לשנות את הגורל בפעולה אחת פשוטה | פרשת אמור

יש פעולה אחת, קלה ליישום, שיכולה לשנות את הגורל שלנו, אבל גם את ההתמודדות הרגשית והאופן שבו אנחנו חווים את החיים ואת האנשים שסביבנו.
מהי הפעולה הזאת.

מקורות

וראו שיחת הרבי מלובביץ׳, פרשת אמור, תשמ״ב

להזהיר, להאיר אור גבוה

זוהר אמור א

אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם. רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח, (תהלים לא) מָה רַב טוּבְךְ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךְ וְגוֹ'. מָה רַב טוּבְךְ, כַּמָּה עֶלְיוֹן וְנִכְבָּד אוֹתוֹ הָאוֹר הָעֶלְיוֹן שֶׁנִּקְרָא טוֹב, שֶׁכָּתוּב וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב, וְזֶה הוּא הָאוֹר הַגָּנוּז, שֶׁבּוֹ עוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טוֹב בָּעוֹלָם, וְלֹא מוֹנֵעַ אוֹתוֹ בְּכָל יוֹם, מִכֵּיוָן שֶׁבּוֹ מִתְקַיֵּם הָעוֹלָם וְעוֹמֵד עָלָיו. אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךְ, שֶׁשָּׁנִינוּ, אוֹר עֶלְיוֹן עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשֶׁבָּרָא אֶת הָעוֹלָם, וְגָנַז אוֹתוֹ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךְ.

ויקרא רבה כ״ו:א׳

אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן (ויקרא כא, א), רַבִּי תַּנְחוּם בְּרַבִּי חֲנִילָאי פָּתַח (תהלים יב, ז): אִמְרוֹת ה' אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת, אִמְרוֹת ה' אֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת אִמְרוֹת בָּשָׂר וָדָם אֵינָן אֲמָרוֹת טְהוֹרוֹת, 

בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם נִכְנַס לִמְדִינָה כָּל בְּנֵי הַמְּדִינָה מְקַלְּסִין אוֹתוֹ וְעָרַב לוֹ קִלּוּסָן, אָמַר לָהֶם לְמָחָר אֲנִי בּוֹנֶה לָכֶם דִּימוֹסִיאוֹת וּמֶרְחֲצָאוֹת, לְמָחָר אֲנִי מַכְנִיס לָכֶם אַמָּה שֶׁל מַיִם, יָשַׁן לוֹ וְלֹא עָמַד, הֵיכָן הוּא וְהֵיכָן אִמְרוֹתָיו, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא (ירמיה י, י): וַה' אֱלֹהִים אֱמֶת, לָמָּה הוּא אֱמֶת אָמַר רַבִּי אָבִין (ירמיה י, י): שֶׁהוּא אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם, 

אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן, וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר, וְרַבִּי יַעֲקֹב דִּכְפַר חָנִין, וְאָמְרִין לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, 

מָצִינוּ שֶׁעִקֵּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁמוֹנֶה אוֹתִיּוֹת וְלֹא הוֹצִיא דָּבָר מְגֻנֶּה מִפִּיו, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ז, ח): מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה, וּבְמָקוֹם אַחֵר עִקֵּם שְׁתַּיִם וְשָׁלשׁ תֵּבוֹת בַּתּוֹרָה כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא דָּבָר שֶׁל טֻמְאָה מִתּוֹךְ פִּיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ז, ב): מִכֹּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה, [הטמאה] [אשר טמאה היא] אֵינוֹ אוֹמֵר, אֶלָּא אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא, אָמַר רַבִּי יוּדָן בֶּן מְנַשֶּׁה אַף כְּשֶׁבָּא לִפְתֹּחַ לָהֶם בְּסִימָנֵי בְּהֵמָה טְמֵאָה, לֹא פָּתַח אֶלָּא בְּטַהֲרָה, (ויקרא יא, ד): אֶת הַגָּמָל כִּי לֹא מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כִּי מַעֲלֵה גֵרָה, (ויקרא יא, ה): אֶת הַשָּׁפָן כִּי לֹא מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא אֵינוֹ אוֹמֵר, אֶלָּא כִּי מַעֲלֵה גֵרָה, וְכֵן הָאַרְנֶבֶת וְכֵן הַחֲזִיר.

משנה אבות א׳:ו׳

יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה וְנִתַּאי הָאַרְבֵּלִי קִבְּלוּ מֵהֶם. יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה לְךָ רַב, וּקְנֵה לְךָ חָבֵר, וֶהֱוֵי דָן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת:

לקוטי מוהר״ן, נ״ה:ג׳

ג כִּי הָרְשָׁעִים מַמְשִׁיכִים בְּחִינַת רַע עַיִן עַל שׂוֹנְאֵיהֶם, בְּחִינַת (ברכות ז:): וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁרוֹאֶה בְּשׂוֹנְאָיו. 

וְהָאָדָם נִצּוֹל מֵרַע עַיִן הַזֶּה עַל־יְדֵי לִמּוּד זְכוּת שֶׁלָּמֵּד עַל הָרָשָׁע. כִּי גַּם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְלַמֵּד זְכוּת עַל הָרָשָׁע, בִּשְׁבִיל לְהַצִּיל אֶת הַצַּדִּיק מֵרַע עַיִן שֶׁל הָרָשָׁע. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם): וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁזּוֹכֶה בַּדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: מָרוֹם מִשְׁפָּטֶיךָ מִנֶּגְדּוֹ.

וְזֹאת הַזְּכִיָּה שֶׁזּוֹכֶה בַּדִּין, שֶׁמְּלַמְּדִין עָלָיו זְכוּת, עַל־יְדֵי־זֶה נִצּוֹל הַצַּדִּיק מֵרַע עַיִּן שֶׁל הָרָשָׁע. כִּי לְסַלֵּק הַדִּין וְהַמִּשְׁפָּט, צָרִיךְ לָזֶה הִתְגַּלּוּת הַיָּד, בִּבְחִינַת (דברים ל״ב:מ״א): וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי; שֶׁלֹּא לִשְׁלֹט עַל הָרָשָׁע. וּכְשֶׁנִּתְגַּלֶּה יַד ה', אֲזַי נַעֲשֶׂה צֵל, שֶׁבּוֹ נִתְכַּסֶּה הַצַּדִּיק מֵאֶרֶס שֶׁל הָרַע עַיִן, בִּבְחִינַת (ישעיהו נ״א:ט״ז): וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ.

כִּי הָרְשָׁעִים בַּגָּלוּת הַמַּר הַזֶּה, עֵינֵיהֶם לְטוּשִׁים כִּרְאִי מוּצָק, וְאֶרֶס עֵינָיו מַבִּיטִים לְמֵרָחוֹק, בִּבְחִינַת (תהילים כ״ב:י״ח): הֵמָּה יַבִּיטוּ יִרְאוּ בִי; וְעַל־יְדֵי הַצֵּל כָּהוּ מְאוֹר עֵינָיו וְנֶחֱשָׁכִים, שֶׁאֵין הָאֶרֶס שֶׁלָּהֶם יָכוֹל לְהַזִּיק.

קדושת לוי, שמות, וארא

דהנה כשאדם עובד את הבורא יש להבורא נחת רוח מזה ולכן כשאחד מלמד זכות על ישראל יש להבורא מזה תענוג והאדם צריך לעבוד את הבורא לא בשביל הנאת עצמו כלל רק כדי שיהא להבורא תענוג ולא בשבילו,

ספר המדות, תפילה, חלק ראשון

נט. מִי שֶׁמְּלַמֵּד זְכוּת עַל יִשְׂרָאֵל, עַל יְדֵי זֶה מְעוֹרֵר תְּשׁוּעָה, וְהַתְּשׁוּעָה בָּאָה עַל יָדוֹ.

ס. מִי שֶׁאֵין מִתְפַּלֵּל עַל צָרַת יִשְׂרָאֵל, נִקְרָא חוֹטֵא.

סא. צָרִיךְ אָדָם לְהִתְפַּלֵּל עַל זַרְעוֹ וְעַל כָּל הַבָּאִים אַחֲרָיו.

סב. אָסוּר לָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה כְּפוּי טוֹבָה בֵּין לְיִשְׂרָאֵל בֵּין לְגוֹי.

סג. מִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל עַל יִשְׂרָאֵל, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְכַפֵּר לוֹ עַל כָּל עֲווֹנוֹתָיו.

סד. הַחוֹלֶה שֶׁמִּתְפַּלֵּל עַל עַצְמוֹ בִּדְמָעוֹת, בְּוַדַּאי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְרַפֵּא אוֹתוֹ וִיקַבֵּל תְּפִילָּתוֹ.

סה. כְּשֶׁאַתָּה רוֹצֶה. לִשָּׂא תְּפִילָּתְךָ, תִּתְפַּלֵּל בְּעַד יִשְׂרָאֵל.

אורח חיים, הלכות פורים, ה׳:ה׳

כִּי קֹדֶם חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁאָז הָיוּ שְׁנֵיהֶם קְדוֹשִׁים וְזַכִּים בְּתַכְלִית הַזַּכּוּת, עַל-כֵּן שְׁנֵיהֶם עֲרֻמִּים לְעֵין כֹּל וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ, כִּי לֹא הָיוּ מִתְיָרְאִים וּמִתְבַּיְּשִׁים מִכָּל עֵינֵי הַבְּרִיּוֹת מִשּׁוּם רַע עַיִן שֶׁבָּעוֹלָם, מֵחֲמַת שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶם שׁוּם אֲחִיזַת הָרַע, כִּי עִקַּר מַה שֶּׁצְּרִיכִין לְהִתְיָרֵא וְלִפְחֹד מִן הָרַע עַיִן הוּא רַק שֶׁלֹּא יַטִּיל הָרַע עַיִן חַס וְשָׁלוֹם, אֶרֶס בְּהָאָדָם בְּעַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ לְהַכְנִיס בּוֹ חַס וְשָׁלוֹם אֵיזֶה רַע מִן הָרַע עַיִן. 

וְעַל-כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם כְּשֶׁמִּתְגַּבֵּר עָלָיו הַשּוֹנֵא וְהָרַע עַיִן שֶׁיִּהְיֶה הוּא כֻּלּוֹ טוֹב בְּחִינַת טוֹב עַיִן. וַאֲפִלּוּ עַל הָרָשָׁע בְּעַצְמוֹ יִהְיֶה מְלַמֵּד זְכוּת שֶׁלֹּא יִהְיֶה עֵינוֹ רָעָה חַס וְשָׁלוֹם, אֲפִלּוּ בִּגְדֻלַּת הָרָשָׁע, אַף-עַל-פִּי שֶׁלִּכְאוֹרָה נִדְמֶה לוֹ שֶׁהוּא חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁלֹּא כַּדִּין, אַף-עַל-פִּי-כֵן יְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת וְיַאֲמִין בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי צַדִּיק ד' וְלֹא יְהֵא בְּלִבּוֹ שׁוּם עַקְמִימִיּוּת חַס וְשָׁלוֹם, עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא יִתְבָּרַךְ, וְאָז בְּוַדַּאי יוּכַל לְהִנָּצֵל מֵהָרַע עַיִן שֶׁל הָרָשָׁע (כַּנַּ"ל בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל).

 כִּי הָעִקָּר שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לִשְׁמֹר עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יִתְאַחֵז בּוֹ חַס וְשָׁלוֹם, מֵהָרַע עַיִן חַס וְשָׁלוֹם, כִּי עַקְמִימִיּוּת הַלֵּב, דְּהַיְנוּ רֹעַ הַלֵּב שֶׁבָּא לוֹ עַל דַּעְתּוֹ חַס וְשָׁלוֹם אֵיזֶה הִרְהוּר חַס וְשָׁלוֹם, אַחַר מַעֲשֵׂה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ נוֹתֵן כָּל הַגְּדֻלָּה וְהַכָּבוֹד וְהָעֲשִׁירוּת לְהָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וְהָרְשָׁעִים וְהַמִּתְנַגְּדִים אֶל הָאֱמֶת, וְהַצַּדִּיקִים