ארבע סכנות רגשיות האורבות לנו • על-פי ברכת הגומל

אילו סכנות רגשיות אורבות לנו מכל עבר? למה חשוב להכיר אותן? והכי חשוב כיצד ניתן להיזהר מליפול לתוכן וכיצד נחלצים מהן.

על-פי המשמעות הפנימית של ברכת הגומל.

מקורות

ללימוד המאמר המלא – ברוך הגומל לחייבים טובות, תמוז, התשכ"ו

מאמר ברוך הגומל לחייבים טובות ה'תשכ"ז

המברך אומר:
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַגּוֹמֵל לְחַיָּבִים טוֹבוֹת, שֶׁגְּמָלַנִי כָּל טוּב
השומעים עונים:
אָמֵן. מִי שֶׁגְּמַלְּךָ כָּל טוּב, הוּא יִגְמָלְךָ כָּל טוּב סֶּלָה

ברכות, נד, ב:

ארבעה צריכים להודות:

יורדי ים,
הולכי מדבריות,
מי שהיה חולה ונתרפא,
מי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא

הסימן על הארבעה שחייבים להודות הוא: "וכל החיים יודוך סלה",
"חיים" ר"ת חולה יסורים ים מדבר,
דכיון שיצאו מסכנה ונשארו בחיים, צריכים להודות.

כללות הענין דארבעה צריכין להודות הוא באופן שתחילה היו במעמד ומצב של סכנה,
וע"י ויצעקו אל הוי, ויזעקו אל הוי',
הצילם הקב"ה והוציאם מהסכנה באופן נסי, שלכן יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם
תהלים קז, ו. כח:
הֹדוּ לה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: ב יֹאמְרוּ גְּאוּלֵי ה' אֲשֶׁר גְּאָלָם מִיַּד צָר: ג וּמֵאֲרָצוֹת קִבְּצָם מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב מִצָּפוֹן וּמִיָּם: ד תָּעוּ בַמִּדְבָּר בִּישִׁימוֹן דָּרֶךְ עִיר מוֹשָׁב לֹא מָצָאוּ: ה רְעֵבִים גַּם צְמֵאִים נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף: ו וַיִּצְעֲקוּ אֶל ה' בַּצַּר לָהֶם מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם יַצִּילֵם: ז וַיַּדְרִיכֵם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה לָלֶכֶת אֶל עִיר מוֹשָׁב: ח יוֹדוּ לַה' חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם:

ברוחניות – מכתב תשכ"ו

• יורדי ים – בלבולים
• הולכי מדבריות – הפך יישוב אדם מקום של תאוות ויצרים – "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום כו' שנאמר צופה רשע לצדיק גו'" –
• מי שהיה חולה ונתרפא – טמטום המוח והלב
• מי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא – יצר הרע השתלט

הרבי מליובאוויטש: ש"פ פינחס, י"ד תמוז (מאמר א), ה'תשכ"ז

מדוע הוצרך להיות תחילה שהאדם יגיע למצב של סכנה, ואח"כ יעשה לו הקב"ה נס, הרי מוטב שמלכתחילה לא הי' כל הענין. ועל זה מקדים הענין דירידת הנשמה בגוף שהיא ירידה צורך עלי', דלכאורה אינו מובן, מהו הצורך בירידה זו, שהיא ירידה גדולה ועצומה, מאיגרא רמה לבירא עמיקתא10, וכל הדרכים בחזקת סכנה11, כדי שלאח"ז תהי' העלי', והלא מוטב שמלכתחילה תישאר הנשמה למעלה. ועכצ"ל, שע"י ירידת הנשמה למטה נעשית עלי' למעלה יותר מהמקום שממנו היתה הירידה. וכן הוא גם בענין הארבעה שצריכין להודות – שאין זה ענין בפני עצמו, אלא זהו ענין אחד עם ירידת הנשמה בגוף, כיון שכל ענין הסכנה שממנה ניצלו הארבעה שצריכין להודות היא תוצאה מענין ירידת הנשמה בגוף – שעי"ז שהיו תחילה במצב של סכנה וניצלו ממנה ע"י נס, אזי נעשה הענין דיודו להוי' חסדו ונפלאותיו לבני אדם, שזהו ענין נעלה ביותר.
אבל

למרות שהכניסו את עצמם לסכנה – ניתן להם הכוח לצאת ממנה.
שכאו"א מישראל הרי נשמתו היא חלק אלקה ממעל, וזהו משביעין אותו, דבכל נשמה ונשמה הרי יש בה השובע במה לנצח את היצה"ר ולהתגבר עליו. ויומתק יותר ע"פ המבואר בקיצורים והערות לתניא בענין משביעין אותו, שהשבועה עצמה היא השובע והנתינת כח לעבודה…

התנאי – זכירת החוב
, שענין זה צריך לשלול לא רק אצל אוה"ע – שהרי צריך כמה אזהרות ("באַוואָרענישן") להבטיח שלא יהי' מעמד ומצב שהשפעת החסד תוסיף ענין של מציאות וישות, כמ"ש
"ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה",
"וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל", ועד שיש דעה במוני המצוות שענין זה נמנה במנין המצוות.

כאשר האדם מתגבר על כל ההעלמות וההסתרים שבענין הנסיון המונעים ומעכבים אותו מעבודת הוי', אזי מתהפך הנסיון ונעשה ממנו ענין של נס והרמה, שזוהי הרמה והגבהה באופן נעלה ביותר, שממטה מטה נעשה מעלה מעלה.

ומזה מובן, שכאשר יהודי נמצא במעמד ומצב שהוא בין הארבעה שצריכים להודות, הנה אפילו קודם אמירת הברכה, הרי הוא כבר "כלי מוכן" ו"עלול" לכך, שכאשר ישפיעו לו את הטוב, הרי זה יפעל אצלו הרגש ד"קטנתי", להחשיב את עצמו בסוג ד"חייבים" (ולא שיחשוב ש"כחי ועוצם ידי גו'").