זוהר, הרמב"ם, האר״י - ארון הספרים היהודי

איך להתגבר על הפחד מכישלון – עצת הזוהר

הפחד מכישלון מנהל אותנו. הוא עוצר אותנו מלנצל הזדמנויות, לנסות דברים חדשים ולממש את עצמנו. מה המקור לפחד הזה ומהן שלושת הדרכים שיעזרו לנו לשחרר אותו.

מקורות

ספר הזהר, תוספות, כרך א ג׳

אָמַר רִבִּי יִצְחָק עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲנֵי מְאוֹרוֹת וְהִנִיחָם בְּיָד (נ"א בזה) הָרָקִיעַ לִהְיוֹת מֶמְשָׁלָה עַל הָאָרֶץ וּלְהִשְׁתָמֵשׁ בָּהֶם הַבְּרִיוֹת וּשְׁנֵיהֶם נָתְנוּ אוֹרָם בְּשָׁוֶה. אָמְרָה הַלְּבָנָה אֵין נָאָה לְהִשְׁתָמֵשׁ וּלְהִתְנָהֵג בִּשְׁנִי כְּתָרִים בְּשָׁוֶה. מָה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִמְעִיט אוֹתָהּ וְהַיְינוּ הַכָּפַּרָה שֶׁל שֵׂעִיר רֹאשׁ חוֹדֶשׁ שֶׁנְּאֱמַר בּוֹ (במדבר כ״ח:ט״ו) חַטָּאת לַיְיָ. 

אָמַר רַבִּי יִצְחָק, עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַמְּאוֹרוֹת הַלָּלוּ וְהִנִּיחָם בְּזֶה הָרָקִיעַ לִהְיוֹת מֶמְשָׁלָה עַל הָאָרֶץ וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם הַבְּרִיּוֹת, וּשְׁנֵיהֶם נָתְנוּ אוֹרָם בְּשָׁוֶה. אָמְרָה הַלְּבָנָה, אֵין נָאֶה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ וּלְהִתְנַהֵג בִּשְׁנֵי כְתָרִים בְּשָׁוֶה. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? הִמְעִיט אוֹתָהּ, וְהַיְנוּ הַכַּפָּרָה שֶׁל שְׂעִיר רֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (במדבר כח) חַטָּאת לַה'. 

אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב וּבְכַמָּה אֲתַר תָנֵינָן דָּא וְלָא אִתְיָישְׁבָא בְּלִבָּאי עִנְיָינָא, כַּד אֲתָא רַב נַחְמָן אָתוּ וְשָׁיְילוּהוּ, מִּשִׁמְעָן אָמַר (נ"א כמשמעו). אָמַר רִבִּי יְהוּדָה לְרִבִּי יַעֲקֹב כְּלוּם אַתָּה רוֹצֶה לַעֲבוֹר עַל דִּבְרֵי חַבֵירֶיךָ, אִשְׁתִּיק. 

אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב, בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת שָׁנִינוּ אֶת זֶה, וְלֹא הִתְיַשֵּׁב בְּלִבִּי הָעִנְיָן. כְּשֶׁבָּא רַב נַחְמָן, בָּאוּ וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ. אָמַר כְּמַשְׁמָעוֹ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה לְרַבִּי יַעֲקֹב, כְּלוּם אַתָּה רוֹצֶה לַעֲבֹר עַל דִּבְרֵי חֲבֵרֶיךְ? שָׁתַק…

פָּתַח רִבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר (דברים ל״ג:כ״ט) אֲשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָּמוֹךָ עַם נוֹשָׁע בַּיְיָ מָגֵן עֱזְרֵךָ וַאֲשֶׁר חֶרֶב גָאֲוָתֶּךָ, אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר וְכִי גָאֲוַתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב הוּא, לָאו הֲכִי, דְהָא חֶרֶב לְעֵשָׂו אִתְיְהִיבַת דִכְתִיב (בראשית כ״ז:מ׳) וְעַל חַרְבְּךָ תִּחְיֶה 

פָּתַח רַבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, (דברים לג) אַשְׁרֶיךְ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךְ עַם נוֹשַׁע בַּה' מָגֵן עֶזְרֶךְ וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךְ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, וְכִי גַאֲוָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב הוּא? 

לֹא כָּךְ! שֶׁהֲרֵי הַחֶרֶב נִתְּנָה לְעֵשָׂו, שֶׁכָּתוּב (בראשית כז) וְעַל חַרְבְּךְ תִחְיֶה. 

וזאת הברכה

וְזֹ֣את הַבְּרָכָ֗ה אֲשֶׁ֨ר בֵּרַ֥ךְ מֹשֶׁ֛ה אִ֥ישׁ הָאֱלֹהִ֖ים אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לִפְנֵ֖י מוֹתֽוֹ׃ 

אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּיהֹוָה מָגֵן עֶזְרֶךָ וַאֲשֶׁר־חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ וְאַתָּה עַל־בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ׃    

ל״ד

וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל־הַר נְבוֹ רֹאשׁ הַפִּסְגָּה אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי יְרֵחוֹ וַיַּרְאֵהוּ יְהֹוָה אֶת־כׇּל־הָאָרֶץ אֶת־הַגִּלְעָד עַד־דָּן׃

תסמוך על הקב״ה

רש"י דברים כט

אשריך ישראל. לְאַחַר שֶׁפָּרַט לָהֶם הַבְּרָכוֹת, אָמַר לָהֶם מַה לִּי לִפְרֹט לָכֶם כָּל דָּבָר? הַכֹּל שֶׁלָּכֶם: 

אשריך, מי כמוך. תְּשׁוּעָתְךָ בַּה', אֲשֶׁר הוּא מגן עזרך וחרב גאותך:

אבן עזרא כט

ואשר חרב. ואשר הוא החרב שתתגאה בו על כל אויביך:

דעת זקנים

ואשר חרב גאותך. הוא חרבך להשמיד אויביך עד שמגביה אותך על הכל:

למה חרב – מלבי״ם

ואשר חרב גאותך המלחמה שהיא ע"י החרב יביא הנצחון מהר, ואשר נלחמים בכלים אחרים הוא מפני שאוחז החרב, בהכרח שיתקרב אל האויב שגם בידו חרב, אבל כשהי"ת הוא חרבך שאין לאויביך חרב כזה, גאותך תעשה נצחון בדרך פלא:

הגאוה היא החרב, התנשאות על הקליפות

קדושת לוי, דברים, וזאת הברכה ב׳

אשריך ישראל מי כמוך עם נושע כו' (דברים לג, כט). הענין הוא, דאסור להתגאות רק זה מותר שלא לירא משום דבר להתגאות שיש לו פטרון אביו שבשמים ואפשר על זה רמזו חכמינו ז"ל (סוטה ה.) שמיני שבשמיני מותר ועל ידי זה הורג הקליפות. וזה שאמר אשריך ישראל מי כמוך עם נושע כו'. ואשר חרב גאותך, רוצה לומר דזה הגאוה שאתה יודע שהשם יתברך מגן עזריך הוא לך חרב שעל ידי זה תהרוג אותם. ואתה על במותימו תדרוך, כלומר על ידי גאוה שלך הקליפות שמכונה בשם במה לשון גבהות תדרוך, דעל ידי גאותם תהרוג אותם דהם מתגאים בעצמם ולא בהשם יתברך:

צפנת פענח, יתרו א׳:ט״ז

וזה נראה לי פירוש הפסוק (דברים לג, כט) ואשר חרב גאותך ויכחשו אויביך לך וגו', ר"ל על ידי שהי' לך חרב גאותך נגד היצר הרע שרצה להשפילך, בזה ויכחשו אויביך לך, שהוא היצר הרע ברוחני וממנו נמשך אויביך בגשמי גם כן, אתה על במותימו תדרוך, וק"ל. 

צפנת פענח, בשלח א׳:ל״א

וכדי שילכו בהדרגה צריך שיהיו בין מגדול ובין הים לפני בעל צפון וגו', דנודע מ"ש (יואל ב, כ) ואת הצפוני ארחיק מעליכם, והוא היצר הרע שנקרא בעל צפון, כי שחיטתו בצפון ובסתר, לפעמים על ידי הגאוה, ולפעמים בהיפך על ידי שפלות, וצריך האדם שיעשה לו עזר מיצר הרע, שיעשה כנגדו, ההיפך של כוונת היצר הרע, כמו שכתבתי ביאור לא כי בנך המת ובני החי כו' (מלכים א ג, כב), וביאור ש"ס דחולין (פט.) יכול יגיס דעתו כו', וביאור פסוק (דברים לג, כט) ואשר חרב גאותך וגו', ופסוק (דניאל יב, ב) ורבים מישיני אדמת עפר וגו', יעו"ש שאם יצר הרע משפילו ילך בין מגדול – בגדלות הגאוה. ואם היצר הרע מגיס רוחו ילך בשפלות בבחינת הים שהיא למטה, כמ"ש (תהלים קז, כג) יורד"י הים באניות, וז"ש בין מגדול ובין הים לפני בעל צפון, ר"ל לפני בעל צפון, שהוא היצר הרע, צריך שיהי' לפעמים בין מגדול ולפעמים בין הים, לכך נכחו תחנו על הים, ר"ל לפעמים עבור יצר הרע צריך שיהיה נוכח לנגדו, שיהי' גם בגדר הגאוה נגד היצר הרע המשפילו, אמנם עיקר החני' יהי' על הים, בגדר השפלות שהיא מעלה נפלאה, וז"ש נכחו תחנ"ו על הים.

החרב זה החיפוש אחר האמת, שאתה נלחם על האמת שלך

ספר הזהר, תוספות, כרך א ג׳

אֶלָּא הֲכִי שְׁמַעְנָא מֵאַבוֹי דְּאִלֵין תַּלְמִידֵי חֲכָמִים דְּכָד שַׁמְעִין מִלָּה וְלָא אִתְיָישְׁבָא בְּלִבְּהוֹן וְאִינּוּן מַגִּיחֵי קְרָבָא דֵין עִם דֵין כְּאִינּוּן מַגִּיחֵי קְרָבָא בְּחַרְבָּא וּבַּעְיָין לְקַטְלָא דֵין לְדֵין עֲלָהּ. 

אֶלָּא כָּךְ שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי, שֶׁאֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁכַּאֲשֶׁר שׁוֹמְעִים דָּבָר וְלֹא מִתְיַשֵּׁב בְּלִבָּם, וְהֵם עוֹרְכִים קְרָב זֶה עִם זֶה כְּאוֹתָם עוֹרְכֵי קְרָבוֹת בְּחֶרֶב, וְרוֹצִים לַהֲרֹג זֶה אֶת זֶה עָלֶיהָ

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button
להתמלא - מאמר שבועי

מדי שבוע, נשלח חינם מאמר ייחודי, שימלא לכם את הנפש. המאמר מתבסס על ספרות החסידות, הזוהר, קבלת האר״י, פרשת השבוע ועוד. הניוזלטר השבועי כולל עדכוני תוכן ופעילות.