רוצים להתעשר מהר? ברכות ומניות

חבר שלי התלבט ארוכות, הלך אחר יועצים למיניהם, לא בהכרח משוק ההון, ושוב הלך חזר, לבסוף החליט לקחת את מעט הכסף שחסך ולהשקיע במניה של חברת 'גבעות עולם'. חברה המחפשת בחוסר הצלחה כואב נפט באדמות ישראל כבר 18 שנים, ובאחרונה הודיעה קבל עם ועדה כי קידוח באזור ראש העין עתיד להניב נפט בכמות מסחרית, לגאול אותנו מאזיקי מדינות המפרץ, ולהפוך אותנו, או לפחות חלק מאיתנו, לעשירים כקורח בזכות הזהב השחור.

המצב כרגע הוא שהמניה נעה בתנודתיות מסחררת, משילה ומוסיפה עשרות אחוזים כהרף עין. החבר שלי כבר הספיק להפסיד כמה אלפי שקלים ולהרוויח אותם בחזרה, והעיקר עוד לפניו. לפי הפרסומים בעוד 4 ימים עתידה החברה לפרסם דו"ח הנדסי ראשוני לגבי מידת המסחריות הצפויה בקידוח 'מגד 5', ואז הוא יוכל לדעת אם הפסיד את הונו או הפך בר סיכוי להפוך כמעט בן לילה לאיש עשיר.

 

ר' טוביה לוסקין

לא הייתי מטריח אתכם בתיק ההשקעות של חבר שלי, אלמלא הציג בפני טיעון מוחץ באמצעותו הצדיק את השקעתו. הוא מספר כי הגיאולוג טוביה לוסקין, מייסד ושותף במיזם, הוא גם חסיד חב"ד. וכחסיד, הוא מדגיש בפני את הנימוק המכריע ששום גרף הנדסי אינו יכול לו, הוא קיבל את ברכת הרבי מליובאוויטש. ולא סתם ברכה, מטעים חברי, הרבי אמר לו ש'היכן שיקדח הוא יפיק נפט בכמות מסחרית'. ואם הרבי הבטיח לר' לוסקין, אז כדאי להיצמד אליו בקידוחיו.

בפועל כנראה הגיאולוג לוסקין שלח לרבי מכתב, לפני כעשרים שנה, ובו הוא מתאר מדוע הוא מצפה לנפט באזור, והרבי ענה לו משהו כמו – 'ויבשר טוב', כלומר אני ממתין לבשורות טובות בעיסוקיך.

ובכל זאת הדבקות של חלק המשקיעים בחברת 'גבעות עולם' בזכות ברכת הרבי מעלה סדרה של שאלות בכל הנוגע למהי ברכה? מה משמעותה? האם מדובר בחיזוי העתיד? בהשפעה על העתיד? כיצד על המתברך לקבל את הברכה? האם זה משנה מי מברך ומתי? עד כמה אנחנו חורגים כאן מתחום הרציונאליזם ועוברים לעולם המיסטיקה? ולא פחות חשוב, אם אותו ר' לוסקין זכה בברכה, אזי כל מי שידבק בו יהנה גם הוא מאותה ברכה? האם הברכה אינה מיועדת ישירות למתברך?

משמעות הברכה

בקשת ברכה, הנפוצה כל כך בימינו גם אצל מי שאינם קשורים למסורת היהודית, היא מנהג ישראל קדום. הרעיון הכללי המלווה את בקשת הברכה הוא כי לסמכות רוחנית יש קרבה רבה יותר לבורא ולכן אפשרות להשפיע בעניינים גשמיים.

ברכה משמעותה המשכה מלמעלה למטה, מהעולם העליון ונסתר לעולם הגלוי. הברכה היא מלשון 'ויברך הגמלים'(1), עוזר להם לכרוע, או המבריך גפן – כפי שכופפים ראש הזמורה של ענף אחד לארץ וצומח גפן אחר(2). על יוסף כתוב שהיה אברך, כלומר צדיק המקשר ומשפיע מהעולם העליון ועד עולם זה התחתון(3).

המברך הוא בדרך כלל אדם המצוי בעת רצון, כמו סנדק אחרי המילה או חתן בערב חופתו או איש רוחני העוסק בקדושה. בקשת הברכה נובעת מהאמונה התמימה כי ככל שאדם מצוי יותר בתורה ובמצוותיה, הוא קרוב יותר לבורא בכמה מובנים, ולכן יכול לסייע בעבודת ההמשכה מהעליונים לתחתונים. הפונה לברכה מנצל את עת הרצון כדי לבקש שיסייעו בעדו לבקש מהבורא שיטיב עם גורלו וימנע ממנו מאורעות קשים.

גבולות הברכה
בשל ההגזמה הרווחת בייחוס תכונות למברך, הפנייה לקבלת ברכה נתפסת לעתים קרובות כנוהג בלתי רציונאלי השייך לתחום המיסטיקה במקרה הטוב, מעין בגידה בעקרונות הלוגיים שאמורים להנחות את מערכת קבלת ההחלטות בפעילות העסקית, ובמקרה הרע, מפעל של הונאה ומניפולציה של אנשים המוכרים ברכות בתמורה לתרומה.

חכמים מדגישים כי אין לצפות לנסים ונפלאות מברכת המברך. שהרי לרוב הוא עצמו אינו יודע את השפעת ברכתו, בעיקר על התחום הכלכלי. שכן 'שבעה דברים מכוסים מבני אדם: אלו הן יום המיתה, ויום הנחמה, ועומק הדין, ואין אדם יודע מה בלבו של חברו, ואין אדם יודע במה משתכר, ומלכות בית דוד מתי תחזור, ומלכות חייבת מתי תכלה'(4).

אדמו"ר הזקן מבהיר בספר התניא כי כל ענייני האדם, לבד מדברי תורה ויראת שמים, אינם מושגים על ידי חכמים. זהו פירוש נוסף למופיע בקהלת של 'לא לחכמים לחם'. החכמים אינם יכולים להתעלות למדרגות נבואה בנוגע לעניינים גשמיים. לכן משווים פרנסה גשמית לביאת המשיח, משום שכשם שאין אף אחד יודע את הקץ כך אין בכח אף אדם לדעת אודות התוצאות בענייני הפרנסה (5).

בשל כך מנמיך בעל התניא את הציפייה מבקשת ייעוץ גשמי ואף מוסיף כי אין סימוכין בספרי חכמי ישראל, הראשונים והאחרונים, לפנייה להדרכה מעשית מאישים רוחניים. פנייה שכזו לא הייתה נפוצה אף בזמן התנאים והאמוראים שהיו בקיאים בכל הסודות הנסתרים ביותר(6).

עבודת המתברך

למרות הנוהג הנפוץ להתייעץ בענייני פרנסה, מוכיח אדמו"ר הזקן את הנוטים לברוח מהתמודדות עצמית עם הקשיים בחיים. בקשת הברכה והעצה הגשמית אינה יכולה להוות בריחה מאחריות, כסות לעיניים. מבקש העצה משול למי שאינו מסוגל להתמודד עם הייסורים הניחתים עליו, ולכן הוא מכתת רגלים לבקש עצות מרבנים רחוקים, וכמו פוטר את עצמו מהתבוננות מעמיקה.

בעל התניא ממשיל את אלה הנשענים אך ורק על העצה הגשמית, לילד שאביו, שהוא דמות מופת, מוכיח אותו קשות על דברים שעשה(7). במקרה כזה, ילד חכם אינו רץ למצוא לו עזרה או לחפש מליץ יושר שיגן עליו מפני אביו. הוא יודע שהתוכחה היא חלק מחינוכו והוראה לשוב למסלול הישר. הוא אפילו לא מסובב את עורפו לאביו, כי אם מפנה אליו את פניו, פנים כנגד פנים, לסבול את תוכחתו באהבה וללמוד ממנה.

מכאן, שהרצים לבקש עצה גשמית על כל בעיה בה הם נתקלים, מבלי לערוך חשבון נפש פנימי, הם כילד המפנה עורף לתוכחת אביו ורץ לשכנים לבקש את הגנתם. הבריחה מאחריות היא כמו כפירה בנכונות לקבל את שיורד מלמעלה מחד, ומאידך חוסר ביטחון בכוחות העצמיים, השכל והרגשות, ומה שמעליהם, בהתמודדות עם המצב אליו נקלעו.

המסקנה היא כי קודם שהאדם פונה לסמכות רוחנית כלשהי שתכתיב לו את דרכו, עליו לפשפש במעשיו, למצוא באלו תחומים עליו להשתפר והיכן הוא שוגה(8).

הערך האמיתי של הברכה
אם כן מה הערך של הברכה? החסידות מדגישה תדיר כי איזון נפשי וצמיחה רוחנית מביאה עמה בדרך כלל גם הצלחה בעניינים גשמיים(9). ולכן ישנו עניין רב לזכות בהכוונה רוחנית וגם מעשית מסמכות רוחנית, אולם הפנייה להכוונה צריכה לבוא לאחר הכנה עצמית, התבוננות מעמיקה ונכונות לעבודה קשה. אי אפשר לעזור לאדם אם הוא אינו מוכן לעזור לעצמו.

ישנו למשל תלמיד הקולט ממורו את המסלול המרכזי של הלימוד, את הרעיון הכללי. שאלותיו בנוגע לשיעורי בית שקיבל הן רק בקשות ביאור בנקודות שעדיין לא התלבנו. לעומתו יש תלמיד המסרב להתייגע, לקלוט ולהכין את שיעורי הבית בכוחות עצמו. הוא שואל כדי שיקלו עליו את המאמץ, יחסכו לו את הצורך למלא לבדו את התשובות. הוא שואל כדי להישען על המורה, וממילא הוא אינו ממלא כך את תכלית לימודו. מורה אמיתי הוא כזה המעמיד את התלמיד על רגליו שלו, ולא מאפשר לו להישען עליו לעד.
עניין הברכה הוא כ'שולח אמרתו ארץ, עד מהרה ירוץ דברו'(10).

הרב המברך אינו יכול לשנות את ההקצבה שנחתמה לאדם בין ראש השנה ליום הכיפורים, אך הוא אולי יכול לסייע לבקש את מימוש ההקצבה בעולם הגשמי. הוא עוזר לאדם להשיג את מה ששלו. לא תמיד מה שנקצב מתגשם בפועל. לעתים הוא נותר בבחינת פוטנציאל. הברכה היא מעין עזרה להגשמת הפוטנציאל שכבר נקצב. 'השולח' הוא כשיורד השפע לאט, בהדרגה ומתינות. האמירה של הרב המברך מסייעת לזרז את ירידת השפע. ברכת הרב היא כברכת הכהנים, המזרזים את זרימת השפע לעולם בברכם את ישראל. בברכתם הם מסלקים מניעות ועיכובים מהתגלות החסד האלוקי ברמה המעשית(11).

כלומר ישנה מעלה בבקשת ברכה מתלמיד חכם, אולם אין בקשת הברכה יכולה להחליף בשום פנים את העבודה בכוחות עצמיים, את הכנת הלבוש המתאים לקבלת השפע, וגם אין לצפות מהמברך נסים ונפלאות שהם הרבה מעבר לכוחו.

ברכות הרבי מליובאוויטש
מי שבקיא באיגרותיו ותשובתיו של הרבי מליובאוויטש למאות אלפי הפונים השונים, יודע כי מעולם הרבי לא גילה לאדם כלשהו את עתידו. הוא לעולם יצר קשר לוגי פשוט בין העבודה הגשמית והרוחנית לבין היכולת להגיע להישגים ולהצליח במימוש מטרות. תשובותיו של הרבי הן מופת לגדלות קומה, שכל ישר ואמונה יוקדת בדרך הנכונה שבה יש לפעול. הכוח העיקרי בתשובותיו הוא שלעולם הקורא אינו מרגיש כי הרבי מביא אינטרס כלשהו בחשבון, מלבד זה של הפונה. בדרך כלל כשמישהו מבקש מאיתנו ייעוץ, קשה לנו להתנתק מעצמנו. הרבי בכל אחד ממכתביו התנתק מעצמו וראה את טובת הפונה, בתוך מסגרת חייו הייחודית.
ישנו ערך עצום בקריאת תשובות הרבי לפונים אליו. מהן לומדים מהי דרך האמצע, שביל הזהב בו נכון להלך. אולם קבלת החלטה כלכלית של משקיע במניות בשל הערכת ברכה מסוימת, מעידה על הסרת אחריות אישית, ובסופו של דבר גם עלולה להוות פגיעה אמיתית בהכרת גילוי הקשר בין העולם החיצוני לעולם הפנימי והנסתר.

ברוכים הבאים

אם הגעתם עד כאן, אז בוודאי שמתם לב לשינויי הצורה. ברוכים הבאים לאתר החדש. זה כבר הפך לשגרה שבקיץ אנחנו עוברים דירה (1, 2), וגם השנה, לקראת חודש אלול, לא שינינו ממנהגנו. אתר התבוננות עבר מוורדפרס לשרת עצמאי, בעיקר בזכות עוזי מוזס.

עדיין נותרה עבודה רבה, לסדר לינקים שלא מגיעים לכתובתם ותמונות שלא משובצות כראוי, לשפר את העיצוב, להחיות תגובות שנעלמו ועוד כהנה זוטות, אבל סך הכל למרות שהאתר 'נפל' למשך יומיים, הכל פחות או יותר עובד. המטרה במעבר לפלטפורמה החדשה היא לאפשר את צמיחת האתר ולהגדיל את האפשרויות שהוא עתיד להציע, בתחום הוידיאו והאודיו. אז כחלק מהכנות חודש אלול, אתם בהחלט מוזמנים לשוטט קצת, לגלות באגים ולהתריע עליהם כדי שנוכל לסדר את הדרוש סידור.

[1] בראשית כד, יא; [2] ירושלמי, כלאים רפ"ז; [3] רשב"ם, בראשית מא, י. ראו: אדמו"ר הזקן, תורה אור לז, ז; [4] פסחים נד, ב, מובא בתניא, אגרת כב; [5] ראו שיעורים בספר התניא, הוצאת קה"ת, כרך ד, עמ' 1668-1669. באגרת כב, מביע אדמו"ר הזקן תרעומת כנגד השואלים אותו בענייני פרנסה, ולשם כך מובאת ראייה ממשה רבינו, לפיה אם הוא היה 'יושב ודן כל היום – תורתו מתי נעשית?' (שבת י, א). על אגרת זו ואגרות אחרות המתירות פנייה לקבלת עצות ראו: עמ' 1667; [6] הפנייה הייתה נפוצה רק 'לנביא ממש, אשר היו לפנים בישראל, כשמואל הרואה אשר הלך אליו שאול לדרוש ה' על דבר האתונות שנאבדו לאביו', שמואל א, פרק ט; [7] 'וכמו אב רחמן חכם וצדיק, המכה בנו, שאין לבן חכם להפוך עורף לנוס, למצוא לו עזרה, או אפילו – לא, מליץ יושר, לפני אביו הרחמן, הצדיק והחסיד. ראו תניא, אגרת הקודש, סימן כ"ב. בביאור 'שיעורים בספר התניא', עמ' 1670 מצוין כי אב המכה את בנו אכן יכול להיות רחמן וצדיק וחכם, אך לא חסיד, משום שחסיד אינו מכה. ראו כרך ד', עמ' 1670; [8] ראו תניא, אגרת הקודש, סימן כב; [9] ראו הרבי מליובאוויטש, אגרות קודש, כרך ז, א'תתקסג. יש להבהיר כי הרבי הריי"צ וכמובן גם הרבי מליובאוויטש השיבו לכל סוגי השאלות, לרבות בקשה לעצות בתחומים גשמיים, אך דרשו בתוקף את ההתפתחות הרוחנית והעיסוק בחסידות. בתשובה לבקשת עצה גשמית שנשאל הרבי בקיץ תש"י, הוא ציטט את אגרת הקודש סימן כב, והבהיר שהוא מתפלא כי השואל לא הזכיר את נושא הלימוד. ראו: אגרות הקודש, כרך ג, עמ' 16; [10] תהלים קמז, טו; [11] אדמו"ר הזקן, ליקוטי תורה, פרשת קרח, נה, ד.

[print_this]