איך למצוא את הייעוד שלי – עצת ספר הזוהר

למה כל כך חשוב לנו למצוא את הייעוד שלנו? למה גם אדם שמתפרנס יפה וחייו מתנהלים על מי מנוחות, מוטרד משאלת הייעוד. מהו בכלל אותו ייעוד שאנחנו מחפשים?
והחשוב מכל, מהי העצה הייחודית העולה מספר הזוהר למציאת היעוד שלנו?

מקורות

זהר חקת, ט׳

וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים. וְכִי שְׁלֹמֹה מַלְכָּא מְשַׁבַּח לְמֵתַיָּיא יַתִּיר מִן חַיָּיא, וְהָא לָא אִקְרֵי חַי אֶלָּא מַאן דְּאִיהוּ בְּאֹרַח קְשׁוֹט בְּהַאי עָלְמָא, כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר (שמואל ב כ״ג:כ׳) וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע בֶּן אִישׁ חַי, וְהָא (בראשית ו' ע"א, קס"ד ע"א, ר"ז ע"ב) אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא, וְרָשָׁע דְּלָא אָזִיל בְּאֹרַח קְשׁוֹט אִקְרֵי מֵת, וְאִיהוּ מְשַׁבֵּחַ לַמֵּתִים מִן הַחַיִּים.
תרגום: וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים. וְכִי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ מְשַׁבֵּחַ אֶת הַמֵּתִים יוֹתֵר מֵהַחַיִּים? וַהֲרֵי לֹא נִקְרָא חַי אֶלָּא מִי שֶׁהוּא בְּדֶרֶךְ אֱמֶת בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל בכג) וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע בֶּן אִישׁ חַי, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהוּ הַחֲבֵרִים, וְרָשָׁע שֶׁלֹּא הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ אֱמֶת נִקְרָא מֵת, וְהוּא מְשַׁבֵּחַ אֶת הַמֵּתִים מֵהַחַיִּים?.

קהלת ד, ב
וְשַׁ֣בְתִּֽי אֲנִ֗י וָאֶרְאֶה֙ אֶת־כׇּל־הָ֣עֲשֻׁקִ֔ים אֲשֶׁ֥ר נַעֲשִׂ֖ים תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ וְהִנֵּ֣ה ׀ דִּמְעַ֣ת הָעֲשֻׁקִ֗ים וְאֵ֤ין לָהֶם֙ מְנַחֵ֔ם וּמִיַּ֤ד עֹֽשְׁקֵיהֶם֙ כֹּ֔חַ וְאֵ֥ין לָהֶ֖ם מְנַחֵֽם׃
וְשַׁבֵּ֧חַ אֲנִ֛י אֶת־הַמֵּתִ֖ים שֶׁכְּבָ֣ר מֵ֑תוּ מִן־הַ֣חַיִּ֔ים אֲשֶׁ֛ר הֵ֥מָּה חַיִּ֖ים עֲדֶֽנָה׃
וְטוֹב֙ מִשְּׁנֵיהֶ֔ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־עֲדֶ֖ן לֹ֣א הָיָ֑ה אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־רָאָה֙ אֶת־הַמַּעֲשֶׂ֣ה הָרָ֔ע אֲשֶׁ֥ר נַעֲשָׂ֖ה תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃
וְרָאִ֨יתִֽי אֲנִ֜י אֶת־כׇּל־עָמָ֗ל וְאֵת֙ כׇּל־כִּשְׁר֣וֹן הַֽמַּעֲשֶׂ֔ה כִּ֛י הִ֥יא קִנְאַת־אִ֖ישׁ מֵרֵעֵ֑הוּ גַּם־זֶ֥ה הֶ֖בֶל וּרְע֥וּת רֽוּחַ׃
הַכְּסִיל֙ חֹבֵ֣ק אֶת־יָדָ֔יו וְאֹכֵ֖ל אֶת־בְּשָׂרֽוֹ׃

ביאור שטיינזלץ על קהלת ד׳:ב׳
וְשַׁבֵּחַ, משבח, מעדיף אֲנִי אֶת־הַמֵּתִים, שֶׁהרי כְּבָר מֵתוּ, מִן־הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָה, עדיין, כי המתים פטורים כבר מן הצרות הללו, ואילו החיים מוקפים בחיי עוולה.

צפנת פענח בא, ד
ונראה דאיתא בשבת דף למד (ע"א), שא[ו]ל שאילתא זו לעילא מן רבי תנחום, מהו לכבויי בוצינא דנורא מקמי באישא בשבתא, פתח ואמר אנת שלמה מלכא אנה חכמתך, לא דייך שדבריך סותרים דברי דוד אביך, אלא שדבריך סותרים זה את זה, דוד קאמר (תהלים קטו, יז) לא המתים יהללו י"ה ואת אמרת (קהלת ד, ב) ושבח אני את המתים שכבר מתו, וחזרת ואמרת (שם ט, ד) כי לכלב חי הוא טוב מן הארי[ה] המת, לא קשיא וכו', יעו"ש. ולענין שאלה דשאילנא קדמיכון, נר קרוי' נר ונשמתו של אדם קרוי נר, מוטב תכבה נרו של בשר ודם מפני נרו של הקב"ה וכו'. והוא תמוה, מהו הלשון לעילא מרבי תנחום.
ועוד בסוף אמר ולענין שאלה דשאילנא קדמיכון, וזה אינו, כי ממנו נשאל שאלה זו ולא קדמיכון. חוץ משאר ספיקות שמבואר ממילא.

אבן עזרא על קהלת ד׳:ב׳:ב׳
עדן. חסר ה״א והוא עד הנה וזה הענין שאמר שהמתים יותר משובחים מן החיים הוא כנגד העשוקים שכל אדם יקבל כל מה שיבוא עליו מן השמים ולא יוכל לסבול עושק שיעשה לו בן אדם שהוא כמוהו ויבחר מות מחיים

מצודת דוד על קהלת ד׳:ג׳:א׳
וטוב משניהם. מן החיים ומן המתים טוב יותר למי שעדיין לא היה ולא נולד ואמר כן דרך מליצה, כי אין מקום לומר טוב למי שלא היה בעולם:

לקוטי מוהר״ן תנינא, ל״ט:ג׳
מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: נוֹחַ לוֹ לָאָדָם שֶׁלֹּא נִבְרָא יוֹתֵר מִשֶּׁנִּבְרָא (ערובין יג:), וְכֵן מַה שֶּׁכָּתוּב (קהלת ד׳:ג׳): וְטוֹב מִשְּׁנֵיהֶם אֵת אֲשֶׁר עֲדֶן לֹא הָיָה – הַדָּבָר תָּמוּהַּ: וְאִם־כֵּן עַל מַה נִּבְרָא.
וּבְוַדַּאי אֵין הַדְּבָרִים נֶאֱמָרִין כִּי־אִם בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁכְּפִי צָרוֹת עוֹלָם הַזֶּה וְהַיִּסּוּרִין שֶׁסּוֹבְלִין בְּנֵי־אָדָם בְּזֶה הָעוֹלָם כָּל אֶחָד וְאֶחָד, בְּוַדַּאי הָיָה טוֹב יוֹתֵר אִם לֹא הָיָה נִבְרָא כְּלָל. אֲבָל בָּעוֹלָם הַבָּא בְּוַדַּאי טוֹב יוֹתֵר מַה שֶּׁנִּבְרָא, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא בָּאִין אֶל הַתַּכְלִית כַּנַּ"ל. וְגַם אֲפִלּוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה – יָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה מִכֹּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא (אבות פ"ד):

במדבר כ
וַיִּסְע֖וּ מִקָּדֵ֑שׁ וַיָּבֹ֧אוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל כׇּל־הָעֵדָ֖ה הֹ֥ר הָהָֽר׃
וַיֹּ֧אמֶר ה׳ אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן בְּהֹ֣ר הָהָ֑ר עַל־גְּב֥וּל אֶֽרֶץ־אֱד֖וֹם לֵאמֹֽר׃
יֵאָסֵ֤ף אַהֲרֹן֙ אֶל־עַמָּ֔יו כִּ֣י לֹ֤א יָבֹא֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל עַ֛ל אֲשֶׁר־מְרִיתֶ֥ם אֶת־פִּ֖י לְמֵ֥י מְרִיבָֽה׃
קַ֚ח אֶֽת־אַהֲרֹ֔ן וְאֶת־אֶלְעָזָ֖ר בְּנ֑וֹ וְהַ֥עַל אֹתָ֖ם הֹ֥ר הָהָֽר׃
וְהַפְשֵׁ֤ט אֶֽת־אַהֲרֹן֙ אֶת־בְּגָדָ֔יו וְהִלְבַּשְׁתָּ֖ם אֶת־אֶלְעָזָ֣ר בְּנ֑וֹ וְאַהֲרֹ֥ן יֵאָסֵ֖ף וּמֵ֥ת שָֽׁם׃
וַיַּ֣עַשׂ מֹשֶׁ֔ה כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֣ה יְהֹוָ֑ה וַֽיַּעֲלוּ֙ אֶל־הֹ֣ר הָהָ֔ר לְעֵינֵ֖י כׇּל־הָעֵדָֽה׃
וַיַּפְשֵׁט֩ מֹשֶׁ֨ה אֶֽת־אַהֲרֹ֜ן אֶת־בְּגָדָ֗יו וַיַּלְבֵּ֤שׁ אֹתָם֙ אֶת־אֶלְעָזָ֣ר בְּנ֔וֹ וַיָּ֧מׇת אַהֲרֹ֛ן שָׁ֖ם בְּרֹ֣אשׁ הָהָ֑ר וַיֵּ֧רֶד מֹשֶׁ֛ה וְאֶלְעָזָ֖ר מִן־הָהָֽר׃
וַיִּרְאוּ֙ כׇּל־הָ֣עֵדָ֔ה כִּ֥י גָוַ֖ע אַהֲרֹ֑ן וַיִּבְכּ֤וּ אֶֽת־אַהֲרֹן֙ שְׁלֹשִׁ֣ים י֔וֹם כֹּ֖ל בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃

ביאור שטיינזלץ על במדבר כ׳:כ״ד
יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל עַמָּיו, הגיע גם זמנו של אהרן למות ונפשו תחזור אל מקורה, כִּי לֹא יָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, עַל אֲשֶׁר מְרִיתֶם אֶת פִּי, לא שמעתם בקולי לְמֵי, בעניין מי מְרִיבָה.

זוהר חוקת:

וְעַל דָּא כְּתִיב וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ, דַּיְיקָא, אִלֵּין אִינּוּן חַיִּין, וְאִקְרוּן מֵתִים. מַאי טַעְמָא אִקְרוּן מֵתִים, בְּגִין דְּהָא טָעֲמוּ טַעֲמָא דְּמוֹתָא, וְאַף עַל גַּב דְּקַיְּימֵי בְּהַאי עָלְמָא, מֵתִים אִינּוּן, וּמִבֵּין מֵתַיָּיא אָהַדְרוּ. וְעוֹד עַל עוֹבָדִין קַדְמָאִין קַיְימִין לְאַתְקְנָא, וְאִקְרוּן מֵתִים. מִן הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים, דְּעַד לָא טָעֲמוּ טַעֲמָא דְּמוֹתָא, וְלָא קַבִּילוּ עוֹנְשַׁיְיהוּ, וְלָא יַדְעֵי אִי זַכָּאן בְּהַהוּא עָלְמָא וְאִי לָאו.

תרגום: וְעַל זֶה כָּתוּב וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ, דַּוְקָא. אֵלֶּה אוֹתָם חַיִּים, וְנִקְרָאִים מֵתִים. מָה הַטַּעַם נִקְרָאִים מֵתִים? מִשּׁוּם שֶׁהֲרֵי טָעֲמוּ טַעַם הַמָּוֶת. וְאַף עַל גַּב שֶׁעוֹמְדִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, הֵם מֵתִים, וּמִבֵּין הַמֵּתִים חָזְרוּ, וְעוֹד עַל מַעֲשִׂים רִאשׁוֹנִים עוֹמְדִים לְתִקּוּן, וְנִקְרָאִים מֵתִים. מִן הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים – שֶׁעוֹד לֹא טָעֲמוּ טַעַם מָוֶת וְלֹא קִבְּלוּ עָנְשָׁם, וְלֹא יוֹדְעִים אִם זַכָּאִים בְּאוֹתוֹ הָעוֹלָם וְאִם לֹא…