איך להיזהר מאנשים בעלי עין רעה – אזהרת הזוהר, פרשת נח
יש אנשים שרואים את הרע בכל דבר. הזוהר, על פרשת נח, מזהיר מאנשים שכאלה ומהכוח המשחית שיש להם. אולם מהי העצה המפתיעה שתשמור עלינו מפני בעלי עין רעה?
מקורות
שיחת הרבי מליובאוויטש, פרשת נח, תשכ״ו
בראשית ז, ז
וְנֹחַ בֶּן־שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וְהַמַּבּוּל הָיָה מַיִם עַל־הָאָרֶץ׃
וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי־בָנָיו אִתּוֹ אֶל־הַתֵּבָה מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל׃
מִן־הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִן־הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה וּמִן־הָעוֹף וְכֹל אֲשֶׁר־רֹמֵשׂ עַל־הָאֲדָמָה׃
רש״י
מפני מי המבול. אַף נֹחַ מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה הָיָה, מַאֲמִין וְאֵינוֹ מַאֲמִין שֶׁיָבֹא הַמַּבּוּל, וְלֹא נִכְנַס לַתֵּבָה עַד שֶׁדְּחָקוּהוּ הַמַּיִם:
ספר הזוהר נח, כו
וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ. רַבִּי חִיָּיא פָּתַח וְאָמַר, (ירמיה כג) אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ נְאֻם ה'. כַּמָּה הֵם בְּנֵי אָדָם אֲטוּמֵי לֵב וּסְתוּמֵי עֵינַיִם שֶׁלֹּא מַשְׁגִּיחִים וְלֹא יוֹדְעִים בִּכְבוֹד רִבּוֹנָם, שֶׁכָּתוּב בּוֹ הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא. אֵיךְ רוֹצִים בְּנֵי אָדָם לְהִסְתַּתֵּר מֵחֲטָאֵיהֶם וְאוֹמְרִים מִי רוֹאֵנוּ וּמִי יוֹדְעֵנוּ, וְכָתוּב (ישעיה כט) וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם. לְאָן יֵחָבְאוּ מִפָּנָיו?
לְמֶלֶךָ שֶׁבָּנָה פַּלְטֵרִין וְעָשָׂה תַּחַת הָאָרֶץ מְחִלּוֹת נִסְתָּרוֹת. לְיָמִים מָרְדוּ בְּנֵי הָאַרְמוֹן בַּמֶּלֶךְ. הִקִּיף (צער) עֲלֵיהֶם הַמֶּלֶךְ בִּגְיָסוֹת. מֶה עָשׂוּ? נִכְנְסוּ וְהֶחְבִּיאוּ עַצְמָם תַּחַת נִקְבֵי הַמְּחִלּוֹת. אָמַר הַמֶּלֶךְ, אֲנִי עָשִׂיתִי אוֹתָם, וּמִלְּפָנַי אַתֶּם רוֹצִים לְהִתְחַבֵּא? זֶהוּ שֶׁכָּתוּב אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ נְאֻם ה'? אֲנִי הוּא שֶׁעָשִׂיתִי מְחִלּוֹת וְעָשִׂיתִי חֹשֶׁךְ וְאוֹר, וְאַתֶּם אֵיךְ תּוּכְלוּ לְהִתְחַבֵּא מִלְּפָנַי?!
בֹּא רְאֵה, כְּשֶׁאָדָם חוֹטֵא לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ וּמַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ לְהִסְתַּתֵּר, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה בּוֹ דִּין בְּגָלוּי. וּכְשֶׁהָאָדָם מְטַהֵר עַצְמוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה לְהַסְתִּירוֹ שֶׁלֹּא יִרְאֶה בְּיוֹם אַף ה'.
שֶׁוַּדַּאי שֶׁצָּרִיךְ לוֹ לָאָדָם שֶׁלֹּא לְהֵרָאוֹת לִפְנֵי הַמַּשְׁחִית כְּשֶׁשּׁוֹרֶה עַל הָעוֹלָם שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל בּוֹ, שֶׁהֲרֵי כָּל אֵלּוּ שֶׁנִּרְאִים לְפָנָיו, יֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לְהַשְׁחִית.
וְזְהִוּ מַה שֶּׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כָּל אָדָם שֶׁעֵינוֹ רָעָה – עֵין הַמַּשְׁחִית שׁוֹרָה עָלָיו. וְהוּא נִקְרָא מַשְׁחִית הָעוֹלָם. וְצָרִיךְ הָאָדָם לְהִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ וְלֹא לְהִתְקָרֵב אֵלָיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יִנָּזֵק (לפניו), וְאָסוּר לִקְרַב אֵלָיו בְּהִתְגַּלּוּת. וּמִשּׁוּם כָּךְ צָרִיךְ לְהִשָּׁמֵר מֵאִישׁ רַע עַיִן, וּמִלִּפְנֵי מַלְאַךְ הַמָּוֶת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
(ועל זה) מַה כָּתוּב בְּבִלְעָם? (במדבר כד) וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן. שֶׁעַיִן רָעָה הָיְתָה לוֹ, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהָיָה מִסְתַּכֵּל בּוֹ, הָיָה מַמְשִׁיךְ עָלָיו אֶת רוּחַ הַמַּשְׁחִית. וְלָכֵן רָצָה לְהִסְתַּכֵּל בְּיִשְׂרָאֵל, כְּדֵי לְהַשְׁמִיד בְּכָל מָקוֹם שֶׁעֵינָיו הָיוּ מִסְתַּכְּלוֹת. מַה כָּתוּב? וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו. שֶׁזָּקַף עַיִן אַחַת וְהִנְמִיךְ עַיִן אַחַת כְּדֵי לְהִסְתַּכֵּל עַל יִשְׂרָאֵל בְּעַיִן רָעָה.
בֹּא רְאֵה מַה כָּתוּב, וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו. וְרָאָה שֶׁהַשְּׁכִינָה מְכַסָּה עֲלֵיהֶם וְרוֹבֶצֶת עֲלֵיהֶם מְתֻקֶּנֶת בִּשְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים תַּחְתֶּיהָ, וְאֵין יְכוֹלוֹת עֵינָיו לִשְׁלֹט עֲלֵיהֶם. אָמַר, אֵיךְ אוּכַל לָהֶם, שֶׁהֲרֵי רוּחַ קְדוֹשָׁה עֶלְיוֹנָה רוֹבֶצֶת עֲלֵיהֶם וּמְכַסָּה אוֹתָם בִּכְנָפֶיהָ? זֶהוּ שֶׁכָּתוּב כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ. מִי יְקִימֶנּוּ מֵעֲלֵיהֶם כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּלּוּ וְתִשְׁלֹט עֲלֵיהֶם הָעַיִן.
וְעַל זֶה רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְכַסּוֹת אֶת נֹחַ, לְהִסְתַּתֵּר מֵהָעַיִן, שֶׁלֹּא תוּכַל רוּחַ הַטֻּמְאָה לִשְׁלֹט עָלָיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יֻשְׁחַת, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר. וַיָּבֹא נֹחַ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְהִסְתַּתֵּר מֵהָעַיִן. מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל, (שהרי) הַמַּיִם דָּחֲקוּ אוֹתוֹ.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, רָאָה מַלְאַךְ הַמָּוֶת שֶׁהָיָה בָּא (אליו) וְלָכֵן נִכְנַס לַתֵּבָה וְנִשְׁמַר בָּהּ שְׁנֵים עָשָׂר חֳדָשִׁים (של השנה).
פסחים ג, א
דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לְעוֹלָם אַל יוֹצִיא אָדָם דָּבָר מְגוּנֶּה מִפִּיו, שֶׁהֲרֵי עִקֵּם הַכָּתוּב שְׁמוֹנֶה אוֹתִיּוֹת, וְלֹא הוֹצִיא דָּבָר מְגוּנֶּה מִפִּיו. שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה״
בראשית ט
וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם׃
וַיֵּשְׁתְּ מִן־הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אׇהֳלֹה׃
וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי־אֶחָיו בַּחוּץ׃
וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת־הַשִּׂמְלָה וַיָּשִׂימוּ עַל־שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ׃











