עצבות, דיכאון, ייאוש וריקנות
ייאוש הוא האויב הגדול של הנפש. איך מתגברים עליו?
הייאוש גובה מחיר נפשי גבוה, מקטין את מידת החיות ומונע מהאדם את האמונה שהוא או המציאות יכולים להשתנות.
הייאוש סותר את יסודות המחשבה והאמונה היהודית. כיצד מזהים ייאוש וכיצד מתגברים עליו.
מקורות
הייאוש הוא אובדן תקווה שהמציאות תשתנה או שאני אשתנה. הייאוש יכול להיות מעצמי, מהדיאטה, מהילדים, מהזוגיות מהקהילה, מהמדינה ובעצם מכל דבר.
מטרת השיעור היא ההבנה וההטמעה כי אין יאוש בעולם כלל.
הייאוש והנלווים לו אסורים על-פי התורה וגם אינם מתקבלים בשכל אנושי. וזאת מכמה סיבות:
- הקרבות שלנו ואפילו הנפילות הינם בעלי ערך – כאשר אני מתייאש מהמצב בו אני נמצא אני לא מקבל שהנפילות והקשיים הם חלק מהדרך מעלה. נבראתי לשם נצחון בקרבות. לכן נפילה לעצבות או ייאוש היא כמו נכונות מראש להיכשל במבחן העומד לפני האדם. הייאוש הוא פיתוי של היצר וצריך לגבור עליו.
- השגחה פרטית – "שלילת היאוש", מדגיש הרבי מלובביץ', "מיוסדת על עיקר בתורתנו, האמונה המוחלטת אשר הבורא יתברך משגיח על כל אחד ואחד בהשגחה פרטית, וכיון שהוא עצם הטוב בודאי שכל מה שקורה, לטובה קורה".[1]
- תפיסה שגויה של המציאות: ייאוש נובע מ"ענינים מדומים הנובעים מעצת היצר".[2] מה שמניע את הייאוש הוא תפיסה שגויה של המציאות, המסתירה מפני האדם את תכלית חייו.
- בהורות – גרימת נזק לילדים – יש להזהר ב"אלפי סייגים" מלצייר לילדים עתיד שחור או לעורר בהם חוסר אונים, מה שיגרור את הילד לרפיון ידיים ומשם להפקרות וקלות דעת.
- הייאוש סותר את עיקרון התשובה.
- הייאוש הוא תירוץ להימנע מעשייה – "היאוש הוא הטיפה המרה המחריבה את עולמו של הקב"ה, והמדיחה את האדם מלמלא את שליחותו בעולם", מדגיש הרבי הריי"צ, לכן אין גיבור גדול יותר ממי שמנצח את תולעת הייאוש המכלה את הנפש ומאבדת את הדעת.[3]
- מקטין את מידת החיות – העשייה נעשית בחוסר חשק, "כל מעשיו הם ללא רצון, ללא תענוג, ללא חיות וללא שום מרץ. הדבר נעשה על ידו באופן של "עבודת פרך", להיותו כבר לאחר היאוש, כי בין כך ובין כך יישאר ב"מצרים".
מה עושים עם הייאוש – עצות פרקטיות:
- להימנע מעשיית חשבון נפש שלא בזמנו לעיתים דווקא "חשבון צדק" עצמי מזין את הייאוש. כאשר אין בכך תועלת מיידית, מוטב להשקיע את עצמנו בעשייה, ולתחום את החשבונות לזמן מוגבל.
- יש לבחון מאיזה מקום בנפש מתעורר הייאוש – בד"כ הוא מעצת היצר.
- הניצחון הוא הדרגתי – "מעט מעט אגרשנו" לשמוח בכל התקדמות קלה.
- ללמוד מדמויות מעוררות השראה.
- להחזיק בתודעה ש"אין ייאוש בעולם כלל".
- גם במצבים קשים, מציע הרבי הריי"צ, במקום להתמסר לאנחות, נהי ובכי על מר הגורל, שאין בהם כל ערך, יש לעודד מעשים בפועל ולאמץ אווירה של אמונה, תקווה וביטחון, שהם "סמי המרפא הממתיקים את רעל ארס הייאוש".[4] כלומר תמיד עדיף לחפש פעולה אחת קרובה שאפשר לבצע, מאשר להלין על דלתות חסומות או על מה שלא בוצע.
[1] הרבי מלובביץ', אגרות קודש, חלק טז, עמ' רלב.
[2] שם, אגרות קודש, חלק ד, עמ' רכב-רכה.
[3] הרבי הריי"צ, אגרות קודש, א'רכא, עמ' קטז-קיח.
[4] הרבי הריי"צ, אגרות קודש, א'רכא, עמ' קטז-קיח.
