שבעה מרכיבים לחיזוק הביטחון ומנוחת הנפש – סוכות
החיים נראים אחרת לגמרי, בכל היבט שתרצו, עם תנועה של ביטחון ומנוחת נפש ובלעדיהן.
איך המרכיבים של חג הסוכות יכולים לעזור לי לחזק את תודעת הביטחון ומנוחת הנפש.
מקורות
- תודעת ביטחון נולדת מקשר עצמי
שסכך הסוכה, שנעשה מפסולת גורן ויקב — נמשך מהדבר היקר ביותר — ענן הקטורת דיוהכ"פ בקדש הקדשים (שהי' בו גם זהב). המקום המקודש ביותר, שבו נכנס הכה"ג שהוא המקודש ביותר בין בנ"י.
וכמובן ע"פ המבואר בחסידות441, שענני הכבוד שבסוכות נמשכים מענן הקטורת דיוהכ"פ:
עיקר עבודת יוהכ"פ היא בענן הקטורת, שבזה הי' ענין מיוחד ביוהכ"פ לגבי הקטורת דכל השנה, שבכל השנה היתה הקטרת הקטורת על מזבח הזהב, ואילו ביוהכ"פ נאמר442 "כי בענן אראה על הכפורת", והרי כפורת הו"ע המקיף כו'.
ומענן הקטורת דיוהכ"פ נמשכים ענני הכבוד שבסוכות, שזהו עיקר הענין דחג הסוכות – כמודגש בשמו של היו"ט [כמבואר בשער היחוד והאמונה ש"שמו אשר יקראו לו בלה"ק הוא כלי לחיות כו'"], שאף שיש לו שמות נוספים, כמו "חג האסיף", הרי נקבע דוקא השם "חג הסוכות" – שנקרא ע"ש הסכך, שקשור עם ענני הכבוד, שהו"ע המקיף
ויקרא ט"ז:ב'
וַיֹּ֨אמֶר ה׳ אֶל־מֹשֶׁ֗ה דַּבֵּר֮ אֶל־אַהֲרֹ֣ן אָחִיךָ֒ וְאַל־יָבֹ֤א בְכׇל־עֵת֙ אֶל־הַקֹּ֔דֶשׁ מִבֵּ֖ית לַפָּרֹ֑כֶת אֶל־פְּנֵ֨י הַכַּפֹּ֜רֶת אֲשֶׁ֤ר עַל־הָאָרֹן֙ וְלֹ֣א יָמ֔וּת כִּ֚י בֶּֽעָנָ֔ן אֵרָאֶ֖ה עַל־הַכַּפֹּֽרֶת׃
2. ציפייה לטובה
כתר שם טוב חלק שני תב
כי סוכה ר"ל [יסכה] <שהוא סוכה ברוח הקודש> [שהוא] לשון צפיה, שהוא ענין הבהירות המתגלה, כדי שעי"ז ישתוקקו הנשמות אליו, ועיני כל אליו יצפו. ושלום הוא ענין התקשרות הברואים בבורא ית', כי זהו שלימות ושלום הכל א'. וענין שנקרא סוכה הוא שהוא כמו סכך שיש בו נקבים ומתנוצץ אור השמש בו דרך הנקבים <כמרז"ל כוכבי חמה וכוכבי אור>, כמו כן הבהירות של הש"י מתגלה לכל אחד ואחד לפי ערכו, לא' בניצוץ קטן, ולא' גדול מזה, ולזה נק' סוכה.
וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים שֵׁם אֵשֶׁת אַבְרָם שָׂרָי וְשֵׁם אֵשֶׁת נָחוֹר מִלְכָּה בַּת הָרָן אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה.
מגילה יד א
דִּכְתִיב: ״אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה״, וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: ״יִסְכָּה״ זוֹ שָׂרָה, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ יִסְכָּה — שֶׁסָּכְתָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקוֹלָהּ״. דָּבָר אַחֵר: ״יִסְכָּה״ — שֶׁהַכֹּל סוֹכִין בְּיוֹפְיָהּ.
רש"י על בראשית י״א:כ״ט
יסכה. זוֹ שָׂרָה, עַל שֵׁם שֶׁסּוֹכָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְשֶׁהַכֹּל סוֹכִין בְיָפְיָהּ; וְעוֹד יִסְכָּה לְשׁוֹן נְסִיכוּת, כְּמוֹ שָׂרָה לְשׁוֹן שְׂרָרָה:
בַּסֻּכֹּ֥ת תֵּשְׁב֖וּ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים כָּל־הָֽאֶזְרָח֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל יֵשְׁב֖וּ בַּסֻּכֹּֽת׃
כל מה שאני עומד להזריח בכם ובפנימיותכם לעתיד לבוא
כל הדברים הטובים שעומדים להתגלות
3. לטעום גן עדן
שפת אמת משנת תרמ"ג
ענין הליכה מבית לסוכה צא מדירת קבע כו'. הוא מעין מצוה ראשונה שנצטוה אברהם אע"ה לך לך מארצך. וכמו כן בבנ"י שנא' זכרתי לך חסד נעוריך כו' לכתך אחרי כו'. ובודאי אין יכולין לקיים זה כראוי רק בתחילת. ולכן אחר יוהכ"פ שנעשים טהורים כקטן שנולד מתעורר זה הרצון בכל איש ישראל להיות נמשך אחר השי"ת. אחריך נרוצה. ומסתמא פי' חסד נעוריך הוא אברהם אבינו ראשיתן של ישראל. ושמעתי מפי קדשו של מו"ז ז"ל על מאמר המדרש תנחומא בפ' לך ילמדנו רבינו מה לקבל עליו מ"ש כשהוא מהלך כו'. והגיד כי כיון שהיתה זו מצוה ראשונה א"כ למה התחיל בהליכה ומיישב כי כבר עמד אע"ה בענין ואהבת כו' ודפח"ח. וכמו כן נוכל לומר בסדר ימים הללו. כי בר"ה הוא האחדות שמע ישראל כו'. ואז צריכין להתבטל אליו ולא שייך הליכה. וכן ביוהכ"פ הוא בחי' בשכמל"ו. ובסוכות מתחיל ואהבת כו' שיהי' ש"ש מתאהב על ידך כדאיתא בספרי. לכן אז המצוה הליכה. ולכן מקריבין ע' פרים על האומות ג"כ התפשטות הקדושה לכל המקומות כנ"ל. ועי"ז זוכין אל הארץ אשר אראך. וכן בסוכה זוכין לרוח הקודש ע"י מצוה זו כנ"ל. ולכן סוכה מלשון יסכה שסכתה ברוח הקודש כנ"ל:
ימי הסוכות שנק' זמן שמחתינו כי השי"ת זיכה אותנו לישב בצלו. והיא מעין בחי' הג"ע דכתיב וישם שם כו' האדם. ועיקר הבריאה הי' להיות דירת האדם שם. ושם הי' השמחה כמ"ש כשמחך יצירך בגן עדן. והגם שכ' ויגרש את האדם. אעפ"כ יש זמנים שמתנוצץ קצת הארה מבחי' הג"ע. והשי"ת הכניסנו לדירה זו שחל עלי' שם שמים כדאיתא בגמ' והשמחה במעונו. לכן דירה זו מביאה השמחה. ובוודאי ע"י טהרתן של ישראל ביוכ"פ יש שמחה לפניו במרום. לכן יש לנו לשמוח בשמחת הבורא ית'. וז"ש לפני ה' תטהרו. ומלבד שזכינו לטהרה יש לנו להתענג בשמחת השי"ת בנו:
4. אחדות
ארבעת המינים משמעותם חיפוש אחדות בעולם הגשמי
גם הסוכה מבטאת אחדות
ראויים כל ישראל לשבת בסוכה אחת
יש להוסיף, שהשייכות בין יוהכ"פ לסוכות מתבטאת גם בכך שבשניהם ישנו ענין האחדות:
ובהקדמה – שענין האחדות מודגש בר"ה, שעליו נאמר446 "אתם נצבים היום כולכם (לאחדים כאחד447) גו' ראשיכם שבטיכם גו' מחוטב עציך עד שואב מימיך".
וכמו"כ מודגש ענין האחדות – "כולכם", "לאחדים כאחד" – ביוהכ"פ:
ביוהכ"פ ישנו החיוב דחמשה עינויים448. וכיון שעינוי הו"ע שלילי, העדר העשי' – הרי בזה אין חילוק בין "ראשיכם" ל"חוטב עציך"; כולם שוים.
וכמו"כ ישנו ענין האחדות בחג הסוכות:
איתא בגמרא457: "כל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת".
וענין הישיבה בסוכה הוא אצל כולם בשוה. – בנוגע לאכילה בסוכה יש חילוקים, אבל בעצם הכניסה לישב בסוכה שווים כולם; אפילו מי שאינו מכוין מאומה בכניסתו לסוכה, הרי עצם כניסתו לסוכה בימות הגשמים – לא בניסן, אלא בתשרי – מוכיחה שכוונתו לקיים מצות סוכה (כפי שמצינו בכמה ענינים שהמעשה מוכיח על הכוונה, גם כאשר לא יודעים אם יש לו כוונה).
וכן ישנו ענין האחדות במצות ד' מינים שבחג הסוכות [שאף שלכאורה אינה שייכת לסוכה, הרי ידוע המנהג שהמהדרין נוטלים ד' מינים בסוכה, ובפרט ע"פ הביאור בהשייכות דד' המינים לסוכה] – שהרי האתרוג יש בו טעם ויש בו ריח, ואילו הערבה אין בה לא טעם
ולא ריח, ואעפ"כ מחברים אותם ביחד ומקיימים בהם (לא ארבע מצוות שונות, אלא) מצוה אחת, ועי"ז משתווים כולם.
אראה בעצמותי, התגלות העצמות, ואח"כ נמשך בפנימיות ע"י מצות נטילת ד' מינים771, ועי"ז נעשה גילוי השמחה דזמן שמחתנו עד לשמע"צ ושמח"ת.
5. להפוך ממקיף לפנימי
כל העניינים צריכים לעשות בסוכה מקיפה הכל.
צריך לחדור בכל האיברים שלי.
סוכה היא דירת ארעי,
ועדיין הכל אתה צריך לעשות בה באופן של תשבו.
התיישבות שזה חודר בכל ההיקף
שבעת ימים – שבעה זה היקף שלם כל המידות.
התגלות של כל המידות בצורה מסודרת
ויקרא כג: בַּסֻּכֹּ֥ת תֵּשְׁב֖וּ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים כָּל־הָֽאֶזְרָח֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל יֵשְׁב֖וּ בַּסֻּכֹּֽת׃
לְמַעַן֮ יֵדְע֣וּ דֹרֹֽתֵיכֶם֒ כִּ֣י בַסֻּכּ֗וֹת הוֹשַׁ֙בְתִּי֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּהוֹצִיאִ֥י אוֹתָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲנִ֖י ה׳ אֱל-ֹהֵיכֶֽם׃
בעל שם טוב, אמור ח׳:א׳
בסכת תשבו שבעת ימים וגו'. פירוש הפסוק בסוכות תשבו שבעת ימים, לפי הפשוט היה צריך לכתוב להיפוך שבעת ימים תשבו בסוכות, אך כך פירושו, אתם בני אדם תראו שבסוכות תשבו אתם במעשיכם את השבעת ימים עליונים, דהיינו הזיי"ן אושפיזין עילאין כנודע:
(ליקוטים יקרים דל"א ע"ד).
6. להראות ניצחון באמצעות שמחה
ויקרא רבה ל
שׂבַע שְׂמָחוֹת, אַל תְּהִי קוֹרֵא כֵּן אֶלָּא שֶׁבַע שְׂמָחוֹת, אֵלּוּ שֶׁבַע מִצְווֹת שֶׁבֶּחָג, וְאֵלּוּ הֵן, אַרְבָּעָה מִינִין שֶׁבַּלּוּלָב, וְסֻכָּה, חֲגִיגָה וְשִׂמְחָה. אִם שִׂמְחָה לָמָּה חֲגִיגָה וְאִם חֲגִיגָה לָמָּה שִׂמְחָה, אָמַר רַבִּי אָבִין מָשָׁל לִשְׁנַיִם שֶׁנִּכְנְסוּ אֵצֶל הַדַּיָּן וְלֵית אֲנַן יָדְעִין מַאן הוּא נוֹצֵחַ, אֶלָּא מַאן דְּנָסַב בָּאיָין בִּידֵיהּ, אֲנַן יָדְעִין דְּהוּא נָצוֹחַיָיא, כָּךְ יִשְׂרָאֵל וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם בָּאִין וּמְקַטְרְגִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְלֵית אֲנַן יָדְעִין מַאן נָצַח, אֶלָּא בַּמֶּה שֶׁיִּשְׂרָאֵל יוֹצְאִין מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלוּלָבֵיהֶן וְאֶתְרוֹגֵיהֶן בְּיָדָן, אָנוּ יוֹדְעִין דְיִשְׂרָאֵל אִינוּן נָצוֹחַיָּא, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר לְיִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן.
תּֽוֹדִיעֵנִי֮ אֹ֤רַח חַ֫יִּ֥ים שֹׂ֣בַע שְׂ֭מָחוֹת אֶת־פָּנֶ֑יךָ נְעִמ֖וֹת בִּימִינְךָ֣ נֶֽצַח׃ {פ}
9. מסירות נפש
שמחת בית השואבה על המיפ
מים מבטאים העדר טעם והבנה. מסירות נפש.
