איך לא לתת לרגשות לנהל אותי | פסיכולוגיה בפרשה, צו

הבעיה המרכזית בהתמודדות רגשית היא שאנחנו נוטים להזדהות עם הרגשות. השחרור מגיע כשאני מבין שהרגשות הם רק בגד. הם לא באמת אני.

מקורות

ויקרא ו, ג
וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃

צַו אֶת־אַהֲרֹן וְאֶת־בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל־הַמִּזְבֵּחַ כׇּל־הַלַּיְלָה עַד־הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ׃
וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי־בַד יִלְבַּשׁ עַל־בְּשָׂרוֹ וְהֵרִים אֶת־הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת־הָעֹלָה עַל־הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ׃
וּפָשַׁט אֶת־בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְהוֹצִיא אֶת־הַדֶּשֶׁן אֶל־מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל־מָקוֹם טָהוֹר׃

אבן עזרא על ויקרא ו׳:ג׳
מדו. חלוק וחכמים אמרו שהוא חנוק כנגד מדתו:

רש״י
מדו בד. הִיא הַכֻּתֹּנֶת, וּמָה תַּ"ל מִדּוֹ? שֶׁתְּהֵא כְּמִדָּתוֹ (שם):
על בשרו. שֶׁלֹּא יְהֵא דָּבָר חוֹצֵץ בֵּינְתַיִם (זבחים י"ט):

כלי יקר על ויקרא ו׳:ג׳:ה׳
וי"א לפי שהרמת הדשן מלאכה קלה ובזויה, ויש לחוש שמא ילבש הכהן בגדים קצרים שלא יתלכלכו בדשן או ילבש איזו דבר חוצץ על בשרו שלא ילכלך בשרו באפר ע"כ אמר שיהיה הכתונת כמדתו ושלא יהיה דבר חוצץ בינו לבין מכנסים.

מזרחי, ויקרא ו׳:ג׳:ב׳
ומה ת"ל מדו שתהא כמדתו. בת"כ פירוש כמדתו של כהן שלא תהא לא ארוכה מגופו ולא קצרה מגופו והיינו למצוה ולא לעכוב' דהא בפרק כל הזבחים בתרא תנו רבנן היו מרושלין מסולקין ועבד עבודתו כשרה ופי' מרושלין ארוכים שנגררים על גבי קרקע מסולקין קצרים שאינן מגיעין עד רגליו ואין טענה על שכתוב מדו ולא מדתו שכבר מצאנו ארוכה מארץ מדה במפיק ה"א שפירושו מדתה כמו עובר בשוק אצל פנה שפירושו פנתה:

ומכנסי בד ילבש על בשרו: ובפר' אחרי כתוב "ומכנסי בד יהיו על בשרו" – ש"על בשרו" מיותר. ודריש ממה שכתוב פה "ילבש" שתחלת לבישתם יהיה על בשרו, לא שיקדים בגד אחר. ומה שכתוב שם "יהיו על בשרו" שכן ישארו על בשרו ממש בלא חציצה. ומה שכתב בספרא "ילבש על בשרו" – ולא רטיה, הכי פירושו: שאם היה כתוב "ילבש" לבד הייתי מפרש שקאי על המשכת הלבישה – שיהיה על בשרו בלא חציצה. אבל כשהוא אומר להלן "יהיה על בשרו" (שמלת "יהיה" מורה הוייתם עליו, וידעינן משם שלא יהיה חציצה) – אם כן בהכרח שמה שכתב פה "ילבש" הוא תחלה הלבישה; שלא יהיה דבר קודם למכנסים.

לקוטי תורה, הוספות, ויקרא ב׳:ו׳
וכמו עד״מ כשנותן המלך מתנה לזולתו ונותן מתנה מרובה בידו הימנית. ולפעמים נותן ע״י שמאלו. אף שידו השמאלית אינה הימנית מ״מ הכל הנותן הוא המלך כי אין הידים עצמן הנותנים כ״א חיותו המלובש בהן ובכל גוף המלך. והרי הכל אור  וחיות אחד. ועד״ז נק׳ שכינה למדת מלכותו דאצילות דג״כ אין הענין המדה עצמה אלא בחי׳ הארת א״ס ב״ה הנמשך ומתלבש במדת מל׳ זהו הנק׳ שכינה ע״ש ושכנתי בתוכם שהארה זו נמשכת ומתלבשת בהיכל קדה״ק דבי״ע. וכמו שמבואר בפרדס (שער ל״ב פ״ב) וז״ל ולכן צריך שיכון כשיאמר האל הגדול שהוא רומז בגדולה והתיבה עצמה היא בגדולה אמנם כוונתו על העצמו׳ המתפשט בגדולה עכ״ל. והיינו הא״ס המתלבש בהם. ואע״פ שהשם מורה ממש על מהות המדה כי אלקי׳ מורה על ענין דין שהוא בחי׳גבורה ושם אל לשון גדולה וחוזק ותוקף כמו ואת אילי הארץ לקח כו׳ כמ״ש בפרדס (שער י״ט פ״א). והרי האור והעצמות מצד עצמו הוא פשוט בתכלית הפשיטות ולאו מכל אלין מדות איהו כלל. אך זהו האור מצד עצמו קודם שנתלבש בהכלים אבל כשנתלבש בהכלים אזי האור המלובש בכלי החסד נק׳ אור החסד ממש עד שיצדק בו שם אל כו׳ ועיין בפרדס (שע״ד פ״ד) גבי והנה באמיתית נאמר שאין שינוי בנפש היד מנפש העין ועכ״ז אין פעולתם שוות שזו פעולתה ראייה כו׳ עד ושנוי הפעולות תלוי במציאות הספירות שהם הכלים. וזשארז״ל ברבות (סדר שמות פ׳ ג׳) שמי אתה מבקש לידע לפי מעשי אני נקרא כו׳ היינו לפי המדה שמתלבש בה ומדה הוא ג״כ לשון לבוש כמו מדו בד. וז״ש ברבות (סדר משפטים פ״ל) משל למלך כו׳ בפורפירא שהוא לבוש כו׳ אני מחליפה שנאמר מדוע אדום ללבושיך כו׳. כי ענין מ״ש ועתיק יומין יתיב לבושיה כתלג חיוור מורה על התלבשותו במד׳ ורב חסד ולכן מיכאל שהוא חסד ארז״ל שהוא מלאך של שלג בשה״ש רבה ע״פ צאינה וראינה.

באר מים חיים, ויקרא ו׳:ג׳
ולבש הכהן מדו בד וגו'. פירוש הוא הכהן העובד את ה' בתורה הקדושה ולבש מדו בד ואמרו חז"ל (פסחים ס"ה:) מדו כמדתו וכו'. ולדרכינו ירמוז שיהיה כמדתו ולא יתגדל יותר ממה שהוא, והן מדתו ידוע טיפה סרוחה ותולעה הבל ותהו ושאר המעלות שנמנו לו, ומה יתגאה אדם להבל דמה אנוש כחציר ימיו וגו'. גם זה המעט שעושה אינו שלו, כי הלא הכל הוא בכח וחיות הבורא שבו ואמרו חז"ל (סוכה נ"ב:) אלמלא הקב"ה עזרו לא היה יכול לו ובמה יתגאה מעתה. גם ירמוז מדו בד על מדת ההתבודדות ששבחוהו חז"ל בכמה מקומות ובראשם מרן הרב האר"י ז"ל שכתב (מובא בחרדים ובשל"ה במסכת תשובה דף רל"ג) שההתבודדות טוב לנפש יותר מכל הסיגופים ומי עלה לשמים ונגלה לו קניית המעלות טובות בדורותינו יותר ממנו, גם על פי השכל כי מי שמתאוה תמיד לחבורת אנשים לא יקנה התורה עמהן כי מוכן עמהם לשיחה בטילה ודיבורי האיסור כלשון הרע וחנופה ודומיהן, או הרצון בחבורת אנשים ריקים בכדי להשיג כבוד מהם ואתה תהיה לרב ביניהם ומגיד, לא כן אחי כי אם להתבודד בחדר ועסוק בתורה עם תלמידים הגונים או עם חבירים מקשיבים לקולך.