מדוע הקנאה פוגעת בנו בחריפות, לפעמים מבלי שנרגיש בכך
הקנאה חמקמקה. היא מנהלת אותנו לעתים מבלי שנודה בכך ואפילו מבלי שנשים לב. היא משתלטת על הנפש ומעוררת בה רצונות והתנהגויות שכנראה לא היינו בוחרים אלמלא הקנאה.
דוגמה לקנאה סמויה שכזו היא עובד שטוב לו בעבודתו. היא מתגמלת והוא נמצא בדיוק במקומו. הצוות נוח, השעות מתאימות, הוא מרגיש שהוא לומד ומתפתח. במצב רגיל לא היו לו תלונות. אולם חבר שלו מרוויח יותר. הסביבה הקרובה אליו לוחצת, יוצרת השוואה ומעוררת בו קנאה. החבר מרוויח יותר ורכב החברה שלו חדיש יותר. העובד לא תמיד יודה בכך, אבל תהיה זו הקנאה שתהפוך אותו לממורמר. לפעמים הוא אפילו יבחר לעזוב את מקום עבודתו ולחפש אחר עבודה אחרת, שכנראה תתאים לו פחות. הקנאה היא שתניע אותו ותכוון אותו ולא הרצון הפנימי שלו.
באופן דומה הקנאה יכולה לערער גם את הזוגיות. הזוגיות של החברים נראית מושלמת דרך תמונות הפייסבוק. ברשתות החברתיות הכל נראה מושלם, שכן אף פעם לא מוצגת בהן התמונה האמיתית של ההתמודדויות והקשיים. מבעד לסטטוסים שזוג החברים מעלה לרשת החיים נראים קסומים. אין מריבות, אין מחלוקות, רק חופשות משפחתיות וזוגיות מעוררת קנאה. ולמרות שהיא יודעת זאת בתוך תוכה, עדיין היא מקנאה באידיאל הזוגיות של חבריהם. מקנאה עד כדי כך שהדבר גורם לה לרצות משהו אחר, זוגיות אחרת, לא את הזוגיות שלה, ולא להיות מרוצה ממה שיש לה.
קנאה מופיעה בעוצמות שונות. ככל שעוצמת הקנאה גבוהה יותר השפעתה על חיינו גדולה יותר. לפעמים האדם מקנא במישהו עד כדי כך שהוא לא יכול לראות אותו זוכה בכבוד. הכבוד שזולתו זוכה בו איננה על חשבונו, אבל היא מטריפה את דעתו. התוצאה תהיה שהוא ישנא את זולתו ויזלזל בפעילותו והישגיו. הוא יפחית מערכו רק כי איננו מסוגל לראותו זוכה בכבוד והערכה. גם במקרה זה, הוא לרוב לא יודה בכך, אך הוא לא יצליח לראות את ההישגים והפעולות של זולתו בעיניים אובייקטיביות. הישגיו יהיו נגדו ועל חשבונו בגלל הסיבה שהוא רוצה את מקומו של חברו.
מהי קנאה
בשונה ממופעי נפש מאתגרים יותר, ההגדרה לקנאה פשוטה יחסית. קנאה היא רצון במשהו שאין לי ויש למישהו אחר. מושאי הקנאה יכולים להשתנות. אנו יכולים לקנא בחפצים שיש לזולת, בזוגיות שלו, במצבו הכלכלי ומעמדו החברתי, בכבוד שהוא זוכה לו, בביתו ואפילו במצבו הנפשי.
כשאדם מקנא הוא רוצה את מה שיש לחברו ולא טוב לו עם שלו. הוא לא מרוצה במקומו. הקנאה היא כל כך סובייקטיבית שאי אפשר למדוד אותה באמות מידה אובייקטיביות. האדם יכול לבנות בית חדש, להשקיע בו לא מעט, לתכנן לפי ראות עיניו, ואז לאחר שיסיים יראה ששכנו שבנה ממש לידו עשה כמה דברים אחרת. הקנאה, הטבעית ואפילו הפחותה ביותר, תגרום לו להרגיש לא נוח. או שהוא יבטל את חברו ובחירותיו, יזלזל בהן בתוכו או כלפי חוץ, או שהוא ידחוף את עצמו להשיג את מה שאין לו ויש לזולתו.
הקנאה המוסווית שמשתלטת על הנפש גורמת לכך שהאדם לא מעריך את מי שהוא מקנא בו. בדרך כלל אלו יהיו אנשים שעוסקים בתחומים הקרובים לשלו. לא תהיה לו בעיה לפרגן לאדם שעוסק בתחום רחוק משלו. אולם מי שיאיים עליו וקרוב אליו אם הוא יקנא בו, הוא תמיד יחשוד באינטרס שלו ובמניעיו.
בספרות היהודית ישנם ביטויים סותרים ביחס לקנאה. חלק מהביטויים הם חריפים ביותר.קנאה היא השורש לכל החטאים[1], מדגישים חכמים, והיא אחד הדברים המוציאים את האדם מן העולם.[2] ועוד, "לכל השנאות יש תקנה, חוץ משנאה הבאה מחמת קנאה, שאין לה תקנה לעולם".[3] אחד הפירושים לביטוי זה הוא שבמצב של קנאה האדם שונא ללא סיבה אמיתית. כשיש סיבה לשנאה, אפשר לטפל בסיבה. אולם בהעדר סיבה אין כאן עניין לפתרון אלא מצב נפשי הנובע מיישותו של האדם המקנא, ולכן אין כלי לתקן את השנאה הזו. בשנאה הבאה מחמת קנאה האדם רוצה את מקומו של חברו, עד כדי כך שהוא יכול להתדרדר למעשים חמורים, שלא תכנן. השנאה חסרת הסיבה, היא שתוליך אותו לכך.
אמרה מפתיעה אחרת של חכמים היא ש"כל מי שיש לו קנאה בלבו – עצמותיו מרקיבים, כֹּל שֶׁאֵין לוֹ קִנְאָה בְּלִבּוֹ — אֵין עַצְמוֹתָיו מַרְקִיבִים."[4] ביטוי זה, כמו האחרים, מחייב מחשבה נוספת. מדוע עצמות האדם מרקיבות כתוצאה מהקנאה? מה הקשר בין קנאה לרקב, ומדוע הקנאה היא השורש לכל החטאים?
ביטוי לחיסרון
הקנאה, היא תנועה טבעית בנפש. היא מתעוררת כמעט מאליו, ללא החלטה מוקדמת ומודעת של האדם. אין כמעט אדם מן השורה שאינו מקנא. לכן הקנאה אינה מאפיינת טיפוס אישיות ספציפי. תמיד נמצא מישהו שלידו יש מישהו שיש לו יותר משלו, והוא רוצה את מה שיש לחברו. כמו הכעס, בכוחה של הקנאה להסב לנו נזקים עצומים. אולם מרגע שהקנאה מתעוררת, ההתמודדות עמה נתונה לבחירת האדם. כדי להתמודד עם הקנאה נדרש חידוד של הבעיה האנושית העיקרית שבגינה מתעוררת הקנאה.
הקנאה מבטאת חיסרון. אפשר להגדיר חטא בדרכים שונות. לעתים חטא מכוון להחטאה, פספוס ואיבוד הזדמנות, פעמים אחרות החטא מתייחס למערכת חוקים ברורה הנתפסת כציווי על האדם, ויש שחטא קשור לקודים וערכים חברתיים. כמעט בכל השימושים, הקנאה היא השורש לכל החטאים ולכן גם המחסום הראשון בפני האדם התר אחר תשובה או שמחה. אם החטא מבטא חסרון, הרצון של האדם במה שאינו שלו יוצר אצלו תחושת חסך. יש לו תחושה כי מציאות חייו איננה המציאות האמיתית, המתאימה לו ביותר, שבה הוא צריך להיות. מגיעה לו לכאורה מציאות אחרת. ברצותו מה שאינו שלו הוא מחטיא, מפספס את ההזדמנויות במקום שלו ואינו עושה את מה שהוא צריך לעשות.
לכן הקנאה מוציאה את האדם מהעולם, על פי מאמר חכמים. היא מונעת ממנו מלחיות את המציאות שלו. הוא חסר מודעות למהות החיים, לצרכיו האמיתיים ולתפקידו בעולם. הוא רוצה מציאות חלופית. הוא פועל כדי להשיג את שיש לזולתו ולא כדי למממש את מה שמתאים לו ביותר. הקנאה מעבירה אותו על דעתו ומונעת ממנו את החיים שלו, ומלקבל את המהות שלו ואת התפקיד שלו בעולם.
כשהאדם מקנא הוא רוצה להיות כמו מישהו אחר, וכשהוא חי בחיסרון שכזה, הוא עצמו לא חי. לא טוב לו עם עצמו והוא מחפש להשלים את החיסרון. בגלל שהוא חש חסר ולא מרוצה במקומו, מתעוררת בו תחושה שהוא לא שייך ולא טוב לו. הקנאה גורמת לו להרגיש נחיתות ותבוסה, בכל פעם שהוא חושב או רואה את מי שהוא מקנא בו. הוא מאבד את הביטחון ומרגיש כמי שאינו בעל ערך. הערך של הזולת גורם לו לאבד את ערכו שלו.
מסיבה זו חכמים מדגישים כי: "אַל תְּבַקֵּשׁ גְּדֻלָּה לְעַצְמְךָ, וְאַל תַּחְמוֹד כָּבוֹד, יוֹתֵר מִלִּמּוּדֶךָ עֲשֵׂה, וְאַל תִּתְאַוֶּה לְשֻׁלְחָנָם שֶׁל שָׂרִים, שֶׁשֻּׁלְחָנְךָ גָּדוֹל מִשֻּׁלְחָנָם וְכִתְרְךָ גָּדוֹל מִכִּתְרָם, וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֶּם לְךָ שְׂכַר פְּעֻלָּתֶךָ".[5] המשנה במסכת אבות מבקשת לשכנע את האדם לראות את הערך בשולחן שלו ולא לחפש את מה שחסר אצלו. אם הוא מקנא בילדים של אחרים שהם טובים יותר לכאורה, הוא לא יראה את המעלה והאיכויות בילדים שלו. התוצאה תהיה שהוא הורה לילדים פחות טובים. הוא זה שמשלם את המחיר, והוא לא עושה את מה שהוא צריך לעשות – להגביה את ילדיו. המסר של חכמים הוא שהמקום שבו האדם נמצא, הסעודה שהכין, הזוגיות שלו והבית שלו, הם הטובים והנעלים ביותר עבורו. הוא לא יכול להחמיץ דבר אם הוא מתרכז במקום שלו ומקבל את מקומו.
עתה ניתן להבין גם מדוע הקנאה מרקיבה את העצמות. העצמות הם העצמיות. עצמיות היא המקום בנפש שבו האדם לא מותנה ולא חלקי. בעצמות יש את כל הכוחות. האדם המגלה את עצמיותו אינו תלוי במעשיו ובגילוי כוחותיו. כשאדם מקנא הוא מאבד את מקומו. העצמיות שלו נרקבת. הוא לא מחובר לבחינה העצמית בנפשו, זו שאינה תלויה בדבר. כאשר יש לו חיבור לעצמיותו הוא מחובר לעצם, לתמצית, לבחינה הגבוהה ביותר בנפש. הבחינה הפנימית הזאת היא מקור למנוחת הנפש אך גם לברור הזהות הפנימית.
[1] הרבי מליובאוויטש, תורת מנחם כד, חלק ראשון, שיחת יום שמחת תורה, ה'תשי"ט, עמ' 169.וראו: ראה ב"ר ספי"ח. הובא בפרש"י עה"ת בראשית ג, א.
[2] משנה אבות ד כא.
[3] השווה מבחר הפנינים שער מח. כד הקמח אות קנאה.
[4] שבת קנב ב.
[5] משנה אבות ו ה.