פסיכולוגיה בגמרא

לטעום אינסוף ככלי לביטחון (כפי שמלמדים רבי עקיבא ורבי מאיר)

אנחנו מוגבלים בזמן, במקום, ברגשות, בשכל. לפעמים אור אינסוף, המתבטא בתקווה ואמונה, מבקיע את הגבול ומאפשר לנו להתמודד טוב יותר עם מאורעות החיים.

רבי עקיבא ורבי מאיר מלמדים כיצד טועמים מהאינסוף.

מקורות

  • גמרא, יבמות קכא, א, בביאור הרב שטיינזלץ

תנו רבנן [שנו חכמים]: נפל למים, בין מים שיש להם סוף, בין שאין להם סוף — אשתו אסורה, אלו דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים: אם נפל למים שיש להם סוף — אשתו מותרת, ושאין להם סוף — אשתו אסורה.

ושואלים, היכי דמי [כיצד הם בדיוק] מים שיש להם סוף? אמר אביי: כל שעומד במקום אחד ורואה מארבע רוחותיו, אלה הם מים שיש להם סוף, וכגון מערה וכדומה. שכן במקום כזה אם יצא אותו אדם ודאי יראוהו כשיצא. אבל אם מקוה המים גדול מזה, ואי אפשר לראות את קצהו מכל צד, חוששים שמא יצא מצד אחר ולא ראוהו.

מסופר: ההוא גברא [אדם אחד] שטבע באגמא [באגם] של סמקי, מקום בשם זה, אנסבה [השיאה] רב שילא לדביתהו [את אשתו] וזאת על סמך העדים שראו אותו נכנס לאגם, ולא ראו אותו שיצא. אמר ליה [לו] רב לשמואל, תא נשמתיה [בוא ונחרימנו] את רב שילא, על שהורה שלא כדין. אמר ליה [לו] שמואל לרב: נשלח ליה ברישא [לו בתחילה] ונברר מה היה טעמו, לפני שאנו עושים מעשה.

שלחו ליה [לו] שאלה זו: ראוהו שנפל למים שאין להם סוף, האם אשתו אסורה או מותרת? שלח להו [להם]: אשתו אסורה. ושאלו אותו עוד: ואגמא [והאגם] של סמקי מהו — מים שיש להם סוף או מים שאין להם סוף? שלח להו [להם] בתשובה: מים שאין להם סוף הוא, שאין רואים את קצה האגם מכל צד. חזרו ושלחו לו: ומר, מאי טעמא עבד הכי [ואדוני, מה טעם עשה כך], שהשיא את האשה?

ענה להם: מיטעא טעינא [טעיתי] בסברה, אנא סברי [אני סברתי]: מכיון דקוו וקיימי [שהמים קוויים, אגורים, ועומדים] ואינם זורמים, הרי כמים שיש להם סוף דמי [הם נחשבים]. ואולם, לא היא [אין הדבר כן], כיון דאיכא גלי [שיש גלים] באגם זה — אימור גלי אשפלו [אמור שהגלים טלטלוהו] ושמא לא ראו אותו כשיצא.

וסיכומו של אותו מעשה, קרי [קרא] שמואל עליה [על] רב את הכתוב: "לא יאנה לצדיק כל און" (משלי יב, כא), מאחר שלא באה תקלה על ידו, לפי שהמתין רב ולא נידה את רב שילא ולא גרם לו עוול. שהרי רב שילא טעה ולא עבר בזדון על דברי חכמים. קרי [קרא] רב עליה [על] שמואל כתוב זה — "ותשועה ברב יועץ" (שם יא, יד), שהרי עצתו של שמואל היא שגרמה לרב להמתין…

אמר רב אשי: הא דאמרו רבנן [זה שאמרו חכמים] שמים שאין להם סוף אשתו אסורה — הני מילי באיניש דעלמא [דברים אלה אמורים באדם סתם] שאינו ידוע, אבל צורבא מרבנן [תלמיד חכם] — לא, כי אי דסליק [אם היה עולה מן המים] — קלא אית ליה [קול יש לו] והשמועה על הצלתו היתה מתפשטת. ודוחים: ולא היא [ואינו כן], לא שנא איניש דעלמא ולא שנא צורבא מרבנן [אינו שונה אדם סתם ואינו שונה תלמיד חכם], אם בדיעבד נישאה אשתו — אין [כן] לא תצא, לכתחלה — לא תינשא.

ד תניא [שנויה ברייתא], אמר רבן גמליאל: פעם אחת הייתי מהלך בספינה, וראיתי מרחוק ספינה אחת שנשברה וטבעה.

והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה,

ומנו [ומי היה זה] — ר' עקיבא.

וכשעליתי ביבשה ראיתי שבא, וישב ודן לפני בהלכה.

אמרתי לו: בני, מי העלך מן המים? אמר לי: דף (קרש) של הספינה נזדמן לי, וכל גל וגל שבא עלי נענעתי לו ראשי, הרכנתי את ראשי בפני הגל, ולא שמטוני הגלים מן הקורה, וכך הגעתי לחוף.

מכאן אמרו חכמים: אם יבואו רשעים על אדם — ינענע לו ראשו, כלומר, יכניע עצמו לפי שעה, ולא ילחם בהם, שעל ידי כך יינצל. ואחר מאמר מוסגר זה ממשיכים בדברי רבן גמליאל, אמרתי באותה שעה: כמה גדולים דברי חכמים, שאמרו:

מים שיש להם סוף — מותרת,

מים שאין להם סוף — אסורה.

תניא [שנויה ברייתא], אמר ר' עקיבא: פעם אחת הייתי מהלך בספינה, וראיתי ספינה אחת שמטרפת (שטובעת) בים,

והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה,

ומנו [ומי היה זה] — ר' מאיר.

כשעליתי למדינת קפוטקיא בא וישב ודן לפני בהלכה. אמרתי לו: בני, מי העלך? אמר לי: גל טרדני (זרקני) לחברו, וחברו לחברו, עד שהקיאני ליבשה.

אמרתי באותה שעה: כמה גדולים דברי חכמים, שאמרו: שמים שיש להם סוף — אשתו מותרת, מים שאין להם סוף — אשתו אסורה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button
דילוג לתוכן