מתי אהבה עצמית הופכת למסוכנת

אחת הסיבות הבולטות לניוון, לחוסר רגישות, להעדר התפתחות, לעיוורון ולאטימות וטמטום הלב
היא עודף אהבה עצמית, או אהבה עצמית פראית, כפי שמתאר אותה הרבי הריי״צ.
עכשיו מה ההבדל בין אהבה עצמית שחיונית לערך העצמי לבין אהבה עצמית שהופכת להיות ״האויב הכי גדול של האדם״.
באהבה עצמית לא רצויה האדם חושב שהוא מושלם, שאין לו חסרונות, אין לו מה לתקן, הוא לא צריך לעבוד על עצמו, הוא לא צריך להתנצל והוא לא טועה.
באהבה שגויה שכזו האדם חושב שמותר לו להתנהג איך שהוא מתנהג, לחשוב איך שהוא חושב ולהישאר במקום שלו. ובכלל מגיע לו.
לעומת זאת באהבה עצמית בריאה האדם יודע שיש לו נקודה פנימית שלמה, בריאה, נכונה. והוא יודע שאסור לו להלקות את עצמו, אבל יש לו גם חוש ביקורת עצמית והוא יודע כמה הוא חסר וכמה הוא צריך לעבוד על עצמו כדי לשפר את החולשות שלו ולתקן אותן.
ולכן צריך להיזהר מאוד לא ליפול לאהבה עצמית מגונה שכולה אטימות, אגו ויישות.