עצה איך להתגבר על כאב פיזי ונפשי – פסיכולוגיה בפרשה, וירא

כשאנחנו סובלים מכאב כלשהו, אנחנו מתרכזים בעצמנו. הפרשה מעניקה לנו עצה מפתיעה שקשורה בהכנסת אורחים, ויכולה להשפיע על מצבנו הפיזי והרגשי.

מקורות

וירא

וַיֵּרָא אֵלָיו ה׳ בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח־הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם׃

וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרׇץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה׃

וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם־נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל־נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ׃

רשי

וירא אליו. לְבַקֵּר אֶת הַחוֹלֶה. אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא, יוֹם שְׁלִישִׁי לְמִילָתוֹ הָיָה, וּבָא הַקָּבָּ"ה וְשָׁאַל בִּשְׁלוֹמוֹ (בבא מציעא פ"ו):

שבת קכז א

אמר ר' יוחנן: גדולה הכנסת אורחין כהשכמת בית המדרש. שהרי השוותה אותם המשנה, דקתני [שהרי שנינו] במשנה: "מפני האורחין ומפני בטול בית המדרש". ורב דימי מנהרדעא אמר: גדולה הכנסת אורחים אפילו יותר מהשכמת בית המדרש, דקתני [שהרי שנינו] במשנה קודם "מפני האורחין" והדר [ורק אחר כך] "ומפני בטול בית המדרש". וכיון שמדובר בהכנסת אורחים מביאים את מה שאמר רב יהודה שכך אמר רב: גדולה הכנסת אורחין יותר מהקבלת פני השכינה, דכתיב [שכן נאמר] כאשר ראה אברהם את אורחיו: "ויאמר אדוני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר מעל עבדך" (בראשית יח, ג), ומפרשים שביקש מה' (מהשכינה) שימתין לו כביכול עד שיטפל באורחים כראוי. בענין זה אמר ר' אלעזר: בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם. שהרי מדת בשר ודם אין קטן יכול לומר לגדול "המתן עד שאבא אצלך", ואילו בהקדוש ברוך הוא כתיב [נאמר]: "ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך", שבקש מה' שימתין לו מפני האורחים.

ג אמר רב יהודה בר שילא שכך אמר ר' אסי שכך אמר ר' יוחנן: ששה דברים אדם אוכל פירותיהן (רווחיהם) בעולם הזה והקרן (גוף ועיקר שכרו) קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן: הכנסת אורחין, וביקור חולים, ועיון תפלה בכוונה, והשכמת בית המדרש, והמגדל בניו ומחנכם לתלמוד תורה, והדן את חברו לכף זכות.

ומקשים: איני [וכן הוא]?! והא אנן תנן [והרי אנו שנינו במשנה]: אלו דברים שאדם עושה אותם ואוכל פירותיהן בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן: כיבוד אב ואם, וגמילות חסדים, והבאת שלום שבין אדם לחברו, ותלמוד תורה כנגד כולם. ומכאן נסיק: הני [אלה] — אין [כן], ואולם מידי אחרינא [דבר אחר] — לא!

קכ״ז ב

ומשיבים: הני נמי [אלה גם כן], הכנסת אורחים וביקור חולים, בגמילות חסדים שייכי [שייכים, נכללים]. לישנא אחרינא [לשון אחר]: הני בהני שייכי [אלה באלה הם שייכים], כלומר, הדברים המרובים יותר כלולים מבחינת תוכנם בתוך הרשימה המצומצמת.

דגל מחנה אפרים – ליקוטים

י"ל טעם על מה שאין אומרים לשם יחוד על מצות הכנסת אורחים כשיזדמן לאחד לקיים ולמה יגרע זה מכל המצות אך דהאמת הוא שגדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה ולכך אין שייך לומר לשם יחוד וד"ל

הרמב״ם משנה תורה, הלכות אבל י״ד

מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל דִּבְרֵיהֶם לְבַקֵּר חוֹלִים. וּלְנַחֵם אֲבֵלִים. וּלְהוֹצִיא הַמֵּת. וּלְהַכְנִיס הַכַּלָּה. וּלְלַוּוֹת הָאוֹרְחִים. וּלְהִתְעַסֵּק בְּכָל צָרְכֵי הַקְּבוּרָה. לָשֵׂאת עַל הַכָּתֵף. וְלֵילֵךְ לְפָנָיו וְלִסְפֹּד וְלַחְפֹּר וְלִקְבֹּר. וְכֵן לְשַׂמֵּחַ הַכַּלָּה וְהֶחָתָן. וּלְסַעֲדָם בְּכָל צָרְכֵיהֶם. 

וְאֵלּוּ הֵן גְּמִילוּת חֲסָדִים שֶׁבְּגוּפוֹ שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר. אַף עַל פִּי שֶׁכָּל מִצְוֹת אֵלּוּ מִדִּבְרֵיהֶם הֲרֵי הֵן בִּכְלַל (ויקרא יט יח) "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". כָּל הַדְּבָרִים שֶׁאַתָּה רוֹצֶה שֶׁיַּעֲשׂוּ אוֹתָם לְךָ אֲחֵרִים. 

עֲשֵׂה אַתָּה אוֹתָן לְאָחִיךְ בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת:  

שְׂכַר הַלְּוָיָה מְרֻבֶּה מִן הַכּל. 

וְהוּא הַחֹק שֶׁחֲקָקוֹ אַבְרָהָם אָבִינוּ וְדֶרֶךְ הַחֶסֶד שֶׁנָּהַג בָּהּ. מַאֲכִיל עוֹבְרֵי דְּרָכִים וּמַשְׁקֶה אוֹתָן וּמְלַוֶּה אוֹתָן. 

וּגְדוֹלָה הַכְנָסַת אוֹרְחִים מֵהַקְבָּלַת פְּנֵי שְׁכִינָה. שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח ב) "וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים". וְלִוּוּיָם יוֹתֵר מֵהַכְנָסָתָן. 

אָמְרוּ חֲכָמִים כָּל שֶׁאֵינוֹ מְלַוֶּה כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים:

קידושין ל״ט ב:ג׳

גְּמָ׳ וּרְמִינְהִי: אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּירוֹתֵיהֶן בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּימֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, אֵלּוּ הֵן: כִּבּוּד אָב וָאֵם, וּגְמִילוּת חֲסָדִים, וְהַכְנָסַת אוֹרְחִים

למה שכר לוויה גדול מכולם?

בהכנסת אורחים שלושה היבטים:

בממונו

בגופו

בהתעניינות ובאכפתיות ועוד לפני, שזה נוגע לך. 

בעל שם טוב, וירא א׳:א׳

ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך, ובגמרא (שבת דקכ"ז ע"א) גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני שכינה כו', שמעתי ממורי ביאור גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני השכינה, והקשה, והעולה שלפעמים הכנסת אורחין הוא ביטול תורה, או סיפורי לשון הרע וכו' מכל מקום גדולה הכנסת אורחים:

(תוי"י בסופו דר"ט ע"ב)

למה כל שאינו מלווה כאילו שופך דמים?

הליווי בדרך

או יאמר לפי דרך זה כי הנה ידוע אשר גדלה מצות לויה לאורח עד בלי שיעור וערך הלא תראה מה שכתב הרמב"ם ז"ל (בפרק י"ד מהלכות אבל הלכה ב') אחר שחשב שם כל מצות שבין אדם לחבירו כמו ביקור חולים והכנסת כלה והלוית המת והכנסת אורחים וללוותם וכו' אמר שכר הלויה מרובה מן הכל והוא החק שחקקו אברהם אבינו ע"ה מאכיל עוברי דרכים ומשקה אותן ומלו' אותן וגדולה הכנסת אורחים וכו' ולוויים יותר מהכנסתן וכו' וכל שאינו מלוה כאילו שופך דמים וכו' עיין שם שהאריך. והכל הוא כי ידוע סודו מדברי המקובלים שהלווי מציל את האורח מכל מיני רעות וליסטים בדרך אשר הולך, ועל כן אמרו זקני בית דין בעת התוודם על העגלה הערופה ידינו לא שפכה את הדם הזה ואמרו חז"ל (סוטה מ"ו:) וכי סלקא דעתך שזקני בית דין שופכי דמים הם אלא לא ראינוהו והנחנוהו בלא לויה וכו' כי אלו היו מלווין אותו לא היה קורה לו אסון בדרך בשום אופן ונודע זאת לכל, ועל כן אמרו שם אמר ר' יוחנן משום ר' מאיר כל מי שאינו מלוה ומתלוה כאלו שופך דמים וכו' ולזה אמר הכתוב ויקמו משם האנשים וישקפו על פני סדום ונמצאו הולכים למקום סכנה מאוד כי אנשי סדום רעים וחטאים, ועל כן ואברהם הלך עמם לשלחם לקיים בהם מצות לויה שלא יארע להם שום נזק וצער וכפירוש רש"י שכסבור אורחים הם וצריכים לשמירה על הדרך.

ספר המדות

גְדוֹלָה הַכְנָסַת אוֹרְחִים שֶׁמְּרַחֶקֶת אֶת הַקְּרוֹבִים וּמְקָרֶבֶת אֶת הָרְחוֹקִים.

שהקב״ה נגלה דרך האורחים

נתיבות עולם, נתיב גמילות חסדים ד׳

אבל הכנסת אורחים כבוד אלקים עצמו להכניס האורח לבית ולכבדו בשביל שנברא בדמות ובצלם אלקים, ודבר זה נחשב כבוד השכינה עצמה והוא יותר מן התורה, ולכך התנא מקדים זה שאמר חביב האדם שנברא בצלם אלקים ואח"כ חביבין ישראל שנתן להם כלי חמדה. ודע לך דווקא להכניס אורחים קאמר, שפנים חדשות באו לביתו, וכאשר פנים חדשות באו לביתו ומקבל פנים חדשות בכבוד זהו כבוד השכינה כי חביב האדם שנברא בצלם אלקים. ורב אמר גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה, וכל זה מטעם אשר אמרנו כי הקבלת פני שכינה אין רואה השכינה בעצמו כי לא יראני האדם וחי, ואין דבר זה כמו הכנסת אורחים שהוא מכבד האדם כאשר באו אליו פנים חדשות ונראה אליו פנים חדשות והוא מתחבר לגמרי אל צלם אלקים, ודוקא פנים חדשות כמו האורח שמכניס אותו לביתו והוא מתחבר אליו עתה דבר זה נחשב כאלו התחבר לשכינה. ואלו דברים עמוקים מאוד, כאשר תבין ההפרש שיש בין הכנסת אורחים והקבלת פני שכינה כי אין לפרש יותר מזה:

לאורח יש שליחות בעולם ואתה עוזר לו בה

מאור עיניים – רבי מנחם נחום מצ'רנוביל.

הנה אמרו חז״ל גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה פירוש כי אורח ברגליו לא יבוא היינו על דרך ויברך ה׳ אותך לרגלי (בראשית ל׳, ל׳) הוא בשבילי כי האורח אינו בא בשבילו כי אם הוא שלוחא דרחמנא להעלות ניצוצות השייכים לנשמתו והוא מוכרח להעלותם כי אי אפשר על ידי איש אחר לכן מוכרח להיות שם להעלותם וזהו אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף ופירש האר״י ז״ל כי יש גוף של אדם בליעל אשר נפלו כמה נשמות אל עמקי הקליפות ומקבל האדם בליעל וצריך כל אחד מישראל להעלות הנשמות מן האדם הבליעל ולזה מוכרח אדם לילך אל מקום אשר הניצוצות המה שמה להעלותם וזהו שאמר הבעש״ט ז״ל מה׳ מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ (תהלים ל״ז, כ״ג) והוא כפל מצעדי ודרכו ואמר ז״ל כי מה׳ מצעדי גבר כוננו כי מה שמוליך השם את האדם לאיזו מקום על ידי מבוקש שיש לאדם לזה המקום אבל ודרכו יחפץ כי השם רוצה לתקן האדם שם להעלות ניצוצות הקדושות שבמקום הזה וזהו דרכו יחפץ כי השם חפץ דרכו ולא מבוקש שיש לאדם שם וכשמעלה הניצוצות הקדושות אז נעשה יחוד בין שני שמות הוי״ה ואדנ״י נמצא הכנסת אורחים הוא יותר מקבלת פני השכינה כי יש שם שני הדברים הכנסת אורחים וגם קבלת פני השכינה שורש הדברים שצריכים אנחנו לקדש את מעשינו ולקיים בכל דרכיך דעהו היינו לייחד את ה׳ שיהיו כל מעשינו לשם שמים:

לצאת מעצמך ולדעת מה צריכים ממך

מראה יחזקאל על התורה, הגדה של פסח

דהנה יש בני אדם שיש להם איזה הנהגה טובה כגון להתענות ב' וה' או ללמוד ח"י פרקים משניות בכל יום ומעולם לא שינה את תפקידו לבטל מנהגו והנה לפעמים צריך לעשות איזה דבר מצוה גדולה כגון הכנסת אורחים או ביקור חולים וכדומה ואם ירצה לעסוק אזי יתבטל מהנהגה ההיא אזי יאמר אל לבו איך אשנה את מנהגי הטובים ולי כך וכך שנים ומעולם לא בטלתי הנהגה זו וכמ"ש הרמב"ם בפירוש המשנה פ' חלק בענין הנביא, הנה בודאי האיש הזה בחושך הולך ואינו עושה המצות כלל בשביל כבוד קונו רק בשביל עצמו להתפאר בלבבו בהנהגה, שאם היה עושה בשביל לעשות נחת רוח לפניו יתברך שמו הלא הוא צריך להשכיל ולשית עצות שכל פעולותיו יהיו באופן שיהא נחת רוח לפניו ית"ש, דמצינו במילי דעלמא מתחלה נהגו הסוחרים ליסע רק ללייפציג ואח"כ כשהוחל יריד וויען הניחו הנהגתם ונסעו לוויען ואח"כ כשראו שהסחורה בלייפציג טובה יותר חזרו ליסע ללייפציג, והיינו משום שרואים על התכלית שאינו הנסיעה רק הריווח הבא אח"כ, כמו כן בעבודת הקודש שהעיקר היא הנחת רוח שעושין לפניו, וכ"כ שמעתי בשם הרב החסיד בו"ק מה"ר יעקב יצחק סג"ל ע"פ (דברים יב ד) לא תעשון כן לה' אלקיכם, שלא תאמר שתעשו דוקא כן כמנהג הזה וכנ"ל, ועל כן מי שיארע לו לפעמים שהוא משנה את הנהגתו אזי יש עליו הוראה נכונה שהוא עושה בשביל הקב"ה וממילא יש לו ג"כ שכר על ההנהגה הטובה שמוכח שגם היא היתה לכבוד קונו, משא"כ מי שמחזיק בהנהגתו דוקא ולא ישוב מפני כל יש כאן הוכחה להיפוך.

מציאת אחדות בבריאה

שם משמואל, חיי שרה ה׳

כי ענין הכנסת אורחים הוא ענין התאחדות והתקרבות הנפרדים ומעורר דוגמא דידי' למעלה שהתחתונים מתקבלים מן העליונים שהתחתונים הם דוגמת אורחים לגבי העליונים, 

וע"כ הוא גדולה מקבלת פני השכינה שזה מלמעלה למטה לבד לתועלת עצמיי, 

והכנסת אורחים גורם קישור כל המציאות, ואאע"ה לא השגיח על תועלת עצמיי אור פני המלך חיים והפסיק להכניס את האורחים כמ"ש אד' אל נא תעבור וכפירש"י, והשגיח עיקר לתועלת כל המציאות כנ"ל ע"כ זכה שנתגלה אליו מערת המכפלה מקום החיבור והתחברות כנ"ל 

וכן מה שאיתא בזוה"ק בגין דאיהו צלי כל יומא כי תפלה הוא קישור העולמות כנ"ל כפי ערך שהוא עצמו מתדבק ע"י התפלה שהיא לשון חיבור מלשון נפתולי אלקים נפתלתי וגו' ובהיפוך אתוון שהוא צמיד פתיל, וע"כ זכה למקום החיבור:

חסד הוא בניין העולם

השל״ה

א' הכנסת אורחים הוא ממדת החסד אשר היא מדת אברהם אבינו כנודע, כי (מיכה ז, כ) חסד לאברהם, והעולם חסד יבנה (תהלים פט, ג), ובנין העולם היה בשביל אברהם כמו שדרשו (בר"ר יב, ו) אלה תולדות השמים והארץ בהברא"ם (בראשית ב, ד), באברהם, וכמו שבא בארוכה בדרוש לך לך, ומדת החסד היא מדת האהבה הפנימית להקב"ה, ועל כן קראו הקב"ה (ישעיה מא, ח) אברהם אוהבי, כי זה רומז לחסידות. בתיקונים (הקדמה א, ב) פירשו, איזה חסיד, זה המתחסד עם קונו, דבר זה יתבאר לקמן, וגם פה בסעודה היה מתחסד עם קונו כאשר יתבאר בסמוך, ונתבשר בסעודה בלידת יצחק אשר ענין עקידתו הוא ג"כ בחינת מתחסד עם קונו כאשר יתבאר: 

ב' ענין סעודה הקדושה הזו היה בסוד קרבן כאשר יתבאר, ונתבאר בלידת יצחק, ויתבאר ענין העקידה ג"כ בסוד קרבן: 

ג' סוד הסעודה הקדושה הזו דוגמא לסוד הסעודה סעודת לויתן ונתבשר בלידת יצחק, ועל זה יתבאר ענין העקידה:

הרבי מליובאוויטש – להכניס בי רפואה

הרבי מליובאוויטש, כ"ט אלול ה'תשכ"ב, ליל ערב ראש השנה ה'תשכ"ג

גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה, דכתיב ויאמר אדנ"י אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור וגו', והיינו, שאע"פ שהי' אצלו הענין דהקבלת פני שכינה, כמ"ש וירא אליו הוי', מ"מ, הניחו (להקב"ה) והלך לקבל האורחים, כיון שהכנסת אורחים גדולה מהקבלת פני שכינה. 

ולהבין גודל מעלת הענין דהכנסת אורחים, יש לבאר תחילה גודל מעלת הענין דהקבלת פני שכינה, 

שזהו"ע דוירא אליו הוי', שעפ"ז יובן גודל הענין דהכנסת אורחים שגדולה יותר מהקבלת פני שכינה.

ב) והעניןבזה, כפי שמבאר כ"ק אדמו"ר הצמח צדק (בעל יום ההולדת4) במאמר ד"ה וירא אליו הוי' שנדפס באור התורה5, בפירוש דברי הגמרא6 הקב"ה ביקר חולים דכתיב וירא אליו הוי' באלוני ממרא גו' (יום שלישי למילתו הי' ובא הקב"ה ושאל בשלומו7), שענין8 החולים בעולמות עליונים הוא כמ"ש9 סמכוני באשישות גו' כי חולת אהבה אני, שבחינת חולת אהבה היינו שהאהבה להקב"ה חודרת אותו (נעמט אים דורך) כ"כ עד שנעשה חולה. וענין זה שייך בדרגות הכי עליונות, כידוע10 מ"ש בכתבי האריז"ל11 שחולה בגימטריא מ"ט, שמורה על דרגא שישנם כל מ"ט שערי בינה בשלימות, ואף שלכאורה הרי זו דרגא היותר נעלית שיכולים להגיע אלי', כמארז"ל12 חמשים שערי בינה נבראו בעולם וכולם ניתנו למשה חסר אחת (מ"ט), שנאמר13 ותחסרהו מעט מאלקים, מ"מ, הרי זה עדיין בבחי' חולה (בגימטריא מ"ט), כיון שחסר שער החמשים. ואדרבה, כיון שנמצא בדרגא כזו שיש לו ענין הבינה בשלימות, מ"ט שערי בינה, אזי מבין הוא ביותר שישנו ענין נעלה יותר שלא השיג עדיין, שהו"ע שער החמשים, ומצד זה נעשה אצלו חולת אהבה ביותר.

וזהוגם מ"ש הצמח צדק בשרש מצות התפלה14 בענין האהבה רבה דבחי' מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ15, שלא לחפוץ שום דבר זולתו ית', ולא אפילו שמים וארץ שהם ג"ע עליון ותחתון, אלא תהי' האהבה רק לו ית' לבד דהיינו למהו"ע ית' ממש, וכפי שמוסיף, שכך הי' נשמע הלשון ממורנו ורבינו נ"ע בדביקותו שהי' אומר בזה"ל איך וויל זע גאָר ניסט איך וויל ניט דאַיין ג"ע איך וויל ניט דאַיין עוה"ב כו' איך וויל מער ניט אַז דיך אַליין, והיינו, שדביקותו של אדמו"ר הזקן באופן דמי לי בשמים ועמך לא חפצתי, שאינו חפץ בג"ע ועוה"ב, שהו"ע מ"ט שערי בינה, כי אם במהו"ע ית' ממש, שהו"ע שער הנו"ן, היא בבחי' חולת אהבה.

ועז"נסמכוני באשישות גו' כי חולת אהבה אני, היינו, שכאשר ישנו הענין דחולת אהבה, אזי צריך להיות הענין דסמכוני באשישות, שהו"ע התגלות אור א"ס ב"ה מדרגא נעלית יותר ממ"ט שערי בינה (בגימטריא חולה), שגילוי זה הוא רפואה לחולת אהבה זו. וזהו מש"נ וירא אליו הוי', לבקר את החולה, שהו"ע התגלות אוא"ס שלמעלה ממ"ט שערי בינה, כדי לרפא את החולת אהבה. וזהו גם מש"נ16 כחום היום, שהוציא הקב"ה חמה מנרתקה7, שהו"ע שמש צדקה ומרפא גו'17, ומורה על הגילוי דבחי' אריך אנפין שממנו נמשך ארוכה ורפואה כו', הרפואה לחולת אהבה. וענין זה (שמש צדקה) הוא ע"ד הגילויים דלעתיד לבוא, כמארז"ל18 שלעתיד לבוא הקב"ה מוציא חמה מנרתקה צדיקים מתרפאין בה, דכתיב17 וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא גו', וכמבואר במדרש19 ששמש צדקה הוא משיח.

ג) ומזהמובן גודל מעלת הענין דהכנסת אורחים שגדולה מהקבלת פני שכינה, שהרי אע"פ שהי' אצל אברהם הקבלת פני שכינה באופן נעלה ביותר, וירא אליו הוי', לבקר את החולה, שהו"ע גילוי שער הנו"ן כדי לרפא את החולת אהבה, מ"מ, כאשר וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו, אזי וירץ לקראתם גו'20, שהניחו להקב"ה והלך לקבל את האורחים. ונקודת הביאור בזה, שעיקר העבודה הוא המעשה בפועל, כמארז"ל21 לא המדרש עיקר אלא המעשה, שזהו ענין נעלה יותר מהדביקות דמי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ, וכפי שמביא כ"ק מו"ח אדמו"ר22 מאמר הצ"צ שכל עניני המס"נ של רבינו הגדול הם כלא לגבי המס"נ לנתק את עצמו (אָפּרייסן זיך) מהדביקות דעמך לא חפצתי, כדי להתמסר לעשיית טובה לאיש ישראל, שזהו כללות הענין דהכנסת אורחים, שהוא החק שחקקו אברהם אבינו ודרך החסד שנהג בה23.