עוברים דירה? בית חדש? מה המשמעות הפנימית?

עבור רובנו, רכישת דירה היא לא רק העסקה הכלכלית הגדולה בחיינו, אלא גם מאורע חשוב ומכונן. מה המשמעות של החלפת מקום מגורים? מהו בכלל בית עבורנו, ומה קורה כשאנו נכנסים לבית חדש?

'כל אדם שאין לו בית אינו אדם'!

מעבר דירה הוא מאורע משמח ומרגש ובה בעת מלחיץ ורווי חששות. ככלל, לבית בו אנו דרים יש חשיבות כה גדולה בחיינו, עד שחכמים מדגישים כי 'כל אדם שאין לו בית אינו אדם'¹. מעלת הבית היא לא רק כשאנו נמצאים בתוכו, אלא גם כשאנו מחוץ לבית. עצם הידיעה שיש לנו בית נוסכת בנו תחושת ביטחון. הרגשת יציבות וכיוון².

כדי לעמוד על הקביעה הנחרצת לפיה זה החסר בית הוא גם לא במדרגת אדם, יש לעמוד על משמעותם של שני מושגים: אדם ובית.

נתחיל מ'אדם' – היציר האנושי מיוחד משאר הנבראים בעיקר ביכולת הדיבור. לכן נהוג לחלק את העולם הנברא לארבעה סוגים עיקריים: דומם, צומח, חי, מדבר. למין המדבר, אנחנו, יש ארבעה שמות עיקריים על-פי תורת הקבלה והחסידות: אדם, איש, גבר ואנוש³.

שמות אלה, המאפיינים גברים ונשים כאחד, נחלקים לשני סוגים⁴. אדם ואיש מזה, וגבר ואנוש מזה. 'אדם' ו'איש' – הם שמות עצמיים, הקשורים לנקודת העצמות ומתארים את מהות האדם. השם 'אדם' מכוון למעלת ההשכלה וההשגה, לשכל האנושי. 'איש' הוא תואר המבטא את המידות. לעומת 'אדם' ו'איש', 'גבר' ו'אנוש' הם שמות תואר, המתארים את מהות מין המדבר ומודדים את כמותם איכותם. 'גבר' מבטא תוקף והתגברות, כלומר המידה שבה האדם מתגבר על עצמו. 'אנוש' מורה על חולשת השכל והמידות⁵. מבין שמות מין המדבר, אדם מבטא את הדרגה הגבוהה ביותר⁶. דרגה של שלמות, הנגזרת ממעלת השכל על המידות, הרגשות⁷.

האמור עד כה מחזק את האמירה על הקשר בין בית לבין היותנו נעלים כאדם, כאנשים בעלי שכל. מהי אותה מעלה מיוחדת שיש בבית שבה תלויה שלמותו של האדם? מדוע בלי בית גם היכולת השכלית שלנו עשויה להיפגם?

הרצון הטבעי לבית

הרצון לבית טבוע בנו בטבע תולדתנו⁸. אנו רוצים בית לא רק כחוויה חברתית או כצורך פיזי, אלא גם מעצם נקודת הרצון הפנימית שלנו, שהיא למעלה מהסבר לוגי. רבים מאיתנו מרגישים חובה לרכוש בית, גם אם העסקה אינה כדאית מבחינה כלכלית באותה נקודת זמן. הצורך שלנו בבית נובע ממקור פסיכולוגי הרבה יותר עמוק מסדרת שיקולים רציונאלית.

כשאדם מצוי בביתו הוא מרגיש נוח ביותר. חכמים אומרים כי 'תפארת אדם לשבת בית⁹. בבית מתגלה העצמיות במידה הרבה ביותר. האדם חושף את ה'אני' האמיתי, עם הכי פחות מסיכות. כשהוא לבד, במעונו, הוא לא צריך להרשים אף אחד. זהו המקום שהוא יכול לגלות טוב יותר מבכל מקום אחר את רצונותיו האמיתיים. את נטיותיו הפנימיות. הבית הוא האפשרות להמשכה, גילוי אור פנימי, ממעלה גבוהה יותר מאשר כל גילוי אחר. מכאן, הבית ממלא עבורנו את אחד מצרכינו הטבעיים ביותר ומאפשר לנו לחשוף עוד על עצמנו.

צורכי האדם

בהכללה ניתן לומר כי כל אדם זקוק לשלושה דברים מרכזיים בחייו: מזון, לבוש ובית¹⁰. המזון הוא עניין פנימי. מה שהאדם אוכל הופך להיות דם ובשר כבשרו. חלק ממנו. הלבוש נקרא בחסידות מקיף, מאחר הוא מקיף את האדם ולא מהווה חלק ממנו. אולם בכל זאת הלבוש תפור לפי מידת האדם, ולכן הוא נקרא 'מקיף קרוב'. הבית נחשב ל'מקיף רחוק', שלא בהכרח עשוי לפי מידת האדם ובוודאי לא בהתאם לגופו¹¹.

על-פי החסידות, האוכל, הלבוש והבית, שני המקיפים והמזון הפנימי, מקבילים במידה רבה לגילוי דרגות הבורא בחיינו. בהכללה, ישנן כמה דרגות בבחינת הבורא. ישנה מדרגה שבה הקב"ה 'ממלא כל עלמין', ממלא את כל העולמות. דרגה זו מציינת את מידת ההתלבשות האלוקית בעולמות. את המידה שבה יש אור אלוקי בכל נברא, בדומם, בצומח, בחי ובמדבר. דרגה אחרת היא דרגת 'סובב כל עלמין', שבה הקב"ה אינו מתלבש בתוך העולמות בצורה פרטית אלא מקיפם, כאור כללי, למרות שהוא מצוי בהם. דרגת האור "הסובב כל עלמין', המאירה בשווה על העולם ומצויה בכל מקום,אינה מורגשת במציאות ומצויה בהעלם. לעומתה בדרגת 'הממלא כל עלמין', מתחלק כל דבר בעולם לפי ערכו או לפי יכולתו לשאת את האור האלוקי¹². המזון הוא כמו גילוי אור פנימי, בדרגת 'ממלא כל עלמין'. הלבוש, הוא אור סובב, אך סובב קרוב. הבית הוא דרגה גבוהה יותר באלוקות. סובב רחוק, שאינה באה לידי ביטוי בצורה פרטית. כלומר מדובר באור הדורש המשכה כדי שיבוא לידי ביטוי במציאותנו.

על-פי הקבלה והחסידות המזון, הדבר הפנימי שהאדם זקוק לו, מורה על עבודת היציר האנושי על-פי טעם ודעת, על-פי חיוב השכל. השכל, באופן מסודר ופנימי, בהתאם לסדר ההשתלשלות התקין, מורה לאדם כיצד לנהוג, וכן כיצד לאכול. מה שאנו אוכלים משפיע עלינו בצורה ישירה ועל-פי חוקי הטבע, הן מהבחינה הפיזיולוגית והן מהבחינה הנפשית. מאכלים כבדים מכבידים ומגשמים אותנו לעומת מאכלים קלים יותר. הלבוש מורה על עבודה עצמית שהיא למעלה מהשכל, אבל על-פי השכל. הלבוש זה לא האדם, אבל על-פי לבושו ניכר מצב רוחו והאופן שבו הוא רוצה להיתפס על-ידי הזולת. הלבוש הוא רק בבואה למה שאנו חושבים, להשפעות הסביבתיות עלינו, לאופנה עדכנית. אולם הלבוש זה לא אנחנו. זה דבר חיצוני, המקיף את כל חיינו.

הבית הוא המקיף הרחוק. הוא מבטא לא רק את הכוחות האנושים הפנימיים המוגבלים. את השכל והרגשות, אלא את העצם ממש של האדם¹³. ללא גילוי נקודת העצם, שהיא למעלה מהשכל וההשגה, האדם לא יכול להפעיל את כוחותיו השכליים בצורה הראויה. מבלי בית תומך, בית שמגלה לנו את כיווננו בחיים, קשה לנו להחליט כיצד להשקיע את חיינו ומהם רצונותינו האמיתיים.

הסיבה הפנימית לפיה הבית נוגע בעצם נפשו של האדם נובעת מהדמיון בין בני האדם לבין בוראם. כמו שהאדם צריך בית, כך גם הסיבה לבריאת העולם, מוסבר בתורת החסידות, היא הצורך של הבורא בבית. במקום שבו יוכל לגלות את נקודת עצמותו, לא רק על-פי סדר השתשלשלות וצמצומים קבוע מראש. חכמים מדגישים כי 'נתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים'¹⁴. הוא מבקש שיבנו לו מקום שבו ישכון. מקום משכנו של הבורא הוא התודעה האנושית. המוכנות להזיז מ'העצמי' כדי לאפשר מקום לאלוקי. הבית לבורא מיוסד לא רק על רגשות, כמו אהבה ויראה, למרות שהוא נדרש גם לרגשות. לא רק על שכל, למרות שהוא זקוק לשכל כדי להכיר במציאותו חובקת כל. הבית לקב"ה זקוק גם ובעיקר למקום הפנימי ביותר, העצמי ביותר של האדם. במילים אחרות, הנטייה הטבעית שלנו לחפש לנו מרחב מגונן ובטוח, שבו אנו מאפשרים לעצמנו להיות עצמנו, הוטמעה בנו במידה רבה כחלק מהתאווה של הבורא שברואיו המדברים יכוננו לו בעצמם בית.

'העוסק בבנין מתמסכן'

ובכל זאת, למרות רעיון השלמות שבבית, מודגש כי 'כל העוסק בבנין מתמסכן'¹⁵. תהליכי הבנייה או מעבר הדירה הם תהליכים קשים, מורטי עצבים, הכרוכים בלחץ רב ובדרך כלל במגעים מתישים מול אנשי מקצוע שונים. לא זאת בלבד, אלא שלסוגיית התקציב יש משקל רב בהפיכתנו למסכנים. בתחילה אנו סבורים שתקציב מסוים יספיק בידינו לצורך פרויקט הבנייה. ואז באמצע השיפוץ, הבנייה או המעבר, אנו מגלים שהממון לא מספיק ויש הכרח לבקש הלוואות ולהיכנס לחובות. המצב יכול להחמיר עד כדי כך, שבכוחותינו הגלויים איננו מאמינים שנוכל להשיג את הסכום הדרוש ולמצוא פתרון לחור בתקציב¹⁶. בגין הקשיים הללו, מתארים חכמי ישראל את מי שמצוי סביב שיפוץ או בנייה כמתמסכן.

הלחץ בבנייה דוחק בנו דווקא לעורר כוחות נסתרים ועצמיים. כוחות שאינם מוגבלים. שהרי אין לנו ברירה אלא לסיים את הבנייה, כיוון שהבית נוגע לנו בעצם הנפש. החשיבות של הבית עבורנו מגלה בנו כוחות מיוחדים, שבחיי שגרה איננו מסוגלים לזהותם. הגילוי הזה הופך אותנו לשלמים יותר. לאחר גילויה הראשוני, שלמות זו נגלית בנו לאחר מכן גם בכוחותינו הגלויים. אם הבית חייב אותנו להשתכר במשכורת גבוהה יותר ממה שהיינו רגילים, אזי סביר ששיפרנו את יכולת ההשתכרות שלנו ולכן כנראה גם את כישורינו וחריצותנו. המסכנות, עתידה להיהפך לעשירות.

מזווית אחרת, המושג אדם מבטא גם את השלמות של האיחוד בין אישה לאיש. תורת הקבלה והחסידות מלמדת כי רק בחיבור, בנישואים, בני זוג משיגים שלמות ונקראים יחד אדם. כל אחד מאיתנו לבדו הוא לא אדם, ללא בת או בן זוג. שלמות זו היא חסרה עד שלא בונים בית משותף. אמנם הבנין יוצר לחץ בקרב בני הזוג, אך גם מחזק את השותפות. כאשר שני אנשים שותפים בדבר, אין פירוש הדבר שבבעלותו של כל אחד מהם ישנה רק מחצית של הדבר. הפירוש הוא שלכל אחד יש חלק מהדבר השלם¹⁷.

בית חדש צריך לגדר

השגת השלמות היא לא אירוע חד פעמי. היא תהליך מתמיד. ובכל זאת המשימה הראשונה שלנו לאחר הכניסה לבית היא ליצור מערכת ברורה של גדרות וסייגים, של אסור ומותר, שתאפשר לנו לברור בין הנכון והאמיתי לשקרי. אדם יכול לשבת בביתו ולהפוך את מנוחתו ועצמיותו לחוסר אונים, זילות, וחוסר תנועה. קביעת הכללים בבית מונעת את ההתנוונות וההבנה החסרה של יתרונות הבית.

על-כך אומרת התורה 'כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך'¹⁸. כדי למנוע מהאדם ליפול הוא מקבל כוחות מהעליונים כך שיוכל לבנות לעצמו מעקה. המעקה הוא כמערכת מגוננת השומרת אותו מלבצע טעויות ולהיכשל בחיים. הצבת המעקה תורמת לשוהה בבית, במקום העצמי ביותר, תחושה של ישיבה בצורה נינוחה ומפוארת, מבלי לפחד מנפילה מסוכנת מגג בלי מעקה. האור המקיף הרחוק מכיל את השקרי והאמיתי כשהם מעורבבים זה בזה. המעקה נועד לבצע הפרדה ביניהם בעת ההמשכה ממנו.

[1] יבמות סג, רע"א ובתוס' שם. הלשון המדויקת בגמרא היא "כל אדם שאין לו קרקע אינו אדם". מאמרי החסידות ממירים את ה'קרקע' ב'בית' בהתאם לדברי התוספות שם: "קרקע לבנות עליושידור בו". ראו הרבי מליובאוויטש, תורת מנחם כא, חלק ראשון, שיחת ש"פ מקץ, שבת חנוכה, מבה"ח טבת, ה'תשח"י, עמ' 292.
[2] ראה: הרבי מליובאוויטש, תורת מנחם טו, חלק ראשון, שיחת יום ב' דחג סוכות, ה'תשט"ז.
[3] ראה למשל: סה"מ ה'ש"ת ע' 96.
[4] הרבי מליובאוויטש, תורת מנחם ג', שיחת ש"פ בחוקותי, מבה"ח סיון, ה'תשי"א, עמ' 119.
[5] אדמו"ר מהר"ש, תורת שמואל, האלף לך שלמה, תרל"ט ח"א, קצ.
[6] אדמו"ר מוהריי"צ, ספר המאמרים, תרצ"ב-תרצ"ג, מוצאי יו"כ צב"ר בסעודה, אטואצק, מו. ועוד, על עליונות האדם: מוהרש"ב, המשך תער"ב, חלק שני, ש"פ תו"מ, העת"ר, תתקנב.
[7] 'אתם קרויים אדם'. יבמות דס"א ע"א.
[8] תורת מנחם, ה, חלק שני, יום ב' דחג השבועות ה'תשי"ב, עמ' רלו.
[9] ישעיה מד, יג.
[10] ראה למשל, לקו"ת ברכה צח, סע"ד ואילך. ובעוד מקומות.
[11] גם בעלי חיים עשויים להיות זקוקים לבית, למשל על הציפור נאמר 'גם ציפור מצאה בית'. אך הבית אינו נוגע למציאותה של הציפור. לכן לא נאמר על הציפור שאם לא מצאה בית היא אינה ציפור. מובא אצל הרבי מליובאוויטש, תורת מנחם א, שיחת ראש חודש סיון ה'שי"ת, עמ' 80.
[12]הדרגה השלישית חורגת מבחינת עולם ונקראת דרגת 'כולא קמיא כלא חשיב', שלפניה כלום אינו נחשב.
[13] תורת מנחם כא, חלק ראשון, שיחת ש"פ מקץ, שבת חנוכה, מבה"ח טבת, ה'תשח"י, עמ' 292. ראה שם גם דיון על מיקום הבית, בארץ ישראל או בחו"ל.
[14] תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב"ר פי"ג, ו. תניא רפל"ו.
[15] יבמות סג, א.
[16] שם, עמ' 293.
[17] תורת מנחם, טו, חלק ראשון, שית יום ב' דחג סוכות, ה'תשט"ז, עמ' 47.
[18]דברים כב, ח.