איך להתגבר על עצלות

מהי עצלות? במה היא שונה מעצבות? מהיכן נובעת העצלות בנפש? מה המחירים שהיא גובה? איך מתגברים על העצלות?

שמות יז

וְהָיָ֗ה כַּאֲשֶׁ֨ר יָרִ֥ים מֹשֶׁ֛ה יָד֖וֹ וְגָבַ֣ר יִשְׂרָאֵ֑ל וְכַאֲשֶׁ֥ר יָנִ֛יחַ יָד֖וֹ וְגָבַ֥ר עֲמָלֵֽק׃ 

וִידֵ֤י מֹשֶׁה֙ כְּבֵדִ֔ים וַיִּקְחוּ־אֶ֛בֶן וַיָּשִׂ֥ימוּ תַחְתָּ֖יו וַיֵּ֣שֶׁב עָלֶ֑יהָ וְאַהֲרֹ֨ן וְח֜וּר תָּֽמְכ֣וּ בְיָדָ֗יו מִזֶּ֤ה אֶחָד֙ וּמִזֶּ֣ה אֶחָ֔ד וַיְהִ֥י יָדָ֛יו אֱמוּנָ֖ה עַד־בֹּ֥א הַשָּֽׁמֶשׁ׃

רש״י: וידי משה כבדים. בִּשְׁבִיל שֶׁנִּתְעַצֵּל בַּמִּצְוָה וּמִנָּה אַחֵר תַּחְתָּיו, נִתְיַקְּרוּ יָדָיו:

משלי ל"א:כ"ז

צֹ֭ופִיָּה הֲלִיכֹ֣ות בֵּיתָ֑הּ וְלֶ֥חֶם עַ֝צְל֗וּת לֹ֣א תֹאכֵֽל׃

משנה אבות ב׳:ט״ו

רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, הַיּוֹם קָצָר וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה, וְהַפּוֹעֲלִים עֲצֵלִים, וְהַשָּׂכָר הַרְבֵּה, וּבַעַל הַבַּיִת דּוֹחֵק:

ברכות ל״א א:י״א

תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל לֹא מִתּוֹךְ עַצְבוּת, וְלֹא מִתּוֹךְ עַצְלוּת, וְלֹא מִתּוֹךְ שְׂחוֹק, וְלֹא מִתּוֹךְ שִׂיחָה, וְלֹא מִתּוֹךְ קַלּוּת רֹאשׁ, וְלֹא מִתּוֹךְ דְּבָרִים בְּטֵלִים

שבת ל׳ ב:ה׳

לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין שְׁכִינָה שׁוֹרָה לֹא מִתּוֹךְ עַצְבוּת וְלֹא מִתּוֹךְ עַצְלוּת וְלֹא מִתּוֹךְ שְׂחוֹק וְלֹא מִתּוֹךְ קַלּוּת רֹאשׁ וְלֹא מִתּוֹךְ שִׂיחָה וְלֹא מִתּוֹךְ דְּבָרִים בְּטֵלִים, אֶלָּא

משנה תורה, הלכות יסודי התורה ז׳:ד׳

פסחים ס״ו א:ו׳

אָמַר לָהֶן: מִי גָּרַם לָכֶם שֶׁאֶעְלֶה מִבָּבֶל וְאֶהְיֶה נָשִׂיא עֲלֵיכֶם — עַצְלוּת שֶׁהָיְתָה בָּכֶם, שֶׁלֹּא שִׁמַּשְׁתֶּם שְׁנֵי גְּדוֹלֵי הַדּוֹר, שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן.

למה לא עצלות

כי אתה תפסיד

חלק ראשון; ליקוטי אמרים,  כ״ו

  בְּרַם, כְּגוֹן דָּא צָרִיךְ לְאוֹדוֹעֵי כְּלָל גָּדוֹל: כִּי כְּמוֹ שֶׁנִּצָּחוֹן לְנַצֵּחַ דָּבָר גַּשְׁמִי, כְּגוֹן: שְׁנֵי אֲנָשִׁים הַמִּתְאַבְּקִים זֶה עִם זֶה לְהַפִּיל זֶה אֶת זֶה, הִנֵּה, אִם הָאֶחָד הוּא בְּעַצְלוּת וּכְבֵדוּת – יְנוּצַּח בְּקַל וְיִפּוֹל גַּם אִם הוּא גִּבּוֹר יוֹתֵר מֵחֲבֵירוֹ, כָּכָה מַמָּשׁ בְּנִצְחוֹן הַיֵּצֶר, אִי אֶפְשָׁר לְנַצְּחוֹ בְּעַצְלוּת וּכְבֵדוּת – הַנִּמְשָׁכוֹת מֵעַצְבוּת וְטִמְטוּם הַלֵּב כָּאֶבֶן, כִּי אִם, בִּזְרִיזוּת – הַנִּמְשֶׁכֶת מִשִּׂמְחָה וּפְתִיחַת הַלֵּב, וְטָהֳרָתוֹ מִכָּל נִדְנוּד דְּאָגָה וָעֶצֶב בָּעוֹלָם.

דברים רבה ח

רַבָּנָן אָמְרֵי שִׁבְעָה דְּבָרִים אָמַר שְׁלֹמֹה עַל הֶעָצֵל, וּמַה שֶּׁאָמַר משֶׁה הָיָה גָּדוֹל מִכֻּלָּם, כֵּיצַד?

אָמְרוּ לֶעָצֵל רַבְּךָ בָּעִיר לֵךְ וּלְמַד תּוֹרָה מִמֶּנּוּ, וְהוּא מֵשִׁיב אוֹתָן וְאוֹמֵר לָהֶן, מִתְיָרֵא אֲנִי מִן הָאֲרִי שֶׁבַּדֶּרֶךְ, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כו, יג): אָמַר עָצֵל שַׁחַל בַּדָּרֶךְ. 

אָמְרוּ לוֹ הֲרֵי רַבְּךָ בְּתוֹךְ הַמְדִינָה עֲמֹד וְלֵךְ אֶצְלוֹ, אָמַר לָהֶן מִתְיָרֵא אֲנִי שֶׁלֹא יְהֵא אֲרִי בְּתוֹךְ הָרְחוֹבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כו, יג): אֲרִי בָּרְחֹבוֹת. 

אָמְרוּ לוֹ הֲרֵי הוּא דָּר אֵצֶל בֵּיתְךָ, אָמַר לָהֶן וְהָאֲרִי בַּחוּץ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כב, יג): אָמַר עָצֵל אֲרִי בַּחוּץ. 

אָמְרוּ לוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת, הֵשִׁיב לָהֶן וְאִם הוֹלֵךְ אֲנִי וּמוֹצֵא אֶת הַדֶּלֶת נָעוּל, אֲנִי מְחַזֵּר וּבָא. 

אָמְרוּ לוֹ פָּתוּחַ הוּא, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כב, יג): הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ וְעָצֵל עַל מִטָּתוֹ, לַסּוֹף שֶׁלֹא הָיָה יוֹדֵעַ מַה לְּהָשִׁיב, אוֹמֵר לָהֶן, אוֹ הַדֶּלֶת פָּתוּחַ אוֹ נָעוּל, מְבַקֵּשׁ אֲנִי לִישֹׁן עוֹד מְעַט, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו, ט): עַד מָתַי עָצֵל תִּשְׁכָּב וגו'. 

עָמַד מִשְּׁנָתוֹ בַּבֹּקֶר נָתְנוּ לְפָנָיו לֶאֱכֹל הוּא מִתְעַצֵּל לָתֵת לְתוֹךְ פִּיו, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כו, טו): טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת נִלְאָה לַהֲשִׁיבָהּ אֶל פִּיו, וְאֵיזֶה שְׁבִיעִי (משלי כ, ד): מֵחֹרֶף עָצֵל לֹא יַחֲרשׁ וְשָׁאַל בַּקָּצִיר וָאָיִן. מַהוּ מֵחֹרֶף עָצֵל לֹא יַחֲרשׁ,

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי זֶה שֶׁאֵינוֹ לָמֵד תּוֹרָה בְּנַעֲרוּתוֹ וּמְבַקֵּשׁ לִלְמֹד בְּזִקְנוּתוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל, וְזֶהוּ וְשָׁאַל בַּקָּצִיר וָאָיִן. וּמַה שֶּׁאָמַר משֶׁה הָיָה גָּדוֹל מִכֻּלָּן, מִנַּיִן (דברים ל, יד): כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ, הוֹצֵא דָּבָר מִתּוֹךְ פִּיךָ.

תנאי להצלחה

אגרות קודש כרך יח ו'תשטז

ב"ה, יו"ד אדר א', תשי"ט

שלום וברכה!

במענה למכתבו, בו כותב איך שלפני זמן הי' שרוי בעצבות ורואה הסיבה בזה שלפי דעתו, בכמה מעניניו אינו מצליח וכו' וירא שלא יבוא למצב רוח כזה גם בעתיד, ושואל עצה בזה.

ועל פי האמור בודאי שלא רק יודע כי אם גם מקיים הענין דברכות השחר שכולן מתחילות בטופסי ברוך אתה, ז.א. הבעת תודה, וגם לפני זה, מודה אני לפניך שהחזרת בי נשמתי. במלות אחרות, אשר החזרת הנשמה וחיים חיותו של האדם עלי אדמות יש בהם ענין להבעת תודה ליוצר האדם ומנהיגו, 

אלא שמטעם הידוע ליוצר האדם, בחירה חפשית ניתנה להאדם, האם לחיות חייו באופן המתאים לפניו, בכדי שיהיו החיים ראוים לשמם, חיים, מלאים תוכן טוב וקדושה. 

וכשניתנה הבחירה, בודאי שניתנו הכחות והאפשריות לכאו"א להביא את כל זה בפועל, ורואים במוחש, שאף שכמה פעמים עושים באיזה ענין ואין מצליחים, אין זה הוכחה כלל, שגם בעתיד יהי' כן, ואפשר שבפעם הנוספת, אף אם הוא פעם המאה או פעם המאה ואחד דוקא, אז יצליח ובהצלחה מרובה.

ומובן שאין כוונתי לבאר השקפת עולם על פי התורה באופן עיוני לבד, כי אם שכן הוא בפועל בחיי המעשים של כאו"א מאתנו. ובלבד שהאדם יעשה המוטל עליו, ואין דורשים ממנו אלא לפי כחו, ואז סוף סוף יצליח, ואין לך אדם שהוא כלשונו במכתבו לא מצליח, כי אם החילוק הוא בין האדם העצל ובין אדם שמשתמש ומנצל האפשרית והכחות הנתנים לו בעין יפה ע"י בורא העולם.

המשך תער"ב חלק שלישי המשך בכתב, שלא נאמר א'שלד

אך הענין הוא כידוע דגבו' יש בו ב' פי' שהן הפכים זמ"ז (ובאמת הן הא בהא תלי' כו'), 

הא' דגבורה הו"ע הצמצום שהוא בחי' העדר ההשפעה כו', 

וכמו איש הגבו' שהוא קמצן בטבעו לבלי להשפיע אל הזולת היפך מאיש הטוב והחסד שהוא רק להשפיע לזולתו ואיש הגבו' הוא להיפך כו' וכמשנת"ל, 

ומזה הוא הכעס והרוגז דאיש הגבו' הוא מלא דינין ורוגז כו', 

והב' דגבו' הוא ל' תגבורת והוא אדרבא תגבורת השפע כו', 

דהנה אנו רואין שהגבורות הן בבחי' שפע החיות יותר מבחי' החסדים, שהרי החי' והבהמה נראה לעין שמחולקים הן באופן חיותם בהרחק גדול זמ"ז שהבהמה היא מבחי' חסדים 

(דמשו"ז גם כמו שירדה בדרך נפילה ושבירה לא ירדה רק בק"נ מפני שהיא מבחי' החסד כו' וכמ"ש במ"א, ובס' קה"י הביא בשם הזהר דיו"ד מיני בהמות נבראו מן החסד כו'), 

הרי אנו רואין בה הקרירות שתלך בנחת מאד ואין זריזות כלל בהילוכה 

וגם בכל תנועותי' במאכל ומשתה בעצלות גדולה הוא, 

והיינו מפני שהחיות בה בבחי' צמצום ומיעוט (ועם היות שיש בה כח גדול כמ"ש ורב תבואות בכח שור וכמו כשור לעול כו', אין החיות בה בהתגלות ובהתפשטות רק מצומצם מאד כו'), 

והוא להיותה מבחי' החסדים 

וכטבע המים שהן קרים בטבעם ויש בהם כבדות דלכן המים יורדים מגבוה לנמוך כו'. 

לעומתה

והחי' היא מבחי' גבו' (ארי' בגי' גבורה, ובמ"א משמע דמ"ש שפני ארי' אל הימין הוא אור הגבו' בכלי החסד כו', ובד"ה ויאכילך בלק"ת כ' שבעבודה הוא כחותם המתהפך כו'), 

לכן הילוכה בזריזות גדולה וכל תנועותי' כמו בחפצה לאכול הוא בהתלהבות גדולה, כי יש בה חיות גדול להיותה מבחי' הגבורות כו'. 

הרי שמבחי' הגבו' הוא בחי' השפעה ביותר…

 וכמו"כ הוא בהשפעת דכאשר בא בדיבור דוקא הוא בריבוי החיות, דמוח החכ' הוא קר ואינו ניכר בה חיות כ"כ, וכשמשפיע השכל אל הזולת בקרירות כמו שהוא מצד השכל אינו עושה התפעלות וחיות בהזולת כו', 

רק כאשר בא בדבור בדברים היוצאים מן הלב שהוא יסוד האש ה"ה נכנסים אל לב הזולת, 

ואף שלא יחדש דבר בהשכל הנה כשיוצא השכל מהבל יסוד האש שבלב ה"ז עושה התפעלות וחיות בהזולת שמחייהו בהשפעתו כו' 

(וכמו"כ הוא בעבודה דאהבה כמים אפי' מבחי' ראי' דחכ' אינו משנה טבעו רק בחי' אהבה כרשפי אש הוא אשר משתנה טבעו כו' וכמ"ש בלק"ת בד"ה והי' לכם לציצית הא').

ועוד יש הפרש בין חסדים לגבורות, שבחסדים לא יתוסף דבר באופן המשכתו דכמו שנמשך ממקורו כן יהי' בהמקבל, וכמו מים היורדים ממקום גבוה למקום נמוך שאין בירידתם שום תוס' ממה שהי' קודם ירידתן כו', וכן בהמשכת השכל ממקור השכל יהי' המשכתו במדה לא יגרע ולא יוסף כו' (וכידוע דבכח המשכיל יש ציור מוגבל שמשכיל באופן כזה דוקא ולא באופן אחר ויש שיעור מוגבל כמה שיוכל להשכיל בהענין כו' וכמ"ש במ"א), וכאשר בא לדבור יתרבה שפע השכל הרבה יותר על מדתו כו', וכנראה בחוש דבהשפעה בדבור כאשר ההשפעה היא בחיות פנימי מיסוד האש שבלב (ולא בהתפעלות יתירה דאז יכול להיות שיהי' לא אמיתי כו'), מתוסף התחדשות באור השכל מה שלא ידע מקודם כלל, 

מפני שנמשך אור חדש ממקורו שלמעלה ממקור השכל שבבחי' או"י כו' וכמ"ש במ"א ונת' ג"כ לעיל. 

הרי שבבחי' הגבו' דוקא תתרבה השפע מפני שהיא בבחי' תגבורת ההשפעה כו', 

ולכן ג"כ מבחי' הגבו' תהי' ההשפעה בבחי' בלי גבול היינו שלא תכלה השפעה לעולם, 

דמבחי' החסדים לא תהי' ההשפעה בלתי מוגבלת ושתומשך באריכות ביותר (כמו בהשפעה למטה כו'), מפני שאין בהם כח וגבו' בההשפעה כו', כ"א מבחי' הגבורה דוקא תהי' ההשפעה בבחי' בל"ג וגם יומשך עד למטה מטה כו'. 

וכמו בהולדה שהיא מבחי' הגבו' הרי נמשך לדורי דורות בלי גבול כו', 

וכן ירידת הנשמה למטה בגוף גשמי שאינו בערך כלל הוא ע"י בחי' הגבו' דוקא, וכמ"ש ויפח באפיו נשמת חיים דמאן דנפח מתוכו נפח בכח דוקא, ועי"ז דוקא הוא ירידתה והמשכתה עד למטה מטה כו' וכמ"ש במ"א, וכן מ"ש ימי שנותינו בהם שבעים ואם בגבורות שמונים שנה וכיון דאפליג כו', הרי דריבוי השפע הבלתי מוגבלת הוא מבחי' הגבו' דוקא כו'. 

והנה יש עוד הפרש בין חסדים לגבורות דגבורות באים בבחי' התחלקות משא"כ החסדים, 

וכמו מים היורדים מגבוה לנמוך שיורדים ונמשכים כולם כאחת כו', 

אבל הגבורות באים בבחי' פירוד והתחלקות וכמו הדבור שבא בריבוי אותיות וצירופים כו', 

וכמו גבורות גשמים שיורדין טיפין טיפין כו'. 

אמנם התחלקות זאת היא באה מצד התגבורות כו', והיינו דההתחלקות אינו בחי' גבו' וצמצום שהוא בחי' מיעוט והעדר האור כו' כ"א הוא מצד התגבורת דוקא, דכל השפעה שבאה בתגבורת העצמות ה"ה בא בבחי' התחלקות דוקא כו', ולכן החלקים באים בלי גבול ושיעור וכל חלק הוא בבחי' ריבוי אור בעצם כו',

וכמו בירידת גשמים הרי כל טפה וטפה היא בבחי' חיות ואין בה שום מיעוט כלל, רק מפני שבא בתגבורת ה"ה בא בהתחלקות כו', 

וכמו בנביעת השכל כאשר בא בהתגברות ממקור השכל ה"ה בא בשכליים קצרים דוקא ויש בהם ריבוי אור מאד והנביעה היא בבחי' בל"ג בריבוי שכליים ובעומק אחר עומק כו', 

אשר בהתפשטות השכל בהתרחבות אין בזה ריבוי אור כ"כ וגם יש לזה קץ וגבול דעד פה תבוא כו', משא"כ בנביעת השכל שהוא כמעין המתגבר הרי באים ריבוי שכליים חדשים והן בקיצור דוקא בהתחלקות וכל חלק הוא בריבוי אור כו', והיינו מפני שהתגבורת היא סבת ההתחלקות כו'.

תורת מנחם, לג, ש"פ ויקהל, פרשת שקלים, מבה"ח אדר-שני, ה'תשכ"ב, 152

שע"י הגבורה בג' ענינים. ענין א', שבגבורות יש תגבורת החיות יותר מאשר בחסדים. וכמו שרואים בההפרש שבין בהמות לחיות, שהבהמה יש לה כח רב לעשות מלאכה, ורב תבואות בכח שור⁶⁴, כשור

לעול וכחמור למשא65, ומ"מ הילוכה הוא בעצלות ואין לה זריזות כ"כ, משא"כ חי' שהילוכה במהירות וזריזות, מפני שיש בה תגבורת החיות, והוא מפני ששרש החי' הוא מבחי' גבורות (משא"כ שרש הבהמה היא מבחי' החסדים), ולכן נקראת בשם חי', ע"ש תגבורת החיות. וענין הב', שע"י הגבורות בא השפע גם למקום רחוק, וכמו דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב66, דכאשר הם יוצאים מרתיחות הדמים שבלב, שהו"ע הגבורות, אזי הם נכנסים ללב המקבל, אף שהוא רחוק מהמשפיע. 

וענין הג', שע"י הגבורה בא האור בהתחלקות ובריבוי, וכמו גבורות גשמים, שמתחלקין לטיפין טיפין, וכמארז"לשלכל טיפה וטיפה יש דפוס בפני עצמה, שאלמלי שתי טיפין יוצאות מדפוס אחד מטשטשות את הארץ, היינו שע"י הגבורות נעשה ההתחלקות, וכמו כן נעשה ע"י הגבורות ענין הריבוי, שזהו מ"ש69 וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק, ארבה בגימטריא יצחק70, שהוא בחי' גבורות, שעי"ז דוקא נעשה ענין הריבוי. ועד"ז יובן בענין הגבורות שלמעלה, דלית שמאלא בהאי עתיקא, שבבחי' עתיק גם הגבורות הו"ע של השפעה, ואדרבה, ההשפעה היא באופן של תגבורת החיות, ונמשכת גם למקום רחוק, ובאה באופן של התחלקות וריבוי.