איך להבטיח לעצמנו שנה טובה – עצת הזוהר, שופטים

שנה טובה תלויה בשני מדדים, האחד חיצוני, מה יקרה בשנה הזאת, והשני פנימי, איך ארגיש ואחווה את השנה. הזוהר, בביאור אדמו״ר הזקן, מלמד איך השנה תהיה טובה בשני המדדים הללו.

מקורות

דברים י״ט, טו
לֹא־יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ לְכׇל־עָוֺן וּלְכׇל־חַטָּאת בְּכׇל־חֵטְא אֲשֶׁר יֶחֱטָא עַל־פִּי  שְׁנֵי עֵדִים אוֹ עַל־פִּי שְׁלֹשָׁה־עֵדִים יָקוּם דָּבָר׃

אבן עזרא
והטוען כי חברו הסיג גבולו יביא עדים על כן לא יקום עד אחד. בין לרוצח בין למכה בין למסיג בין לכל דבר רק ע״‎פ שני עדים דרך קצרה כי במקום אחר ע״‎פ שנים עדים:

זוהר שופטים

וְלָא עוֹד, אֶלָּא תְּרֵין סָהֲדִין אִינּוּן עַל בַּר נָשׁ, עַיִן רוֹאָה וְאוֹזֶן שׁוֹמַעַת, וּבֵּית דִּין סוֹפֵר, וְדָן חוֹבוֹי. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שִׁמְשָׁא וְסִיהֲרָא סָהֲדִין עַל בַּר נָשׁ, כְּמָה דְּאוֹקְמוּהָ (תהילים פ״א:ד׳) תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ. מַאי בַּכֶּסֶה. בְּיוֹמָא דְּסִיהֲרָא מִתְכַּסָה. וַאֲמַאי מִתְכַּסֵּת. בְּגִין דְּכַד מָטֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, יֵיתֵי סָמָאֵל לְמִתְבַּע דִּינָא לִבְנוֹי קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְהוּא יֵימָא לֵיהּ דְּיֵיתֵי סָהֲדִין. וְהוּא יֵיתֵי לְשִׁמְּשָׁא עִמֵּיהּ. אָזַל לְמַיְיתֵי סִיהֲרָא, וְהִיא מִתְכַּסָא. בְּאָן אֲתָר מִתְכַּסֵּת. אֶלָּא סְלִיקַת, לְהַהוּא אֲתָר, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ בַּמְכוּסֶּה מִמָּךְ אַל תַּחְקוֹר, לְפַיְּיסָא לֵיהּ עַל בְּנָהָא.

שְׁנֵי עֵדִים הֵם עַל הָאָדָם – עַיִן רוֹאָה וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת, וּבֵית דִּין סוֹפֵר וְדָן חוֹבוֹתָיו. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ מְעִידִים עַל הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהוּ [תהלים פא] תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ. 

מַהוּ בַכֶּסֶה? בַּיּוֹם שֶׁהַלְּבָנָה מִתְכַּסָּה. 

וּמַדּוּעַ מִתְכַּסֵּית? מִשּׁוּם שֶׁכַּאֲשֶׁר מַגִּיעַ רֹאשׁ הַשָּׁנָה, מַגִּיעַ סָמָאֵ"ל לִתְבֹּעַ דִּין לְבָנָיו לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהוּא אוֹמֵר לוֹ שֶׁיָּבִיא עֵדִים. 

וְהוּא מֵבִיא לַשֶּׁמֶשׁ עִמּוֹ. הוֹלֵךְ לְהָבִיא הַלְּבָנָה, וְהִיא מִתְכַּסָּה. 

בְּאֵיזֶה מָקוֹם מִתְכַּסֵּית? אֶלָּא עוֹלָה לַמָּקוֹם הַהוּא שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ בַּמְכֻסֶּה מִמָּךְ אַל תַּחְקֹר, לְפַיֵּס לוֹ עַל בָּנֶיהָ.

חגיגה יא, א

עַד כָּאן יֵשׁ לְךָ רְשׁוּת לְדַבֵּר, מִכָּאן וְאֵילָךְ — אֵין לְךָ רְשׁוּת לְדַבֵּר, שֶׁכֵּן כָּתוּב בְּסֵפֶר בֶּן סִירָא: ״בַּמּוּפְלָא מִמְּךָ אַל תִּדְרוֹשׁ, וּבַמְכוּסֶּה מִמְּךָ אַל תַּחְקוֹר. בַּמֶּה שֶׁהוֹרְשֵׁיתָ הִתְבּוֹנֵן, אֵין לְךָ עֵסֶק בַּנִּסְתָּרוֹת״.

זוהר שופטים

הַאי הוּא דְּאָמַר קְרָא, תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ. לַאֲתָר דְּבֵיהּ סְלִיקַת שְׁכִינְתָּא, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ וּבַמְכוּסֶּה מִמָּךְ אַל תַּחְקוֹר. וְחוֹבִין בְּאִתְכַּסְיָיא, תַּמָּן צָרִיךְ לְמֵידָן בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ. וְחוֹבִין דְּאִתְגַּלְיָיא דְּעָבַד לוֹן, אִתְּמַר (משלי כ״ח:י״ג) מְכַסֶּה פְּשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ. דִּשְׁכִינְתָּא מִסִּטְרָא דְּכֶתֶר אִיהִי עָלְמָא דְּאִתְכַּסְּיָא, וְאוֹקְמוּהָ מָארֵי מָתְנִיתִין, דְּצָרִיךְ בַּר נָשׁ לְחַבְּרָא לָהּ לְהַהוּא אַתְרָא. בְּהַהוּא זִמְנָא מָטֵי זִמְנָא דְּרַחֲמֵי, וְאַעְבַּר דִּינָא. וּבְגִין דָּא לְחַבְרֵיהּ אָמַר לְזַכָּאָה לֵיהּ בְּעֵדוּתֵיהּ, אֲבָל לְרָשָׁע אֵין מְזַכִּין לוֹ.

וְזְהִוּ שֶׁאָמַר הַפָּסוּק, תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ. 

לַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ עוֹלָה הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וּבַמְכֻסֶּה מִמָּךְ אַל תַּחְקֹר. וַחֲטָאִים בְּכִסּוּי, שָׁם צָרִיךְ לָדוּן בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ. וַעֲבֵרוֹת בְּגָלוּי שֶׁעָשָׂה אוֹתָם, נֶאֱמַר [משלי כח] מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ. שֶׁהַשְּׁכִינָה מִצַּד הַכֶּתֶר הִיא עוֹלָם הַנֶּעְלָם, וּבֵאֲרוּהָ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה שֶׁצָּרִיךְ אָדָם לְחַבֵּר אוֹתָהּ לַמָּקוֹם הַהוּא. בַּזְּמַן הַהוּא מַגִּיעַ זְמַן הָרַחֲמִים וְעוֹבֵר הַדִּין. וּמִשּׁוּם זֶה לַחֲבֵרוֹ אָמַר לְזַכּוֹת אוֹתוֹ בְּעֵדוּתוֹ, אֲבָל לְרָשָׁע אֵין מְזַכִּין לוֹ.

ספר הזהר, שופטים ג׳:י״א

(ארבעים יכנו וגו' ר"פ ע"ב) (דברים י״ט:ט״ו) לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ לְכָל עָוֹן וְגוֹ'. עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים יָקוּם דָּבָר. פִּקּוּדָא דָּא, לְהָעִיד עֵדוּת בְּבֵּית דִּין, דְּלָא יַפְסִיד חַבְרֵיהּ מָמוֹנָא בְּגִינֵיהּ, אִי אִית לֵיהּ עֵדוּת בַּהֲדֵיהּ. וְלֵית סַהֲדוּתָא פָּחוּת מִתְּרֵין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים וְגוֹ' יָקוּם דָּבָר, לֹא יָקוּם עַל פִּי עֵד אֶחָד. וּבְגִין דָּא אוּקְמוּהָ מָארֵי מָתְנִיתִין, מִי מֵעִיד עַל הָאָדָם, קִירוֹת בֵּיתוֹ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא אַנְשֵׁי בֵּיתוֹ מְעִידִין עָלָיו. מַאי קִירוֹת בֵּיתוֹ. אִינּוּן קִירוֹת לִבּוֹ. (ישעיהו ל״ח:ב׳) וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל הַקִּיר, וְאוֹקְמוּהָ רַבָּנָן, מְלַמֵּד שֶׁהִתְפַּלֵל חִזְקִיָּהוּ מִקִּירוֹת לִבּוֹ.

לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ לְכָל עָוֹן וְגוֹ', עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים יָקוּם דָּבָר [דברים יט]. מִצְוָה זוֹ לְהָעִיד עֵדוּת בְּבֵית דִּין, שֶׁלֹּא יַפְסִיד חֲבֵרוֹ מָמוֹן בִּגְלָלוֹ אִם יֵשׁ לוֹ עֵדוּת עִמּוֹ. וְאֵין עֵדוּת פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב עַל פִּי שְׁנַיִם [שני] עֵדִים וְגוֹ' יָקוּם דָּבָר, לֹא יָקוּם עַל פִּי עֵד אֶחָד. וּמִשּׁוּם זֶה בֵּאֲרוּהוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, מִי מֵעִיד עַל הָאָדָם? קִירוֹת בֵּיתוֹ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אַנְשֵׁי בֵיתוֹ מְעִידִין עָלָיו. מָהֵם קִירוֹת בֵּיתוֹ? אֵלּוּ קִירוֹת לִבּוֹ. [ישעיה לח] וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָנָיו אֶל הַקִּיר. וּבֵאֲרוּהוּ רַבּוֹתֵינוּ, מְלַמֵּד שֶׁהִתְפַּלֵּל חִזְקִיָּהוּ מִקִּירוֹת לִבּוֹ.

אדמו"ר מהר"ש, תורת שמואל, תרכ"ט, ובחדש השביעי כו', שנא

ולהבין זה צ"ל מקודם מ"ש בכסה ליום חגינו ואיתא בזהר ע"ז שהס"מ בא לקטרג על ישראל ואומרים לו אייתי סהדי והוא אזיל ואייתי עמי' שמשא, ואומרים לי' אייתי סיהרא וסיהרא מתכסה באתר דאתמר בי' במכוסה ממך אל תחקור ובמופלא ממך אל תדרוש, וזהו בכסה, וכתיב לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת כו' ועי"ז נתבטל הקטרוג שלו לפי שאין לו עדים. דהנה שמשא וסיהרא הן עדים וכן שמים וארץ הן עדים וכמ"ש העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ, 

וכן איתא בזהר שאנשי ביתו מעידין עליו אנשי ביתו הם רמ"ח אברי' דילי', ועיקר העדות הן שמשא וסיהרא, לפי שכתיב שמש ומגן הוי' אלקי' וישראל מונים ללבנה ע"כ הם עיקר העדות. ולכאו' אינו מובן זה למה צריך ה' לעדות הלא כתיב אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו וכן כתיב היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם, צופה ומביט עד סוף כל הדורות בסקירה אחת ולמה צריך לעדות כו'. אך הענין הוא דהנה עדות הוא אותיות דעת, והיינו שמדעת נמשך העדות כי דעת נחלק לחו"ג, וחו"ג הן עיקר העדות, וזהו מ"ש ע"פ שנים עדים יקום דבר, דבר הוא בחי' מל' וכמ"ש בדבר ה' שמים נעשו, דבר מלך שלטון, וע"פ שנים עדים יקום דבר שהוא בחי' מל' דהיינו ע"פ חו"ג כי הנהגת המלוכה הוא ע"פ שני מדות אלו חו"ג, וכמו שאנו רואים למטה שעיקר הנהגת המלוכה הוא עפ"י שני מדות אלו וכמ"ש מלך במשפט יעמיד ארץ, וכתיב והוכן בחסד כסאו, כי אם הי' בחי' חסד לבד הי' איש את רעהו חיים בלעו, וגם אם הי' ע"פ מדת הדין לבד לא היו יכולים לסבול את עומק הדין הקשה, וכך למעלה הנהגת המלוכה הוא ע"פ שני מדות אלו, וזהו עפ"י שנים עדים יקום דבר היינו שיהי' קימת המל', דהנה כתיב כרחל לפני גוזזי' נאלמה, אך כשמאיר בה בחי' חו"ג שהם עדים עי"ז נעשה קימת המל' דהיינו בחי' גילוי מלכותו, וזהו שאומרים מלכיות בר"ה דהיינו שיהי' גילוי בחי' מלכותו.

אדמו״ר הזקן, ביאורי זוהר

״שני עדים הם זו״נ, כמו שאמר משה דשמשא וסיהרא סהדין על בר נש,

אבל בחינת זעיר אנפין להיותו למעלה מבחינת התגלות בעולמות בגלוי הדבור כידוע נקרא קדוש ומובדל.

אף על פי שאין דבר נעלם ממנו … אבל לענין העדות שתלויים בראייה חושית דהיינו יותר קרוב עיקר העדות בבחינת מלכות שהוא נוקבא דזעיר אנפין שנקרא סיהרא, כמו שכתוב מלך במשפט יעמיד ארץ, לפי שהוא העד והוא הדיין כו׳…

ועל כן ידוע שבחינת מלכות מלאה גבורות ודינים

ובחינת זעיר אנפין מלאה חסדים,

כי מלך במשפט יעמיד ארץ, בדינא דמלכותא לדקדק על כל אשר נעשה בארץ.

ועל כן עיקר המלכות מהגבורות כידוע אבל בחינת זעיר אנפין שהוא למעלה מהשתלשלות על כן רובו חסדים. כי כל הגבוה יותר יש בו יותר מבחינת חסדים.

והנה בראש השנה הוא זמן עליית המלכות עד הכתר,

כידוע בעניין נעילת יום הכיפורים,

וזהו בכסה ליום חגנו

וזהו במכוסה ממך אל תחקור, מפני שנסתר ונעלם הוא בהבדלת ערך…

שאין שם בחינת חקירה והשגה כלל, ואם כן גם בחינת המלכות בעלותה שם כל העוונות שנחקקים בה בהיותה למטה בבי״ מתבטלין ונעשים  כזכויות לפי שמידת הדין אין שולט שם כלל

להיות כי אין דין בלא דרישה וחקירה, ושם אין דרישה וחקירה כלל – כמו שכתוב במכוסה ממך אל תחקור

ואם כן התבטלה שם עדות המלכות

ולא נשאר עד אחד והוא בחינת זעיר אנפין, שנקרא שמשא, והרי מבואר שאין תלוי בו עיקר העדות להיות למעלה מהשתלשלות ומה גם שרובו חסדים להמתיק כל קטרוג ודין, וגם אם יעיד הרי נאמר על פי ב עדים יקום דבר, לא יקום על פי עד אחד, ולכן נמצא ממילא בטלה מידת הדין שלא לדון כלל כנסת ישראל במשפט אחר שאין כאן אלא עד אחד

והנה עיקר הטעם לסליחת העוונות בנעילה ביום הכיפורים… היינו מהארת י״ג מידות הרחמים, שנקרא י״ג תיקונין כידוע… וכמו שכתוב מחוק שטרי חובותינו…

שם באתכסיא המלכות נעלמת בהעלם הכתר, ובטלה שם עדותה שלא להעיד באותיות הדיבור.. ואין צריך לדון שם על פי בית דין כי אין בית דין דן רק על פי עדות דוקא כידוע, אלא הדין עם כנסת ישראל שם בינו לבין קונו בלבד… והרי זה כמו אב שדן את בנו ביחיד בפני עצמו בלתי בית דין… כי מה שבין אדם לקונו בלתי יתערב בזה אחר…

ואמנם כללות הכוונה במאמר בשביל זה, דבשביל זה מתכסיא סיהרא בכתר, שיהא רק עד אחד וצריך למידן בינו לבין קונו בלבד שבנקל לסלוח שם, הכל מטעם הארת י״ג מידות הרחמים שבכתר.