איך ללכת לישון כדי לקום רעננים – שבע התבוננויות לפני השינה

האופן שבו אנחנו מכינים את עצמנו לשינה משפיע לא רק על השינה עצמה אלא גם על התודעה שלנו במהלך היום. איך מתנקים ומשחררים מחשבות לא רצויות לפני השינה?

להורדת הסרטון

מקורות

אסתר ב

וּבְכׇל־יוֹם וָיוֹם מׇרְדֳּכַי מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי חֲצַר בֵּית־הַנָּשִׁים לָדַעַת אֶת־שְׁלוֹם אֶסְתֵּר וּמַה־יֵּעָשֶׂה בָּהּ׃

וּבְהַגִּיעַ תֹּר נַעֲרָה וְנַעֲרָה לָבוֹא  אֶל־הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מִקֵּץ הֱיוֹת לָהּ כְּדָת הַנָּשִׁים שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי מְרוּקֵיהֶן שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּשֶׁמֶן הַמֹּר וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בַּבְּשָׂמִים וּבְתַמְרוּקֵי הַנָּשִׁים׃

וּבָזֶה הַנַּעֲרָה בָּאָה אֶל־הַמֶּלֶךְ אֵת כׇּל־אֲשֶׁר תֹּאמַר יִנָּתֵן לָהּ לָבוֹא עִמָּהּ מִבֵּית הַנָּשִׁים עַד־בֵּית הַמֶּלֶךְ׃

בָּעֶרֶב  הִיא בָאָה וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה אֶל־בֵּית הַנָּשִׁים שֵׁנִי אֶל־יַד שַׁעַשְׁגַז סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַפִּילַגְשִׁים לֹא־תָבוֹא עוֹד אֶל־הַמֶּלֶךְ כִּי אִם־חָפֵץ בָּהּ הַמֶּלֶךְ וְנִקְרְאָה בְשֵׁם׃

רלב״ג

בערב היא באה ובבקר היא שבה אל בית הנשים שני. הנה היה שם בית הנשים שני יבואו בו הפילגשים ולזה כששכבה הבתולה בערב עם המלך תשוב בבקר אל בית הנשים שני שיבאו שם הפילגשים:

תקוני זוהר נז ב

פורים אתקריאת על שם יום הכפורים

דעתידין לאתענג׳ ביה ולשנויי ליה מענוי לענג.

ומה דאיהי שכינתא אסור ביה נעילת הסנדל.

בההוא זמנא אתמר בה מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב.

וענוגא וחדוה וכמה טבין מזומנין לגבה. ודא יהא בזמנא דפורקנא בעגלא.

ומאן גרם ענוי לשכינתא בגלותא. אלא רזא דמלה

ובכן אבא אל המלך אשר לא כדת.

בגין דעאלת בלא בעלה. דאתמר ביה מימינו אש דת למו.

דבטילו בה אורייתא. ודא גרם אבודא דבית ראשון ושני. הה״ד וכאשר אבדתי אבדתי.

ועם כל דא אע״ג דעאלת בלא בעלה דאיהו ד״ת

עם כל דא עאלת באבהן דאינון שלשת ימים לילה ויום דאתענת בהון.

ואינון סהדין דעולימת׳ עאלת ביה למלכא.

הה״ד ובזה הנערה באה אל המלך. נערה ודאי באה אל המלך

דאיש לא ידעה אלא בעלה וכמה דבערב היא באה

נערה בתולה. ודאי הכי נמי בבקר היא שבה נערה בתולה ודאי.

ובה ערב ובקר פעמים קורין לישראל בעלה

הרבי:

וכמו כן בעבודה הפרטית שבכל יום, שזהו בדוגמת כללות חיי האדם, שהרי בקומו משינתו אומר15 שהחזרת בי נשמתי, וקודם השינה אומר16 בידך אפקיד רוחי, ואמרו רז"ל17 שענין השינה הוא אחד משישים במיתה,

למה נועדה השינה? למה היא באה בוקר וערב

חיים ויטאל – שערי קדושה, חלק א,  ו׳ השער הששי:

ועתה בני שמע בקולי לכל אשר אני מצוה אותך, הכון לקראת אלהיך ישראל, בכל לילה בלכתך לישן, זכור כי היא מיתה הקטנה מזכירך המיתה הגדולה האמתית,

זוהר וירא,  טו

מַאי (קז א) הַבָּאָה אֵלַי. דָּא הוּא רָזָא כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (אסתר ב׳:י״ד) בָּעֶרֶב הִיא בָאָה וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה. וְדָא הוּא הַבָּאָה אֵלַי תָּדִיר. כְּגַוְונָא דָא קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי וְהָא אִתְּמָר. עָשׂוּ כָּלָה הָא אִתְּמָר:

מַה זֶּה הַבָּאָה אֵלַי? זֶהוּ סוֹד כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ב) בָּעֶרֶב הִיא בָאָה וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה. וְזֶהוּ הַבָּאָה אֵלַי, תָּמִיד. כְּמוֹ זֶה קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר. עָשׂוּ כָּלָה, הֲרֵי נִתְבָּאֵר.

לסלק מחשבות לא טובות, לנקות את המוחין

ליקוטי הלכות אורח חיים, הלכות השכמת הבוקר ה, ב

וְכָל זֶה הוּא בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּחִיַּת הַמֵּתִים, בְּחִינַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁמְּבָרְכִין בְּכָל יוֹם עַל הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה: ״הַמַּחֲזִיר נְשָׁמוֹת לִפְגָרִים מֵתִים״.

כִּי עִקַּר בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה נִמְשַׁךְ בְּשָׁרְשׁוֹ מִכָּל בְּחִינַת הַתִּקּוּנִים הַנַּ״ל, כִּי הַשֵּׁנָה הוּא עַל־יְדֵי הִתְמַעֲטוּת הַמֹּחִין וּבִלְבּוּלָם, שֶׁנִּמְשַׁךְ מִבְּחִינַת: ״וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם״, שֶׁכָּרוּךְ אַחַר הַמֹּחַ עַל־יְדֵי חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן וְכוּ׳.

(וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה אַף כִּי אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן.)

שֶׁכָּל אָדָם צָרִיךְ לִלְחֹם הַרְבֵּה עִם הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁבַּמֹּחַ, לְבָרְרָם מֵאֲחִיזַת ״הַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם״, וּמֵחֲמַת זֶה צְרִיכִין לְשֵׁנָה, שֶׁכְּשֶׁהַמֹּחַ מִתְבַּלְבֵּל, שֶׁהוּא עַל־יְדֵי מִלְחָמָה זֹאת, אֲזַי צְרִיכִין לִישֹׁן, שֶׁהוּא נַיְחָא לַמֹּחִין, וְאָז ״סִטְרָא אַחֲרָא שַׁרְיָא עַל יְדוֹהִי״ (זהר וישלח קסט:), כִּי עִקַּר הִתְגַּבְּרוּתוֹ הוּא עַל־יְדֵי הִסְתַּלְּקוּת הַמֹּחִין כַּנַּ״ל.

וְאָז עִקַּר הַתִּקּוּן עַל־יְדֵי הַבַּעַל כֹּחַ הַנַּ״ל – שֶׁיָּכוֹל לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה־בִּבְחִינַת־דִּין וְכוּ׳, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מוֹצִיא כָּל הַדַּעַת וְהַמֹּחִין וְכוּ׳ מֵהַסִּטְרָא אַחֲרָא, וְנִתְגַּלּוּ מֵימֵי הַדַּעַת, בְּחִינַת (ישעיה יא, ט): ״כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים וְכוּ׳״.

שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָה, עַל־יְדֵי שֶׁהוֹצִיאוּ הַדַּעַת מֵהַסִּטְרָא אַחֲרָא, וְחָזַר לִמְקוֹמוֹ בְּהִתְחַדְּשׁוּת נִפְלָא, בִּבְחִינַת: ״חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים וְכוּ׳״.

וְעַל־כֵּן עִקַּר תִּקּוּן הַשֵּׁנָה הוּא עַל־יְדֵי קְרִיאַת־שְׁמַע שֶׁעַל הַמִּטָּה, שֶׁצְּרִיכִין לִקְרוֹתָהּ בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּכַוָּנַת הָאֲרִ״י זַ״ל (שער הכונות דרושי הלילה דרוש ז).

כִּי קְרִיאַת־שְׁמַע שֶׁעַל הַמִּטָּה הוּא בְּחִינַת תְּפִלָּה־בִּבְחִינַת־דִּין, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ״ל (ברכות ה.): ״כָּל הַקּוֹרֵא קְרִיאַת־שְׁמַע עַל מִטָּתוֹ כְּאִלּוּ אוֹחֵז חֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדוֹ״. וְהָעִקָּר לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ לְצַדִּיקֵי הַדּוֹר, בְּחִינַת בַּעֲלֵי כֹּחַ הַנַּ״ל, שֶׁיְּכוֹלִים לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה־בִּבְחִינַת־דִּי

איך עושים את זה:

• לסלוח, לשחרר זה לא מהאדם

רִבּוֹנוֹ שֶׁל־עוֹלָם הֲרֵינִי מוֹחֵל לְכָל־מִי שֶׁהִכְעִיס וְהִקְנִיט אוֹתִי אוֹ שֶׁחָטָא כְּנֶגְדִי בֵּין בְּגוּפִי בֵּין בְּמָמוֹנִי בֵּין בִּכְבוֹדִי בֵין בְכָל־אֲשֶׁר לִי בֵּין בְּאוֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד בֵּין בְּדִבּוּר בֵּין בְּמַעֲשֶׂה בֵּין בְּגִלְגוּל זֶה בֵּין בְּגִלְגּוּל אַחֵר לְכָל־בַּר יִשְׂרָאֵל וְלֹא יֵעָנֵשׁ שׁוּם אָדָם בְּסִבָּתִי.

• לדעת להיטען בכוחות הלא גלויים – לשמוח בשינה, לשחרר ולנוח

1. בזמן השינה הכוחות הגלויים לא ניכרת מעלתם.
2. הראש בגובה הרגליים
3. יש מעלה מסויימת – מתעלים למקורם אבל זה בכוחות הנסתרים בגלויים לא גלויה מעלתם.

דזה שבעת השינה אין ניכר מעלת הכחות זה על זה הוא בדוגמת הכחות כמו שהם כלולים בעצם הנפש, ששם כל הכחות הם בהשוואה. ומזה מובן, שיש מעלה בשינה, שאז דוקא מתעלים הכחות למקורם, אלא שמעלה זו אינה שייכת לכחות הגלויים (גילויים), ואדרבה, בכחות הגלויים נעשה גרעון וחסרון.

אלא יש בזה גם ענין של עבודה בפועל – שהרי בעת השינה עולה הנשמה למעלה ושואבת לה חיים כו'880, כך, שאין צורך להמתין עד למחרת בבוקר, אלא במשך כל המעת-לעת, גם בלילה, יכול להיות אצלו מעמד ומצב של שמחה ואור.

• לחזק את התכלית

ליקוטי הלכות, אורח חיים, הלכות קריאת שמע א׳:א׳

כִּי קְרִיאַת שְׁמַע הוּא בְּחִינַת הַבִּטּוּל אֶל הַתַּכְלִית

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד שֶׁהוּא בְּחִינַת בַּיּוֹם הַהוּא

וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י וְהוּא בְּחִינַת כֻּלּוֹ טוֹב

בְּחִינַת ה' הוּא הָאֱלֹקִים כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים נו) בַּה' אֲהַלֵּל כוּ' בֵּאלֹקִיםך אֲהַלֵּל כוּ' וְזֶהוּ ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד שֶׁכֻּלּוֹ אֶחָד כֻּלּוֹ טוֹב וְזֶה פֵּרוּשׁ שְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיְנוּ הַשְׁמַע לְאָזְנֶיךָ כוּ' כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּרָכוֹת טו) וְאִם כֵּן יִצְטָרֵךְ לִשָּׁאֵר בְּאוֹת רִאשׁוֹנָה

עַל כֵּן הַתִּקּוּן לָזֶה לְהִסְתַּכֵּל עַל הַתַּכְלִית וְזֶהוּ ה' אֱלֹהֵינוּ כוּ' כַּנַּ"ל וְזֶה שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שָׁם יג) גַּם כֵּן מִפָּסוּק זֶה שֶׁקְּרִיאַת שְׁמַע נֶאֱמֶרֶת בְּכָל לָשׁוֹן כִּי שְׁמַע בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ כִּי מֵאַחַר שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְבַּטֵּל אֶל הַתַּכְלִית וְשָׁם כֻּלּוֹ אֶחָד כֻּלּוֹ טוֹב וְאֵין שָׁם שׁוּם רַע כְּלָל עַל-כֵּן הָרַע שֶׁל הַלְּשׁוֹנוֹת נוֹפֵל וְנִתְבַּטֵּל וְנִשְׁאָר רַק הַטּוֹב הַמְלֻבָּשׁ בְּאוֹתוֹ הַלָּשׁוֹן כִּי בְּוַדַּאי בְּכָל הַלְּשׁוֹנוֹת יֵשׁ שָׁם טוֹב הַנִּסְתָּר שָׁם רַק שֶׁהָרַע מְכַסֶּה עָלָיו וְעַל-כֵּן מֵהָרָאוּי שֶׁלֹּא לוֹמַר דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה בִּשְׁאָר לְשׁוֹנוֹת

אֲבָל קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁהִיא בְּחִינַת בִּטּוּל שֶׁהוּא כֻּלּוֹ טוֹב וְכוּ' כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן מֻתָּר לִקְרוֹתָהּ בְּכָל לָשׁוֹן כִּי הָרַע נוֹפֵל וְנִתְבַּטֵּל וְנִשְׁאָר רַק הַטּוֹב כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן מְרֻמָּז בִּקְרִיאַת שְׁמַע דַּיְקָא שֶׁיֵּשׁ טוֹב בְּכָל הַלְּשׁוֹנוֹת כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מְנָחוֹת לד) טַט בְּכַתְפִי שְׁתַּיִם פַּת בְּאַפְרִיקֵי שְׁתַּיִם שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַטּוֹב שֶׁל לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ שֶׁמְּלֻבָּשׁ בִּלְשׁוֹנוֹת הָעַמִּים כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ (סִימָן לג) לְהוֹרוֹת שֶׁעַל-יְדֵי קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁהוּא בְּחִינַת הַבִּטּוּל כַּנַּ"ל עַל-יְדֵי זֶה נִתְגַּלֶּה הַטּוֹב הַיְנוּ הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ הַמְלֻבָּשׁ בִּשְׁאָר לְשׁוֹנוֹת הָעַמִּים כַּנַּ"ל וּבָזֶה נִתְיַשֵּׁב הַדִּין

שֶׁהִקְשׁוּ הַפּוֹסְקִים מַה רָאוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לִדְרֹשׁ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ שֶׁקְּרִיאַת שְׁמַע שֶׁל לַיְלָה זְמַנָּהּ כָּל הַלַּיְלָה כָּל זְמַן שְׁכִיבָה וּקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל יוֹם הוּא רַק בִּזְמַן קִימָה דְּהַיְנוּ בִּתְחִלַּת הַיּוֹם אֲבָל לֹא כָּל הַיּוֹם כִּי עִקַּר קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁהִיא בְּחִינַת בִּטּוּל הוּא רַק בַּלַּיְלָה

כִּי הִיא בְּחִינַת סְתִימוּ דְּעַיְנִין כִּי אָז בְּנֵי אָדָם נָחִים וְאֵינָם רוֹדְפִים כָּל כָּךְ אַחַר הָעוֹלָם הַזֶּה וּכְמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ בְּמָקוֹם אַחַר (בְּסִימָן נב) שֶׁעִקַּר הַבִּטּוּל הוּא בַּלַּיְלָה גַּם לַיְלָה הוּא דִּינִים שֶׁהֵם בְּחִינַת יִסּוּרִים שֶׁעַל-יְדֵי זֶה בָּאִים לִבְחִינַת בִּטּוּל כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ שָׁם וְזֶה בְּחִינַת (מִיכָה ז) כִּי אֵשֵׁב בַּחשֶׁךְ ה' אוֹר לִי כִּי אֵשֵׁב בַּחשֶׁךְ דַּיְקָא אָז ה' אוֹר לִי, בְּחִינַת (קֹהֶלֶת ב) כְּיִתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ מִן הַחֹשֶׁךְ דַּיְקָא כִּי דַּיְקָא בְּעֵת שֶׁמִּתְגַּבֵּר חַס וְשָׁלוֹם הַחֹשֶׁךְ וְהַדִּינִים וְהַיִּסּוּרִין חַס וְשָׁלוֹם הֵן בַּעֲבוֹדַת ה' הֵן בְּגַשְׁמִיּוּת אָז דַּיְקָא עִקַּר הָעֵצָה לִסְתֹּם עֵינָיו וּלְבַטֵּל עַצְמוֹ אֶל הַתַּכְלִית שֶׁהוּא כֻּלּוֹ טוֹב שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִתְבַּטְּלִין כָּל הַיִּסּוּרִין כַּנַּ"ל

וְזֶה בְּחִינַת הַשֵּׁנָה שֶׁהִיא בַּלַּיְלָה דַּיְקָא כִּי הַשֵּׁנָה הוּא בְּחִינַת בִּטּוּל בְּחִינַת בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי כַּמּוּבָא וְהִיא בִּסְתִימוּ דְּעַיְנִין כַּנַּ"ל כִּי עִקַּר הַבִּטּוּל הוּא בִּסְתִּימוּ דְעַיְינִין

וְעַל-כֵּן עִקַּר הַשֵּׁנָה בַּלַּיְלָה כִּי מֵחֲמַת הַדִּינִים כַּנַּ"ל

• אני לא לבד

אורח חיים, הלכות קריאת שמע שעל המטה,  א׳:א׳

קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁעַל הַמִּטָּה:

כִּי בִּשְׁנֵי פְּסוּקִים אֵלּוּ שֶׁהֵם שְׁמַע וּבָרוּךְ שֵׁם יֵשׁ שְׁנֵים עָשָׂר תֵּבוֹת כְּנֶגֶד שְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יָהּ.

וְאַרְבָּעִים וָתֵשַׁע אוֹתִיּוֹת כְּנֶגֶד אַרְבָּעִים וָתֵשַׁע אוֹתִיּוֹת שֶׁבִּשְׁמוֹת שִׁבְטֵי יָהּ וְכוּ'.

וּבְקַבָּלַת עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם וְכוּ' נִכְלָל נִשְׁמָתוֹ בְּנִשְׁמוֹת שִׁבְטֵי יָ"הּ בְּחִינַת אִשָּׁה יִרְאַת ה' אֲזַי הִיא בְּחִינַת סְגִירַת עֵינַיִם בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע לְהוֹרוֹת שֶׁעַל-יְדֵי קַבָּלַת עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם הִוא בִּבְחִינַת עוּלֵימְתָּא שַׁפִּירְתָּא

• תוכן חיובי

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁתַּלְמִיד חָכָם הַדָּבוּק בַּתּוֹרָה תָּמִיד הוּא פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע שֶׁעַל הַמִּטָּה. כִּי עִקַּר קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁעַל הַמִּטָּה הוּא בִּשְׁבִיל לְהִנָּצֵל מֵהִרְהוּרִים רָעִים וְכוּ' וְלִזְכּוֹת לִבְחִינַת שִׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעַל-כֵּן תַּלְמִיד חָכָם הַדָּבוּק בַּתּוֹרָה בְּוַדַּאי אֵינוֹ צָרִיךְ לָזֶה. כִּי אֵין לוֹ שׁוּם הִרְהוּר בְּוַדַּאי מֵאַחַר שֶׁהוּא דָּבוּק בְּהַתּוֹרָה תָּמִיד, וְהוּא מְקֻשָּׁר תָּמִיד בִּבְחִינַת שִׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה כִּי מַחֲשַׁבְתּוֹ קְדוֹשָׁה תָּמִיד, וְהוּא אִיסְתַּמַּר מֵהִרְהוּרָא בִּישָׁא מֵהִרְהוּרָא דִּמְשַׁקֵּר אִילָנָא דְּחַיֵּי. וְעַל-כֵּן בְּוַדַּאי הוּא זוֹכֶה מִמֵּילָא לְהִתְגַּלּוּת הַתּוֹרָה בִּשְׁעַת שֵׁנָה, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁעַל הַמִּטָּה לְהַכְנִיעַ הִרְהוּרִים רָעִים קֹדֶם הַשֵּׁנָה וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. כִּי הוּא דָּבוּק בְּהַתּוֹרָה תָּמִיד וְאֵין לוֹ שׁוּם הִרְהוּר רַע, כִּי מַחֲשַׁבְתּוֹ קְשׁוּרָה בְּהַתּוֹרָה תָּמִיד:

• וידוי

וְזֶה בְּחִינַת הַוִּדּוּיִים שֶׁצְּרִיכִין לוֹמַר בִּקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁעַל הַמִּטָּה קֹדֶם הַשֵּׁנָה. כִּי הַוִּדּוּי שֶׁאוֹמְרִים זֶה בְּחִינַת אֱמֶת בְּחִינַת וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ. כִּי עִקַּר מַעֲלַת הַוִּדּוּי שֶׁחָשׁוּב בְּעֵינֵי ה' יִתְבָּרַךְ כְּשֶׁמִּתְוַדִּין לְפָנָיו, הוּא הָאֱמֶת, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁהוּא מוֹדֶה עַל הָאֱמֶת. שֶׁזֶּהוּ עִקַּר לְשׁוֹן וִדּוּי מִלְּשׁוֹן מוֹדֶה. דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא מוֹדֶה וּמִתְוַדֶּה שֶׁחָטָא וּפָשַׁע נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ וְכָזֹאת וְכָזֹאת עָשָׂה. שֶׁזֶּה יָקָר בְּעֵינֵי ה' יִתְבָּרַךְ מֵאַחַר שֶׁעַל כָּל פָּנִים מַכִּיר חֶטְאוֹ וּמַכְנִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ. וּמוֹדֶה וּמִתְוַדֶּה עַל הָאֱמֶת שֶׁעָשָׂה כָּךְ וְכָךְ נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם. דְּהַיְנוּ מִי שֶׁהוּא שַׁקְרָן וּמְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ. אֲבָל הַהֵפֶךְ כְּשֶׁאֵינוֹ שַׁקְרָן וְאֵינוֹ מְכַסֶּה פְּשָׁעָיו בְּשֶׁקֶר רַק שֶׁהוּא מוֹדֶה וּמִתְוַדֶּה עַל הָאֱמֶת וּמַכִּיר חֶטְאוֹ וְעוֹזֵב אוֹתָם יְרֻחָם.

נִמְצָא שֶׁעִקַּר הַוִּדּוּי הוּא בְּחִינַת אֱמֶת וְזֶהוּ בְּחִינַת וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ. כִּי צָרִיךְ לְהִתְוַדּוֹת בְּכָל לְבָבוֹ וּלְקַבֵּל עָלָיו בֶּאֱמֶת בְּכָל לֵב שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה עוֹד וְלֹא יָשׁוּב עוֹד לְכִסְלָה. כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה בַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב. וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי שֶׁמִּתְוַדֶּה חֶטְאוֹ קֹדֶם הַשֵּׁנָה שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תְּשׁוּבָה בְּחִינַת אֱמֶת שֶׁבַּלֵּב כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת בִּינָה שֶׁשָּׁם עִקַּר הַתְּשׁוּבָה וְהַוִּדּוּי כַּיָּדוּעַ שֶׁזֶּה בְּחִינַת יוֹם הַכִּפּוּרִים כַּיָּדוּעַ.

עַל-כֵּן עַל-יְדֵי זֶה הוּא מַמְשִׁיךְ בְּחִינַת חַשְׁמָ"ל מֵעוֹלַם הַבִּינָה לִשְׁמֹר אֶת הָאֱמוּנָה שֶׁלֹּא יִתְגַּבְּרוּ הַחִיצוֹנִים עָלָיו וְלֹא יִינְקוּ מִמֶּנָּה. וַאֲזַי הַשֵּׁנָה הִיא טוֹבָה גְּדוֹלָה אֵלָיו, כִּי זוֹכֶה עַל-יְדֵי הַשֵּׁנָה לְחַדֵּשׁ מֹחוֹ וְשִׂכְלוֹ הַיְנוּ נִשְׁמָתוֹ בְּתוֹךְ הָאֱמוּנָה בִּבְחִינַת חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל:

מנקה את עצמו

ולכן קודם השינה צריך לעשות חשבון מכל היום, ומזה מובן דכשם שבמשך כללות חיי האדם עובד הוא בכל פרטי המדריגות דנרנח"י, כך גם בכל יום בפרט ישנה העבודה בכל פרטי המדרגות דנרנח"י, ועבודה זו היא ע"י הסולם דתפלה, שעי"ז עולה מהמדריגות התחתונות ביותר עד רום המעלות.

ג) וביאור הענין, דהתחלת עבודת היום מיד בקומו משינתו היא בבחי' היותר תחתונה, בחי' נפש, והו"ע העבודה דהודאה, מודה אני כו', שהיא מדריגה היותר תחתונה בעבודה, דהגם שאין לו בזה תענוג והבנה והשגה כלל, מ"מ, יש בו ענין ההודאה עכ"פ, כמ"ש18 מודים אנחנו לך שאתה הוא הוי' אלקינו, כחינו וחיותינו19, דכיון שזהו"ע של הודאה בלבד, ללא הבנה והרגש, הרי זה מדריגה היותר תחתונה. וזהו שאמרו20

ביטוש עצמי

אדמו"ר הזקן תניא אגרת התשובה פרק ז

ואולם דרך האמת והישר לבחי' תשובה תתאה ה"א תתאה הנ"ל הם ב' דברים דרך כלל.

 הא' הוא לעורר רחמים העליונים ממקור הרחמים על נשמתו ונפשו האלקי' שנפלה מאיגרא רמה חיי החיים ב"ה לבירא עמיקתא הן היכלות הטומאה והסט"א. ועל מקורה במקור החיים הוא שם הוי' ב"ה וכמ"ש וישוב אל הוי' וירחמהו. פי' לעורר רחמים על השפעת שם הוי' ב"ה שנשתלשלה וירדה תוך היכלות הסט"א הטמאים להחיותם ע"י מעשה אנוש ותחבולותיו ומחשבותיו הרעות וכמ"ש מלך אסור ברהטים ברהיטי מוחא וכו' היא בחי' גלות השכינה כנ"ל. וזמן המסוגל לזה הוא בתיקון חצות כמ"ש בסידור בהערה עש"ב. וז"ש שם נפלה עטרת ראשינו אוי נא לנו כי חטאנו. ולכן נקרא הקדב"ה מלך עלוב בפרקי היכלות כמ"ש הרמ"ק ז"ל כי אין לך עלבון גדול מזה. ובפרט כאשר יתבונן המשכיל בגדולת א"ס ב"ה ממכ"ע וסכ"ע כל א' וא' לפי שיעור שכלו והבנתו יתמרמר ע"ז מאד מאד:

והב' לבטש ולהכניע הקליפה וסט"א אשר כל חיותה היא רק בחי' גסות והגבהה כמ"ש אם תגביה כנשר וכו'. והביטוש וההכנעה עד עפר ממש זוהי מיתתה וביטולה. והיינו ע"י לב נשבר ונדכה ולהיות נבזה בעיניו נמאס וכו'. וכמ"ש בזוה"ק ע"פ זבחי אלקי' רוח נשברה לב נשבר ונדכה וכו'. כי כל קרבן מן הבהמה הוא לשם הוי' היא מדת הרחמים. אבל לשם אלקים היא מדת הדין אין מקריבין קרבן בהמה כ"א לשבר ולהעביר רוח הטומאה והסט"א וזהו רוח נשברה. והאיך נשברה רוח הסט"א. כשהלב נשבר ונדכה וכו'. והאיך נשבר הלב ונדכה. הנה מעט מזעיר הוא ע"י סיגופים ותעניות בדורותינו אלה שאין לנו כח להתענות הרבה כדוד המלך כמאמר רז"ל ע"פ ולבי חלל בקרבי שהרגו בתענית.

אך עיקר הכנעת הלב להיות נשבר ונדכה והעברת רוח הטומאה וסט"א הוא להיות ממארי דחושבנא בעומק הדעת להעמיק דעתו ובינתו שעה אחת בכל יום או לילה לפני תיקון חצות

להתבונן במה שפעל ועשה בחטאיו בחי' גלות השכינה כנ"ל וגם [גרם] לעקור נשמתו ונפשו האלקי' מחיי החיים ב"ה והורידה למקום הטומאה והמות הן היכלות הסט"א ונעשית בבחי' מרכבה אליהם לקבל מהם שפע וחיות להשפיע לגופו כנ"ל. וזהו שאמרו רז"ל רשעים בחייהם קרויים מתים כלומר שחייהם נמשכים ממקום המות והטומאה (וכן מ"ש לא המתים יהללו כו' אינו כלועג לרש ח"ו אלא הכוונה על הרשעים שבחייהם קרויים מתים שמבלבלים אותם במחשבות זרות בעודם ברשעם ואינם חפיצים בתשובה כנודע). ואף מי שלא עבר על עון כרת וגם לא על עון מיתה בידי שמים שהוא הוצאת ז"ל וכה"ג אלא שאר עבירות קלות. אעפ"כ מאחר שהן פוגמים בנשמה ונפש האלקית וכמשל פגימת ופסיקת חבלים דקים כנ"ל. הרי בריבוי החטאים יכול להיות פגם כמו בלאו אחד שיש בו כרת או מיתה. ואפי' בכפילת חטא אחד פעמים רבות מאד. כמו שהמשיל הנביא החטאים לענן המאפיל אור השמש כמ"ש מחיתי כעב פשעיך הם עבירות חמורות [המבדילים] בין פנימית השפעת שם הוי' ב"ה לנפש האלקית. כהבדלת ענן עב וחשוך המבדיל בין השמש לארץ ולדרים עליה עד"מ. וכענן חטאתיך הן עבירות קלות שאדם דש בעקביו המבדילים כהבדלת ענן קל וקלוש עד"מ. והנה כמו שבמשל הזה אם משים אדם נגד אור השמש בחלון מחיצות קלות וקלושות לרוב מאד הן מאפילות כמו מחיצה אחת עבה ויותר. וככה ממש הוא בנמשל בכל עונות שאדם דש בעקביו ומכ"ש המפורסמות מדברי רז"ל שהן ממש כע"ז וג"ע וש"ד.

כמו העלמת עין מן הצדקה כמ"ש השמר לך פן יהי' דבר עם לבבך בליעל כו' ובליעל היא עע"א וכו'. והמספר בגנות חבירו היא לה"ר השקולה כע"ז וג"ע וש"ד וכל הכועס כאלו עע"ז וכן מי שיש בו גסות הרוח. וכהנה רבות בגמרא. ות"ת כנגד כולן כמארז"ל ויתר הקב"ה על ע"ז וכו'. ולכן סידרו בק"ש שעל המטה לקבל עליו ד' מיתות ב"ד וכו'. מלבד שעפ"י הסוד כל הפוגם באות יו"ד של שם הוי' כאילו נתחייב סקילה והפוגם באות ה"א כאילו נתחייב שריפה ובאות וי"ו כאילו נתחייב הרג ובאות ה"א אחרונה כאילו נתחייב חנק. והמבטל ק"ש פוגם באות יו"ד ותפילין באות ה"א וציצית באות וי"ו ותפלה באות ה"א וכו'. ומזה יכול המשכיל ללמוד לשאר עונות וחטאי' וביטול תורה כנגד כולן:

• להגדיר גבולות במחשבה

וְדַע שֶׁתַּאֲוַת נִאוּף הִוא כְּלָלִיּוּת מִדּוֹת רָעוֹת שֶׁל שִׁבְעִים לָשׁוֹן וְכוּ'. וּבִשְׁבִיל זֶה דָּרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וְלֹא תָתוּרוּ וְכוּ' וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם עַל תַּאֲוַת נִאוּף וְכוּ', מֵחֲמַת שֶׁהִיא כְּלָלִיּוּת מִדָּה רָעָה שֶׁל מִדּוֹת רָעוֹת שֶׁל שִׁבְעִים לָשׁוֹן וְכוּ'. וְדַע כִּי תִּקּוּן שֶׁל הִרְהוּרֵי זְנוּת שֶׁבָּא לְאָדָם שֶׁיֹּאמַר שְׁמַע וּבָרוּךְ שֵׁם וְכוּ'. כִּי תַּאֲוַת נִאוּף הִיא בָּאָה מֵעֲכִירַת דָּמִים וְכוּ' שֶׁהִיא מַלְכוּת דְּסִטְרָא אָחֳרָא. וּמַלְכוּתָא דִּשְׁמַיָּא הִיא בִּבְחִינַת גְּבִירְתָּהּ אִשָּׁה יִרְאַת ה'

 אורח חיים, הלכות קריאת שמע שעל המטה,  ב׳:א׳

עַל-פִּי הַתּוֹרָה 'אַשְׁרֵי הָעָם זַרְקָא' בְּסִימָן לה עַיֵּן שָׁם:

וְהַכְּלָל שֶׁצָּרִיךְ כָּל אֶחָד לִשְׁמֹר אֶת שִׂכְלוֹ מִשִּכְלִיּוּת חִיצוֹנִיּוֹת וּמִמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת, וּמִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן לִשְׁמֹר מַחֲשַׁבְתּוֹ מְאֹד מְאֹד מֵהִרְהוּרִים רָעִים וְכוּ'. כִּי כְּשֶׁאָדָם מַכְנִיס בְּתוֹךְ שִׂכְלוֹ הַקָּדוֹשׁ מַחֲשָׁבוֹת חִיצוֹנִיּוֹת הֵם חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת אֲזַי נִתְמַעֵט קְדֻשַּׁת שִׂכְלוֹ וְכוּ'.

וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁאָדָם שׁוֹמֵר אֶת עַצְמוֹ מִשִּכְלִיּוּת חִיצוֹנִים לֹא זוֹ אַף זוֹ שֶׁצָּרִיךְ לְחַדֵּשׁ הַשֵּכֶל בְּכָל עֵת וְכוּ'. וְחִדּוּשׁ הַשֵּכֶל הַיְנוּ חִדּוּשׁ הַנְּשָׁמָה הוּא עַל-יְדֵי שֵׁנָה בְּחִינַת חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ וְכוּ', וּבִשְׁעַת הַשֵּׁנָה הַמֹּחִין הַיְנוּ הַנְּשָׁמָה בָּאָה בְּתוֹךְ אֱמוּנָה בְּחִינַת חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים וְכוּ'. וְיֵשׁ כַּמָּה בְּחִינוֹת שֵׁנָה וְכוּ'. אֲבָל כְּשֶׁאָדָם מַכְנִיס שִׂכְלוֹ הַיְנוּ נִשְׁמָתוֹ בְּתוֹךְ הָאֱמוּנָה הַיְנוּ פְּשָׁטֵי אוֹרַיְתָא הַיְנוּ מַשָּא וּמַתָּן, בִּבְחִינַת חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים בִּבְחִינַת שֵׁנָה, אֲזַי צָרִיךְ לִשְׁמֹר הָאֱמוּנָה שֶׁלֹּא יִינְקוּ מִמֶּנָּה הַחִיצוֹנִים, כִּי הִיא שׁוֹכֶנֶת בְּתוֹךְ הַחִיצוֹנִים וְכוּ'. וְצָרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ בְּחִינַת חַשְׁמָ"ל מֵעוֹלַם הַבִּינָה לְהַלְבִּישׁ אֶת הַמַּלְכוּת הַיְנוּ אֱמוּנָה שֶׁלֹּא יִינְקוּ מִמֶּנָּה הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וְהָאֲרָצוֹת שֶׁסְּבִיבוֹתָיו. וּכְשֶׁאָדָם עוֹסֵק בְּמַשָּא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה כָּל כָּךְ כְּמוֹ רַב סַפְרָא וּמְקַיֵּם וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ זוֹ הַבְּחִינָה נַעֲשֶׂה חַשְׁמָ"ל הַיְנוּ מַלְבּוּשׁ סְבִיב הָאֱמוּנָה, וַאֲזַי מְסַכֶּכֶת עַל בְּנָהָא שֶׁלֹּא יִינְקוּ מִמֶּנָּה וְכוּ' וְכוּ'. וְזֶהוּ בְּחִינַת הַקְרָבַת קָרְבַּן הַתָּמִיד וְהַקְטָרַת הַקְּטֹרֶת וְכוּ' עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב:

וְהִנֵּה עַל-פִּי זֶה מְבֹאָר הֵיטֵב עִנְיַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁעַל הַמִּטָּה. שֶׁהִיא אֱמוּנַת הַיִּחוּד שֶׁצְּרִיכִין לְקַבֵּל עָלָיו קֹדֶם הַשֵּׁנָה. כִּי הַשֵּׁנָה הִוא תִּקּוּן הַמֹּחִין כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, שֶׁאָז נִכְנָסִין הַמֹּחִין בְּתוֹךְ בְּחִינַת אֱמוּנָה וְנִתְחַדְּשִׁין שָׁם בִּבְחִינַת חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. עַל-כֵּן קֹדֶם הַשֵּׁנָה צְרִיכִין לוֹמַר קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁעַל הַמִּטָּה שֶׁהִיא עִקַּר הָאֱמוּנָה, כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה עַל-יְדֵי זֶה שֶׁיִּכְנֹס מֹחוֹ הַיְנוּ נִשְׁמָתוֹ לְתוֹךְ הָאֱמוּנָה בִּשְׁעַת שֵׁנָה, כְּדֵי שֶׁיִּתְחַדֵּשׁ שָׁם בִּבְחִינַת חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. אֲבָל כְּשֶׁמַּכְנִיס שִׂכְלוֹ הַיְנוּ נִשְׁמָתוֹ בְּתוֹךְ הָאֱמוּנָה בִּשְׁעַת שֵׁנָה צָרִיךְ לִזָּהֵר לִשְׁמֹר אֶת הָאֱמוּנָה בְּעַצְמָהּ שֶׁלֹּא יִינְקוּ מִמֶּנָּה הַחִיצוֹנִים כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.

וְזֶה שֶׁמּוּבָא בְּכִתְבֵי הָאֲרִ"י זַ"ל שֶׁקְּרִיאַת שְׁמַע שֶׁעַל הַמִּטָּה הִוא תִּקּוּן גָּדוֹל מְאֹד לֶעָווֹן הֶחָמוּר שֶׁהוּא הוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה רַחֲמָנָא לִצְלָן. כִּי עִקַּר פְּגַם עָווֹן זֶה הוּא פְּגַם הַמַּחֲשָׁבָה כַּיָּדוּעַ שֶׁעַל-יְדֵי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵר אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ מִלְּהַרְהֵר בָּזֶה הוּא בָּא חַס וְשָׁלוֹם לִידֵי עָווֹן זֶה רַחֲמָנָא לִצְלָן. וְעַל-כֵּן עִקַּר תִּקּוּנוֹ עַל-יְדֵי קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁעַל הַמִּטָּה שֶׁהִיא עִקַּר תִּקּוּן הַמֹּחִין. כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַמֹּחִין הוּא עַל-יְדֵי שֵׁנָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. כִּי צְרִיכִין לִשְׁמֹר אֶת הַמֹּחַ מְאֹד מְאֹד מִמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת, אֲבָל אַף-עַל-פִּי שֶׁשּׁוֹמֵר אוֹתוֹ הֵיטֵב, אַף-עַל-פִּי-כֵן בְּאֵיזֶה מֶשֶׁךְ זְמַן נִתְיַגֵּעַ הַמֹּחַ וּצְרִיכִין לְחַדֵּשׁ אוֹתוֹ עַל-יְדֵי שֵׁנָה דַּיְקָא שֶׁהִוא נַיְחָא לַמֹּחִין וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.

וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁמִּתְוַדִּין עַל הָעֲווֹנוֹת קֹדֶם הַשֵּׁנָה. כִּי כָּל הָעֲווֹנוֹת וְהַחֲטָאִים הֵם בָּאִין מֵהַשִּׁבְעִים מִדּוֹת וְתַאֲווֹת רָעוֹת שֶׁל הַשִּׁבְעִים אֻמּוֹת שֶׁהֵם אַנְפִּין חֲשׁוֹכִין שֶׁהֵם הַהֵפֶךְ מִשִּׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה. וְעַל-כֵּן קֹדֶם הַשֵּׁנָה מִתְוַדִּין עַל הָעֲווֹנוֹת וּמְבַקְּשִׁין מֵה' יִתְבָּרַךְ כַּפָּרָה עֲלֵיהֶם, כְּדֵי לְהַפְרִישׁ נִשְׁמוֹתֵינוּ מִנִּשְׁמוֹת עֵרֶב רַב מֵהַשִּׁבְעִים אֻמּוֹת שֶׁמֵּהֶם בָּאִין כָּל הַחֲטָאִים כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ נִשְׁמוֹתֵינוּ לַעֲלוֹת וּלְהִכָּלֵל בְּנִשְׁמוֹת שְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יָהּ שֶׁהֵם בְּחִינַת שִׁבְעִים אַנְפִּין נְהִירִין בְּחִינַת שִׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה וְכוּ' וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל:

וְזֶה בְּחִינַת וִיהִי נֹעַם שֶׁאוֹמְרִים קֹדֶם הַשֵּׁנָה, בְּחִינַת נֹעַם הָעֶלְיוֹן שֶׁהִיא בְּחִינַת הַשָּגַת הַתּוֹרָה בְּחִינַת שִׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה שֶׁזֶּה עִקַּר הַנֹּעַם בְּחִינַת דְּרָכֶיהָ דַּרְכֵי נֹעַם:

וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאוֹמְרִים 'הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים' וְכוּ' וְכֵן אוֹמְרִים אָז בִּרְכַּת כֹּהֲנִים. כִּי כְּשֶׁמְּקַבְּלִין הָאוֹר מִלְּמַעְלָה הוּא אוֹר פָּשׁוּט וְנִצְטַיֵּר לְכָל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְעַל-כֵּן אוֹמְרִים בִּרְכַּת כֹּהֲנִים כְּדֵי לְצַיֵּר הָאוֹר בִּבְחִינַת בְּרָכָה. כִּי הָאוֹר הַבָּא מִלְּמַעְלָה הוּא קָמִיץ וְסָתִים בְּחִינַת וְקָמַץ הַכֹּהֵן. וְעַל-כֵּן הַכֹּהֲנִים יֵשׁ לָהֶם כֹּחַ לְצַיֵּר הָאוֹר הַהוּא שֶׁהוּא בְּחִינַת 'וְקָמַץ הַכֹּהֵן' לְצַיְּרוֹ בִּבְחִינַת בְּרָכָה. וְעַל-כֵּן הֵם מְצֻוִּים לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים כַּמְבֹאָר כָּל זֶה בְּהִלְכוֹת נְשִׂיאַת כַּפַּיִם עַיֵּן שָׁם. וְזֶהוּ בְּחִינַת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים שֶׁאוֹמְרִים קֹדֶם הַשֵּׁנָה כְּדֵי לְצַיֵּר הָאוֹר בִּבְחִינַת בְּרָכָה. וְכַנִּזְכָּר לְעֵיל:

וְזֶה בְּחִינַת שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים וְכוּ'. כִּי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דָּרְשׁוּ פָּסוּק זֶה עַל הַתּוֹרָה כַּמּוּבָא בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י שָׁם עַל פָּסוּק זֶה. הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה, הַיְנוּ הָאָרוֹן שֶׁשָּׁם הַתּוֹרָה מֻנַּחַת שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ הֵם שִׁשִּׁים רִבּוֹא יִשְׂרָאֵל וְכוּ', מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ שֶׁהֵם עוֹשִׂים סִימָנִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא תִּשָּׁכַח מֵהֶם, וְהֵם מְלֻמְּדֵי מִלְחַמְתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה וְכוּ' עַיֵּן שָׁם בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י. הַיְנוּ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, כִּי הַתּוֹרָה יֵשׁ לָהּ שְׁנֵי כֹּחוֹת וְכוּ', וְכָל אֶחָד מְצַיֵּר הָאוֹר לְפִי בְּחִינָתוֹ. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת סִימָנִים בְּהַתּוֹרָה שֶׁלֹּא תִּשָּׁכַח. דְּהַיְנוּ לַעֲשׂוֹת סִימָנִים בְּחִינַת כֵּלִים לְקַבֵּל הָאוֹר בִּבְחִינַת טוֹבָה וּבְרָכָה שֶׁלֹּא תִּשָּׁכַח. דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יִשְׁכַּח אֶת הַתּוֹרָה וְחַס וְשָׁלוֹם יַהֲפֹךְ דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים וְיֹאמַר עַל אָסוּר מֻתָּר וְכוּ', שֶׁהוּא בְּחִינַת שֶׁמְּצַיֵּר הָאוֹר לְהֵפֶךְ. וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לִהְיוֹת מְלֻמָּד מִלְחָמָה וְלִהְיוֹת חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שְׁמִירַת הַבְּרִית כַּיָּדוּעַ. וְעַל-יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ זוֹכִין לַעֲשׂוֹת סִימָנִים בְּהַתּוֹרָה שֶׁהֵם בְּחִינַת כֵּלִים דִּקְדֻשָּׁה לְקַבֵּל אֶת הָאוֹר בִּבְחִינַת אוֹר מָלֵא בִּבְחִינַת בְּרָכָה וּלְהִנָּצֵל מִשִּׁכְחָה. דְּהַיְנוּ מִלַּהֲפֹךְ חַס וְשָׁלוֹם דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא לְצַיֵּר הָאוֹר לְהֵפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם. וְזֶה בְּחִינַת שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים שֶׁהֵם שִׁשִּׁים רִבּוֹא יִשְׂרָאֵל שֶׁקִּבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה, כִּי הַתּוֹרָה לֹא נִתְּנָה עַד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל שִׁשִּׁים רִבּוֹא. כִּי יֵשׁ שִׁשִּׁים רִבּוֹא אוֹתִיּוֹת לַתּוֹרָה כְּנֶגֶד שִׁשִּׁים רִבּוֹא נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל וְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ לוֹ אוֹת בַּתּוֹרָה. וְעַל-כֵּן לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה עַד שֶׁהָיוּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא יִשְׂרָאֵל. כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לְפִי אֲחִיזָתוֹ בְּהַתּוֹרָה כֵּן יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לְצַיֵּר אֶת אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְפִי בְּחִינָתוֹ. וְעַל-כֵּן בְּמַעֲמַד הַר סִינַי שֶׁהָיוּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא יִשְׂרָאֵל כֻּלָּם קְדוֹשִׁים בִּקְדֻשַּׁת הַבְּרִית כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שִׁבְטֵי י"ק וְכוּ' שְׁמִי מֵעִיד עֲלֵיהֶם וְכוּ', עַל-כֵּן אָז דַּיְקָא זָכוּ לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה, כִּי הָיָה לָהֶם כֹּחַ לְצַיֵּר אֶת כָּל הַתּוֹרָה שֶׁכְּלוּלָה מִנִּשְׁמוֹתֵיהֶן לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה. וְעַל-כֵּן נִקְרָאִים שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים, כִּי צִיּוּר הָאוֹר זֶה בְּחִינַת גְּבוּרָה שֶׁמְּצַמְצֶמֶת וּמְצַיֶּרֶת אֶת הָאוֹר בְּמִדָּה לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה כַּיָּדוּעַ. וְעַל-כֵּן אוֹמְרִים פָּסוּק זֶה קֹדֶם הַשֵּׁנָה כְּדֵי לִזְכֹּר לְצַיֵּר הָאוֹר לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה אָמֵן: