טכניקה חזקה להתחדשות ושינוי – תמוז

לפעמים אנחנו מרגישים תקועים. אחת הדרכים הטובות לשחרר תקיעות היא לשבור אצלנו משהו ולהלך בצד ההופכי בדיוק למקום התקוע.

מקורות

יחזקאל ח, יד

יָּבֵא אֹתִי אֶל־פֶּתַח שַׁעַר ה׳ אֲשֶׁר אֶל־הַצָּפוֹנָה וְהִנֵּה־שָׁם הַנָּשִׁים יֹשְׁבוֹת מְבַכּוֹת אֶת־הַתַּמּוּז

מצודת דוד

מבכות את התמוז. שם עכו״ם שהיו הנשים מסיקות אותו מבפנים ועיניו היו עשויות מעופרת והיו נתוכין מחום ההיסק והיה נראה להרואים כאלו בוכה ומוריד דמעות והיו אומרות שהוא שואל תקרובות:

רד"ק על יחזקאל פרק ח פסוק יד:

מבכות את התמוז. יש מפרשים כי מבכות הוא כנוי רוצה לומר משמחות את התמוז בירח תמוז היו עושים חג לעכו"ם והיו הנשים באות לשמחו וי"מ שהיו עושים בתחבולות שיבאו המים לעיני עכו"ם הנקראת תמוז והיה בוכה לומר שהיה שואל שיעבדוהו ויש מפרשים התמוז השרוף מן למזא לאתונא רוצה לומר שהיו בוכות על אותו שהיה שרוף שהיו שורפין בניהם ובנותיהם באש והנשים היו בוכות אותם:

משנה תענית ד׳:ו׳

חֲמִשָּׁה דְבָרִים אֵרְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז … נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת, וּבָטַל הַתָּמִיד, וְהָבְקְעָה הָעִיר, וְשָׂרַף אַפָּסְטְמוֹס אֶת התּוֹרָה, וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל.

פרק רביעי – ברפואת חולי הנפש

המעשים הטובים – הם המעשים השוים, הממוצעים בין שתי קצוות ששתיהן רע:

הרמב״ם – ילך לקצה השני, הלכות דעות ב

וְכֵיצַד הִיא רְפוּאָתָם של חולי הנפשות.

מִי שֶׁהוּא בַּעַל חֵמָה אוֹמְרִים לוֹ לְהַנְהִיג עַצְמוֹ שֶׁאִם הֻכָּה וְקֻלַּל לֹא יַרְגִּישׁ כְּלָל. וְיֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ זוֹ זְמַן מְרֻבֶּה עַד שֶׁיִּתְעַקֵּר הַחֵמָה מִלִּבּוֹ. וְאִם הָיָה גְּבַהּ לֵב יַנְהִיג עַצְמוֹ בְּבִזָּיוֹן הַרְבֵּה וְיֵשֵׁב לְמַטָּה מִן הַכּל וְיִלְבַּשׁ בְּלוֹיֵי סְחָבוֹת הַמְבַזּוֹת אֶת לוֹבְשֵׁיהֶם וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ עַד שֶׁיַּעֲקֹר גֹּבַהּ הַלֵּב מִמֶּנּוּ וְיַחֲזֹר לַדֶּרֶךְ הָאֶמְצָעִית שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הַטּוֹבָה. וְלִכְשֶׁיַּחֲזֹר לַדֶּרֶךְ הָאֶמְצָעִית יֵלֵךְ בָּהּ כָּל יָמָיו. וְעַל קַו זֶה יַעֲשֶׂה בִּשְׁאָר כָּל הַדֵּעוֹת אִם הָיָה רָחוֹק לַקָּצֶה הָאֶחָד יַרְחִיק עַצְמוֹ לַקָּצֶה הַשֵּׁנִי וְיִנְהֹג בּוֹ זְמַן רַב עַד שֶׁיַּחֲזֹר בּוֹ לַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה וְהִיא מִדָּה בֵּינוֹנִית שֶׁבְּכָל דֵּעָה וְדֵעָה:

רבי נחמן מברסלב, ליקוטי מעשיות, מעשיה יב' (מעובד)

והיה הבעל תפלה הנ”ל עם אנשיו יושבים חוץ לישוב כנ”ל ועוסקים רק בענינים הנ”ל:

בתפלה ושירות ותשבחות להשם יתברך וודויים ותעניתים וסגופים ותשובות כנ”ל.

גם היה ענין הבעל תפלה הנ”ל, שהיה יכול להספיק לכל אחד ואחד מה שצריך,

ואם היה מבין באחד מאנשיו, שלפי מחו הוא צריך לעבודת השם,

שיהא הולך מלבש במלבושי זהב, (שקורין “גילדין גישטיקט”), היה מספיק לו.

וכן להפך, שלפעמים נתקרב אליו איזה עשיר, והיה מוציאו מן הישוב כנ”ל,

והיה מבין שזה העשיר צריך לילך בבגדים קרועים ונבזים היה מנהיגו כך.

הכל כפי שהיה יודע צרך הספקת כל אחד ואחד, היה מספיק לו.

ואצל אלו האנשים שקרבם להשם יתברך,

היה תענית או סגוף גדול יקר יותר מכל התענוגים שבעולם,

כי היה להם תענ מתענית יותר מכלהתענוגים שבעולם:

רבי נחמן מברסלב, ליקוטי מעשיות, מעשיה יב' (מעובד)
ובעת ההיא הייתה מדינה שעשתה לה שם בעשירותה הגדולה. עשירים מופלגים היו כל יושביה, אלא שדרכיהם ומנהגיהם היו זרים ומשונים עד מאוד. הכל התנהג אצלם לפי העשירות. מעלתו של אדם וכבודו נקבעו על פי ממונו. מי שיש לו כך וכך רבבות נחשב במעלה פלונית, ומי שיש לו כך וכך רבבות נחשב במעלה גבוהה יותר. ומי שיש לו אלפי רבבות מעלתו מעלת מלך. וגם מדרגות שהן למטה ממדרגת אנוש קבעו להם. שאם אחד שיש לו כך וכך ממון נחשב בן אדם סתם, הרי מי שיש לו פחות אינו אלא חיה בצורת אדם ומי שיש לו פחות אינו אלא עוף…
ומתן צדקה היה אסור שם בתכלית האיסור. שלפי דעתם, הצדקה מחסרת ממונו של אדם וגורעת ממעלתו. ומינו שוטרים ומשגיחים להשגיח על כל אחד מהתושבים ולבדוק האם עושרו וממונו גדול הוא כפי שהוא אומר. אם מצאו המשגיחים שאחד מבני המדינה הפסידו ממון, מיד הורידוהו ממעלתו ולהיפך. בדרך זו עשו לפעמים מאדם לחיה וחיה לאדם, מאלוהות עשו כוכב ומכוכב לאל. בסוף גם התקינו להם גם כל מיני פסלים של האלים שלהם (האנשים העשירים ביותר) והכניסו אותם לכל בית.

נחזור לתמוז –

שיחת יום ג' פ' פינחס, י"ב תמוז, ה'תשי"ד

כיון שהתיקון של כל ענין בלתי-רצוי צריך להיות בהמקום שבו הי' הקלקול, ובלשון הידוע175 שלצורך ענין הבירורים צריך להתלבש בלבושי המתברר ולהתעסק עמו, אע"פ ש"המתאבק עם מנוול מתנוול ג"כ"176 – הרי מובן שתיקון הענין ד"נשים מבכות את התמוז" נוגע ושייך במיוחד לנשים, כדלקמן.

לו. הסדר הוא שהנשים הן אלה שצריכות לנהל את הוצאות הבית, לשלם בפועל ממש עבור קניית כל המצרכים, וכל שאר החשבונות של הבית, ולכן עסוקות ומוטרדות הן יותר כיצד לכלכל את ההוצאה בהתאם להכנסה שמקבלות מבעליהן עבור ההוצאה.

וכיון שמצד אורח-החיים של הנשים עסוקות הן יותר בהצרכים הגשמיים – שלכן פטורות הן מכמה ענינים, כולל גם מלימוד התורה177 – לא יפלא שנותנות משקל-יתר לענינים הגשמיים, ונדמה בעיניהן התפיסת-מקום שלהם במדה גדולה יותר מכמו שהוא בפועל ממש.

וכמו שהוא בנוגע לכללות בנ"י – אצל בעלי-עסק, שמצד זה שעוסקים בענינים גשמיים, יש צורך בהשתדלות גדולה יותר לשלול אצלם את הטעות שהפרנסה באה מצד רוב חכמה, שלהיותו "סוחר גדול" ביכלתו לנהל את המסחר באופן שירויח אלפי דולר, בה בשעה שמי שהוא "בטלן" ירויח רק דולרים ספורים בלבד…

עליהם לדעת שההתעסקות בפרנסה אינה אלא כמ"ש178 "וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה", היינו, שהאדם צריך רק לעשות "כלי", ואילו הברכה וההצלחה תלוי' בהקב"ה. וזהו גם מש"נ179 "לא לחכמים לחם", היינו, שישנם חכמים גדולים אפילו בחכמת המסחר, ואעפ"כ הם עניים, כי העושר תלוי בהקב"ה, שלכן "יתפלל למי שהעושר והנכסים שלו"114, שיתן ברכה והצלחה אפילו בהמסחר שבו מונח האדם ראשו ורובו בחשבו שבכך פועל גדולות ונפלאות…

ובכל אופן, הרי זו עבודה קשה יותר לפעול אצל בעלי-עסק שיראו את האמת שהקב"ה הוא בעל-הבית על כל העולם, ואפילו גם על המסחר שלו… ולכן, כאשר ינהל את המסחר תוך כדי הקפדה על שמירת שבת ויו"ט, כולל גם ההוספה מחול על הקודש, הנה דוקא עי"ז תהי' לו הצלחה והכנסה גדולה יותר במסחר.

ועד"ז בנוגע לנשים, שמצד הטבע וסדר החיים, יש צורך בהשתדלות יתירה והסברה מיוחדת לבאר להן ולפעול עליהן שיראו את האמת, שהדבר שנוגע בעיקר הוא "ברכת ה'":

לפעמים יכולים לקבל סכום קטן, ולנצלו בהצלחה, באופן שכל בני-הבית יהיו מרוצים, שיש להם כל המצטרך להם, מזון ולבוש וכו'; ולפעמים יכולים לקבל עוד מאה דולר, אבל, אם הכסף מגיע בדרכים לא טובות, אזי לא זו בלבד שלא נהנים מהם, אלא אדרבה, שצריכים לנצל את הכסף עבור רופאים ותרופות, רחמנא ליצלן, שלא תהי' כזאת בבית יהודי180.

וא"כ, מה שנוגע הוא – לא כ"כ סכום הכסף שמקבלות מבעליהן עבור הוצאת הבית, אלא שיקבלו מבעליהן כסף שהרויחו באופן כשר, ולא באופן שהוא היפך התורה ח"ו, והיינו, שהעסק הוא באופן שמקפידים על שמירת שבת ויו"ט, ונזהרים משקר, גזילה, השגת גבול, וכו' וכו'.

ואז, רואה האשה שיכולים לקבל סכום קטן יותר של דולרים ולהצליח שכולם יהיו מרוצים – אע"פ שחברתה קיבלה סכום דולרים גדול יותר, ולא נהנתה ("ס'איז איר ניט אַיינגעגאַנגען"), לא היא, לא בעה"ב ולא הילדים…

וטעם הדבר – לפי שהעיקר הוא "ברכת ה' היא תעשיר"181, היינו, שהכסף שמקבלים עבור ההוצאה יתקבל יחד עם הברכה והצלחה של הקב"ה, ואז, מבלי הבט על כמות הכסף בפועל ממש, תומשך ברכה והצלחה בכל מה שירכשו בסכום זה.

לז. וכאשר נמצאים בתקופת תמוז, אזי צריך להיות תיקון הענין ד"נשים מבכות את התמוז" – ע"י עבודתן של הנשים בזמנינו זה:

תמורת זה שלפני אלפי שנים היו הנשים מבכות את התמוז, כיון שטעו וחשבו שמקבלים השפעה מעבודה זרה – הנה עתה יכירו ויראו את האמת, "אמת ה' לעולם"182, שהקב"ה הוא בעה"ב בכל העולם, ובכל בית יהודי בפרט,

כך, שכאשר הבית מתנהל כפי שבית יהודי כשר צריך להתנהל, והבעל שדואג לפרנסה מרויח את כספו באופן הכשר ע"פ תורה – אזי כל סכום כסף שיביא, ובאיזה זמן שיביא, יהי' באופן שכל סענט ינוצל עבור ענינים טובים ובריאים, לשביעות רצון כל בני הבית.

הנשים צריכות להכיר בכך שהכל הוא בידיו של הקב"ה – "כי ממך הכל", וכיון שכן, הרי "מידך נתנו לך"183: מה שנותנים לצדקה, ומה שנדמה שנותנים ל"מתחרה" בגלל סגירת העסק בשבת, או אי-קבלת משרה הקשורה עם השגת גבול – הרי זה באופן ש"מידך נתנו לך", והקב"ה מחזיר כמה פעמים ככה, שבסכום הדולרים שמרויחים לאחרי כן, תומשך תוספת ברכה והצלחה.