תמיד מתלוננים, רוטנים ולא מרוצים? מה עושים עם אנשים כאלה

מכירים כאלה שאף פעם לא מרוצים? תמיד מתלוננים ורוטנים?
מהיכן נובעת ה"מרה השחורה"?
התובנה הראשונה היא ששום אירוע, שינוי או הישג חיצוני לא יפתור את המצב הרגשי הזה. העבודה חייבת להיות פנימית. כיצד מתמודדים עם התנועה הזו ומשנים אותה?

מקורות

1. לנצל את הטבע של המרה שחורה

מאמרי אדה"ז, תקס"ט, להבין שרשי הדברים, כג

שטבע השקידה וההתמדה בתשוקה על דברי חכ' שרשה באה ממרה השחורה שהיא גורמת עוצם בחי' הכיווץ בעצמו והיא הגורמת מדת הקמצנות בממון כנראה בחוש בטבעי בנ"א אך מדת הפזרנות שהוא בחי' ההתפשטו' היפך הכיווץ שרשה ממרה הלבינה והוא היפך טבע השקידה וההתמדה לצמצם ולכווץ א"ע כו'

להשתמש במרה שחורה ללימוד ומיקוד

אדמו"ר הזקן, תורה אור, תולדות, יט,ג

והראי' מהפילסופים מהאומות הקדמונים שהיו שרים גדולים לא יחסר להם כל מעדני עולם. היו עוזבים כל תענוגי' ועוסקים בכל לבבם ותשוקת נפשם בלמוד החכמות. כל היום והלילה אין מחשבתו פנויה. ולהבין ולהעמיק בענין החכמות ותערב לנפשו ותתענג בהם כ"כ כמו זולתו בכל תענוגי העולם. וזה אינו להם מצד אמונתם שהם היו גוים עובדי כוכבים שאין להם שום הכרח ואמונה שיגרום להם סבת עסקם בחכמותיהם בתכונה ותשבורת ופילסופיא חכמת החיצוני' תענוג נפלא כ"א מצד מזג טבעם מאד תכריח בחשק נפלא שנולד בטבע כזה. ויש מהם נולד במזג אחר שלא יתאווה ויחשוק לחכמות אף כי יבינם אין לו תענוג להשים מחשבתו בהם אפי' רגע אחת רק אחר שרירות לבו רק רע כל היום לזאת תכלה נפשו. וסבת זה הוא מצד המרות. יש שגובר בו מרה הלבנה שאין ביכלתו לצמצם מחשבתו בדבר א' אף שהוא שכלי ולא יתענג בו כלל. ויש שגובר בו מרה שחורה בתולדתו תשתוקק נפשו מאד אל החכמה כל חפציה לא ישוו בה כאש' כ"ז מבואר בח"פ להרמב"ם ע"ש פ"ח. ולכן גם בישראל ימצא טבעיים מחולקים כמותם.

2. לאזן את המרה השחורה.

בראשית רבה, ב

רַבִּי אַבָּהוּ וְרַבִּי חִיָּא רַבָּה, רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם צָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂיהֶן שֶׁל צַדִּיקִים וּמַעֲשֵׂיהֶן שֶׁל רְשָׁעִים, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים א, ו): כִּי יוֹדֵעַ ה' דֶּרֶךְ צַדִּיקִים וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד. וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, אֵלּוּ מַעֲשֵׂיהֶן שֶׁל רְשָׁעִים, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר, אֵלּוּ מַעֲשֵׂיהֶן שֶׁל צַדִּיקִים, אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה מֵהֶם חָפֵץ, אִם בְּמַעֲשֵׂה אֵלּוּ אִם בְּמַעֲשֵׂה אֵלּוּ, כֵּיוָן דִּכְתִיב וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב, הֱוֵי בְּמַעֲשֵׂיהֶן שֶׁל צַדִּיקִים חָפֵץ, וְאֵינוֹ חָפֵץ בְּמַעֲשֵׂיהֶן שֶׁל רְשָׁעִים.

כתר שם טוב, חלק שני, רמט

"במדרש ויהי ערב אלו מעשיהם של רשעים ויהי בקר אלו מעשיהם של צדיקים ואיני יודע באיזה מהם חפץ, כשהוא אומר וירא אלקים את האור כי טוב הוי אומר במעשיהם של צדיקים חפץ יותר.

והוא תמוה, וכי ס"ד שחפץ במעשיהם של רשעים. וביאר [. . .]^נ

כי יש מעשי הרשעים אכילה ושתיה ושמחה ושחוק וכיוצא, ויש מעשי <צדיקים> תענית וצום ובכי ומספד וכיוצא.

אמנם כשנתגברה חולי המרה שחורה ע"י עצבות וסיגופים וכיוצא אז צריך לאחוז במדת הרשעים לאכול ולשתות ולשמוח להסיר החולי הנ"ל.

ולפעמים כשרואה שיצה"ר מתגבר בו ילבש שחורים ועצבות. וכל זה צריך לשקול במאזני שכלו. וז"ש ואיני יודע באיזה מהם חפץ וכנ"ל, ואם אין לו דעת להכריע איזה דרך הטוב ילך לת"ח שהם רופאי הנפשות, וכמ"ש הרמב"ם פ"ב מה' דיעות יעו"ש.

שם משמואל, בראשית

לי נראה להוסיף עוד דברים דהנה המדרש מכנה מעשיהם של רשעים לחושך, והיינו משום שאינו נעשה באור והתלהבות ע"כ בלתי אפשר שיפעלו מעשיו הטובים להדליק ולהאיר למעלה כלל, וכעין זה יש לפרש מאמר הכתיב (משלי י״ג:ט׳) נר רשעים ידעך, ובזה תוכחת מגולה כמה צריך האדם לזהר במעשיו הטובים בתורתו ובתפלתו שיהי' באור והתלהבות שלא יהי' בכלל מעשה הרשעים