איך לשמור על כוח ההתחדשות בנפש | פסיכולוגיה בפרשה, כי תצא
כדי להתחדש צריך לדעת להציב לעצמי גבולות. גבולות במחשבה, גבולות במעשים וגבולות בדיבור – הן שימקדו את כוחות הנפש ויעזרו לי לרענן אותם.
מקורות
כי תצא, גברים כב, ח
שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת־הָאֵם וְאֶת־הַבָּנִים תִּקַּח־לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים׃
כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ וְלֹא־תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּי־יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ׃
לֹא־תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם פֶּן־תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע אֲשֶׁר תִּזְרָע וּתְבוּאַת הַכָּרֶם׃
הרב שטיינזלץ
כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ– וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ. הגגות בימי קדם היו שטוחים והם שימשו לישיבה, לשינה ולהילוך. וְלֹא תָשִׂים דָּמִים, תגרום לשפך דם בְּבֵיתֶךָ, כִּי, אם יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ. המעקה ישמור מנפילה מסוכנת מן הגג.
הרבי, תצא, אלול, תשי״ד
הבורא ברא את העולם באופן שרוח צפונית אינה מושלמת – כדי שאם יבוא אדם ויטען שהוא אלוקה יענו לו יבוא ויגמור את הפינה שהנחתי.
עולם לְאַכְסַדְרָה הוּא דּוֹמֶה- בבא בתרא
כלומר כדי למנוע אי תלות בבורא ברא שיש חיסרון כלשהו שהם אינם יכולים להשלימו, ובכך הם חשים את תלותם בכוח עליון.
כך גם לגבי מציאות השכל.
כדי שאדם לא יחשוב שבשכלו הוא יכול להבין הכל, בראו הקב״ה באופן שהוא חייב להזדקק לדברים שמעל השכל
לדוגמא להבין דבר חוכמה צריך לקבל תחילה מושכלות יסוד וכללי החכמה שבאמצעותם מגיעים למסקנה השכלית.
אך כללים אלו אינם נובעים מהשכל.
כלומר בשכל עצמו מודגש חיסרון ויש צורך להזדקק לכוחות שמעל השכל.
כך להבדיל בתורה,
יש עניינים מסויימים בנגלה באופן שאי אפשר להבינם לאשורם אלא אם לומדים אותם על פי פנימיות התורה, שהיא שכל אלוקי בגלוי, ועל ידי כך חשים שהתורה רק התלבשה בשכל אנושי, אך במהותה היא שכל אלוקי שמעל הנבראים
- להיות מסוגל להבין הכל כל פעם מחדש, באופן שונה, לא להתקבע, לבדוק את האמיתות שלי
לקוטי תורה, נצבים ז׳:ה׳
ועיין בע״ח שער מ״א בפי׳ כי תבנה בית חדש כו׳ ויש לומר כי הנה ארז״ל אל תקרי בניך אלא בוניך. שעוסקים בבנינו של עולם כו׳ אך מי שחטא ופגם בבנין הזה כנ״ל ע״ז נאמר כי תבנה בית חדש שצריך לבנות הבית מחדש והיינו על ידי התשובה מעומקא דליבא ועשית מעקה על דרך תשובת הגדר שהיא בחי׳ שמירה שלא יפול ח״ו וכמ״ש ע״פ וגלחה את ראשה כו׳ ע״ש:
מה שנדרש לזה – להשפיל את הגאות – נועם אלימלך
וזהו "כי תבנה בית חדש", דהיינו הפנימיות של אדם נקרא "בית", כשתבנה הפנימיות שלך ע"י מחשבות טהורות, "חדש" ר"ל צריך אתה שיהיה דברי תורה חדשים עליך כנ"ל, "ועשית מעקה לגגך", פירוש וצריך אתה שתעמיק ותשפיל את גבהותך, "מעקה" לשון "ממעמקים קראתיך כו'", ו"גג" רמז לגאות כמו הגג שהוא גבוה, וכשישפיל את עצמו אז יבנה ביתו בצדק. והבן.
- לבטא את השמחה
קדושת לוי, דברים, כי תצא ב׳
כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך (דברים כב, ח). הכלל הוא, כשמגיע לאדם איזה שמחה מהבורא ברוך הוא אזי יראה לדבר דבורים להביא השמחה באותיות בתורה ובתפלה ושירות ותשבחות בכדי לדבק השמחה למעלה בבורא ברוך הוא. וזהו הרמז כי תבנה בית חדש, כשמגיע לך שמחה חדשה. ועשית מעקה, לעלות השמחה על ידי אותיות כנ"ל. וזהו מעקה, כי המעקה יבנה למעלה למעלה. וזהו הרמז לגגך, כדי להביא השמחה באותיות. וידוע, כי כח המנענע בכל האותיות הוא השם הוי"ה ברוך הוא הרצון באותיות משם הוי"ה. וזהו גג"ך, גימטריא כ"ו:
- לשלב חסד וגבורה
דגל מחנה אפרים, כי תצא ה׳
כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך כי יפול הנופל ממנו י"ל ע"ד רמז על יום המשפט שהוא ר"ה דהנה ידוע כי זה היום תחלת מעשיו ית"ש ובכל ר"ה נתחדש העולם ושבים כל הדברים למקודם ועצומו של יום מעורר זה בכל ר"ה וזי"ל שמרמז כאן כי תבנה בית חדש היינו בר"ה כשמגיע העת להתעורר שיבנה העולם בנין חדש כנ"ל אז תראה ועשית מעקה גימ' רי"ו מס' גבורה ע"ה "גגך מס' כ"ו שם הוי"ה ב"ה שורש החסדים והרחמים והיינו שתראה לשתף גבורה וחסד להמתיק הגבורת ולהפך מדה"ד למדה"ר והבן:
דגל מחנה אפרים, כי תצא ו׳
ולא תשים דמים בביתך: היינו הוי זהיר שלא יהי' ח"ו בחי' גבורה לבד: כי יפול כי זה משמש לשון אלא היינו רק לזה ישמש מדת גבורה שיפול הנופל היינו מי שראוי ליפול והמשי"ב:
- גדרות במעשה עצמו, גבולות
אדרת אליהו, הבן איש חי
כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך לא תשים דמים בביתך כי יפול הנופל ממנו. יובן בס"ד לרמוז שהגוף הוא כמו בית של הנשמה השוכנת בו והעושה תשובה כראוי הנה הוא נעשה בריה חדשה ממש ולז"א כי תבנה בית חדש ר"ל שעשית תשובה שלימה ונעשית בריה חדשה הנה איעצך על זאת עצה נכונה כדי שלא תשוב לסורך הרע והעצה היעוצה הוא שתעשה מעקה לגגך ר"ל שתעשה גדרים וסייגים חדשים יותר ממה שגדרו לך שתקדש עצמך במותר לך כדי שאם תשגה ותעבור מן השורה לא תכשל לעבור על עיקר הדין אשר אתה מחוייב בו כי אם רק על הגדר והסייג שעשית וע"ר לך לך אמרין נזירא סחור סחור לכרמ' לא תקרב ועוד אנכי מצוך שלא תשים דמים הם המעות שלך הנקראים דמים בלשון הש"ס בביתך והכוונה שלא תהיה מגמתך דוקא לכנוס ממון ולאצור אותם בביתך אלא צריך שתוציאם ותפזרם לצדקה לצורך עניים ואביונים ותרבה בצדקות פז"ר גדול וזהו ולא תשים דמים בביתך דייקא ואל תחוש לחסרון ממונך שאתה מחסרו בעין במה שנותן לצדקה כי הנה דע לך ונקוט כלל זה בידך והוא כי יפול הנופל ממנו והכוונה הוא לומר אם הקב"ה קצב לך דיוח לכל השנה מאה מנה הנה אם יודע השי"ת שאתה תתן לצדקה חמשים מנה אז יזמין לך ריוח מאה וחמשים מנה ואם יודע שלא תתן צדקה לא יתן לך כי אם מאה מנה דוקא וחמשים יחסרו ממך ונמצא שהחמשים מנה שנתת לצדקה בלא"ה הם חסרים ממך וא"כ יותר טוב לך שתתן אותם לצדקה ותזכה בהם לעו"הב שאם אין אתה נותן אותם לצדקה לא יהיה לך כלום מהם לא בעו"הז ולא בעו"הב וא"כ אם נתת חמשים מנה לצדקה ונשאר בידך מאה מנה אל תחשוב לומר שאם לא הייתי נותן החמשים אלו לצדקה היה נשאר אצלי ריוח מאה וחמשים כי כן הוא שבודאי אלו החמשים היו חסרים ממך
וגבולות בשמירה על הגוף, במה שאוכלים, ומתי נכנסים לשינה, וממנה נמנעים, שאחרת הגוף יתעייף ולא יהיה כלי לאור הנשמה.
ושמירה על הנפש – בית זה הגוף, צריך לחדש אותו, להביא אור חדש של הנפש
הכלי לחידוש הוא מעקה – ביטול. סייגים שהוא שם לעצמו, קבלת עול
ביתו זה אשתו – נישואין צריכים גבול. הגשמיות תדרדר אם לא.
- להוסיף על המעשה שלך
הרבי מליובאוויטש, שיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשט"ז
כאשר יהודי בונה בית חדש69, לא מספיקים הגדרים שהיו אצלו עד עתה, שעל ידם עמד בכל הנסיונות, ובמילא יכול להיות שיתברך בלבבו לומר שלום יהי' לי70, שהרי עברו רוב שנותיו ולא חטא71. עליו לדעת, שכיון שעובר הוא לבית חדש, מוטלת עליו עבודה חדשה, ועליו לדאוג ("זיך באַוואָרענען") שיוכל לעמוד בנסיונות החדשים שיכולים להיות בעבודה החדשה72.
כאשר יוצאים מחוץ לכתלי בית המדרש אל העולם, שכאן מתחילה עבודה חדשה, מתחילים אצלו ענינים חדשים שעד עתה לא היתה לו שייכות עמהם,
וכמו"כ אצל כל אדם בכל יום, שהתחלת היום צריכה להיות בעבודת התפלה, ואח"כ לימוד התורה – בשעה שיוצא מד' אמות של תורה וד' אמות של הלכה, לעסוק בל"ט מלאכות שהם עובדין דחול,
צריך לעשות מעקה, כדי להבטיח שעניני העולם ועובדין דחול יהיו כדבעי73, שלא יהי' בזה "דמים בביתך" ו"יפול הנופל".
כמו"כ כאשר יהודי מתחיל עבודה חדשה, אם בצאתו מכתלי בית המדרש לעולם, או בכל יום גופא לאחרי התפלה והלימוד בכל בוקר, כאשר מתחיל להתעסק בעניני העולם – עליו להוסיף דבר-מה על מעמדו ומצבו הקודם.
וזהו "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך". מלמעלה נותנים כח לעשות מעקה, שהמעקה צריך להיות יו"ד טפחים, כדי להמשיך את האור חדש בכל עשר כחות הנפש90, מהכחות חב"ד עד לכח המעשה, ובמילא תהי' הזהירות ש"לא תשים דמים בביתך כי יפול הנופל וגו'", ואדרבה – שיהי' "כתפארת אדם לשבת בית"91.
- שמור על הרצון שלך מדויק, על האמונה והתענוג
רבנו בחיי
ועשית מעקה לגגך. ע"ד הפשט יזהיר שישתמר האדם מן הסכנה, כענין שכתוב (דברים ד׳:ט׳) השמר לך ושמור נפשך מאד, ולכך יצוה כי כשיבנה ביתו שיעשה מעקה לגגו ולא יניח ברשותו נזק ומכשול להכשל בו בני אדם, ולא ישים דמים בביתו, וכענין זה המגדל כלב רע או המעמיד סולם רעוע בתוך ביתו וכן הזכירו ז"ל. כי יפול הנופל, שמא יפול.
וע"ד המדרש ועשית מעקה לגגך כי יפול הנופל ממנו, ראוי היה ליפול מששת ימי בראשית, אבל אתה לא תגרום שתהא מיתתו על ידך. וענין המדרש הזה, כי כל הנבראים כלן נבראו בחפצם ורצונם והקב"ה הודיעם בראשית הבריאה כל עניניהם כלם וכל המקרים העתידים לבא עליהם, וכן הודיעם ימי חייהם ומיתתם היאך תהיה, וכן ענין מזונותם אם בריוח אם בצער אם ע"י עצמן אם משל אחרים, וכן דרשו רז"ל כל מעשה בראשית לדעתם נבראו לצביונם נבראו שנאמר (בראשית ב׳:א׳-ב׳) וכל צבאם, והכל רצו וקבלו, ועל זה אמרו ראוי היה ליפול מששת ימי בראשית, ואף על פי כן יש עונש גדול למי שמסבב, ולכך ועשית מעקה לגגך.
וע"ד הקבלה ועשית מעקה לגגך, אחר שהזכיר בשלוח הקן הבינה שהיא האם לשבעה בנים שגדלה, הוצרך להזכיר במצוה זו היראה והחכמה הדבקים עמה כדי להשלים כל העשר, כי המעקה הוא דבר הסובב והמקיף והוא מקור עליון, קדוש הוא בחכמה ובתבונה ובדעת, והגג הפרוש על הבית הוא החכמה, ולכך צריך הגג מעקה כדי שלא יפריד ויקצץ, כי ראשית חכמה יראת ה', וזהו עשר ולא תשע, שאם לא כן ישים דמים בבית ה' וישם אשם בנפשו להסתכן בעצמו, ובודאי יפול ממעלתו ויכשל בהשגתו, זהו כי יפול הנופל ממנו ולא אמר פן יפול, כי בודאי יפול משם כיון שאין מעקה. או יאמר כי יפול הנופל ממנו, כי יפול כמו הנופל ממנו, וירמוז לאלישע בן אבויה אחר שנפל וקצץ בנטיעות, ואף על פי שהוא לא נפל ממנו מאותו מקום ממש שהיה קצוצו למטה, מ"מ הכל נקרא קצוץ בין למטה בין למעלה.
- אתה לא יכול להציל את העולם – ענווה.
מדרש אגדה, דברים כ״ב:ח׳:א׳
ולא תשים דמים בביתך כי יפול הנופל ממנו. ראוי היה זה מששת ימי בראשית אלא הזהר שלא תגלגל חובה זו על ידך ותקרא חייב:
כלי יקר
כי תבנה בית חדש וגו' כי יפול הנופל ממנו. מלשון רז"ל (שבת לב) שבקיה לרויא דמנפשיה נפל, כך תיבת ממנו שב אל הנופל ואמר זה כדי שלא תאמר וכי המעקה מבטלת הגזירה כאשר זה ראוי ליפול. על כן אמר שאין הדבר כן כי אתה לא תשים דמים בביתך כי מי שדמיו בו וראוי ליפול למה יהיה זה בביתך, ומכל מקום הראוי ליפול לא ינצל על ידי המעקה כי יפול הנופל ממנו מנפשיה נפיל אפילו במקום מישור, אבל אם לא תעשה מעקה אז יפול ממך ולא ממנו מעצמו וה' רצה שהוא עצמו יפיל את עצמו כי מידו היתה זאת לו. וי"א ממנו שב אל המעקה כי הראוי ליפול יפול אפילו מן המעקה ואין המעקה מצלת כי אם הבלתי ראוי ליפול.
ורז"ל אמרו (תנחומא תצא א) אם קיימת מצות מעקה תזכה לכרם, מה ענין המעקה אל הכרם אלא לפי שהיין מפיל את השכור כדמסיק בילקוט מה הגפן בוצרין אותו והוא שותק ואח"כ משקין לאדם ומפילין אותו כו' עיין סוף פר' וישב (מ קמו) לפיכך דווקא אחר עשיית המעקה המצלת מן הנפילה תזכה לכרם ולא קודם לכן כי יפול הנופל ממנו, רמז לדבר כי יפול הנופל סוף תיבת עולה למספר יין.
