איך להפסיק להקשיב לקול שמפיל אותי – עצת הזוהר, תניא

בכל עת מנגנים בתוכנו שני קולות. האחד מאיים להפיל אותי והשני מקדם אותי. החכמה היא לדעת להבחין ביניהם ולבחור ברגע האמת בקול שבריא לי.

מקורות

הלל ג׳

בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם, בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז: הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ, יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו: הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס, הַיַּרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר: הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים, גְּבָעוֹת…כִּבְנֵי צֹאן: מַה לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס, הַיַּרְדֵּן תִּסֹּב לְאָחוֹר:

זהר בשלח י

רַבִּי יִצְחָק אָמַר, בְּשָׁעָה שֶׁקָּרְבוּ יִשְׂרָאֵל לַיָּם, קָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַמְמֻנֶּה הַגָּדוֹל שֶׁעַל הַיָּם וְאָמַר לוֹ: בְּשָׁעָה שֶׁעָשִׂיתִי אֶת הָעוֹלָם, מִנִּיתִי אוֹתְךְ עַל הַיָּם, וּתְנַאי יֵשׁ לִי עַל הַיָּם – שֶׁיִּקְרַע אֶת מֵימָיו מִלִּפְנֵי בָנַי, הִגִּיעַ הַזְּמַן עַכְשָׁו שֶׁיַּעַבְרוּ בָנַי בְּתוֹךְ הַיָּם. מַה כָּתוּב אַחַר כָּךְ? וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ. מַה זֶּה לְאֵיתָנוֹ? לִתְנָאוֹ שֶׁהָיָה לוֹ עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשֶׁבָּרָא אֶת הָעוֹלָם. 

וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל חוֹנִים עַל הַיָּם, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל רוֹאִים אֶת גַּלֵּי הַיָּם עוֹלִים וְיוֹרְדִים. הֵרִימוּ עֵינֵיהֶם, וְרָאוּ אֶת פַּרְעֹה וְהָאוּכְלוּסִים שֶׁלּוֹ, וּפָחֲדוּ וְצָעֲקוּ, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר. הַיָּם רָאָה – מָה רָאָה הַיָּם? הוּא רָאָה אֶת אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף, וּבָרַח מִלְּפָנָיו. מָה הַטַּעַם? (משום) שֶׁכָּתוּב (בראשית לט) וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה, וְעַל זֶה הַיָּם רָאָה וַיָּנָס, וְכָתוּב וַיָּסַר אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו וְגוֹ' אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁרָאוּ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם כְּאִלּוּ עוֹלָה בָּאֵשׁ, וְאָז אָמְרוּ אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

בראשית לט יב

וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת שָׁם בַּבָּיִת׃ 

וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנׇס וַיֵּצֵא הַחוּצָה׃ 

וַיְהִי כִּרְאוֹתָהּ כִּי־עָזַב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנׇס הַחוּצָה׃

סוטה לו ב

רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אָמַר: לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ מַמָּשׁ, וְחַד אָמַר: לַעֲשׂוֹת צְרָכָיו נִכְנַס. ״וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת וְגוֹ׳״, אֶפְשָׁר בַּיִת גָּדוֹל כְּבֵיתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע לֹא הָיָה בּוֹ אִישׁ?! תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: אוֹתוֹ הַיּוֹם יוֹם חַגָּם הָיָה, וְהָלְכוּ כּוּלָּן לְבֵית עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶם, וְהִיא אָמְרָה לָהֶן חוֹלָה הִיא, אָמְרָה: אֵין לִי יוֹם שֶׁנִּיזְקָק לִי יוֹסֵף כַּיּוֹם הַזֶּה. ״וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר וְגוֹ׳״, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּאתָה דְּיוֹקְנוֹ שֶׁל אָבִיו וְנִרְאֲתָה לוֹ בַּחַלּוֹן, אָמַר לוֹ יוֹסֵף! עֲתִידִין אַחֶיךָ שֶׁיִּכָּתְבוּ עַל אַבְנֵי אֵפוֹד וְאַתָּה בֵּינֵיהֶם, רְצוֹנְךָ שֶׁיִּמָּחֶה שִׁמְךָ מִבֵּינֵיהֶם, וְתִקָּרֵא רוֹעֶה זוֹנוֹת? דִּכְתִיב: ״וְרֹעֶה זוֹנוֹת יְאַבֶּד הוֹן״. מִיָּד — ״וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ״, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: שֶׁשָּׁבָה קַשְׁתּוֹ לְאֵיתָנָהּ. ״וַיָּפֹזּוּ זְרוֹעֵי יָדָיו״ — נָעַץ יָדָיו בַּקַּרְקַע וְיָצְאָה שִׁכְבַת זַרְעוֹ מִבֵּין צִיפּוֹרְנֵי יָדָיו. ״מִידֵּי אֲבִיר יַעֲקֹב״, מִי גָּרַם לוֹ שֶׁיֵּחָקֵק עַל אַבְנֵי אֵפוֹד — אֶלָּא אֲבִיר יַעֲקֹב. ״מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל״, מִשָּׁם זָכָה וְנַעֲשָׂה רוֹעֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף״. תַּנְיָא: הָיָה רָאוּי יוֹסֵף לָצֵאת מִמֶּנּוּ שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים כְּדֶרֶךְ שֶׁיָּצְאוּ מִיַּעֲקֹב אָבִיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף״, אֶלָּא שֶׁיָּצָא שִׁכְבַת זַרְעוֹ מִבֵּין צִיפּוֹרְנֵי יָדָיו. 

2. האם הקול הזה מוביל לכבדות, לרצות חינם.

בשלח, שמות יד

וַיָּבֹאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם׃ 

וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם וַיָּבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם כֹּל סוּס פַּרְעֹה רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו אֶל־תּוֹךְ הַיָּם׃ 

וַיְהִי בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר וַיַּשְׁקֵף ה׳ אֶל־מַחֲנֵה מִצְרַיִם בְּעַמּוּד אֵשׁ וְעָנָן וַיָּהׇם אֵת מַחֲנֵה מִצְרָיִם׃ 

וַיָּסַר אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי יְהֹוָה נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם׃

הרב שטיינזלץ

וַיָּסַר אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו. עמוד האש ועמוד הענן גרמו להפרדת גלגלים ממרכבותיהם. גם אם לא כל הגלגלים נשרו, המרכבות נטו על צדן, והסוסים לא יכלו למשוך אותן. כך נוצרה מהומה גדולה. וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת. ללא גלגלים משיכת המרכבות נעשתה בכבדות רבה. כך המצרים לא יכלו לנוע, ובוודאי לא להילחם. וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם: אָנוּסָה, הבה נברח מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי ה' נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם. עכשיו אין ספק כי כוח עליון עומד לימינם. מכיוון שהמקום מוזר, מסוכן ואולי טובעני, כדאי שנימלט מכאן. 

רש"י כה

ויסר את אפן מרכבתיו. מִכֹּחַ הָאֵשׁ נִשְׂרְפוּ הַגַּלְגַּלִּים, וְהַמֶּרְכָּבוֹת נִגְרָרוֹת, וְהַיּוֹשְׁבִים בָּהֶם נָעִים וְאֵבָרֵיהֶן מִתְפָּרְקִין (מכילתא): 

וינהגהו בכבדת. בְּהַנְהָגָה שֶׁהִיא כְבֵדָה וְקָשָׁה לָהֶם; בַּמִדָּה שֶׁמָּדְדוּ: "וַיַּכְבֵּד" לִבּוֹ הוּא וַעֲבָדָיו (שמות ט'), אַף כָּאן וַיְנַהֲגֵהוּ "בִּכְבֵדֻת": 

נלחם להם במצרים. בַּמִּצְרִיִּים. דָּבָר אַחֵר בְּמִצְרָיִם – בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁאֵלּוּ לוֹקִים עַל הַיָּם כָּךְ לוֹקִים אוֹתָם שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בְּמִצְרַיִם (מכילתא):

זהר בשלח י

רַבִּי חִיָּיא אָמַר, וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת, מַה זֶּה בִּכְבֵדֻת? אֶלָּא מִכָּאן לָמַדְנוּ, שֶׁבְּדֶרֶךְ שֶׁאָדָם הוֹלֵךְ מוֹלִיכִים אוֹתוֹ. כָּתוּב בְּפַרְעֹה וַיִּכְבַּד לֵב פַּרְעֹה, וּבְאוֹתוֹ דָבָר הִנְהִיג אוֹתוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבֵדוּת מַמָּשׁ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רָשָׁע, אַתָּה מַכְבִּיד אֶת לִבְּךְ? אֲנִי אַנְהִיג אוֹתְךְ בָּזֶה. וְעַל כָּךְ וַיְנַהֲגֵהוּ בִּכְבֵדֻת.

במדבר רבה כ יב פרשת בלק – העיז פניו להלוך

"אם לקרוא לך באו האנשים קום לך אתם" (במדבר כב כ). מכאן את לָמֵד, שבדרך שאדם רוצה לילך, בה מוליכין אותו. 

שמתחילה נאמר לו: "לא תלך עמהם", 

כיון שהעיז פניו להלוך – הלך, שכן כתיב: "ויחר אף אלהים כי הולך הוא". אמר לו הקב"ה: רשע, איני חפץ באיבודן של רשעים. הואיל ואת רוצה לילך ליאבד מן העולם – קום לך. "ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה" – ללמדך שבהתראה הלך. מיד, השכים בבוקר ועמד בזריזות הוא בעצמו

3. שים לב למי אתה מתחבר, מה קורה עם האנשים שסביבך

תהלים לז, א.

לְדָוִד  אַל־תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים אַל־תְּקַנֵּא בְּעֹשֵׂי עַוְלָה׃

כִּי כֶחָצִיר מְהֵרָה יִמָּלוּ וּכְיֶרֶק דֶּשֶׁא יִבּוֹלוּן׃

זהר בשלח ג

רַבִּי יִצְחָק וְרַבִּי יְהוּדָה הָיוּ הוֹלְכִים מֵאוּשָׁא לְלוֹד, וְהָיָה עִמָּהֶם יוֹסֵי הַסּוֹחֵר עִם גְּמַלִּים קְשׁוּרִים וּמַשָּׂאוֹת עַל כִּתְפֵיהֶם. עַד שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים, מָצָא יוֹסֵי הַסּוֹחֵר אִשָּׁה אַחַת מִשְּׁאָר הָעַמִּים שֶׁלִּקְּטָה יְרָקוֹת בַּשָּׂדֶה. נִשְׁמַט מֵהֶם וְהֶחֱזִיק בָּהּ וּבָא עָלֶיהָ. תָּמְהוּ רַבִּי יִצְחָק וְרַבִּי יְהוּדָה. אָמְרוּ, נָשׁוּב מֵהַדֶּרֶךְ הַזּוֹ, שֶׁהֲרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רָצָה לְהַרְאוֹת לָנוּ שֶׁלֹּא נִתְחַבֵּר עִמּוֹ. שָׁבוּ מֵהַדֶּרֶךְ, בָּדְקוּ אַחֲרָיו, וּמָצְאוּ שֶׁהָיָה בֵּן שֶׁל בַּת אֵל נֵכָר, וְאָבִיו זֶרַע פָּסוּל הָיָה. אָמְרוּ: בָּרוּךְ הָרַחֲמָן שֶׁהִצִּילָנוּ.

פָּתַח רַבִּי יִצְחָק וְאָמַר, (תהלים לז) אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים. מִי הֵם הַמְּרֵעִים, שֶׁלֹּא כָתוּב חַטָּאִים אוֹ רְשָׁעִים? אֶלָּא מְרֵעִים, שֶׁמְּרֵעִים לְעַצְמָם וּלְאוֹתָם שֶׁמִּתְחַבְּרִים עִמָּם. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, מְרֵעִים – הַרְחֵק עַצְמְךְ מִמְּרֵעִים, שֶׁלֹּא תִהְיוּ רֵעִים וַחֲבֵרִים כְּאֶחָד, שֶׁלֹּא יָרֵעוּ לְךְ מַעֲשָׂיו וְתִתָּפֵס בַּחֲטָאָיו.

בֹּא רְאֵה, אִלּוּלֵי הָיוּ אוֹתָם עֵרֶב רַב שֶׁהִתְחַבְּרוּ עִם יִשְׂרָאֵל, לֹא נַעֲשֶׂה הָיָה אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, וְלֹא מֵתוּ מִיִּשְׂרָאֵל כָּל אוֹתָם שֶׁמֵּתוּ, וְלֹא גָרַם לְיִשְׂרָאֵל מַה שֶּׁגָּרַם. וּבֹא רְאֵה, אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה וְאוֹתוֹ חֵטְא מַמָּשׁ גָּרַם לְגָלוּת יִשְׂרָאֵל.