הדרך להפחית עומס: להכניס תענוג לשיגרה | זוהר, ויגש

יש בנו שתי הנהגות. האחת מחפשת תענוג, הוספה והתעלות והאחרת נאבקת עם השיגרה והמחויבויות היומיומיות. כדי להצליח ולחיות חיים מלאים, צריך לחבר ביניהן.

מקורות

הרבי מליובאוויטש, מאמר ועבדי דוד, תשמ״ו

שיחות ומאמרי תשל״ב, תשמ״ב

פרשת ויגש

וַיְחַפֵּשׂ בַּגָּדוֹל הֵחֵל וּבַקָּטֹן כִּלָּה וַיִּמָּצֵא הַגָּבִיעַ בְּאַמְתַּחַת בִּנְיָמִן׃
וַיִּקְרְעוּ שִׂמְלֹתָם וַיַּעֲמֹס אִישׁ עַל־חֲמֹרוֹ וַיָּשֻׁבוּ הָעִירָה׃
וַיָּבֹא יְהוּדָה וְאֶחָיו בֵּיתָה יוֹסֵף וְהוּא עוֹדֶנּוּ שָׁם וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו אָרְצָה׃
וַיֹּאמֶר לָהֶם יוֹסֵף מָה־הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם הֲלוֹא יְדַעְתֶּם כִּי־נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי׃
וַיֹּאמֶר יְהוּדָה מַה־נֹּאמַר לַאדֹנִי מַה־נְּדַבֵּר וּמַה־נִּצְטַדָּק הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת־עֲוֺן עֲבָדֶיךָ הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי גַּם־אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר־נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ׃
וַיֹּאמֶר חָלִילָה לִּי מֵעֲשׂוֹת זֹאת הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ הוּא יִהְיֶה־לִּי עָבֶד וְאַתֶּם עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל־אֲבִיכֶם׃ {ס}
ויגש
וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר־נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאׇזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל־יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה׃
אֲדֹנִי שָׁאַל אֶת־עֲבָדָיו לֵאמֹר הֲיֵשׁ־לָכֶם אָב אוֹ־אָח׃
וַנֹּאמֶר אֶל־אֲדֹנִי יֶשׁ־לָנוּ אָב זָקֵן וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן וְאָחִיו מֵת וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ וְאָבִיו אֲהֵבוֹ׃
וַתֹּאמֶר אֶל־עֲבָדֶיךָ הוֹרִדֻהוּ אֵלָי וְאָשִׂימָה עֵינִי עָלָיו׃
וַנֹּאמֶר אֶל־אֲדֹנִי לֹא־יוּכַל הַנַּעַר לַעֲזֹב אֶת־אָבִיו וְעָזַב אֶת־אָבִיו וָמֵת׃
וַתֹּאמֶר אֶל־עֲבָדֶיךָ אִם־לֹא יֵרֵד אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אִתְּכֶם לֹא תֹסִפוּן לִרְאוֹת פָּנָי׃
וַיְהִי כִּי עָלִינוּ אֶל־עַבְדְּךָ אָבִי וַנַּגֶּד־לוֹ אֵת דִּבְרֵי אֲדֹנִי׃
וַיֹּאמֶר אָבִינוּ שֻׁבוּ שִׁבְרוּ־לָנוּ מְעַט־אֹכֶל׃
וַנֹּאמֶר לֹא נוּכַל לָרֶדֶת אִם־יֵשׁ אָחִינוּ הַקָּטֹן אִתָּנוּ וְיָרַדְנוּ כִּי־לֹא נוּכַל לִרְאוֹת פְּנֵי הָאִישׁ וְאָחִינוּ הַקָּטֹן אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ׃
וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי אֵלֵינוּ אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה־לִּי אִשְׁתִּי׃
וַיֵּצֵא הָאֶחָד מֵאִתִּי וָאֹמַר אַךְ טָרֹף טֹרָף וְלֹא רְאִיתִיו עַד־הֵנָּה׃
וּלְקַחְתֶּם גַּם־אֶת־זֶה מֵעִם פָּנַי וְקָרָהוּ אָסוֹן וְהוֹרַדְתֶּם אֶת־שֵׂיבָתִי בְּרָעָה שְׁאֹלָה׃

הזהר בפרשה מתמקד בסיטואציה המיוחדת שבה יהודה מתייצב מול יוסף ורואה בה סמל לעימות מהותי והיסטורי בין שני השבטים החשובים בעם ישראל, שתי המנהיגויות הגדולות של העם: יהודה ויוסף.

זוהר ויגש, ג׳
רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח וְאָמַר, (תהלים מח) כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ – זֶה יְהוּדָה וְיוֹסֵף, מִשּׁוּם שֶׁשְּׁנֵיהֶם מְלָכִים, וְהִתְקָרְבוּ זֶה לָזֶה לְהִתְוַכֵּחַ שְׁנֵיהֶם יַחַד…
וְעַל כֵּן, כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ עָבְרוּ יַחְדָּו, הִתְרַגְּזוּ יַחַד וְהִתְרַגְּזוּ זֶה עִם זֶה בִּשְׁבִיל בִּנְיָמִין…
חִיל כַּיּוֹלֵדָה, מִשּׁוּם שֶׁהָיוּ פוֹחֲדִים לַהֲרֹג וּלְהֵהָרֵג, וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל בִּנְיָמִין. (מה כתוב? כן תמהו נבהלו נחפזו, והכל בגללו) שֶׁהֲרֵי יוֹסֵף נִמְכַּר בִּגְלַל יְהוּדָה וְאָבַד לְאָבִיו, וְכָעֵת עָרַב לוֹ לְבִנְיָמִין, וּפָחַד שֶׁלֹּא יֹאבַד, וּמִשּׁוּם כָּךְ וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה.
דָּבָר אַחֵר כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ – זֶה יְהוּדָה וְיוֹסֵף שֶׁהִזְדַּמְּנוּ לְהִתְוַכֵּחַ זֶה עִם זֶה, לְהִתְוַכֵּחַ שְׁנֵיהֶם יַחַד, מִשּׁוּם שֶׁיְּהוּדָה הָיָה מֶלֶךְ וְיוֹסֵף הָיָה מֶלֶךְ, וּשְׁנֵיהֶם בָּאוּ יַחַד לְהִתְוַכֵּחַ זֶה עִם זֶה, זֶה עַל בִּנְיָמִין – וְזֶה עַל בִּנְיָמִין.
כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, סוֹד הָאֱמוּנָה כָּאן, שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁנִּמְצָא הָרָצוֹן, וְהַקֶּשֶׁר מִתְעַטֵּר יַחַד, אֲזַי שְׁנֵי עוֹלָמוֹת נִקְשָׁרִים יַחַד וּמִזְדַּמְּנִים יַחַד, זֶה לִפְתֹּחַ אֶת הָאוֹצָר – וְזֶה לְלַקֵּט וְלִכְנֹס לְתוֹכוֹ. וְאָז, כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ, שְׁנֵי עוֹלָמוֹת קְדוֹשִׁים, הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן וְהָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן.
עָבְרוּ יַחְדָּו, סוֹד הַדָּבָר – שֶׁכַּאֲשֶׁר מִתְחַבְּרִים יַחַד, אֲזַי עָבְרוּ יַחְדָּו, מִשּׁוּם שֶׁכָּל הַחֲטָאִים שֶׁל הָעוֹלָם לֹא מִתְבַּטְּלִים לְהִכָּנַע עַד שֶׁמִּתְחַבְּרִים יַחַד, כַּכָּתוּב וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע, וְעַל כֵּן עָבְרוּ יַחְדָּו. עָבְרוּ – אוֹתָם הַחֲטָאִים הִתְכַּפְּרוּ, מִשּׁוּם שֶׁהִנֵּה אָז כָּל הַפָּנִים מְאִירוֹת וְכָל הַחֲטָאִים הִתְבַּטְּלוּ.
…וְאָז הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ וְנִקְשָׁרִים יַחַד. עָבְרוּ יַחְדָּו, לְהָאִיר כָּל הַפָּנִים, וְשֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל רָצוֹן אֶחָד.
הֵמָּה רָאוּ כֵּן תָּמָהוּ, הֲתַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךְ שֶׁהֵם מְלָכִים? אֶלָּא אֵלּוּ בַּעֲלֵי הַדִּינִים, שֶׁשִּׂמְחָתָם לַעֲשׂוֹת אֶת הַדִּין הַהוּא שֶׁהִצְטַוּוּ עָלָיו. וְאָז, כְּשֶׁהַמְּלָכִים מִזְדַּמְּנִים שְׁנֵיהֶם בְּרָצוֹן אֶחָד, אָז הֵמָּה רָאוּ אוֹתוֹ הָרָצוֹן שֶׁל שְׁנֵי עוֹלָמוֹת. כֵּן תָּמָהוּ נִבְהֲלוּ נֶחְפָּזוּ, מִשּׁוּם שֶׁכָּל בַּעֲלֵי הַדִּין נִכְנָעִים וְעוֹבְרִים מִן הָעוֹלָם וְלֹא יְכוֹלִים לִשְׁלֹט, וְאָז קִיּוּמָם עוֹבֵר, וּמַעֲבִירִים אֶת שִׁלְטוֹנָם.
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה. מָה הַטַּעַם יְהוּדָה? מִשּׁוּם שֶׁכָּךְ צָרִיךְ, שֶׁהוּא עָרֵב, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כִּי עַבְדְּךְ עָרַב אֶת הַנַּעַר. וְסוֹד הַדָּבָר – יְהוּדָה וְיוֹסֵף כָּךְ הִצְטָרְכוּ לְהִתְקָרֵב יַחַד, מִשּׁוּם שֶׁיּוֹסֵף הוּא צַדִּיק, יְהוּדָה הוּא מֶלֶךְ, וְעַל כֵּן וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה, מִשּׁוּם שֶׁהַקִּרְבָה שֶׁלָּהֶם, שֶׁהִתְקָרְבוּ יַחַד, גָּרְמָה לְכַמָּה טוֹבוֹת בָּעוֹלָם, גָּרְמָה שָׁלוֹם לְכָל הַשְּׁבָטִים, גָּרְמָה לְשָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, גָּרְמָה לְיַעֲקֹב שֶׁהִתְקַיְּמָה רוּחוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מה) וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם. וְעַל כֵּן הַהִתְקָרְבוּת שֶׁל זֶה עִם זֶה הֻצְרְכָה בְּכָל הַצְּדָדִים, לְמַעְלָה וּלְמַטָּה.