי של אותו אדם. הדבר המיוחד הזה, שיש בו, מעלת המשפיע שבו, הוא דבר שאין דוגמתו בכל שאר הנבראים בעולם.

            כמה מסרים עולים מעצם הדבר שהבריאה נבראה כ”משפיע ומקבל” ומכך שבכל אדם מצויים שני ההיבטים הללו. מסר ראשון הוא שכדי לצמוח, להתפתח, לשנות צריכים לדעת להיות “מקבל”. לדעת ללמוד מתוך תנועה של “ביטול עצמי”. ההתחדשות בחשיבה היצירתית מתחילה במקום שבו האדם מוכן להודות שהוא אינו יודע. הדברים אינם אמורים רק לגבי תלמיד או סטודנט בתחילת דרכו. התנועה של “מקבל” צריכה להתקיים בכל שלב בהתפתחות האישית. בלעדיה האדם נאטם. תנועת הביטול חשובה לא פחות כשאדם כבר הצליח והוכיח את עצמו, שכן אז אורבת לו סכנת השגרה והיעדר החיות אפילו יותר מאשר בתחילת דרכו.

            מסר שני הוא שחשיבה יצירתית, כפי שכבר אמרנו, אינה מיועדת לאנשים מיוחדים במינם שהוכשרו היטב מגיל צעיר. כל אדם בכל גיל יכול להתפתח ולגלות את הייחודיות שלו. התנאי לכך הוא שיאמין שאכן יש לו משהו ייחודי לתת לעולם. לא מדובר בסיסמה ריקה מתוכן. במשקפיים אמוניים, אם האדם נברא, הוא לא נברא לחינם. יש לו תפקיד בעולם. מתוך האמונה הזאת עליו לעבוד על גילוי הכישורים הייחודיים לו. בדרך הייחודית לו עליו למצוא את ההתחדשות, היצירתיות וההצלחה הממתינה לו.

            מסר שלישי הוא שאם לכל אדם ולכל נברא יש ערך ייחודי, תרומה שלא ניתן להחליפה או למצוא כמוה בעולם, אזי מכל אדם ומכל תופעה אנחנו יכולים ללמוד. כשאנחנו מבטלים אנשים או תופעות אנחנו מפסידים את מה שיכולנו לקבל מהם, את אותו דבר ייחודי שיש להם להעניק לנו ושיכול לעזור לנו בהתפתחות העצמית שלנו.

            יצירתיות איננה רק מעשה של יחידים. היא דורשת כאמור סביבה תומכת ומעודדת. סביבה שמשתפת פעולה, מניעה ידע ובכך משלימה את הצרכים של השותפים בהנעת הידע. בזכות אותה תרומה ייחודית, כל אדם ראוי לכבוד וליחס שיבליט את מה שיש לו להעניק לעולם גם אם עדיין לא עשה דבר. היחס החיובי יעזור להפיק ממנו את אותן איכויות. כשאנחנו עוזרים לאחרים, אנחנו בעצמנו מתפתחים. מי שאינו יודע לקבל מאחרים מעיד על עצמו שהוא מצוי בתנועה של רוממות מסוכנת. הוא לא רוצה לתרום ולשנות את העולם. הוא רוצה להאדיר את כבודו ואת ההערכה כלפיו. המסר האחרון הוא ששלֵמות מחייבת את השילוב בין תודעת “משפיע” לתודעת “מקבל”. שילוב בין ביטחון וחתירה לשינוי לצד יכולת להקשיב, לקבל, להתבטל. שילוב המעורר את שתי התנועות בנפש, התחדשות ועצמיות. שתי תנועות האחראיות על גילוי מה שמעבר לגבולות העולם ולאחר מכן חזרה לתוך העולם על מנת להביא לתוכו את אותה בשורה של שינוי והתחדשות שהעולם זקוק לו.


[i] קו רובינסון, לצאת מהקווים, סודות החשיבה היצירתית, כתר, 2013, עמ’ 81-78.

[ii] האותנטיות של השקפת ההתחדשות ניכרת גם בשימושי הלשון הנפוצים בעברית. דוגמה לכך היא בשימוש בביטוי הרווח “דברים כדורבנות”. המובן המילולי של הביטוי הוא שנאמרו טענות מכריעות, דברים חכמים, ישירים, לעניין. הדורבן הוא מסמר נעוץ בראש מוט, שבעזרתו היו מזרזים או מדרבנים את הבקר. שלמה המלך משתמש בביטוי זה בקהלת: “דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים…” (קהלת יב יא). המדרש (קהלת רבה על הפסוק) מלמד מדוע דברי חוכמה נקראים דורבנות. כפי שהדורבן מכוון את הפרה כדי לחרוש וליתן חיים לבעליה, כך דברי החוכמה מכוונים אל לב הלומדים ומחיים אותם.

לאותו המכשיר שמזרזים בו את הפרה לא קוראים רק “דורבן”. יש לו שני שמות נוספים: “מרדע” ו”מלמד”. כל אחד מהשמות מלמד על תפקיד אחר שמכניסים בבהמה. הבהמה בנמשל היא הצד הטבעי באדם. זה שאינו רוצה להתפתח, ללמוד, להתחדש. שלושת השמות מבטאים גם את שלושת כוחות השכל, כוח החוכמה, כוח הבינה וכוח הדעת, שבאמצעותם אפשר להשפיע ולכוון את הנטיות הטבעיות שבאדם. “מלמד” הוא כנגד כוח החוכמה. “דורבן” הוא כנגד מוח בינה. “מרדע” הוא כנגד הדעת שעוזר להתקשר אל מסלול היצירה. הדורבן, כוח הבינה, מקבל את הרעיונות, ההארות וההמצאות מהחוכמה ומקשר אותם אל הדעת. כוח הדעת הוא כוח ההתקשרות. הכוח שמניע את הבהמה להתקדם ולהמשיך בעבודתה. הדורבן, המקל המזרז את הפרה, הוא היוצר את פעולת החידוש. בלי דרבון אין התחדשות. לכן כשאנו רוצים להעיד על דברים שגילו את שורש העניין והם הפוכים לנאמר עד כה, איננו אומרים שהדברים היו כ”מרדע” או דברים “מלמדים”, אלא דברים כדורבנות. ראו: הרבי מלובביץ’, תורת מנחם כב, חייב איניש לבסומי בפוריא, ה’תשח”י, עמ’ 111.

[iii] על פי הרבי מלובביץ’, השינויים הטכנולוגיים נצפו על ידי הזוהר כבר לפני מאות בשנים. על פי הזוהר “בשית מאה שנין לשתיתאה יתפתחון תרעי דחכמתא לעילא ומבועי דחכמתא לתתא וכו'” (ספר הזהר חלק א, קיז, א). כלומר החל משנת שש מאות לאלף השישי תתרבה החוכמה בעולם. (“והמדובר הוא לאו דווקא בנוגע לחוכמת התורה ואלוקות אלא בנוגע לחכמה סתם”.) ועוד ממשיך הזוהר שאפילו בחורים צעירים יגלו את החוכמות. “רביי דעלמא זמינין לאשכחא טמירין דחכמתא כו'” (שם, קיח א). ראו בהרחבה תורת מנחם לו, תשכ”ג ב, עמ’ 254.

[iv] לקוטי שיחות חלק י”ב, עמ’ 166. ממכתב צום העשירי יהפך בקרוב לששון ושמחה, ה’תשכ”א.

[v] ובסגנון נוסף: תורת מנחם ס, ל”ג בעומר, תש”ל, עמ’ 244.

[vi] ראו לקט אגרות: אדמו”רי חב”ד ויהדות אוסטריה, שנת תרס”ג, עמ’ 42 ואילך. וראו גם:

http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=55582

[vii] הרבי הרש”ב, אגרות קודש, כרך ו, ה’קפ”א, עמ’ עו.

[viii] ספר השיחות תש”א, מתורגם, עמ’ עד ואילך.

[ix] הרבי מלובביץ’, שיחת כ”ף כסלו, ה’תשל”ז. נדפסה בהוספות לכרך ג’ של המשך תער”ב.

 [x]לקוטי דיבורים א, עמ’ פב.

[xi] לפני ההוצאה לאור, הרבי מלובביץ’ התוודה עד כמה קשה לו משימת חשיפת המאמרים בפני הציבור הרחב. ראו: התוועדות כ כסלו, תשל”ז.

[xii] ראו הריי”צ, ספר השיחות תרפ”ד, עמ’ 62.

[xiii] כלשונו של הרב הלל צייטלין בספרו פרדס הקבלה, שם.

[xiv] על משקל יודע את ריבונו ומכוון למרוד בו שנאמרת על מי שמכיר את הבורא ואת ההלכה היהודית ולמרות זאת יוצא כנגדה. ספרא לויקרא כו יד; רש”י על בראשית י ט.

[xv] מתוך מכתבו של ר’ אליהו חיים אלטהויז אל רבי יוסף יצחק (הרי”צ) מיום אסרו-חג סוכות, תר”צ (‘אגרות קודש’ שם עמ’ שפו-שפז).

[xvi] ראו הרבי מלובביץ’, התוועדות פורים קטן תשמ”ט, וסידור עם דא”ח, שער התלמוד תורה בתחלתו, דף צז, עמ’ ג ואילך.

[xvii] דברי חז”ל תנחומא משפטים ט על תהלים סא ח.

[xviii] ראו למשל תורת מנחם פורים קטן, תשמ”ו, עמ’ 612.

Print Friendly, PDF & Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *