להפסיק להצדיק רגשות שליליים – פסיכולוגיה בפרשה, ויחי

פעמים רבות מה שמזין כעסים ורגשות שליליים אחרים זה שאני מצדיק אותם, נותן להם מקום והסבר במקום להבין את חוסר היעילות והערך שבהם.

מקורות

וראו ביאור אדמו״ר הזקן, ביאורי הזהר ויחי.

בראשית נ

וַיְצַו אוֹתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל־עַמִּי קִבְרוּ אֹתִי אֶל־אֲבֹתָי אֶל־הַמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה עֶפְרוֹן הַחִתִּי׃

בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי־מַמְרֵא בְּאֶרֶץ כְּנָעַן אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת־הַשָּׂדֶה מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי לַאֲחֻזַּת־קָבֶר׃

שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת־אַבְרָהָם וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת־יִצְחָק וְאֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי אֶת־לֵאָה׃

מִקְנֵה הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר־בּוֹ מֵאֵת בְּנֵי־חֵת׃

וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֺּת אֶת־בָּנָיו וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל־הַמִּטָּה וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל־עַמָּיו׃

נ׳

וַיִּפֹּל יוֹסֵף עַל־פְּנֵי אָבִיו וַיֵּבְךְּ עָלָיו וַיִּשַּׁק־לוֹ׃

וַיְצַו יוֹסֵף אֶת־עֲבָדָיו אֶת־הָרֹפְאִים לַחֲנֹט אֶת־אָבִיו וַיַּחַנְטוּ הָרֹפְאִים אֶת־יִשְׂרָאֵל׃

וַיִּמְלְאוּ־לוֹ אַרְבָּעִים יוֹם כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי הַחֲנֻטִים וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם׃

וַיַּעַבְרוּ יְמֵי בְכִיתוֹ וַיְדַבֵּר יוֹסֵף אֶל־בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר אִם־נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵיכֶם דַּבְּרוּ־נָא בְּאׇזְנֵי פַרְעֹה לֵאמֹר׃

אָבִי הִשְׁבִּיעַנִי לֵאמֹר הִנֵּה אָנֹכִי מֵת בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן שָׁמָּה תִּקְבְּרֵנִי וְעַתָּה אֶעֱלֶה־נָּא וְאֶקְבְּרָה אֶת־אָבִי וְאָשׁוּבָה׃

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה עֲלֵה וּקְבֹר אֶת־אָבִיךָ כַּאֲשֶׁר הִשְׁבִּיעֶךָ׃

וַיַּעַל יוֹסֵף לִקְבֹּר אֶת־אָבִיו וַיַּעֲלוּ אִתּוֹ כׇּל־עַבְדֵי פַרְעֹה זִקְנֵי בֵיתוֹ וְכֹל זִקְנֵי אֶרֶץ־מִצְרָיִם׃

וְכֹל בֵּית יוֹסֵף וְאֶחָיו וּבֵית אָבִיו רַק טַפָּם וְצֹאנָם וּבְקָרָם עָזְבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן׃

וַיַּעַל עִמּוֹ גַּם־רֶכֶב גַּם־פָּרָשִׁים וַיְהִי הַמַּחֲנֶה כָּבֵד מְאֹד׃

וַיָּבֹאוּ עַד־גֹּרֶן הָאָטָד אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וַיִּסְפְּדוּ־שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים׃

וַיַּרְא יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַכְּנַעֲנִי אֶת־הָאֵבֶל בְּגֹרֶן הָאָטָד וַיֹּאמְרוּ אֵבֶל־כָּבֵד זֶה לְמִצְרָיִם עַל־כֵּן קָרָא שְׁמָהּ אָבֵל מִצְרַיִם אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן׃

וַיַּעֲשׂוּ בָנָיו לוֹ כֵּן כַּאֲשֶׁר צִוָּם׃

וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ בָנָיו אַרְצָה כְּנַעַן וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּמְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת־הַשָּׂדֶה לַאֲחֻזַּת־קֶבֶר מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי עַל־פְּנֵי מַמְרֵא׃

העמק דבר

ויאמרו אבל כבד זה למצרים. התבוננו מזה שלא הי׳ תכלית זה האבל משום יוסף ואחיו שהמה בניו. ולכבודו נתאבלו גם כל מצרים כמו שהיה המנהג לפנים במלך שמתאבל כולם יושבים על הארץ כדאיתא בסנהדרין פ״ב.

אבל כאן לא הי׳ הדבר כן. אלא עיקר תכלית האבל הזה הי׳ בשביל מצרים עצמם. ומש״ה משעה שיצא המת מגבול מצרים נחשב להם כמו שכבר נקבר כמו במסרוהו לכתפין ואין לאוננין עוד עסק ויש מנהג אבלות. כך כיון שיצא מגבולם שוב אין להם עסק בקבורתו. והגיע להם זמן אבלות והא דכתיב ויעש לאביו אבל שבעת ימים. היינו שהשהה באותו מקום מטתו של אביו כדי שינהגו המצרים אבל שמה שבעת ימים ללמד בזה לאנשי מצרים שראוים להתאבל על יעקב כמו על מתיהם באשר עשה רוב טובה להם בעליית היאור. והרי הוא כמו אב המון גוים אלה:

זהר ויחי פא

רַבִּי יִצְחָק פָּתַח וְאָמַר, וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן הָאָטָד וְגוֹ', וְכָתוּב וַיַּרְא יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַכְּנַעֲנִי אֶת הָאֵבֶל בְּגֹרֶן הָאָטָד וְגוֹ'. בַּפְּסוּקִים הַלָּלוּ יֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן בָּהֶם, מָה אִכְפַּת לָנוּ שֶׁהֵם בָּאוּ עַד גֹּרֶן הָאָטָד?

וּמָה הַטַּעַם כִּנּוּ אֲבֵלוּת זוֹ לְמִצְרַיִם, הֲרֵי צָרִיךְ הָיָה לִכְתֹּב אֵבֶל יִשְׂרָאֵל, מָה הַטַּעַם לְמִצְרַיִם?[i]

אֶלָּא כָּךְ אָמְרוּ, כָּל אוֹתוֹ זְמַן שֶׁהָיָה יַעֲקֹב בְּמִצְרַיִם, הִתְבָּרְכָה הָאָרֶץ בִּגְלָלוֹ, וְנִילוּס הָיָה יוֹצֵא וּמַשְׁקֶה אֶת הָאָרֶץ. וְעוֹד, שֶׁפָּסַק הָרָעָב בִּגְלַל יַעֲקֹב, וְעַל כָּךְ הַמִּצְרִים עָשׂוּ אֵבֶל, וְהִתְכַּנָּה עֲלֵיהֶם.[ii]

פָּתַח וְאָמַר, (תהלים קו) מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה' יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ. פָּסוּק זֶה בֵּאֲרוּהוּ, אֲבָל מַה זֶּה יְמַלֵּל? יְדַבֵּר הָיָה צָרִיךְ לִכְתֹּב! וְאִם תֹּאמַר שֶׁזּוֹ דֶּרֶךְ הַכָּתוּב, שֶׁהֲרֵי הַפְּסוּקִים הֵם כָּךְ – לֹא, שֶׁכֻּלָּם בָּאִים לְהַרְאוֹת דָּבָר, אַף כָּאן בָּא לְהַרְאוֹת דָּבָר. מִי יְמַלֵּל (גבורות ה'), כַּכָּתוּב (דברים כג) וְקָטַפְתָּ מְלִילֹת. גְּבוּרוֹת ה', מִשּׁוּם שֶׁהֵם רַבִּים, שֶׁהֲרֵי כָּל גְּזֵרַת הַדִּין בָּאָה מִשָּׁם,

וְלָכֵן מִי הוּא שֶׁיְּסַלֵּק וְיַעֲבִיר גְּזֵרָה אַחַת מֵאוֹתָן גְּבוּרוֹת שֶׁעוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא?[iii]

עוֹד, מִי יְמַלֵּל וִידַבֵּר, הַכֹּל אֶחָד. יְדַבֵּר, שֶׁהֲרֵי כַּמָּה וְכַמָּה גְבוּרוֹת הֵן שֶׁאֵין לָהֶם חֶשְׁבּוֹן, כַּמָּה בַּעֲלֵי דִינִים, כַּמָּה בַּעֲלֵי מָגִנִּים, כַּמָּה שׁוֹמְרֵי הַחֻקִּים, וְהַדִּבּוּר לֹא יָכוֹל לְדַבֵּר לָהֶם.[iv]

וּבַמֶּה יְדוּעוֹת? כֻּלָּם בְּהַגָּדָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ סוֹד הַחָכְמָה, שֶׁהֲרֵי בְּדִבּוּר וּבַאֲמִירָה לֹא יָכוֹל לְדַבֵּר לָהֶם וְלָדַעַת אוֹתָם, אֲבָל בְּהַגָּדָה הֵן יְדוּעוֹת, כַּכָּתוּב (תהלים קמה) דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךְ וּגְבוּרֹתֶיךְ יַגִּידוּ. בְּסוֹד זֶה יוֹדְעִים, אֲבָל גְּבוּרָתֶךְ, שֶׁהִיא גְּבוּרָה תַחְתּוֹנָה, יְדַבֵּרוּ, שֶׁכָּתוּב וּגְבוּרָתְךְ יְדַבֵּרוּ.[v]

יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ, שֶׁרַבִּים הֵם (הדרגות) הַדִּינִים שֶׁנּוֹדָעִים וּמְחֻבָּרִים בִּתְהִלָּה, וְכַמָּה חֲיָלוֹת וְכַמָּה מַחֲנוֹת שֶׁמִּתְחַבְּרִים בָּהּ, כַּכָּתוּב (איוב כה) הֲיֵשׁ מִסְפָּר לִגְדוּדָיו, וְעַל זֶה מִי יָכוֹל לְהַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ?

בֹּא רְאֵה, הַמִּצְרִים כֻּלָּם הָיוּ חֲכָמִים, וּמִצַּד הַגְּבוּרָה יָצְאוּ, כַּמָּה חֲיָלוֹת וְכַמָּה מַחֲנוֹת וְכַמָּה דְרָגוֹת עַל דְּרָגוֹת, עַד שֶׁמַּגִּיעִים לַדְּרָגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת, וְהַמִּצְרִים הָיוּ מְכַשְּׁפִים וַחֲכָמִים בָּהֶם, וְיוֹדְעִים נִסְתְּרוֹת הָעוֹלָם, וְהִסְתַּכְּלוּ, שֶׁהֲרֵי שֶׁבִּזְמַן שֶׁיַּעֲקֹב קַיָּם בָּעוֹלָם, אֵין עַם שֶׁיִּשְׁלֹט עַל בָּנָיו, וְיָדְעוּ שֶׁהֲרֵי יִשְׁתַּעְבְּדוּ בְיִשְׂרָאֵל זְמַנִּים רַבִּים.[vi]

כֵּיוָן שֶׁיַּעֲקֹב מֵת, שָׂמְחוּ. הִסְתַּכְּלוּ מַה יִּהְיֶה בַּסּוֹף, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְגֹרֶן הָאָטָד, שֶׁהוּא גְזֵרַת הַדִּין הַשּׁוֹלֵט. אָטָ"ד בְּגִימַטְרִיָּא יָד, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד) וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדלָה וְגוֹ'. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְמָקוֹם זֶה, רָאוּ הַגְּבוּרוֹת שֶׁיּוֹצְאוֹת מֵהָאָטָד הַזֶּה. וְלָמָּה נִקְרָא אָטָד? אֶלָּא מָה אָטָד יוֹצְאִים קוֹצִים לְצַד זֶה וּלְצַד זֶה, כָּךְ גַּם יָ"ד יוֹצְאוֹת מִמֶּנָּה אֶצְבָּעוֹת לְצַד זֶה וּלְצַד זֶה, וְכָל אֶצְבַּע וְאֶצְבַּע עוֹלָה בְּכַמָּה גְבוּרוֹת, בְּכַמָּה דִינִים, בְּכַמָּה הַנְהָגוֹת, אָז וַיִּסְפְּדוּ שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ אָבֵל מִצְרָיִם. וַדַּאי אֵבֶל כָּבֵד זֶה לְמִצְרַיִם, וְלֹא לְאַחֵר.[vii]

רַבִּי שִׁמְעוֹן פֵּרַשׁ אֶת הַפָרָשָׁה. יָצְאוּ מִתּוֹךְ הַמְּעָרָה. אָמַר, רָאִיתִי שֶׁיּוֹם זֶה יִפֹּל בַּיִת בָּעִיר, וְיֵעָדְרוּ שְׁנֵי (בני) רוֹמָאִים מְקַטְרְגִים. אִם אֲנִי בָּעִיר, לֹא יִפֹּל הַבַּיִת. חָזְרוּ לְתוֹךְ הַמְּעָרָה וְיָשְׁבוּ.[viii]

קָמוּ כֻלָּם וְנָשְׁקוּ יָדוֹ. אָמְרוּ, בָּרוּךְ הָרַחֲמָן שֶׁנִּכְנַסְנוּ לְכָאן וְשָׁמַעְנוּ דְבָרִים אֵלּוּ. יָצְאוּ מִן הַמְּעָרָה וְהָלְכוּ. כְּשֶׁנִּכְנְסוּ לָעִיר, רָאוּ קְבוּצַת אֲנָשִׁים שֶׁמֵּתוּ, שֶׁנָּפַל עֲלֵיהֶם בַּיִת. יָשְׁבוּ, וְרָאוּ שֶׁסּוֹפְדִים לְאוֹתָם שֶׁמֵּתוּ עִם אוֹתָם הָרוֹמָאִים.

פתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן הָאָטָד, מַה זֶּה גֹּרֶן הָאָטָד? אֶלָּא כָּאן רָמוּז שִׁלְטוֹן מִצְרַיִם שֶׁיָּעֳבַר. גֹּרֶן הָאָטָד – זֶה מְמֻנֵּה הַשִּׁלְטוֹן שֶׁל מִצְרַיִם שֶׁיָּעֲבַר מִלִּפְנֵי שִׁלְטוֹן יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֲרֵי רָאוּ (גרן), כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א כב) מְלֻבָּשִׁים בְּגָדִים בְּגֹרֶן. וְעַל זֶה וַיִּסְפְּדוּ שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד וְגוֹ'.

עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ אָבֵל מִצְרָיִם עַד הַיּוֹם הַזֶּה, שֶׁוַּדַּאי הָיָה מִמִּצְרַיִם. אַף כָּאן לֹא שֶׁל יְהוּדִים הֵם אֵלֶּה בּוֹכִים, אַף עַל גַּב שֶׁמֵּתוּ בוֹ יְהוּדִים, וְאֵלֶּה יְהוּדִים, שֶׁאִלְמָלֵא הָיוּ יְהוּדִים לֹא מֵתוּ, וְכֵיוָן שֶׁמֵּתוּ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְכַפֵּר עַל עֲווֹנוֹתֵיהֶם.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בּא רְאֵה, שֶׁיַּעֲקֹב, אַף עַל גַּב שֶׁיָּצְאָה נִשְׁמָתוֹ בְּמִצְרַיִם, לֹא יָצְאָה בְּרָשׁוּת אַחֶרֶת, מָה הַטַּעַם? כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר, מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם לֹא הָיְתָה מִטָּה שְׁלֵמָה כְּמוֹ מִטָּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב. בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה עוֹלֶה מִן הָעוֹלָם, נִשְׁמָתוֹ מִיָּד נִקְשְׁרָה לִמְקוֹמָהּ, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ.

---

[i] רִבִּי יִצְחָק פָּתַח וְאָמַר, וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן הָאָטָד וְגו', וּכְתִיב, וַיַּרְא יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַכְּנַעֲנִי אֶת הָאֵבֶל בְּגֹרֶן הָאָטָד וְגו'. הַנִּי קְרָאֵי אִית לְאִסְתַּכָּלָא בְּהוּ, מַאי אִיכְפַּת לָן דְּאִינוּן אָתוּ עַד גֹּרֶן הָאָטָד. וּמַאי טַעְמָא אִתְכָּנַת אֲבֵלוּתָא דָא לְמִצְרַיִם, דְּהָא אֵבֶל יִשְׂרָאֵל מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאי טַעְמָא לְמִצְרַיִם.

[ii] אֶלָּא הָכִי אָמְרוּ, כָּל הַהוּא זִמְנָא דְּהֲוָה יַעֲקֹב בְּמִצְרַיִם, אִתְבָּרַךְ אַרְעָא בְּגִינֵיהּ, וְנִילוּס הֲוָה נָפִיק וְאַשְׁקֵי אַרְעָא, וְעוֹד דְּפָסַק כַּפְנָא בְּגִינֵיהּ דְּיַעֲקֹב. וְעַל דָּא, מִצְרָאֵי עֲבָדוּ אֲבֵלוּתָא, וְאִתְכַּנֵּי עֲלַיְיהוּ.

[iii] פָּתַח וְאָמַר, (תהילים ק״ו:ב׳) מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת יְיָ יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ, הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ. אֲבָל מַהוּ יְמַלֵּל, יְדַבֵּר מִבָּעֵי לֵיהּ. וְאִי תֵימָא דְּאָרְחֵיהּ דִּקְרָא הָכִי הוּא, דְּהָא קְרָאֵי אִינוּן הָכִי. לָא. דְּכֻלְּהוּ לְאַחֲזָאָה מִלָּה קָא אַתְיָין. אוּף הָכָא, לְאַחֲזָאָה מִלָה קָא אַתְיָא, מִי יְמַלֵּל (גבורות יי), כְּדִכְתִיב, (דברים כ״ג:כ״ו) וְקָטַפְתָּ מְלִילוֹת. גְּבוּרוֹת ה', בְּגִין דְּסַגִּיאִין אִינוּן, דְּהָא כָּל גְּזֵרָא דְּדִינָא, מִתַּמָּן קָא אַתְיָא, וְעַל דָּא, מַאן אִיהוּ דִּיסַלֵּק וְיַעֲבֵר גְּזֵרָה חָדָא, מֵאִינוּן גְּבוּרָאן דְּעָבִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.

[iv] תוּ, מִי יְמַלֵּל, וִידַבֵּר, כֹּלָּא חַד. יְדַבֵּר, דְּהָא כַּמָּה וְכַמָּה גְּבוּרָאן אִינוּן, דְּלֵית לוֹן חוּשְׁבָּנָא, כַּמָּה מָארֵי דְּדִינִין, כַּמָּה מָארֵי תְּרֵיסִין, כַּמָּה גַרְדִּינֵי נִמּוּסִין, וּמִלּוּלָא לָא יָכִיל לְמַלָּלָא לוֹן.

[v] וּבְמָּה יְדִיעָן, כֻּלְּהוּ בְּהַגָּדָה, דְּאִית בֵּיהּ רָזָא דְחָכְמְתָא, דְּהָא בְּמִלּוּלָא וּבַאֲמִירָה לָא יָכִיל לְמַלָּלָא לוֹן. לְמִנְדַע לוֹן, אֲבָל בְּהַגָּדָה יְדִיעָן, כְּמָה דִכְתִיב, (תהילים קמ״ה:ד׳) דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ וּגְבוּרוֹתֶיךָ יַגִּידוּ, בְּרָזָא דָא יָדְעִין, אֲבָל גְּבוּרָתֶךָ דְּהִיא גְּבוּרָה תַּתָּאָה, יְדַבֵּרוּ, דִּכְתִיב וּגְבוּרָתְךָ יְדַבֵּרוּ.

[vi] יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ, דְּסַגִּיאִין אִינוּן (נ"א דרגין) דִּינִין, דְּאִשְׁתְּמוֹדְעָן וּמִתְחַבְּרָן בִּתְהִלָּה, וְכַמָּה חֵילִין, וְכַמָּה מַשִּׁירְיָין דְּמִתְחַבְּרָן בָּהּ, כְּדִכְתִיב, (איוב כ״ה:ג׳) הֲיֵשׁ מִסְפָּר לִגְדוּדָיו, וְעַל דָּא, מַאן יָכִיל לְאִשְׁתְּמַע כָּל תְּהִלָּתוֹ.

תָּא חֲזֵי, מִצְרָאֵי כֻּלְּהוּ חַכִּימִין הֲווּ, וּמִסִּטְרָא דִגְבוּרָה קָא נָפְקֵי, כַּמָּה חֵילִין וְכַמָּה מַשִּׁירְיָין, וְכַמָּה דַרְגִּין עַל דַּרְגִּין, עַד דְּמָטוּ לְגַבֵּי דַרְגִּין תַּתָּאִין, וּמִצְרָאֵי הֲווּ חֳרָשִׁין וְחַכִּימִין בְּהוּ, וְיָדְעִין סְתִימִין דְּעַלְמָא, וְאִסְתַּכָּלוּ הָא, דְּבְּזִמְנָא דְיַעֲקֹב קַיַּים בְּעַלְמָא, לָא אִית עַמָּא דְּשָׁלְטָא עַל בְּנוֹי, וְיָדְעוּ דְּהָא יִשְׁתַּעְבְּדוּ בְּהוּ בְּיִשְׂרָאֵל זִמְנִין סַגִּיאִין.

[vii] כֵּיוָן דְמִית יַעֲקֹב חָדוּ, אִסְתַּכָּלוּ מַה יְּהֵא בְּסוֹפָא, עַד דְּמָטוּ לְגוֹרֶן הָאָטָד, דְּאִיהוּ גְּזֵרָא דְּדִינָא שַׁלִּיטָא, אָטָ"ד בְּגִימַטְרִיָּא יַד, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (שמות י״ד:ל״א) וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדוֹלָה וְגו', כֵּיוָן דְּמָטוּ לְאֲתַר דָּא, חָמוּ גְּבוּרָאן דְּנָפְקֵי מֵהַאי אָטָד. אַמַּאי אִקְרֵי אָטָד. אֶלָּא, מַה אָטָד נָפְקֵי כּוּבִין לְהַאי סִטְרָא וּלְהַאי סִטְרָא, הָכִי נָמֵי יַ"ד, נָפְקֵי מִינָהּ אֶצְבָּעָאן, לְהַאי סִטְרָא וּלְהַאי סִטְרָא, וְכָל אֶצְבָּעָא וְאֶצְבָּעָא סָלִיק בְּכַמָּה גְּבוּרָאן, בְּכַמָּה דִינִין, וּבְכַמָּה נִמּוּסִין, כְּדֵין וַיִּסְפְּדוּ שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ אָבֵל מִצְרָיִם, וַדַּאי אֵבֶל כָּבֵד זֶה לְמִצְרַיִם, וְלָא לְאָחֳרָא.

[viii] רִבִּי שִׁמְעוֹן פָּרִישׁ פָּרְשָׁתָא. נָפְקֵי יָתְבוּ לְגּוֹ מְעַרְתָּא. אָמַר חָמֵינָא דְּיוֹמָא דֵין יִנְפּוֹל בֵּיתָא בְּמָתָא, וִיעָדְרוּן תְּרֵי רוֹמָאֵי מְקַטְרְגִין. אִי אֲנָא בְּמָתָא לָא יִנְפּוֹל בֵּיתָא. אַהֲדָרוּ לְגוֹ מְעַרְתָּא יָתְבוּ.

סוטה יג א

וְכִי גוֹרֶן יֵשׁ לוֹ לָאָטָד? אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: מְלַמֵּד שֶׁהִקִּיפוּהוּ כְּתָרִים לַאֲרוֹנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב כְּגוֹרֶן זֶה שֶׁמַּקִּיפִים לוֹ אָטָד, שֶׁבָּאוּ בְּנֵי עֵשָׂו וּבְנֵי יִשְׁמָעֵאל וּבְנֵי קְטוּרָה. תָּנָא: כּוּלָּם לַמִּלְחָמָה בָּאוּ, כֵּיוָן שֶׁרָאוּ כִּתְרוֹ שֶׁל יוֹסֵף תָּלוּי בַּאֲרוֹנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, נָטְלוּ כּוּלָּן כִּתְרֵיהֶן וּתְלָאוּם בַּאֲרוֹנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב.

ירושלמי

כִי יֵשׁ גּוֹרֶן לָאָטָד. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. חִיזַּרְנוּ בְּכָל הַמִּקְרָא וְלֹא מָצִינוּ מָקוֹם שֶׁשְּׁמוֹ אָטָד. אֶלָּא מַהוּ אָטָד. אֵילּוּ הַכְּנַעֲנִים שֶׁהָיוּ רְאוּיִין לִידוֹשׁ כְּאָטָד. וּבְאֵי זוֹ זְכוּת נִיצּוֹלוּ. בִּזְכוּת וַיַּרְא יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַכְּנַעֲנִי אֶת הָאֵבֶל בְּגוֹרֶן הָאָטָד

הרבי מליובאוויטש, יו"ד שבט, ה'תשכ"ג

וישלהוסיף בביאור מעלת הטובה שנמשכה ע"י ברכת יעקב לפרעה, כפי שמבאר הצמח צדק באור התורהvi בפירוש הכתוב54 ויבואו עד גורן האטד גו' אבל כבד זה למצרים. ובהקדם קושיית הזהר55 הא אבל ישראל מבעי לי', מ"ט למצרים, אלא הכי אמרו, כל ההוא זמנא דהוה יעקב במצרים אתברך ארעא בגיני' כו' ועל דא מצראי עבדו אבילותא, והיינו, שהאבל הי' על הסתלקות הברכה הנמשכת מיעקב, כמ"ש ויברך יעקב את פרעה. ומבאר הצ"צ, שברכת יעקב לפרעה היתה שיתברך בית המצרי בגלל ישראל ושלא ישתעבדו בישראל (כדאיתא בזהר55 דבזמנא דיעקב קיים בעלמא לא אית עמא דשלטא על בנוי), שאז הי' טוב למצרים וטוב לישראל, ויעלו הניצוצים (כמ"ש לפנ"ז שברכה זו היא המשכה מלמעלה מהשבירה והתיקון שיהי' יוכל להיות העלאת הניצוצים שנפלו במצרים), וגם להם (להמצריים) הי' עלי', ע"ד לצוות לזה [כמארז"ל56 כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה (דקאי על כל אחד, שהרי חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם57), וכפי שמאריך הרמב"ם בפירוש המשניות58 שתכלית בריאת העולם כולו היא בשביל להיות צוות וחברותא לאיש החכם כו', ומובן, שמלבד טובת החכם, הנה חיבור זה פועל עילוי גם במי שנעשה צוות אל החכם]. משא"כ אחר הסתלקות יעקב, שנשתעבדו המצרים בישראל, גרם זה להם שהוכו עשרה מכות, כמה לקו באצבע כו'59, ולכן בגורן האטד הי' אבל למצרים ג"כ. ונמצא, שהפעולה דברכת יעקב היתה בשני ענינים. ענין הא', שלא יהי' העלם והסתר על קדושה עי"ז שהמצרים ישתעבדו בישראל ח"ו, אלא אדרבה, שיהי' להם כל טוב ארץ מצרים, ויוכלו לברר את ניצוצות הקדושה שבארץ מצרים. וענין הב', שעי"ז תהי' תועלת גם לפרעה ולכללות ארץ מצרים, שתהי' ארץ מבורכת בכל ענינים גשמיים. ולכן, אחר הסתלקות יעקב, שנסתלקה ברכת יעקב, התחילו המצריים להשתעבד בישראל, ועי"ז הפסידו סוכ"ס לא רק את העילוי שנעשה ע"י הענין דלצוות לזה, אלא עוד זאת, שלקו בעשר מכות כו', ולכן הי' זה אבל (ולא רק אבל סתם, אלא אבל) כבד למצרים.