מעגל השנה

מהו הדבר האחד שאתם הכי צריכים בחייכם? | פסיכולוגיה בפרשה | הכנה לראש השנה

אם הייתה לכם אפשרות לבקש בקשה אחת, להשלים חיסרון אחד בחייכם, מה הייתם מבקשים?
דוד המלך מבקש בתהילים – "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ…" אבל מהי אותה אחת שהוא מבקש? עתה הפרשנים נחלקים ביניהם מה בדיוק יש לבקש.

**

להורדת דף המקורות

מקורות

פסיכולוגיה בפרשה | ד"ר יחיאל הררי

מה אתם הכי צריכים בחייכם? | הכנה לראש השנה

קצבת השפע הגשמי והרוחני לשנה כולה נגזרת בראש השנה ומתחלקת עד יום הכיפורים.

אבל מה לבקש? על מה להתפלל? הצרכים מרובים.
ולפעמים דווקא לא. לפעמים ישנו רק עניין אחד שמפריע לנו. עניין שמכביד עלינו כרגע ואולי אנחנו דווקא צריכים לבקש את המענה לאותו הדבר.  

בתהלים מייעץ דוד המלך מה וכיצד יש לבקש:

"אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ."

(תהלים כ"ז, ד')

הפרשנים חלוקים ביניהם למה דוד המלך מתכוון. מה על האדם באמת לבקש? מהי בקשה נעלית? מבקשה זו עולה התמונה כיצד ברצונו לראות את חייו. האם הוא רוצה לפתור בעיה נקודתית בלבד או שהוא מבקש חזון גדול בהרבה.

פנאי לעסוק בנפש ולא בגוף

דוד המלך מבקש מנוחה מהטרדות השוטפות שרודפות אותו השכם וערב. הוא מייחל שיהיה לו פנאי מניהול הממלכה, המלחמות והמרידות. הוא רוצה פנאי פיזי ונפשי. הוא מבקש את מנוחת הנפש להשיג את בוראו ולהתקרב אליו ככל הניתן.

רד"ק (רבי דוד בן יוסף קמחי, מגדולי פרשני המקרא, פרובנס):

אחת שאלתי מאת-השם אמר: אמת היא כי בבטחי בו כי הוא יצילני מכל צרה; אף על פי כן שאלה אחת אני שואל ממנו. וכפל הענין עוד ואמר:

אותה אבקש שבתי בבית השם כל ימי חיי להודיע כי בכל לבו מבקש אותה להשקיטו מהמלחמות אף על פי שהוא בוטח שהאל יצילנו מכל נזק אף על פי כן לבו טרוד בהם ומתעסק בצרכי הגוף ואין לו פנאי להתעסק בצרכי הנפש. ושאל מאת ה' שישקיטהו מן המלחמות שלא יצטרך להתעסק בהן כדי שיהיה גופו ולבו פנוי לשבת בבית ה'.

"לחזות בנעם השם ולבקר בהיכלו: שיהיה לו פנאי לבקר תמיד בהיכלו והוא הבית שהיה בו הארון. (רד"ק על תהילים, כ'ז:ד')

ר' מנחם המאירי, פרובנס:
"ולהודיע כונתו בהשתדלות ההצלה, אמר: אחת שאלתי מאת ה' ואותה אבקש – רוצה לומר: אותה ולא אחרת; כלומר, שאין תכלית כונתי לשררה וכבוד, רק להיות שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו – כלומר: להשיג מכבודו כמה שאפשר, ולבקר בהיכלו – שהוא מצב החכמים."
(פירוש לספר תהילים, כ"ז)

שיתגלו סודות הבריאה

אבן עזרא:
"אחת – נראה לי כי זה המזמור חברו דוד באחרית ימיו כאשר נשבעו אנשיו: לא תבא עמנו למלחמה כאשר אפרש במזמור נאם ה' לאדוני
.לחזות בנועם ה' – שיתגלו לו סודות ממעשה הבורא שלא ירעם ע"כ.

ולבקר בהיכלו – כמו לא יבקר בין טוב לרע והטעם שהכהנים היושבים תמיד בבית ילמדוהו וירוהו.

ויש אומרים: לבקר – ללכת בכל בקר ובקר בהיכל השם, כמו: השכם והערב."

הרד"ק כותב כי דוד למוד מלחמות מבקש שקט מהמרידות וטרדות ניהול הממלכה. הוא מבקש שלא יצטרך להתעסק בכל אלה ויוכל להיות פנוי להיות בבית שבו הארון. האבן עזרא באותה רוח מכוון לכך שדוד מבקש שיוכל לבקר בכל יום, פעמיים ביום בבית השם.

יש לי בקשה אחת והיא ממילא תפתור את כל צרכי האחרים

מלבי"ם:
"…אחת שאלתי מאת ה' – איני שואל דברים רבים לפי התחדש הצרכים, שיתחדש לכל אדם בכל עת שאלה אחרת, רפואה, מזונות, הצלה מהאויב וכדומה, רק שאלה אחת שאלתי בעבר,

ואותה אבקש תמיד בעתיד, כי בשאלה זו כלולים כל השאלות, והוא

שבתי בבית ה' כל ימי חיי, השאלה ששאלתי אודות שבתי בבית ה' רק אותה אבקש, שעל ידה אגיע לכל הצרכים הפרטיים, גם ר"ל (רוצה לומר) שלא שאל שאלה זאת כדי שעל ידי זה ישיג תכליתים אחרים, דהיינו שלא כיון בשאלתו שישב בבית ה' שעל ידי זה ינצל מאויביו וימצא כל צרכיו, שא"כ (שאם כן) השאלה אינה הבקשה, כי בקשת לבו הוא שימצא צרכיו הגם ששאלת פיו הוא שבתו בבית ה', רק ששאלה זאת היא עצמה הבקשה, והוא גוף התכלית הנרצה אצלו, (מלבי"ם על תהילים, כ"ז:ג')

אחת שאלתי וגם אותה אבקש שהוא גם כן הבקשה, כי מה שאשאל

שבתי בבית ה' כל ימי חיי, הוא על הכוונה כדי

לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, ואין בלבי כונה אחרת, כי מה שימצא על ידי זה גם יתר הצרכים הם גם כן ישיבו אמצעים אל התכלית הזה, רוצה לומר מה שעל ידי שישב בבית ה' ינצל מאויבים ומעיקים וימצא כל צרכיו, על ידי כך יהיה לבו פנוי לישב בבית ה' תמיד שהוא התכלית העקרי אצלו :

לחשוב בגדול

רבי אבא בר כהנא:

במדרש תהלים, הופך רבי אבא בר כהנא את הפרשנות.
האם דוד מבקש שקט מהמלוכה? התשובה היא לא:

 "רבי אבא בר כהנא אמר: מלכות שאל" (מדרש תהילים, כ"ז, ד')

כיצד אפשר להבין מדברי דוד שהוא מבקש מלכות?

דמיינו שפונים אליכם שני מבקשי תרומות.
הראשון, עני מרוד לבוש בגדים מרופטים. מסכן תגידו, ותשלשלו לידיו כמה פרוטות. אחריו יגיע מגייס כספים ממכון מכובד ויוקרתי לבוש בחליפה. הפעם כנראה שלא תיתנו לו שקלים בודדים, אלא שטרות.

בכיוון זה מלמד רבי אבא שצריך לבקש. כשמגיע ראש השנה אל תבקשו כמו קבצנים. בקשו כמלכים. גדרו של מלך מתבטא בהשפעתו על סביבתו. לכן אל תחשבו בקטן אומר רבי אבא, על הצרכים היומיומיים הקטנים. חשבו בגדול. חישבו כיצד להשפיע, לשנות, לפרוץ דרך, להשתפר. ומתוך כך גם הצרכים הקטנים כבר יתמלאו.

פתח לבקשות רבות

"דבר אחר אחת שאלתי. אמר לו הקב"ה בתחלה אתה אומר אחת שאלתי שבתי בבית ה'. וחזרת ואמרת לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו. אמר לפניו רבונו של עולם לא יהא העבד שוה לרבו? בתחלה לא באת עלי באחת שנאמר (דברים י יב) ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך. ואחר כך פתחת עלינו במצוות הרבה שנאמר (שם) ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו וגו'. הוי דיו לעבד שיהא כרבו": (מדרש תהילים כ״ז:ה׳)

* על המדרש נשאלות שאלות רבות

תנועה קולקטיבית בנפש – להתפלל לא רק עבור הצרכים הפרטיים

הבעש"ט:
"ובכתר שם טוב ח"ב ד"ג ע"א, וז"ל, פירוש אל תעשה תפלתך קבע אבות פ"ב ר"ל אל יתפלל אדם על עסקי צרכיו לבד, רק יתפלל תמיד בשביל השכינה שתגאל מהגלות… וכן הזוהר (בתקוני זוה"ק תיקון ו') קורא אותן המתפללים בשביל עצמן ולא בשביל השכינה, שנקראים כלבים עזי נפש הצועקים ואומרים הב הב, וזהו פירוש הכתוב גם כן (תהילים כ״ז:ד׳) אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש, ר"ל בשביל השכינה אני מבקש ומתפלל לפניך לתקן הפגם מה שעשו בעונות עכ"ל…" (מקור מים חיים על בעל שם טוב, נח קכ״א:ג׳)

להשיג את האחד

דוד משתוקק להגיע לדרגה בה הוא משיג את האחד.
"אחת שאלתי"- רק כשאני משיג שהכל אחד אני יושב בבית השם.

אדמו"ר הזקן:
"ואמר הרב המגיד ז"ל נ"ע הטעם שבאמת שאל רק דבר אחד לבד והדברים הנוספים מסתעפים מזה הדבר שמוכרחים להיות ממילא בהיות הדבר הזה מפני שהכל אחד ולא הוצרך לבקש רק דבר אחד וממילא באים עם זה שאר הדברים. (ליקוטי תורה, פרשה מסעי, צו ב)

הכל מתחיל ביראה

"וצריך ביאור לדבריו שלזה לא היה צריך דוד ללמוד מה' שהרי באמת לא שאל רק שאלה אחת.

אך הענין הוא ידוע

י' – יראה          ה' – אהבה        ו' – תורה          ה' – מצות

והיותר למעלה יותר ענין אחדות והיראה עליונה הוא למעלה מן התורה כמ"ש ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה' אלקינו,

הרי כל שמירת המצות אינם רק להגיע למדרגת היראה ההיא והוא יראת הרוממות ולא כל אדם זוכה לזה היראה ואהבה העליונה שלמעלה מיראה זו היא אהבה רבה אשר אינה באה מעבודת האדם ויגיעתו כי אם השפעה עליונה כאשר יגיע האדם אל היראה עליונה ממילא תבוא עליו האהבה הזאת המופלגת והיא כלות הנפש לשרשו והיא אהבה בתענוגים

ולמעלה היראה והאהבה הנ"ל הם כולא חד תרין ריעין דלא מתפרשין כי היותר למעלה הוא באחדות יותר

מה שאין כן למטה הוא עולם הפירוד היראה והאהבה הם כמעט שני הפכים, היראה צריך שיגיע האדם מתחלה להשפיל את עצמו במדרגת השפלות עד מאד ומזה יבוא ליראה התחתונה…" (ליקוטי תורה, פרשה מסעי, צו ג)

גילוי דרגת היחידה

הרבי מליובאוויטש:

"וצריך להבין, דלכאורה תשובת דוד ממך למדתי אינה מתרצת זה שאמר אחת שאלתי, אלא שאומרת שהשאלה היא על הקב"ה, שבתחלה אומר כי אם ליראה ואח"כ פתח במצוות הרבה. ופירש הרב המגיד, שדוד ביקש רק דבר אחד לבד, כי הדברים המפורטים (לחזות בנועם ה' וגו') הם מסתעפים משבתי בבית ה'. ועל דרך זה הוא במה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה, שהדברים המפורטים (ללכת בכל דרכיו וגו') הם מסתעפים מליראה את ה' אלקיך. אבל, על פי זה צריך להבין לאידך גיסא,

הרי דבר זה (שישנם ענינים כלליים שמסתעפים מהם הרבה פרטים) הוא מובן בפשטות, ולמה צריך ללמוד זה מהקב"ה. ונקודת הביאור בזה, דהכוונה כאן בדבר אחד לבד היא לנקודה עצמית שלמעלה מכלל לפרטים. דזהו מ"ש דוד אחת שאלתי, אחת היא יחידה, יחיד בעצם, שאינו בגדר התחלקות פרטים (כידוע החילוק בין יחיד לאחד). ועל דרך זה הוא ליראה את הוי', דפירוש ליראה את הוי' (דלשון את מורה על דבר שאינו אלא טפל) הוא שאינו מציאות לעצמו כלל, וכל ענינו הוא רק זה שהוא טפל ובטל להוי'.

שביראה שייכות זה לזה. וגם הביטול דיר"ת (יראה תתאה) הוא מצד עצם הנשמה. וכידוע החילוק בין יראה לאהבה, דאהבה להיותה מציאות היא מצד הגילויים דהנשמה, ויראה להיותה ביטול היא מצד עצם הנשמה. וזהו ממך למדתי, כי בכדי לקשר הפרטים עם הנקודה העצמית שלמעלה מכלל לפרטים, צריך על זה לימוד ונתינת כח מהקב"ה.
(מאמרים מלוקטים, חלק ד, כ"ף מנחם-אב ה'תשל"ז, 210)"

בלי ממוצעים – שאבקש תמיד מה'

רבי לוי יצחק מברדיצ'ב:
"כי הכלל, השם יתברך הוא אין סוף ואינו מושג מהותו לשום נברא לכל העולמות לשום מלאך וחיה ואופן ולא לשום אדם. ובאמת כל מה שאדם עובד יותר ויותר אז הוא משיג יותר שאינו משיג כלל מהותו יתברך…. וזהו ששמעתי מהרב הקדוש מורינו הרב יחיאל מיכל זצ"ל, אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש זה תמיד שאלתי שאבקש תמיד מאת ה' אותה אבקש שאבקש תמיד מאת ה'." (קדושת לוי, דברים, עקב י״ג)

צמאון מתמיד

"אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש לחזות בנועם ה', בדרך זה. שאחת שאלתי מאת ה' לחזות בנועם ה' אותה אבקש תמיד שאדע שיש מדריגה למעלה מזו וגבוה מעל גבוהים ואבקש תמיד לחזות בנועם ה' ולהשיג גם מדריגה זו, ואחר כך כשאשיג גם את זו אבקש עוד שאין לזה סוף עד כאן דבריו. ובזה הצדיקים מוסיפים והולכים בעבודת השם יתברך שנדמה להם תמיד שאינם עדיין בשלימות ויודעים תמיד בכל עת מה שחסר, דהיינו המדריגה שלמעלה מזו שאינם משיגים עדיין ובטוחים בהשם יתברך ובישועתו שידעו אורח חיים למעלה להשיג גם ההשגה שחסר להם עתה:" (קדושת לוי, שמות, שמות, כ"ה)

דחיקת מחשבות זרות

מי השילוח, רבי מרדכי יוסף ליינר מאיזביצה

אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש. נתבאר… שזה היה עיקר תפלתו שיאיר השם יתברך את אורו אליו בלי מסך מבדיל רק הוא יחזה בנועם ה' פנים בפנים. שבתי בבית ה' כל ימי חיי, שכל ימי חיי יחשבו מחשבותי רק בבית ה' ולא יבוא למחשבתי שום מחשבה זרה.

…ולבקר בהיכלו שאבין בד"ת (בדברי תורה) לבקר מה הוא רצון השם יתברך באמת
(מי השלוח, חלק ב, ליקוטים מכתובים)

שיהיה גילוי של תענוג עצמי

המשך תער"ב, חלק שני, ש"פ תצא, העת"ר, א'קטז:

"שבאמת בקש רק דבר א' ושארי הדברים המה מסתעפים ובאים ממילא,

ולהבין כל זה יש להקדים מה שנתבאר שהעונג בהתהוות העולמות הן מה שבעצם ההתהוות והן בהכוונה פנימית הוא בחינת העונג שבחכמה כו', דהתהוות העולמות הוא מבחינת החכמה דבראשית ברא בחוכמתא ברא כו',

והנה מאחר שהעונג שבהתהוות העולמות הוא רק הארת העונג (ובשרשו הוא בחינת הרצון שעלה ברצונו להאציל ולברוא כו', שיש בזה גם כן עונג וכמאמר שנשתוקק הקב"ה לבראותו כו' כמשנת"ל (כל מה שנתבאר למעלה), ובכללות הוא הרצון והעונג במלוכה…), הרי בהשביתה והעליה דהעונג הזה כאשר עולה מירידתו וצמצומו בההתהוות וכן במלאכת עבודת הבירורים (שהיא העבודה דששת ימי המעשה שהעונג מצומצם בזה כו'), העליה היא רק בבחינת הארת העונג כו', שהרי עצמות התענוג הרי אינו בבחינת עונג פרטי ומה שבא בבחינת עונג פרטי הרי זה רק הארת העונג, וא"כ הרי העלי' היא גם כן רק בהתחלת העונג הפרטי והיינו בבחינת העונג שבחכמה כו', דענין השביתה הוא החזרת הכחות לעצמותם, דתחלה הן בבחינת ירידה וצמצום וכאשר שובת עולים לעצמותן כו', דכאשר הן בירידה הרי הן בבחינת צמצום וכשעולין מירידתן הרי הן מתגלים כו',

הרי אין בזה התחדשות שזהו הכחות שנתצמצמו ומתגלים אח"כ כו', דכמו"כ (דכמו כן) הוא בהעונג שהי' בתחלה קודם המלאכה (שזהו סבת המלאכה כמשנת"ל שם), ובעת המלאכה הרי זה יורד ומתעלם בהמלאכה ואח"כ בהשביתה מתגלה העונג כו'… "

העונג התגלה, נעלם בעשייה ובעבודת הברורים והתגלה חזרה בשביתה

אלקיך שואל כו'. וכאשר יהי' בחינת ביטול העצמי ממילא יהי' שארי הענינים שחושב והוא לאהבה את ה', והיא העבודה שעל פי טעם ודעת, דהרי בכדי שתהי' העבודה אמיתי' הוא כאשר יהי' חיות והרגש בההתבוננות כו', וכאשר יש בחינת ביטול העצמי ממילא יש בו הרגש האלקי בההתבוננות שתהי' האהבה אמיתית כו',

 דזהו"ע והחכ' תחי' כו' והו"ע (דזהו ענין והחכמה תחייה בעליה והוא ענין) נקודה בהיכלא דלולא הנקודה לא יהיה ההיכל והנקודה מאירה את ההיכל כו',

וזהו לחזות בנועם ה' שהוא בחי' תענוג העצמי כו'."

עריכה: אבישי הארוניאן

עוד בקטגוריה זו:

Back to top button
דילוג לתוכן