התכונה שמובילה להשגת מטרות – עצת הזוהר, וישלח

יש תכונה אחת שהיא המפתח להשגת מטרות קטנות וגדולות בחיים. את התכונה הזאת למדים דווקא מתנועה בלתי צפויה של יעקב ביחס לעשו.

מקורות

בראשית לב, וישלח

וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל־עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם׃ 

וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם־לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד־עָתָּה׃ 

וַיְהִי־לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא־חֵן בְּעֵינֶיךָ׃ 

וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל־יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל־אָחִיךָ אֶל־עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע־מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ׃ 

וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת־הָעָם אֲשֶׁר־אִתּוֹ וְאֶת־הַצֹּאן וְאֶת־הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת׃ 

וַיֹּאמֶר אִם־יָבוֹא עֵשָׂו אֶל־הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה…

וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְעִמּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ וַיַּחַץ אֶת־הַיְלָדִים עַל־לֵאָה וְעַל־רָחֵל וְעַל שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת׃ 

וַיָּשֶׂם אֶת־הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת־יַלְדֵיהֶן רִאשֹׁנָה וְאֶת־לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים וְאֶת־רָחֵל וְאֶת־יוֹסֵף אַחֲרֹנִים׃ 

וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים עַד־גִּשְׁתּוֹ עַד־אָחִיו׃ 

וַיָּרׇץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל־צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ׃ 

וַיִּשָּׂא אֶת־עֵינָיו וַיַּרְא אֶת־הַנָּשִׁים וְאֶת־הַיְלָדִים וַיֹּאמֶר מִי־אֵלֶּה לָּךְ וַיֹּאמַר הַיְלָדִים אֲשֶׁר־חָנַן אֱלֹהִים אֶת־עַבְדֶּךָ׃

1. איך הוא משתחווה לעשו?

זוהר ח וישלח

וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו. 

רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח וְאָמַר, (שמות לד) כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר כִּי ה' קַנָּא שְׁמוֹ. 

וְכִי יַעֲקֹב, שֶׁהוּא בְּחִיר הָאָבוֹת, שֶׁנִּבְחַר חֵלֶק שָׁלֵם לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, וְהוּא הִתְקָרֵב אֵלָיו יוֹתֵר, אֵיךְ הִשְׁתַּחֲוָה לְאוֹתוֹ עֵשָׂו הָרָשָׁע שֶׁהוּא בְּצַד שֶׁל אֵל אַחֵר, וּמִי שֶׁסּוֹגֵד לוֹ – סוֹגֵד לְאֵל אַחֵר?

באר מים חיים, בראשית ל״ב:ג׳:ב׳

והנה חז"ל אמרו (בראשית רבה ע"ד, י"ז) ששים רבוא מלאכים היו עם יעקב והנה איש אשר אלה לו ודאי שאין לו להתפחד מעשו אחיו כי מלאכי אש אתו לאלפים ורבבות לשמרו מכל צד

ויותר מכך – הרי התחזק כנגדו ואמר לו עם לבן גרתי.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מָה רָאָה יַעֲקֹב שֶׁשָּׁלַח לְעֵשָׂו וְאָמַר עִם לָבָן גַּרְתִּי, וְכִי מֶה עָשָׂה בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל עֵשָׂו (שאמר) דָּבָר זֶה? 

אֶלָּא לָבָן הָאֲרַמִּי, קוֹלוֹ הָלַךְ בָּעוֹלָם, שֶׁלֹּא הָיָה אָדָם שֶׁיִּנָּצֵל מִמֶּנּוּ, וְהוּא הָיָה מְכַשֵּׁף בִּכְשָׁפִים וְגָדוֹל בַּקּוֹסְמִים, וַאֲבִי בְּעוֹר הָיָה, וּבְעוֹר אֲבִי בִּלְעָם, שֶׁכָּתוּב (יהושע יג) בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם, וְלָבָן חָכָם בַּמְּכַשְּׁפִים וּבַקּוֹסְמִים יוֹתֵר מִכֻּלָּם, וְעִם כָּל זֶה לֹא יָכֹל לְיַעֲקֹב, וְרָצָה לְאַבֵּד אֶת יַעֲקֹב בְּכַמָּה כְּלֵי זַיִן. 

זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (דברים כו) אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי. 

אָמַר רַבִּי אַבָּא, כָּל הָעוֹלָם הָיוּ יוֹדְעִים שֶׁלָּבָן הָיָה גְּדוֹל הַחֲכָמִים וְהַמְּכַשְּׁפִים וְהַקּוֹסְמִים, וּמִי שֶׁרָצָה לְאַבֵּד אוֹתוֹ בִּכְשָׁפָיו, לֹא נִצַּל מִמֶּנּוּ, וְכָל מַה שֶּׁיָּדַע בִּלְעָם – מִמֶּנּוּ הָיָה, 

וְכָל הָעוֹלָם הָיוּ פוֹחֲדִים מִלָּבָן וּמִכְּשָׁפָיו. וְדָבָר רִאשׁוֹן שֶׁשָּׁלַח יַעֲקֹב לְעֵשָׂו – אָמַר עִם לָבָן גַּרְתִּי. וְאִם תֹּאמַר שֶׁמְּעַט הָיָה, חֹדֶשׁ אוֹ שָׁנָה – לֹא כָּךְ, אֶלָּא וָאֵחַר עַד עָתָּה, עֶשְׂרִים שָׁנָה הִתְאַחַרְתִּי עִמּוֹ.

לְאִישׁ שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ. עַד שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ, שָׁמַע עַל לִסְטִים אֶחָד שֶׁהָיָה אוֹרֵב בַּדֶּרֶךְ. פָּגַשׁ אוֹתוֹ אִישׁ אַחֵר, אָמַר לוֹ: מִמִּי אַתָּה? אָמַר לוֹ: אֲנִי מִלִּגְיוֹן פְּלוֹנִי. אָמַר לוֹ: סְטֵה לְךְ מִלְּפָנַי, שֶׁכָּל מִי שֶׁקָּרֵב אֵלַי, אֲנִי מֵבִיא נָחָשׁ אֶחָד שֶׁהוֹרֵג אוֹתוֹ. הָלַךְ אוֹתוֹ הָאִישׁ לְאוֹתוֹ הַלִּגְיוֹן. אָמַר לוֹ: אִישׁ אֶחָד בָּא, וְכָל מִי שֶׁקָּרֵב אֵלָיו, נוֹשֵׁךְ אוֹתוֹ נָחָשׁ אֶחָד שֶׁהוּא מֵבִיא, וּמֵת. 

שָׁמַע אוֹתוֹ לִגְיוֹן וּפָחַד. אָמַר: יָפֶה שֶׁאֵלֵךְ עִמּוֹ וְאֶתְפַּיֵּס עִמּוֹ. עַד שֶׁרָאָה אוֹתוֹ אוֹתוֹ הָאִישׁ, אָמַר: אוֹי וַאֲבוֹי שֶׁעַכְשָׁו יַהֲרֹג אוֹתוֹ אוֹתוֹ הַלִּגְיוֹן. הִתְחִיל לְהִשְׁתַּחֲווֹת וְלִכְרֹעַ כְּנֶגְדּוֹ. אָמַר אוֹתוֹ לִגְיוֹן: אִלְמָלֵא הָיָה לוֹ בְּיָדוֹ נָחָשׁ לַהֲרֹג, לֹא הָיָה מִשְׁתַּחֲוֶה כָּל זֶה כְּנֶגְדִּי. הִתְחִיל הַלִּגְיוֹן לְהִתְגָּאוֹת. אָמַר: הוֹאִיל וְכָל כָּךְ כָּרַע לְנֶגְדִּי, לֹא אֶהֱרֹג אוֹתוֹ. 

כָּךָ אָמַר יַעֲקֹב, עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאַחֵר עַד עָתָּה. עֶשְׂרִים שָׁנָה הִתְאַחַרְתִּי עִמּוֹ, וַאֲנִי מֵבִיא נָחָשׁ לַהֲרֹג בְּנֵי אָדָם. שָׁמַע עֵשָׂו, אָמַר, אוֹי מִי יָקוּם לְפָנָיו, שֶׁעַכְשָׁו יַהֲרֹג אוֹתוֹ יַעֲקֹב בְּפִיו. הִתְחִיל לָצֵאת כְּנֶגְדּוֹ לְהִתְפַּיֵּס עִמּוֹ. 

כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתוֹ מַה כָּתוּב? וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ. כֵּיוָן שֶׁקָּרַב אֵלָיו, הִתְחִיל לִכְרֹעַ וְלִסְגֹּד לְפָנָיו, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו. אָמַר עֵשָׂו, אִלְמָלֵא כָּל כָּךְ הָיָה עִמּוֹ, לֹא יִשְׁתַּחֲוֶה כְּנֶגְדִּי. הִתְחִיל לְהִתְגָּאוֹת.

באר מים חיים, בראשית ל״ב:ג׳:ב׳

והנה חז"ל אמרו (בראשית רבה ע"ד, י"ז) ששים רבוא מלאכים היו עם יעקב והנה איש אשר אלה לו ודאי שאין לו להתפחד מעשו אחיו כי מלאכי אש אתו לאלפים ורבבות לשמרו מכל צד

אדמו"ר הזקן, תורה אור, וישלח, כד,ג

לכך שלח יעקב מלאכים לפניו לפניו ממש דהיינו אל בחי' שלמעלה ממנו במדרגה אל עשו אחיו שעירה שהוא בחי' מלכין קדמאין דתהו בחי' מקיפים כנ"ל כדי להמשיך בחי' המקיפים דתהו אליו למטה בתקון שהוא בחי' האו"פ ויאיר המקיף בפנימי ויתייחדו יחד. 

ולכן צוה אותם כה תאמרון לאדני לעשו כו' עם לבן גרתי ויהי לי שור וחמור כו' דהיינו שהודיעו שכבר נגמר ונשלם כל סדר התקון דאצי' בתכלית השלימות כי כל הבחי' ומדרגות שבעולם האצי' בחי' שור וחמור צאן ועבד ושפחה כו'. כולם נתבררו ונתקנו ע"י שם מ"ה. וזהו ויהי לי כו'. 

וכ"ז בא מפני שעם לבן גרתי. פי' בחי' לובן העליון שמשם הי' עיקר כח השפע ליעקב בעל עולם האצילות לברר ולתקן הכל 

וכיון שכן שנגמר ונשלם מלאכת התקון בשלימות מעתה ראוי ויוכל להיות השראת והמשכת המקיפים דתהו שאם לא היה נגמר התקון בשלימות לא היה יכול להיות המשכת המקיפים כמ"ש בזוהר דלית ברכתא שריא באתר ריקניא כו' אלא באתר שלים כו' אבל עכשיו שנגמר התקון בתכלית ה"ז אתר שלים שראוי להיות בו המשכת המקיפים עליונים לכן ואשלחה להגיד לאדני למצא חן בעיניך. 

דהיינו שתשפיע ותאיר את המקיף שלך אלי בעולם התקון וזהו מציאת החן. והיינו מפני כי ויהי לי שור וחמור צאן כו'. 

דאתהפכא חשוכא לנהורא בעולם התקון וה"ז אתר שלים ממש א"כ ראוי אני למצא חן בעיניך שהוא השראת הברכה דבחי' המקיפי' כו': 

וישובו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך אל עשו וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו. פי' תשובת המלאכים הוא כך שעם היות שמחמתך ראוי ונכון מאד שיומשך אליך מבחי' המקיף דתהו מאחר שנמצא בך השלימות של התקון אבל מה לעשות שהמניעה היא מצד עשו אחיך שהוא עדיין למטה בבחי' שבירה ולא נתברר עדיין כלל

וישלח יעקב מלאכים, ש"פ וישלח, י"ד כסלו, ה'תשל"א

והענין בזה, דהנה, כללות עבודתו של יעקב היא בבירור עולם התיקון, 

ולאחרי שגמר עבודתו בבירור עולם התיקון, 

רצה שיומשך לו גם בחי' המקיף דעולם התהו. 

וזהו וישלח יעקב מלאכים לפניו, לפניו ממש, דהיינו לבחינה שלמעלה ממנו במדרגה, אל עשו אחיו, ששרשו בעולם התהו שלמעלה מעולם התיקון. 

ולכן אמר להם כה תאמרו לאדני לעשו, שזהו מצד מעלת שרשו של עשו בעולם התהו. והשליחות היא להודיע לעשו ויהי לי שור וחמור וגו', דהיינו שהודיעו שכבר נגמר ונשלם הבירור דתיקון בכל פרטי הענינים דשור וחמור גו', שזהו ויהי לי כו', ולכן יכול להיות עתה המשכת המקיף דתוהו, שזהו למצוא חן בעיניך, כידוע שחן (כפשוטו) הוא ענין המקיפים. א

מנם, כששבו המלאכים אל יעקב אמרו לו שהגם שמצד שרש עשו למעלה אפשר להיות המשכת המקיפים, מ"מ, עשו בעצמו הוא עדיין למטה במצב הפכי כו', שהולך לקראתך וארבע מאות איש עמו וכו', ולכן יש צורך לפעול גם הבירור דעשו כפי שהוא למטה. 

והיינו, שלאחר גמר עבודתו של יעקב בהבירור דלבן שהוא בחי' קליפת נוגה, הנה אח"כ מברר גם את בחי' עשו שהוא ג' קליפות הטמאות לגמרי, שזוהי עבודה קשה ביותר ודורשת ריבוי זמן כו'

באר מים חיים, בראשית ל״ב:ג׳:ב׳

ולזה סמך הכתוב לכאן וישלח יעקב מלאכים וגו' לומר כי אף שהיו אתו מחנות המלאכים הללו הראה הכנעה לפני עשו וקראו אדוני בכדי למשול עליו לבסוף להכניעו תחת כפות רגליו. 

וגם לגודל צדקת יעקב אבינו שקיים בנפשו (שם כ"ח, י"ד) אשרי אדם מפחד תמיד, ותמיד היה יראתו על פניו שמא יגרום החטא לא רצה לסמוך על הנס שיעשה לו כי אולי ח"ו יפגום בדבר מה ויניחוהו המלאכים לבדו, ושלח מלאכים אליו ולפייסו. או אפשר שלא רצה ליהנות ממעשה נסים כי כל הנעשה לו נס מנכין לו מזכויותיו כמאמר חז"ל (תענית כ:), והיה טוב לו יותר להתנצח בעולם הזה להתהפך לעבד לעשו, ויהיה שמור לו זכויותיו לעולם הבא.

זוהר, וישלח, המשך

כָּרַע וְהִשְׁתַּחֲוָה שֶׁבַע פְּעָמִים עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו, וְלֹא כָתוּב וַיִּשְׁתַּחוּ לְעֵשָׂו. אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁהֲרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹלֵךְ עִמּוֹ, אָז הִשְׁתַּחֲוָה כְּנֶגְדּוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא לָתֵת כָּבוֹד לְהִשְׁתַּחֲווֹת לְאַחֵר פְּרָט לוֹ, וְהַכֹּל הוּא כָּרָאוּי. אַשְׁרֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁכָּל מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁעוֹשִׂים בִּשְׁבִיל כְּבוֹד רִבּוֹנָם הוּא, וּכְדֵי שֶׁלֹּא יִסְטוּ יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה. 

וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים, רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר, 

(משלי יב) טוֹב נִקְלֶה וְעֶבֶד לוֹ מִמִּתְכַּבֵּד וַחֲסַר לָחֶם. 

פָּסוּק זֶה נֶאֱמַר עַל יֵצֶר הָרָע, מִשּׁוּם שֶׁהוּא תָמִיד מְקַטְרֵג לִבְנֵי אָדָם, וְיֵצֶר הָרָע מֵרִים לִבּוֹ וּרְצוֹנוֹ שֶׁל הָאָדָם בְּגַאֲוָה, וְהוֹלֵךְ אַחֲרָיו, מְסַלְסֵל בִּשְׂעָרוֹ וּבְרֹאשׁוֹ, עַד שֶׁמִּתְגָּאֶה עָלָיו וּמוֹשֵׁךְ אוֹתוֹ לַגֵּיהִנֹּם.

אֲבָל טוֹב נִקְלֶה – אוֹתוֹ שֶׁלֹּא הוֹלֵךְ אַחַר יֵצֶר הָרָע וְלֹא מִתְגָּאֶה כְּלָל וּמַנְמִיךְ רוּחוֹ וְלִבּוֹ וּרְצוֹנוֹ אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאָז אוֹתוֹ יֵצֶר הָרָע מִתְהַפֵּךְ לוֹ לְעֶבֶד, שֶׁלֹּא יָכוֹל לִשְׁלֹט עָלָיו, וְאוֹתוֹ אִישׁ שׁוֹלֵט עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ד) וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ.

מִמִּתְכַּבֵּד – כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, שֶׁהוּא מְכַבֵּד עַצְמוֹ, מְסַלְסֵל בִּשְׂעָרוֹ, מִתְגָּאֶה בְרוּחוֹ, וְהוּא חֲסַר לָחֶם – חֲסַר אֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כא) לֶחֶם אֱלֹהָיו וְגוֹ', (שם) לֶחֶם אֱלֹהֵיהֶם הֵם מַקְרִיבִם וְגוֹ'.

דָּבָר אַחֵר טוֹב נִקְלֶה וְעֶבֶד לוֹ – זֶה יַעֲקֹב שֶׁהִנְמִיךְ רוּחוֹ לְעֵשָׂו כְּדֵי שֶׁאַחַר כָּךְ יִהְיֶה לוֹ עֶבֶד וְיִשְׁלֹט עָלָיו וְיִתְקַיֵּם בּוֹ (בראשית כז) יַעַבְדוּךְ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲוֻ לְךְ לְאֻמִּים וְגוֹ'…

בֹּא רְאֵה, עַל זֶה, מִשּׁוּם שֶׁיָּדַע יַעֲקֹב שֶׁהִצְטָרֵךְ לוֹ, עַכְשָׁו הִתְהַפֵּךְ לוֹ לְנִקְלֶה, וְיוֹתֵר חָכְמָה וְעַקְמוּמִיּוּת עָשָׂה בָּזֶה מִכָּל מַה שֶּׁעָשָׂה לְעֵשָׂו. שֶׁאִלּוּ הָיָה יוֹדֵעַ עֵשָׂו חָכְמָה זוֹ, יַהֲרֹג אֶת עַצְמוֹ וְלֹא יָבא לִידֵי זֶה, אֲבָל הַכֹּל עָשָׂה בְּחָכְמָה, וְעָלָיו אָמְרָה חַנָּה (שמואל אב) ה' יֵחַתּוּ מְרִיבָו וְגוֹ' וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ וְגוֹ'.

וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךְ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה. מִיָּד פָּתַח יַעֲקֹב לְהִתְהַפֵּךְ לוֹ לְעֶבֶד כְּדֵי שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל עֵשָׂו בְּאוֹתָן בְּרָכוֹת שֶׁבֵּרְכוֹ אָבִיו, שֶׁהֲרֵי יַעֲקֹב הֶעֱבִיר אוֹתָן לַסּוֹף, כְּפִי שֶׁאָמַרְנוּ.

טוֹב נִקְלֶה וְעֶבֶד לוֹ מִמִּתְכַּבֵּד וַחֲסַר לָחֶם

צוואת הריב"ש קי״ד:א׳

טוב עבד נקלה ממתכבד וחסר לחם כי אין סימן לעבודת הבורא רק אם יודע בעצמו כי נקלה הוא בפני עצמו אז הוא במדריגה ואז עבד לו יתברך ממתכבד בפ"ע וחסר לחם דהיינו השפע.