הנפילות בחדרים החשוכים

רוב הטעויות שאנחנו עושים, רוב הנפילות הרגשיות,
רוב ההתמכרויות הן בחדרים החשוכים, כשאף אחד לא רואה.
זה קורה, מסביר הזוהר, בגלל שאנחנו בתודעת גולם,
הכוונה היא שכמו גולם בחושך אנחנו מבקשים לא לראות, לא להבין, לא להתגבר.
הכוח המתאווה שבתוכנו משתלט עלינו והופך אותנו לגלמים, לגוף בלא נשמה,
לאדם שתועה בעולם כי הוא סובב יותר מדי סביב עצמו ועסוק בעצמו.
על כך אומר דוד המלך בתהלים:
גׇּלְמִי  רָאוּ עֵינֶיךָ וְעַל־סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ יָמִים יֻצָּרוּ וְלוֹ אֶחָד בָּהֶם׃
זה שאתה גולם זה לא אומר שלא רואים את כל מה שאנחנו עושים.
ראו עיניך הכוונה שהקב״ה רואה בדיוק מתי אתה גולם, מתי אתה לא לוקח אחריות, מתי אתה עיוור,
וחבל על המצב הזה,
כי ימים יוצרו ולו אחד בהם – לכל יום יש תפקיד מדויק, כל יום נועד שנתעורר בו ולא נהיה בו גלמים.
ובפסוק גם תמונה התשובה – איך לא ליפול למצב של גולם – לדעת שאני אף פעם לא לבד.
אין לי מחשבה דיבור ומעשה שלא רואים.
ומי שרואה אותי הוא לא כמו אח גדול וסובייטי, אלא כמו האוהב הכי גדול שלי שרוצה בטובתי,
ואז אני מונע מעצמי ליפול בחדרים החשוכים