איך להיות מאושר

האושר לא נמצא ברגע. עובדה, אני יכול להיות נוכח ברגע אבל לא מאושר. האושר גם לא נמצא בעתיד, בכסף או בהישגים ותוצאות. אז היכן הוא מצוי?

על-פי המלבי״ם, הרב קוק ובעל התניא.

מקורות

משלי ג, יח
עֵץ־חַיִּ֣ים הִ֭יא לַמַּחֲזִיקִ֣ים בָּ֑הּ וְֽתֹמְכֶ֥יהָ מְאֻשָּֽׁר׃

רש״י: למחזיקים בה. לאוחזים בה כמו וישלח ידו ויחזק בו (שמות ד׳:ד׳):
ותומכיה מאושר. המתקרבים לה וכן כל לשון תמיכה שבספר זה שהוא אוחז בה:

מלבי״ם
עץ חיים היא למחזיקים בה, יש צדיק ויש כובש,
הצדיק הוא מי שטבע לבו נוטה אל החכמה ואין יצרו מסיתו לעבור על חקיה,
והכובש הוא מי שטבעו נוטה לרע רק הוא כובש את יצרו,
עפ"ז אומר שהיא עץ חיים למחזיקים בה,
דהיינו להכובש, שהוא המחזיק בה בעל כרחה,
כאלו החכמה תרצה להפרד ממנו כי טבעו מתנגד לה, רק הוא מחזיק בה בכל עז ואינו מניחה לצאת כי הוא כובש את יצרו,
ותומכיה מאושר היינו מי שהוא שטבע לבו בלתי מתנגד אל החכמה,
שזה א"צ להחזיק בה בעל כרחה רק לתמוך אותה,
הוא מאושר, ואמר בכל אחד רבותא,
כי זאת שהכובש הוא מאושר באושר הנפש א"צ להודיענו, שזאת ידענו מעצמנו שלפי גודל צערו לכבוש את היצר יגדל אשרו ושכרו, כי לפום צערא אגרא, רק שהיינו מדמים שמלחמה הפנימית הזאת שלוחם עם יצרו לכבשו מקצרת את חייו,
עז"א שהיא לו עץ חיים, שמארכת חייו כאילו אכל מעץ החיים שחי לעולם, ואצל התומך שהוא מי שהחכמה תשכון אצלו בטבע ואין לו מלחמה פנימית, היה עולה על דעתנו שאין לו שכר כ"כ, הודיענו שגם תומכיה מאושר:

שמונה קבצים הרב קוק, ב׳:רפ״ז
אמונה שאין השכל מסכים לה, מעוררת היא קצף ואכזריות, מפני שהצד היותר עליון שבאדם, שהוא השכל, נעשה עלוב מחמתה. אמנם האמונה העליונה, אף על פי שהיא כמוסה מאד, ודרכי ד' נפלאים הם, יש בהם נועם גדול כל כך, שהקצף המתעורר מצד כפיית השכל מתבטל מיד, ונהפך בעצמו למתיקות גדולה ולאור צח, מפני ההופעה האלהית המתחברת עימו, ויורדת עד האמונה התחתונה, המתחברת עם השכל הישר שבעולם הגלוי. ועלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא נעשו מתאימות, ובונות יחד את בית ישראל, בחן כפול, והוציא את האבן הראשה, תשואות חן חן לה.
ליקוטי מוהר"ן נ״ד:ג׳:ד׳
וְתוֹרָה, הִוא בְּחִינַת הַהִסְתַּפְּקוּת הַנַּ"ל, כִּי הַתּוֹרָה הִיא בְּחִינַת עֵץ הַחַיִּים, דְּמָזוֹן לְכֻלָּא בֵּיה, הַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד דֵּי סִפּוּקוֹ מִמֶּנָּה. נִמְצָא שֶׁהִיא בְּחִינַת הִסְתַּפְּקוּת. וְגַם בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה בְּעַצְמָהּ, יֵשׁ בְּחִינַת הִסְתַּפְּקוּת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות פ"ב): לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמֹר; וְעַל כֵּן, לִמּוּד הַתּוֹרָה הוּא בְּחִינַת הַהִסְתַּפְּקוּת הַנַּ"ל. וַאֲפִלּוּ הֶהָמוֹן שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לִלְמֹד, הֵם מְקַיְּמִין עֵסֶק הַתּוֹרָה בַּמֶּה שֶׁקּוֹרִין קְרִיאַת־שְׁמַע, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מנחות צט:).

לקוטי תורה, שלח י״ז:ד׳
אמנם באמת הנה כך הוא הרצון עליון להיות בחי׳ ביטול היש
והיינו כי באמת בחינת א״ס הוא בחינת תענוג כמ״ש כי עמך מקור חיים היינו מקור התענוגים
אלא שנמשך ממנו להיות תענוג מביטול היש

תניא, אגרת הקדש ה׳:כ״ב
אַךְ לְהַמְשִׁיךְ וּלְהוֹרִיד הֶאָרָה וְחַיּוּת מִבְּחִינַת הֶבֶל הָעֶלְיוֹן ה׳ תַּתָּאָה לָעוֹלָם הַזֶּה הַשָּׁפָל, שֶׁהוּא צִמְצוּם גָּדוֹל בְּיֶתֶר עֹז, לֹא דַי בְּאִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הָעוֹסְקִים מִיעוּט יְמֵיהֶם בִּצְדָקָה וּגְמִילוּת חֲסָדִים, אֶלָּא עַל־יְדֵי אִתְעָרוּתָא דְּבַעֲלֵי מִצְוֹת הָעוֹסְקִים רוֹב יְמֵיהֶם בִּצְדָקָה וּגְמִילוּת חֲסָדִים (וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּלִקּוּטֵי אֲמָרִים בְּחֵלֶק א׳ פֶּרֶק ל״ד). וְלָכֵן נִקְרְאוּ ״תָּמְכֵי אוֹרַיְיתָא״, וְהֵן בְּחִינוֹת וּמַדְרֵגוֹת נֶצַח וְהוֹד, לִהְיוֹתָן מַמְשִׁיכִין אוֹר הַתּוֹרָה לְמַטָּה לְעוֹלַם הָעֲשִׂיָּה.