לעבור מתודעת ״גולם״ לתודעת צמיחה – תהלים, זוהר

תודעת גולם מונעת צמיחה. רבי נחמן, הזוהר, אדמו״ר הזקן והרבי מליובאוויטש עוזרים לנו להבין מהי תודעת גולם ומה החלופה לה.

מקורות

תהלים קלט, טז
גׇּלְמִי  רָאוּ עֵינֶיךָ וְעַל־סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ
יָמִים יֻצָּרוּ (ולא) [וְלוֹ] אֶחָד בָּהֶם׃

רבי נחמן –
ליקוטי מוהר"ן קע״ט:ג׳:א׳
גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ וְכוּ' יָמִים יֻצָּרוּ (תהלים קלט). כָּל יוֹם הוּא יְצִירָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ.

לקוטי מוהר״ן, ס״ו:ג׳:כ״א

יָמִים יֻצָּרוּ וְלֹא אֶחָד בָּהֶם, דְּהַיְנוּ שֶׁיְּמֵי הַחֹל הֵם בְּחִינוֹת יְצִירָה, כְּשֶׁאֵין אֶחָד בָּהֶם, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת שַׁבָּת. וְצָרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ לִבְחִינוֹת יְצִירָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת יְמֵי הַחֹל, אֶת בְּחִינוֹת אֵל הֲוָיָה, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת עָלְמָא דְּאָתֵי, בְּחִינוֹת שַׁבָּת.

אדמו״ר הזקן – לקוטי תורה, כי תצא א׳:ג׳

אלא שלאחר ירידת והשתלשלות והתלבשות בע״ש שמרי האופנים נמשך תענוגי העולם הזה והכח המתאוה שהוא ג״כ בחי׳ חמימות האש וגם היצה״ר הוא אש זר דולק וצריך להעלות נפש הבהמית לשרשה בחי׳ אש שלמעלה ולהתכלל בבחי׳ מרכבה העליונה בחי׳ אש אוכלה אש לכלות ולשרוף כח המתאוה והאש שלמטה בתענוגות בני אדם בעוה״ז שלא לילך בהם אלא בקרירות ולהפך מהיפך להיפך להיות כח המתאוה ברשפי אש שלהבת לדבקה באלהים חיים (ועמ״ש מזה בד״ה בפ׳ נסכים בפ׳ שלח). 

והנה בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו וצריך בכל יום להמשיך בחי׳ אש שלמעלה. כי הנה כתיב ימים יוצרו שיש מספר וקצבה לשני חיי האדם ימי שנותינו בהם שבעים שנה כו׳ ולא נתנו לנפשו האלהית שבקרבו כי הנשמה אינה צריכה תיקון לעצמה הואיל והיא נצחית ואינה מתלבשת בבחי׳ זמן אלא מתאחדת במקור חוצבה באור א״ס ב״ה כמ״ש (ד״ה א׳ סי׳ ד׳ כ״ג) עם המלך במלאכתו ישבו שם ועיין ברבות בראשית פרשה ח׳ ובמדרש רות פ״ב כי היא לא נלקחה מבחי׳ פני אריה ושור כו׳ כנפש הבהמית שבאדם אלא מבחי׳ ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם כו׳ ורוח האדם היא העולה למעלה כו׳ ורוח הבהמה יורדת למטה לארץ שהוא מבחי׳ הארץ העליונה כמ״ש והארץ הדום רגלי (עמ״ש בד״ה וספרתם לכם בענין עומר שעורים מאכל בהמה ועיין ברבות ס״פ האזינו ובבראשית פי״ד) משא״כ רוח האדם היא בבלי׳ מלעה מעלה וגבוה מעל גבוה כו׳ וע׳ מ״ש בענין והרוח תשוב בד״ה האזינו השמים אלא מספר חיי האדם ניתן  להתלבש בו נפשו הבהמית ושניו קצובים לו במספר ששיערה חכמתו יתברך שיוכל לשאת בנפשו להעלות ממנה כ״כ כחות וניצוצים שנפלו שמה בשבירת הכלים ובכל יום נתעלה נצוץ וכח חדש

זוהר, חיי שרה:

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, כָּל מַעֲשָׂיו שֶׁל אָדָם כְּתוּבִים בְּסֵפֶר, הֵן טוֹב וְהֵן רַע, וְעַל כֻּלָּם עָתִיד לָתֵת אֶת הַדִּין. שֶׁשָּׁנִינוּ, אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, מַה שֶּׁכָּתוּב (תהלים קלט) גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךְ – אוֹתָם הַדְּבָרִים שֶׁעָשָׂה הַגֹּלֶם, שֶׁאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ בָּעוֹלָם הַבָּא, כֻּלָּם רָאוּ עֵינֶיךְ שֶׁעִיַּנְתָּ בָּהֶם. וְעַל סִפְרְךְ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ – לִתֵּן עֲלֵיהֶם דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לָעוֹלָם הַבָּא. הִלְכָּךְ יַקְדִּים אָדָם תְּפִלָּתוֹ תָּמִיד וְיוֹעִיל לוֹ.

אָמַר רַבִּי יִצְחָק, אֵין אָדָם עוֹשֶׂה עֲבֵרוֹת אֶלָּא מִי שֶׁהוּא גֹלֶם וְלֹא אָדָם, וְהַיְנוּ אוֹתוֹ שֶׁלֹּא מִסְתַּכֵּל בַּנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה, אֶלָּא כָּל מַעֲשָׂיו כַּבְּהֵמָה הַזּוֹ שֶׁאֵין מַשְׁגַּחַת וְאֵין יוֹדַעַת.

אַשְׁרֵי מִי שֶׁמַּקְטִין אֶת עַצְמוֹ בָּעוֹלָם. כַּמָּה הוּא גָדוֹל וְעֶלְיוֹן בָּעוֹלָם הַהוּא. וְכָךְ פָּתַח רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה: מִי שֶׁהוּא קָטָן – הוּא גָדוֹל. מִי שֶׁהוּא גָדוֹל – הוּא קָטָן. שֶׁכָּתוּב וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה וְגוֹ'. מֵאָה שֶׁהוּא חֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל, כָּתוּב בּוֹ שָׁנָה. קֹטֶן הַשָּׁנִים אֶחָד הִקְטִין אוֹתוֹ. שֶׁבַע שֶׁהוּא חֶשְׁבּוֹן קָטָן, הִגְדִּיל אוֹתוֹ וְרִבָּה אוֹתוֹ, שֶׁכָּתוּב שָׁנִים. בֹּא רְאֵה שֶׁאֵינוֹ מְגַדֵל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא לְמִי שֶׁמַּקְטִין, וְלֹא מַקְטִין אֶלָּא לַמִּתְגַּדֵּל. אַשְׁרֵי הוּא מִי שֶׁמַּקְטִין אֶת עַצְמוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, כָּה הוּא גָדוֹל בְּעִלּוּי לְאוֹתוֹ הָעוֹלָם. עַד כָּאן.

אָמַר רַבִּי בּוֹ, וְכִי גֹלֶם נִקְרָא דָוִד שֶׁאָמַר אֶת הַפָּסוּק הַזֶּה? אָמַר לוֹ רַבִּי יִצְחָק, אָדָם הָרִאשׁוֹן אֲמָרוֹ, גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךְ. קֹדֶם שֶׁזָּרַקְתָּ בִּי נְשָׁמָה, רָאוּ עֵינֶיךְ לַעֲשׂוֹת בִּדְמוּתִי בְּנֵי אָדָם שֶׁיִּדְמוּ לִי. וְעַל סִפְרְךְ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ, מִי הֵם? יָמִים יֻצָּרוּ, בַּצּוּרָה הַזּוֹ שֶׁלִּי. וְלֹא אֶחָד בָּהֶם, שֶׁלֹּא נִשְׁאָר אֶחָד מֵהֶם.