רונן שטרן וה'סצנה' של מצפה רמון

גם באוגוסט, הבתים הממוקמים בקצה השכונות, אינם זקוקים למזגן. הרוח המדברית מהווה תחליף ראוי. בערב אפילו קריר. מזג האוויר המיוחד במצפה רמון גורם לכך שבחודשי הקיץ יוצאים הבריות מבתיהם, בחיפוש אחר תעסוקה ומפגשים חברתיים. בחודשי החורף הארוכים, בשל הקור והרוחות המקפיאות, הכל מסתגפים.

"זו הדרך הנכונה לבנות במצפה", הסביר לי המארח, תומר. "הבתים בנויים בצפיפות סביב חצר פנימית אחת, כמו בירושלים, ועץ גדול במרכז המצל על פינות הישיבה. אתה לא מבין, המיזם היוקרתי של ישרוטל, 'בראשית', עומד לפשוט את הרגל. חמש שנים ולא יישאר ממנו דבר. הם חשבו שהמאבק שלהם הוא ברשויות, המינהל, העירייה. אבל המאבק האמיתי שלהם הוא באיתני הטבע. אי אפשר לשרוד על המצוק. התכנון האדריכלי אולי משתלב בנוף אבל לא שימושי. אנשים לא ייצאו מהחדרים ולא ישתמשו בבריכות הפרטיות שבנו בכל סוויטה", לימד המארח מלא להט סוציאליסטי. הם לא תורמים כלום למצפה. אנחנו שקופים עבורם. כמו באילת גם כאן. המלונות הם בסגנון הכל כלול, והעשירים אינם יוצאים מהם. הם באים ושבים במסוקים הפרטיים. אפילו תחנת הדלק לא נהנית מהמלון".

בוב מרלי נשמע בקולי קולות מבעד לדלת של סבתא. בחור כבן ארבעים עטור זקן עבות, כיפה גדולה ופאות ארוכות פתח את הדלת. סבתא הייתה במטבח. "אתה בא היום להופעה של רונן?". לא, אני אגיע כבר להופעה ב'צוללת הצהובה'".

"למה?, כדאי!", שאל המארח.

הסאונד במועדון הג'אז לא משהו, הסביר. אבל תבואו אחר כך למסיבה.

איזו מסיבה שאלתי? "אצלכם אין מסיבות פרטיות במרכז? אצלנו בכל יום חמישי מתקבצים כמה חבר'ה, רוקדים קצת, אוכלים קצת, שותים קצת".

כ-70 'מקורבים' התכנסו במועדון הג'אז במצפה להופעת הבכורה של רונן שטרן, ביום חמישי האחרון – "לפני השמש". מצפה רמון יצרה קהילה רבגונית של חוזרים בתשובה, חרד"לניקים לפי החזות החיצונית, ואמנים, 'זרוקים', בלשון המקומיים. רבגוניות, שבמקום אחר בקלות יכלה להתדרדר למתיחות. אולם כאן כולם מתמזגים יחד במין הרמוניה נינוחה. הקהל בהופעה היווה עדות אנתרופולוגית לחיים המשותפים. קבוצת מזוקנים וארוכי פאות שציציותיהם משתלשלות מבעד לחולצותיהם, הלוגמים היישר מבקבובי הגולדסטאר כדי להימנע משתייה בכוסות שאינן טבולות, נשים בנעלי אצבע ועטויות כיסויי ראש בסגנון בראשיתי, לצד צעירים ארוכי שיער. כולם יושבים צפופים, כבמעין דבוקה, מעט חסרי ביטחון, כמו מבררים את טיבה של הסיטואציה. אף אחד לא מעז לעשן בתוך המועדון הצפוף אולם בחוץ מיתמר עשן בעל ניחוח חזק.

שטרן שר מהלב. את המילים הוא כותב בעצמו. המפיק המוזיקלי והלהקה שאיתו הם כולם אינם שומרי תורה ומצוות, לפחות כלפי חוץ. נגנים צעירים ומוכשרים שמתמכרים למוסיקה ולהופעה ומקווים לפרוץ לבמות גדולות יותר. המנגינה ממגנטת, משלבת סגנונות שונים. יוצאת מהלב וחודרת אל הלב. מוסיקה יהודית ואפריקאית, אלקטרונית וערבית, רוק ויוונית, רגאיי וטרנס.

לאט לאט הדבוקה משתחררת, אנשים מוחאים כפיים, מתנועעים לאיטם. לא בטוח שלפני כמה שנים הייתה מתאפשרת הופעה מעורבות בסגנון שכזה. כיום היהדות מתמודדת עם רוחות חדשות.

בסיום הכל מהללים את ההופעה, ומחזקים את אשת הסולן. כולם כאן משפחה אחת. בתוך השיחות והפרגון ההדדי מדברים על הכיתה החילונית המיוחדת שהוקמה בבית הספר הדתי, ועל כך שהיא מושכת אליה גם את הדתיים. "גם הם רוצים לשחק וליהנות בחוץ במקום ללמוד כל היום".

אשת המארח סיפרה שמדובר בגשר צר. "יש כאן כבר כאלה שריחפו בתשובה. הגיעו, חוו נגעו. עכשיו הם מדברים על קיצור הזקן. הורדת הציצית. הרוח לפעמים מבולבלת. מה נגיד?! העיקר האמונה שבלב".

"אוטוטו ראש השנה ונוסעים לאומן". סיפר שטרן לפני השיר האחרון. "ולפני ראש השנה כדאי לבקש שנגביר את האהבה, הפרגון, העזרה". תודה מיוחדת הוסיף למפיק המוזיקלי, לני בן בשט. "התפללתי למפיק מתאים", סיפר, "והקב"ה שלח לי את לני. איש מדהים, איש אמונה". אמר שטרן והצביע על לני, יחף, עם חולצת הוואי ונטול כל סממן דתי.

קהילת מצפה המיוחדת מציירת תמונה שכנראה לא צוירה מעולם בהיסטוריה של העם היהודי. בוודאי שהיו רבים שפרקו עול תורה ומצוות וגם לא חסרו קהילות מעורבות. במאה וחצי האחרונות היהדות התמודדה עם ההשכלה והרפורמה. אבל עתה, תנועת התשובה היהודית מתמודדת עם פסיפס מורכב של יחסים אנושיים החודרים ומעצבים מחדש כמה וכמה היבטים במחשבה היהודית. אלו הן לא קבוצות שונות המתחרות ביניהן על חלוקת המשאבים, מצפה מלמדת עד כמה אנחנו קבוצה אחת. במציאות מיוחדת זו, שההורים אינם דתיים, אחד מבני הזוג מתחזק והשני מכיל, השכנים רפורמים והרב אורתודוכסי, היהדות מציבה את בעל התשובה במציאות לא פשוטה לעיכול והתמודדות.

המסלול המוסיקלי של שטרן אולי ממחיש מעט מהדילמות הללו. אלבומו הקודם, שהופק על-ידי אביתר בנאי, 'שפתי תפתח' היה מלא ערגה לבורא. הוא סיפר על תהליך התשובה וההשתוקקות. המפגש עם האינסוף. האלבום החדש עוסק בהתמודדות, בקושי, בזיכרון הילד החילוני של שנות ה-70 שמתקיים בתוך חייו של בעל תשובה בן ה-40. זהו גשר צר מאוד, שר שטרן. "המוסיקה שלי, כמוני, נמצאת על קו התפר, על הגבול", הוא מתוודה, "בין מזרח למערב, בין מדבר לעיר, קודש לחול, בין חיפוש לידיעה".

אחרי העלייה החוויה והריגוש של ההכרות הראשונית עם הבורא, באה ההתמודדות השוחקת, המחייבת. התמודדות בת שנים של הצמדות לכללי השולחן ערוך למול סביבה מפתה, מושכת, ספקנית ורבגונית, למול זיכרון של ילדות. השאלה של היהדות המאמינה היא כיצד ניתן לעמוד בהתמודדות הזאת מבלי להחליק במורדות הגשר, לעבר צדו האחד.

"הוא עוד יפרוץ" אמר לי לב, יוצר מוכשר וחבר יקר שהזמין אותי לערב במצפה. לב בעצמו חוזר בתשובה. יחידי כמעט בלכיש. בשבתות מלווה אותו לבית הכנסת רק שכן אחד. כשיש בר-מצווה, או אירוע יהודי הוא הופך להיות השליח המקומי. המרכז לכל עניין יהודי. "הוא יפרוץ כי יש לו לא רק מוסיקה טובה ומיוחדת, אלא גם כי יש לו מסר חשוב".