איך נגרמת הזנחה עצמית | תשעה באב, איכה, הזוהר ופירוש הרוג׳וצבר

בהזנחה עצמית יש מדרגות. הנמוכה שבהן היא כשהאדם מסרב לשמוע מה טוב לו.
שלושה אמרו איכה אומר המדרש: משה, ישעיה, וירמיהו. כל איכה, בפירוש הגאון רוזין, מבטא החרפה בהזנחה העצמית. למה הכוונה ומה התרופה?

מקורות

איכה רבה א׳:א׳
אֵיכָה יָשְׁבָה, שְׁלשָׁה נִתְנַבְּאוּ בְּלָשׁוֹן אֵיכָה, משֶׁה, יְשַׁעְיָה, וְיִרְמְיָה. משֶׁה אָמַר (דברים א, יב):
אֵיכָה אֶשָֹּׂא לְבַדִּי וגו'.
יְשַׁעְיָה אָמַר (ישעיה א, כא): אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה.
יִרְמְיָה אָמַר: אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד,
אָמַר רַבִּי לֵוִי מָשָׁל לְמַטְרוֹנָה שֶׁהָיוּ לָהּ שְׁלשָׁה שׁוֹשְׁבִינִין, אֶחָד רָאָה אוֹתָהּ בְּשַׁלְוָתָהּ, וְאֶחָד רָאָה אוֹתָהּ בְּפַחֲזוּתָהּ, וְאֶחָד רָאָה אוֹתָהּ בְּנִוּוּלָהּ. כָּךְ, משֶׁה רָאָה אֶת יִשְׂרָאֵל בִּכְבוֹדָם וְשַׁלְוָתָם וְאָמַר: אֵיכָה אֶשָֹּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם. יְשַׁעְיָה רָאָה אוֹתָם בְּפַחֲזוּתָם, וְאָמַר: אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה. יִרְמְיָה רָאָה אוֹתָם בְּנִוּוּלָם, וְאָמַר: אֵיכָה יָשְׁבָה. שָׁאֲלוּ אֶת בֶּן עַזַּאי אָמְרוּ לוֹ רַבֵּנוּ דְּרשׁ לָנוּ דָּבָר אֶחָד מִמְגִלַּת קִינוֹת, אָמַר לָהֶם לֹא גָּלוּ יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁכָּפְרוּ בִּיחִידוֹ שֶׁל עוֹלָם, וּבַמִּילָה שֶׁנִּתְּנָה לְעֶשְׂרִים דּוֹרוֹת, וּבַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, וּבַחֲמִשָּׁה סִפְרֵי תּוֹרָה, מִנְיַן אֵיכָ"ה. אָמַר רַבִּי לֵוִי לֹא גָּלוּ יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁכָּפְרוּ בִּשְׁלשִׁים וָשֵׁשׁ כָּרֵתוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, וּבַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, מִנְיַן אֵיכָ"ה יָשְׁבָה בָדָד. רַבִּי בְּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבְדִּימֵי דְּמִן חֵיפָה, לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן, בִּזְּמַן שֶׁעוֹשֶׂה רְצוֹנוֹ שֶׁל אָבִיו, הָיָה מַלְבִּישׁוֹ בִּגְדֵי מִילָתִין, וּבִזְמַן שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה רְצוֹנוֹ, מַלְבִּישׁוֹ בִּגְדֵי בָּדָד.

דברים א, ט
וָאֹמַ֣ר אֲלֵכֶ֔ם בָּעֵ֥ת הַהִ֖וא לֵאמֹ֑ר לֹא־אוּכַ֥ל לְבַדִּ֖י שְׂאֵ֥ת אֶתְכֶֽם׃
ה׳ אֱלֹהֵיכֶ֖ם הִרְבָּ֣ה אֶתְכֶ֑ם וְהִנְּכֶ֣ם הַיּ֔וֹם כְּכוֹכְבֵ֥י הַשָּׁמַ֖יִם לָרֹֽב׃
ה׳ אֱלֹהֵ֣י אֲבֽוֹתֵכֶ֗ם יֹסֵ֧ף עֲלֵיכֶ֛ם כָּכֶ֖ם אֶ֣לֶף פְּעָמִ֑ים וִיבָרֵ֣ךְ אֶתְכֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר לָכֶֽם׃
אֵיכָ֥ה אֶשָּׂ֖א לְבַדִּ֑י טׇרְחֲכֶ֥ם וּמַֽשַּׂאֲכֶ֖ם וְרִֽיבְכֶֽם׃
הָב֣וּ לָ֠כֶ֠ם אֲנָשִׁ֨ים חֲכָמִ֧ים וּנְבֹנִ֛ים וִידֻעִ֖ים לְשִׁבְטֵיכֶ֑ם וַאֲשִׂימֵ֖ם בְּרָאשֵׁיכֶֽם׃

רש״י
איכה אשא לבדי. אִם אֹמַר לְקַבֵּל שָׂכָר, לֹא אוּכַל, זוֹ הִיא שֶׁאָמַרְתִּי לָכֶם לֹא מֵעַצְמִי אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם אֶלָּא מִפִּי הַקָּבָּ"ה:

טרחכם. מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל טַרְחָנִין – הָיָה אֶחָד מֵהֶם רוֹאֶה אֶת בַּעַל דִּינוֹ נוֹצֵחַ בַּדִּין, אוֹמֵר יֵשׁ לִי עֵדִים לְהָבִיא, יֵשׁ לִי רְאָיוֹת לְהָבִיא, מוֹסִיף אֲנִי עֲלֵיכֶם דַּיָּנִין:
ומשאכם. מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ אֶפִּיקוֹרְסִין, הִקְדִּים מֹשֶׁה לָצֵאת, אָמְרוּ מָה רָאָה בֶן עַמְרָם לָצֵאת? שֶׁמָּא אֵינוֹ שָׁפוּי בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ; אֵחַר לָצֵאת, אָמְרוּ מָה רָאָה בֶן עַמְרָם שֶׁלֹּא לָצֵאת? מָה אַתֶּם סְבוּרִים? יוֹשֵׁב וְיוֹעֵץ עֲלֵיכֶם עֵצוֹת רָעוֹת וְחוֹשֵׁב עֲלֵיכֶם מַחֲשָׁבוֹת:
ורבכם. מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ רוֹגְנִים (ספרי):

באר מים חיים, דברים א׳:י״ב:א׳
איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם. טרחכם זו במה שתבעו ממנו כל פעם תנה לנו בשר, תנה לנו מים, והכל בתרעומות שלא בטובה כאדם השואל דבר. משאכם זו הדבר הנזכר, שאמר חטאם שלא היו ראויין לזכות מצד עצמם והיה כל משאם עליו שהוא נטלם ונשאם בזכותו ותפילתו בכל פעם למסור נפשו עליהם לכפר על כל חטאתם להחיותם כהיום הזה. וריבכם אלו הדינין כתרגומו ודיניכון שכבד הוא עלי לבד אם לא בהסכמת הקב"ה כנאמר למעלה. על כן הטלתי הדבר הזה עליכם ואמרתי אליכם,

ישעיהו א
אִם־תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ׃
וְאִם־תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ כִּי פִּי יְהֹוָה דִּבֵּר׃
אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים׃

שטיינזלץ
אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה?! ירושלים, שצריכה להיות קרייתו הנאמנה של ה', הפכה לזונה. העיר שהייתה מְלֵאֲתִי, מלאה מִשְׁפָּט, שצֶדֶק יָלִין, ישכון בָּהּ, וְעַתָּה יושביה מְרַצְּחִים.

מלבי״ם
איכה, מצייר במליצתו, כאילו איש פלוני אלמוני, ראה את ירושלים זה מקרוב, והיתה בתכלית הצדק והאמונה, ועתה בא שנית לתוכה וראה כי נהפכו כולם לרוע לה' ולאנשים, והוא מתפלא ושואל איך נהיה השינוי הזה פתאום, כי אם יקרה שהצדיק הגמור ישחית דרכו ויתהוה רשע גמור, בהכרח יהיה זה בהדרגה שתחלה יתחיל לעבור על חטאים קלים וכן יתמוטט מצדקתו לאט לאט עד שישוב להיות רשע גמור, אבל זה נמנע במציאות שברגע זה שהוא צדיק גמור יתהפך לאיש משחית, וא"כ ישתומם איך נהיה כשינוי הפתאומי הזה בירושלים?

זוהר מצורע ד
פָּתַח וְאָמַר, (ישעיהו א׳:כ״א) אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה וְגוֹ'. מַאן דַּהֲוַת מְהֵימָנָא לְבַעְלָהּ, אַהֲדְרַת לְזוֹנָה. מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט, מִשְׁפָּט, וַדַּאי דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, צֶדֶק, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וּבְגִין דְּאַתְּעָרַת מִלָּה אָחֳרָא, אִסְתְּלַּק מִנָּהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְשַׁרְיָא בָּהּ רוּחָא דְּקַטוּלֵי. הֲדָא הוּא דִכְתִיב וְעַתָּה מְרַצְחִים. וּמַה יְרוּשָׁלַם קַרְתָּא קַדִּישָׁא כַּךְ, שְׁאָר בְּנֵי נָשָׁא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצוֹרָע.
תרגום: פו״א, איכה היתה לזונה קריה נאמנה וגו׳. היינו, איך, מי שהיתה נאמנת לבעלה, חזרה ונעשית זונה. מלאתי משפט, משפט, הוא ודאי הקב״ה, צדק, זו היא כנסת ישראל, דהיינו המלכות, ומשום שנתעורר דבר אחר, שהס״א נתעורר בחטאם של ישראל, נסתלק הקב״ה שנק' משפט, ממנה, מהמלכות שנקראת צדק, ושורה בה רוח של מרצחים. ז״ש ועתה מרצחים. ומה ירושלים עיר הקודש כך, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה. ז״ש, זאת תהיה תורת המצורע.

איכה א׳
אֵיכָ֣ה ׀ יָשְׁבָ֣ה בָדָ֗ד הָעִיר֙ רַבָּ֣תִי עָ֔ם הָיְתָ֖ה כְּאַלְמָנָ֑ה רַבָּ֣תִי בַגּוֹיִ֗ם שָׂרָ֙תִי֙ בַּמְּדִינ֔וֹת הָיְתָ֖ה לָמַֽס׃

פירוש צפנת פענח, כי תשא א׳
ועל פי זה נבאר מדרש דברים (איכ"ר א, א)
ג' נתנבאו בלשון איכה, משל למטרונה וגו',
משה רבינו עליו השלום אמר (דברים א, יג) איכה אשא לבדי,
ישעי' אמר (ישעיה א, כא) איכה היתה לזונה וגו',
ירמי' אמר (איכה א, א) איכה ישבה בדד, וכתבתי ביאור זה במקום אחר.
וכעת נראה לי, דיש ג' בחינות,
א' כל צמא לכו למים (ישעיה נה, א) וכמו שכתב הרמב"ם (הל' דעות פ"ב ה"א) שילכו לחכמים רופאי הנפשות, וכנ"ל.

ב' דכתב הר"ן (דרשות – הדרוש התשיעי) כי כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים (הושע ז, א), שכתבתי במקום אחר כי היצר הרע מטריד האדם בטרדת העולם הזה עד שאינו יודע אם הוא חולי נפש שצריך רפואה, לכך ילכו החכמים אצלם ויגלה עון אפרים ואז יבקש רפואה, וז"ש ואשר אין לו כסף וגו', וכנ"ל.

בחינה ג', גם שהחכמים ילכו אצלם לא ישמעו, שחכמת סופרים עובדי ה' תסרח בעיניהם, ויראי חטא נמאסו, כמו שכתבתי במקום אחר משל מזה.

ובזה יובן, ג' נתנבאו בלשון איכה, משל למטרונה וכו',
ובשלוותה שהיו עובדי ה' חשובין ובחרו כולם להתנהג על פיו יצאו ויבואו, והי' לו למשה לטרחא ומשא, אמר איכה אשא לבדי וגו'.
אחר כך בימי ישעיהו הי' בחינה ב', שהוצרך החכם לחזור אחר הרשע ולפשוט לו יד אולי יחזור בתשובה, והוא כמשל הזונה שמחזרת אחר הנואף ונותנת לו אתנן זונה.
וז"ש איכה היתה לזונה קרי' נאמנה, כי החכם וראש העיר שכל העיר נקרא על שמו כנודע, והוא קריה נאמנה, איכה היתה לזונה, לבקש ולהדר אחר הרשעים שישובו.

אחר כך בימי ירמיה הי' בחינה ג', גם שילך החכם אצלם לא ישמעו ממנו, ואמר איכה ישבה בדד העיר, שהוא חכם ראש העיר, שנשאר בדד, והטעם כי רבתי עם, שהעם רבתי בדעות וחכמת סופרים תסרח בעיניהם, היתה כאלמנה ולא אלמנה ממש, כי יש לה בעל שיוכלו להתנהג על פיו, כמ"ש (ירמיה ח, כב) הצרי אין בגלעד, והוא רק להתפאר בפני בני אדם שיש לה בעל חשוב, ובאמת היא כאלמנה שאין לה בעל, שאינה חפץ בהנהגתו, רבתי בגוים, שיש לה חשיבות רק בהנהגת הגוים שבעירו, שרתי במדינות – ואצל השררה שבמדינות, וזה גורם היתה למס, שהיתה לבז וכל מכבדי' הזילוה, עד שנשוב אל ה' ויהי' מן למ"ס סל"ם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והבן.

הרמב״ם הלכות דעות ב, א
חוֹלֵי הַגּוּף טוֹעֲמִים הַמַּר מָתוֹק וּמָתוֹק מַר. וְיֵשׁ מִן הַחוֹלִים מִי שֶׁמִּתְאַוְּה וְתָאֵב לְמַאֲכָלוֹת שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לַאֲכִילָה כְּגוֹן הֶעָפָר וְהַפֶּחָם וְשׂוֹנֵא הַמַּאֲכָלוֹת הַטּוֹבִים כְּגוֹן הַפַּת וְהַבָּשָׂר הַכּל לְפִי רֹב הַחלִי. כָּךְ בְּנֵי אָדָם שֶׁנַּפְשׁוֹתֵיהֶם חוֹלוֹת מִתְאַוִּים וְאוֹהֲבִים הַדֵּעוֹת הָרָעוֹת וְשׂוֹנְאִים הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה וּמִתְעַצְּלִים לָלֶכֶת בָּהּ וְהִיא כְּבֵדָה עֲלֵיהֶם לִמְאֹד לְפִי חָלְיָם. וְכֵן יְשַׁעְיָהוּ אוֹמֵר בַּאֲנָשִׁים הַלָּלוּ (ישעיה ה כ) "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחשֶׁךְ שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר". וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (משלי ב יג) "הַעֹזְבִים אָרְחוֹת ישֶׁר לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי חשֶׁךְ". וּמַה הִיא תַּקָּנַת חוֹלֵי הַנְּפָשׁוֹת. יֵלְכוּ אֵצֶל הַחֲכָמִים שֶׁהֵן רוֹפְאֵי הַנְּפָשׁוֹת וִירַפְּאוּ חָלְיָם בַּדֵּעוֹת שֶׁמְּלַמְּדִין אוֹתָם עַד שֶׁיַּחֲזִירוּם לַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה. וְהַמַּכִּירִים בַּדֵּעוֹת הָרָעוֹת שֶׁלָּהֶם וְאֵינָם הוֹלְכִים אֵצֶל הַחֲכָמִים לְרַפֵּא אוֹתָם עֲלֵיהֶם אָמַר שְׁלֹמֹה (משלי א ז) "חָכְמָה וּמוּסָר אֱוִילִים בָּזוּ":

דרשות הר״ן ט
ואתחנן אל ה' וגו' (דברים ג)
ידוע כי מי שירצה להישיר איזה אדם שטעה בדבר מה, יישיר אותו בב' דרכים. הא' מה שיודיענו מעוותו ויכיחהו עליה לבל ישוב עוד לכסלה. כי כל זמן שיעלים עיניו מחטאתו שחטא א"א שישוב ממנה. כמו החולה שיעלים עיניו מחליו א"א שירפאהו לפיכך אמר דהע"ה (תהלים כא) כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד זהו הדרך הראשון. הדרך הב' הוא שיודיעהו שהוא מוכן להשיג מעלה גדולה. שעם כל מה שהעוה הוא אהוב ונרצה אצל מי שירצה להקריבו אליו, באלה ב' דרכים הישיר משה את ישראל. ראשונה פתח בדברי תוכחות והוכיח בקצרה את כל אשר העוו, וכל זה כולל ספר אלה הדברים. ואחר כן הודיעם כדי שלא תתרפינה ידיהם ויאמר נואש מהדבק בש"י לבשתם ממנו, ועל כל אשר העוו הודיעם בפרשה זו עי עודם נרצים אצל השית יותר ממנו אשר היה אב בתורה ובחכמה ובנבואה.

ספר הזהר , בראשית כ״ט
וַיִּקְרָא יְיָ אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה. הָכָא רְמִיז לֵיהּ דְּעֲתִיד לְחָרְבָא בֵּי מַקְדְּשָׁא וּלְמִבְכֵּי בָּהּ אֵיכָה. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (איכה א׳:א׳) אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד א"י כ"ה. וּלְזִמְנָא דְּאֲתֵי עֲתִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְבַעֲרָא כָּל זִינִין בִּישִׁין מֵעָלְמָא כְּדִכְתִיב, (ישעיהו כ״ה:ח׳) בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח. כְּדֵין תָּב כֹּלָּא לְאַתְרֵיהּ כְּדִכְתִיב, (זכריה י״ד:ט׳) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:
וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה. כָּאן רָמַז לוֹ שֶׁעָתִיד לְהַחֲרִיב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְלִבְכּוֹת בּוֹ אֵיכָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (איוב א) אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד. אֵ"י כָ"ה. וְלֶעָתִיד לָבא עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבַעֵר כָּל הַמִּינִים הָרָעִים מֵהָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה כה) בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח. וְאָז שָׁב הַכֹּל לִמְקוֹמוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (זכריה יד) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד.

וַיִּקְרָ֛א ה׳ אֱלֹהִ֖ים אֶל־הָֽאָדָ֑ם וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ אַיֶּֽכָּה׃
וַיֹּ֕אמֶר אֶת־קֹלְךָ֥ שָׁמַ֖עְתִּי בַּגָּ֑ן וָאִירָ֛א כִּֽי־עֵירֹ֥ם אָנֹ֖כִי וָאֵחָבֵֽא׃
רש״י – איכה. יוֹדֵעַ הָיָה הֵיכָן הוּא אֶלָּא לִכָּנֵס עִמּוֹ בִּדְבָרִים, שֶׁלֹּא יְהֵא נִבְהָל לְהָשִׁיב אִם יַעֲנִישֵׁהוּ פִּתְאוֹם (בראשית רבה), וְכֵן בְּקַיִן אָמַר לוֹ אֵי הֶבֶל אָחִיךָ (בראשית ד), וְכֵן בְּבִלְעָם מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ (במדבר כ"ב), לִכָּנֵס עִמָּהֶם בִּדְבָרִים, וְכֵן בְּחִזְקִיָּה בִּשְׁלוּחֵי מְרֹאדַךְ בַּלְאֲדָן:

תורת מנחם, כא, שיחת יום ה' פ' וישב, י"ט כסלו ה'תשח"י, 207

כאשר רבינו הזקן ישב בתפיסה, חקר אותו ממלא-מקומו של השר ("טאָוואַרישטש-מיניסטר"), שהי' בקי בתנ"ך ומלומד בעניני יהדות.
אחת השאלות שהפנה אל רבינו הזקן היתה אודות פירוש הפסוק3: "ויקרא ה' אלקים אל האדם ויאמר לו איכה" – וכי לא ידע הקב"ה היכן נמצא אדם הראשון, שלכן שאל אותו "איכה"?
כאשר רבינו הזקן השיב לו ע"פ פירוש רש"י, אמר לו השר: פירושו של רש"י יודע אני, אבל רצוני לשמוע פשט מהרבי.
וענה לו רבינו הזקן: כאשר אדם הוא בגיל מסויים, למשל כך וכך – בנקבו את מספר השנים המדוייק של השר4 – שואל אותו הקב"ה: "איכה"? האם הנך יודע מהי תכלית בריאתך בעולם, מה הנך צריך לעשות, ומה עשית כבר?…

כל יהודי צריך לדעת שהשאלה "איכה" – שואלים תמיד אצל כל אחד, מהגדול שבגדולים עד לקטן שבקטנים.
אלא ששאלה זו נשאלת אצל כל אחד לפי מהותו9:
אצל אחד תובעים בשאלה "איכה" – להמנע מכלות הנפש10 (ע"ד מ"ש בבני אהרן "בקרבתם לפני ה' וימותו"11), כי אם למלא את השליחות והעבודה שלו למטה, להשלים את הכוונה דדירה בתחתונים;
ואצל אחד תובעים בשאלה "איכה" – שלא להשקיע את עצמו בתאוות וכדומה שעי"ז יפול לגמרי12, כי אם להתחזק בלימוד התורה וקיום המצוות.
ותביעה זו מהוה נתינת-כח שכל אחד יוכל למלא עבודתו ולהשלים את הכוונה שבשבילה נברא, בשמחה ובטוב לבב.