מה עושים כש"שדים" פנימיים מנסים להשתלט – הדרכת הזוהר, לך לך

״שדים״ הם לא יצורים עם הכנפיים, אלא כוחות שיוצרים אצלי חוסר בהירות וגורמים לי לאבד את כושר השיפוט.
הזוהר, בפירוש ליחסי לוט ואברהם, מציע שלושה שלבים להכנעת ״השדים״ שבתוכנו.

מקורות

בראשית י״ג

וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם הוּא וְאִשְׁתּוֹ וְכׇל־אֲשֶׁר־לוֹ וְלוֹט עִמּוֹ הַנֶּגְבָּה׃ 

וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב…

וְגַם־לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת־אַבְרָם הָיָה צֹאן־וּבָקָר וְאֹהָלִים׃ 

וְלֹא־נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו כִּי־הָיָה רְכוּשָׁם רָב וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו׃ 

וַיְהִי־רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה־אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה־לוֹט וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ׃ 

וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל־לוֹט אַל־נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי־אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ׃ 

הֲלֹא כׇל־הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם־הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם־הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה׃ 

וַיִּשָּׂא־לוֹט אֶת־עֵינָיו וַיַּרְא אֶת־כׇּל־כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי  שַׁחֵת ה׳ אֶת־סְדֹם וְאֶת־עֲמֹרָה כגן ה׳ כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר׃ 

וַיִּבְחַר־לוֹ לוֹט אֵת כׇּל־כִּכַּר הַיַּרְדֵּן וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו׃ 

אַבְרָם יָשַׁב בְּאֶרֶץ־כְּנָעַן וְלוֹט יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר וַיֶּאֱהַל עַד־סְדֹם׃ 

וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַיהֹוָה מְאֹד׃ 

וַיהֹוָה אָמַר אֶל־אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד־לוֹט מֵעִמּוֹ שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה׃ 

כִּי אֶת־כׇּל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד־עוֹלָם׃ 

וְשַׂמְתִּי אֶת־זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר  אִם־יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת־עֲפַר הָאָרֶץ גַּם־זַרְעֲךָ יִמָּנֶה׃ 

קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאׇרְכָּהּ וּלְרׇחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה׃

רש״י

אם השמאל ואימנה. בְּכָל אֲשֶׁר תֵּשֵׁב, לֹא אֶתְרַחֵק מִמְּךָ וְאֶעֱמֹד לְךָ לְמָגֵן וּלְעֵזֶר, וְסוֹף דָּבָר הֻצְרַךְ לוֹ, שְׁנֶּאֱמַר וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וְגוֹ': 

ואימנה. אַיְמִין אֶת עַצְמִי, כְּמוֹ וְאַשְׂמְאִילָה אַשְׂמְאִיל אֶת עַצְמִי. וְאִם תֹּאמַר הָיָה לוֹ לִנָּקֵד וְאַיְמִינָה, כָּךְ מָצִינוּ בְּמָקוֹם אַחֵר אִם יֵשׁ לְהֵמִין (שמואל ב י"ד) וְאֵין נָקוּד לְהַיְמִין:

זוהר מתורגם – לך לך, ה

וכל זה אם הנשמה זכתה בעולם הזה לתקן את הגוף, ולכפות תוקפו של אותו הארור, דהיינו יצר הרע הנקרא לוט, עד שנפרד ממנו. מה כתוב, ויהי ריב בין רועי מקנה אברם, שהוא הנשמה, ובין רועי מקנה לוט, שהוא היצר הרע. כי בעולם הזה, בכל יום ויום, אלו המחנות והמנהיגים שמצד הנשמה, הם במריבה עם אלו המחנות והמנהיגים שמצד הגוף, והם מריבים אלו עם אלו וכל אברי הגוף נמצאים בצער ביניהם: בין הנשמה ובין אותו הנחש, שהוא היצר הרע. הנלחמים בכל יום ויום. 

הנשמה השיבה ליצר הרע, ואמרה לו, אל נא תהי מריבה ביני וביניך. ובין רועי ובין רועיך, דהיינו בין המחנות שלי והמחנות שלך. כי אנשים אחים אנחנו, שהיצר הרע והיצר טוב קרובים זה לזה, זה לימינו של אדם וזה לשמאלו. דהיינו יצה"ר לשמאלו ויצה"ט לימינו. 

הרבה רשעים הם בעולם, לך ושוט אחריהם והפרד מעמי, אם השמאל ואימינה וגו'. ומוכיח אותו ומציק אותו בכמה מלחמות שעושה עמו בכל יום, עד שכתוב ויפרדו איש מעל אחיו. 

כיון שנפרדו זה מזה, מה כתוב, אברם ישב בארץ כנען, שפירושו שהנשמה נתישבה בין הצדיקים בישוב טוב בשלום. ולוט ישב בערי הככר, שפירושו, שאותו ארור המקטרג, הלך לקטרג ולהתחבר במקום שהרשעים שם, שכתוב, ויאהל עד סדום. מה כתוב לאחר זה, ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד. שם שכן, ושם משכנו ביניהם, להתחבר בהם להשטות אותם ולהאביד אותם במעשים רעים. 

כיון שנשארה הנשמה בלי מקטרג, והגוף נטהר מאותה הזוהמא, מיד הקב"ה משרה משכנו עמו, והוא יורש נחלה העליונה והתחתונה. ויש לו נחת בין הצדיקים. ואותו הארור, דהיינו לוט, הוא בין הרשעים והם חוטאים עמו עד שאין להם עוד גאולה לחטאתם. 

וישמע אברם, זוהי הנשמה שנשארה בגוף בטהרה. כי נשבה אחיו, זהו היצר הרע, שנשבה בין הרשעים בהרבה עונות. וירק את חניכיו ילידי ביתו, אלו הם הצדיקים העוסקים בתורה, שהם אברי הגוף. כלומר, אברי הגוף מדומים לצדיקים העוסקים בתורה, המזוינים ללכת עמו, במספר שלש מאות ושמונה עשרה, שהם רמ"ח אברי הגוף, וע' של סוד הנשמה, שהם כנגד ז' ספירות דז"א, שכל אחת במספר עשר, שהיא יוצאת משם, מז"ס דז"א. ורמ"ח עם ע' הם במספר שי"ח. בכולם נזדיין ללכת שם אל אלו הרשעים, להחזיר אותם בתשובה על עונותיהם. 

רדף אחריהם והודיעם הדין שבעולם האמת, ועונש הגיהנם, ולא נתן שינה בעיניו ביום ובלילה, עד שהוכיחם והחזיר אותם הרשעים בתשובה אל הקב"ה. מה כתוב, וישב את כל הרכוש, כי החזיר אותם בתשובה כראוי. 

אפילו אותו יצר הרע, הנקרא לוט, התקיף אותו עד שכפה אותו בעל כרחו והמתיקו כראוי. כולם השיב בתשובה שלמה כראוי. כי לא שקט יומם ולילה מלהוכיח אותם, ורדף אחריהם על כל עון ועון שחטאו, עד ששבו בתשובה שלמה כראוי.

באר מים חיים, בראשית י״ג:ט׳

הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי וגו'. בחר לך חלק אחר ותשב לבדך ונראה אם יתיחד הדיבור של מעלה וברכתו אלי לבד ואז נדע כי לא זכותך גרמה לכל זה ואין אתה יורשני והמשל בזה לשני שותפים שאחד מהם היה הנושא ונותן במקח וממכר והרויח והצליח תמיד והיה מכניס אורח גדול ומיטיב לכל ומתנהג בהצלחה גדולה. והנה השותף השני וגם העולם, היו סוברין שגם מזל השני גורם לכל, להצלחה וברכה ולהטובות שמיטיב לכל, ואמנם כשנתחלקו והראשון הנה נשאר בטובה והצליח בעושרו והנהיג עצמו כבראשונה, והשני ירד מטה מטה ולא חפץ לגמול חסדו ואז נתוודע לכל אשר כל ימי משך השותפות, הכל מזל הראשון גרם לכל הטובות. וכמו כן קרה לאברהם ולוט כנאמר, כי עמי הארץ ולוט, היו סבורין שזכות שניהם גרם לכל הטובות שהגיע לאברהם. ועל כן אמר לו אברהם הפרד נא מעלי ונראה מה שיעשה ה' עמי ועמך ואז נדע אם כדבריך הוא או לא. ועל כן תיכף בהפרדו,

רש״י: ההלך את אברם. מִי גָרַם שֶׁהָיָה לוֹ (ללוט) זֹאת? הֲלִיכָתוֹ עִם אַבְרָם:

שבת פט

וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה מֹשֶׁה לַמָּרוֹם אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מַה לִּילוּד אִשָּׁה בֵּינֵינוּ? אָמַר לָהֶן: לְקַבֵּל תּוֹרָה בָּא. אָמְרוּ לְפָנָיו: חֶמְדָּה גְּנוּזָה שֶׁגְּנוּזָה לָךְ תְּשַׁע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וְאַרְבָּעָה דּוֹרוֹת קוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, אַתָּה מְבַקֵּשׁ לִיתְּנָהּ לְבָשָׂר וָדָם? ״
מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ״? ״ה׳ אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכׇל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם״! אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: הַחְזֵיר לָהֶן תְּשׁוּבָה. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִתְיָירֵא אֲנִי שֶׁמָּא יִשְׂרְפוּנִי בַּהֶבֶל שֶׁבְּפִיהֶם. אָמַר לוֹ: אֱחוֹז בְּכִסֵּא כְבוֹדִי וַחֲזוֹר לָהֶן תְּשׁוּבָה. שֶׁנֶּאֱמַר: ״מְאַחֵז פְּנֵי כִּסֵּא פַּרְשֵׁז עָלָיו עֲנָנוֹ״, וְאָמַר רַבִּי נַחוּם: מְלַמֵּד שֶׁפֵּירַשׂ שַׁדַּי מִזִּיו שְׁכִינָתוֹ וַעֲנָנוֹ עָלָיו.

 אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, תּוֹרָה שֶׁאַתָּה נוֹתֵן לִי מָה כְּתִיב בָּהּ? ״אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם״. אָמַר לָהֶן: לְמִצְרַיִם יְרַדְתֶּם? לְפַרְעֹה הִשְׁתַּעְבַּדְתֶּם? תּוֹרָה לָמָּה תְּהֵא לָכֶם! שׁוּב: מָה כְּתִיב בָּהּ? ״לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים״. בֵּין הַגּוֹיִם אַתֶּם שְׁרוּיִין, שֶׁעוֹבְדִין עֲבוֹדָה זָרָה? 

שׁוּב: מָה כְּתִיב בָּהּ? ״זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ״ — כְּלוּם אַתֶּם עוֹשִׂים מְלָאכָה, שֶׁאַתֶּם צְרִיכִין שְׁבוּת? שׁוּב: מָה כְּתִיב בָּהּ? ״לֹא תִשָּׂא״ — מַשָּׂא וּמַתָּן יֵשׁ בֵּינֵיכֶם? שׁוּב: מָה כְּתִיב בָּהּ? ״כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ״ — אָב וָאֵם יֵשׁ לָכֶם? שׁוּב: מָה כְּתִיב בָּהּ? ״לֹא תִּרְצָח״, ״לֹא תִּנְאָף״, ״לֹא תִּגְנֹב״. קִנְאָה יֵשׁ בֵּינֵיכֶם? יֵצֶר הָרָע יֵשׁ בֵּינֵיכֶם? 

מִיָּד הוֹדוּ לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא

באר מים חיים, בראשית יג, ו׳

ולא נשא אותם הארץ לשבת יחדיו. פירוש יושבי הארץ ההיא לא יכלו לישא זאת על שכלם ורוח בינתם על מה שהם יושבים יחד שניהם בטובה זה צדיק וטוב לו וזה רשע וטוב לו ועבור זה תירגם התרגום ולא סוברת יתהון וגו' פירוש שלא הבינו על שבת אחים יחד שניהם בטובה וזה צדיק גמור וזה אינו, אבל הכתוב אומר הנה החילוק מפורש ביניהם כי היה רכושם רב, כי חוץ מחילוק שכתבנו למעלה בין טובת הצדיק לטובת הרשע שזה עד עולמי עד וזה רק שעה משחקת לו שעה אחת ולא יותר כי תחילתן שלוה וגו'. 

עוד חילוק יש, כי הצדיק, בטובות שיש לו הנה שמח בחלקו מאוד ואינו חסר לו כלום ושש ושמח בטובתו כי הכל יש לו, וכמו שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים ל"ד, י') כי אין מחסור ליראיו, כלומר יראיו אינם חסרים כלום כי זה הטובה שיש לו הוא אצלו די ויותר ושמח בזה ואינו אץ להשיג עוד מקניני עולם הזה, וזו היא הברכה אמיתית מאת הבורא יתעלה שכאשר שולח ברכתו לאדם אשר על הארץ נתעטף בברכה זו להיות שבע ושש במה שהגיע לו ולא יחפוץ עוד יותר ויותר. כי אם יחפוץ עוד, הלא אין ברכתו שלימה כי חסר הוא מכל, ונפשו תאבה ודואג להרויח עוד ולמצוא עוד ומה טובה היא זו, ועל כן אמר הכתוב (מלאכי ג', י') והריקותי לכם ברכה עד בלי די ואמרו חז"ל (תענית ט'.) עד שיבלו שפתותיכם מלומר די כי זה הוא עיקר הברכה שמתברך האדם שיספיק בטובה המגיע לו ולא יהיה רודף ואץ להשיג עוד, ולזה אמר והריקותי לכם ברכה עד בלי די כלומר זאת עיקר הברכה אתן בקרבכם בברכתי שיבלו שפתותיכם מלומר די ובכל אשר ימצא לו יאמר כי הוא די ויותר, וזה מאמר הכתוב (ויקרא כ"ו, ה') ואכלתם לחמכם לשובע ואמרו חז"ל (ילקוט בחקותי רמז תרע"ב) אין צריך לומר שיהא אדם אוכל הרבה ושבע אלא אוכל קימעא ומתברך עליו, והכל סובב על הדבר שאמרנו כי זאת עיקר הברכה שהמיעוט יחזיק המרובה וכל אשר ימצא לו היה הכל בעיניו די ויותר, ועל כן אמר יעקב אבינו (בראשית ל"ג, י"א) יש לי כל, כלומר זה שיש לי, כל בו, ואין חסר לי כלום ואינני חפץ עוד להשיג יותר.

זוהר חדש, זה שייך לפרשת שלח לך ו׳

"מתי, בליל שבת, מעמידים (או: מזמנים) מלאכים לאדם? זה יצר הטוב וזה יצר הרע.

אם זכה, יצר הטוב מברך לבעל הבית ולאשתו ולכל רכושו, ויצר הרע הוא עוזר לו (ליצר הטוב) בעל כורחו ועונה 'אמן'.

ואם לאו (אם לא זכה), (יצר הרע) הוא כנגדו, ומקלל אותו ואת כל רכושו. ובגלל זה נקרא (המלאך המקטרג) 'לוט' – שמביא קללות על אותו אדם ועל ביתו, והוא מכניס מריבה בביתו.

זהו שכתוב: 'וַיְהִי רִיב בֵּין רוֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רוֹעֵי מִקְנֵה לוֹט' (בראשית י"ג:ז'). ובאותו זמן, 'וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְּהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ וגו' כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנַחְנוּ' (שם ח').

(אברהם אמר זאת) מהצד שהוא הגוף. ומה אמר לו? 'הֲלֹא כָּל הָאָרֶץ לְפָנֶיךְ' (שם ט').

רש״י

ויהי ריב. לְפִי שְׁהָיוּ רוֹעִים שֶׁל לוֹט רְשָׁעִים וּמַרְעִים בְּהֶמְתָּם בִּשְׂדוֹת אֲחֵרִים, וְרוֹעֵי אַבְרָם מוֹכִיחִים אוֹתָם עַל הַגֶּזֶל, וְהֵם אוֹמְרִים נִתְּנָה הָאָרֶץ לְאַבְרָם, וְלוֹ אֵין יוֹרֵשׁ, וְלוֹט יוֹרְשׁוֹ, וְאֵין זֶה גֶּזֶל, וְהַכָּתוּב אוֹמֵר וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ, וְלֹא זָכָה בָהּ אַבְרָם עֲדַיִן (ב"):

ישמח משה

ויאמר אברם אל לוט כו', (בראשית יג ט) הפרד נא מעלי כו',
ובזוהר חדש מבואר יותר, אבל שניהם מפרשין דרך רמז על אמירת הנשמה ליצר הרע. והטעם מה שנקרא הנשמה אברם והיצר הרע לוט, מבואר היטב בזוהר חדש פרשה זו, עיין שם. 

והנה אם השמאל ואימינה, לא נתבאר בזוהר ישן כלל איך יתפרש בדרך רמז זה, ובזוהר חדש מבאר זה, עיין שם. 

וגם אני אענה חלקי לדרך זה מה שאמר אם השמאל ואימינה כו', כי הנה אמרו חז"ל (חגיגה ט"ז ע"א) על פסוק (מיכה ז ה) 

אל תאמינו ברע ואל תבטחו באלוף,

 אם יאמר לך היצר הרע חטא והקב"ה מוחל לך, אל תשמע לו כי כל האומר הקב"ה וותרן (ב"ק נ' ע"א). הרי בא לפתות במידת החסד והרחמים לומר שהשי"ת ברוב רחמיו וחסדיו מוחל, 

וכשאתה משיבו הקב"ה אינו וותרן, הופך עצמו ואמר איך דעתך שיקבלך בתשובה לחוטא גדול ורב מרי כמוך, ומייאש מהאדם דרך התשובה ואומר לו כבר אבדת מהעולם הבא, אין לך רק לשמוח בעולם הזה ולעשות כחפצך ורצונך ולהשביע כל תאותך. 

הרי מן ההיפך אל ההיפך, דמעיקרא אמר דקב"ה רב חסד ומוחל ואין צריך לתשובה, ואחר כך אמר דקב"ה אינו מקבל בתשובה, לפי שהדין נותן שאינו ראוי לקבלו ומתנהג במידת הדין. אבל שניהם שקר, כי הקב"ה אינו מוותר בלא תשובה, ותשובה מועיל לכל ואין לך דבר שעומד בפני התשובה (ירושלמי פאה פ"א ה"א), 

כי חפץ חסד הוא לבל ידח ממנו נדח, ולא יחפוץ במות המת כי אם בשוב החוטא מחטאתו וחיה. ונמצא דאם בא בחסד שהקב"ה מוחל, צריך להשיבו במדת הדין שהקב"ה אינו וותרן. וכשבא במדת הדין לומר שהקב"ה אינו מקבל בתשובה, צריך להשיבו בחסד כי חפץ חסד הוא כנ"ל.