שש עצות לחיזוק הנפש בחורף – מרחשוון
נכנסים לחורף, הגשמים בפתח. כל עונה משפיעה באופן שונה על הנפש. חודש מרחשוון מקפל בתוכו הכנה נפשית לקראת הגשמים, השגרה והקור של החורף.
מקורות
- שגרה – המטרה שלנו היא להפוך כל דבר לחיובי, ולחפש את התענוג בעבודה
הֵ֤ן גּוֹיִם֙ כְּמַ֣ר מִדְּלִ֔י
הן גוים כמר מדלי. העכו"ם הממאנים להכיר את בוראם ואין חשובין לו להעמיד מהם לנביאים לגלות סודו:
כמר מדלי. כטיפה מרה המטפטפת משולי הדלי ומשקע טנופת המים ורוקבין העץ, לימוניד"א בלע"ז:
שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשל"ב
מרומז בענין דשבת מברכים חודש מרחשון, שהרי "מרחשון" הוא מלשון "כמר
ע"ש התחלת ירידת טיפות הגשמים, והרי ענין הגשמים מורה על השפעת הגשמיות, כתורת הבעש"ט על הפסוק "ונתתי גשמיכם בעתם".
ונקודת הדברים – שכל עניני העבודה צריכים להעשות מתוך תענוג, והיינו, שלא די בקבלת עול בלבד, שזוהי אמנם "ראשית העבודה ועיקרה ושרשה" (כמ"ש רבינו הזקן בתניא), אבל עדיין אין זה תכלית ושלימות העבודה, שצריכה להיות באופן שיש בה גם תענוג,
– וכפתגם אדמו"ר מהר"ש אודות החילוק שבין רצון לתענוג, שרצון מכריח, כמו גזירה שמקיימים מתוך קבלת עול, ואילו תענוג הוא באופן שמתאחד עם הענין, שלכן רוצה בעצמו לעשות כן –
והיינו, שהביטול והקב"ע הם באופן נעלה כ"כ עד שמתענג מזה, כמבואר בהמשך תרס"ו בענין מדריגת "עבד נאמן", שמתבטל ממציאותו לגמרי, עד שכל מציאותו אינה אלא מציאות האדון, ולכן מתענג בעבודתו, כיון שהתענוג של האדון נעשה התענוג שלו.
וכיון שענין התענוג פועל על כל הכחות שלו, כאמור לעיל (ס"ג) בענין "שמועה טובה תדשן עצם", ועד להפירוש הנוסף ב"תדשן עצם", שקאי על עצם הנפש, והיינו, שעי"ז לוקחים את עצם הנפש – הרי התוצאה מזה בנוגע לפועל היא שנעשה חידוש בלימוד התורה באופן אחר לגמרי,
לחודש מרחשון קוראים יום בול
בשנה האחת עשרה בירח בול, הוא החודש השמיני, כלה הבית לכל דבריו וכל משפטיו.
- מזלו של מרחשון עקרב, שהעולם צמא למים כמו עקרב
שם משמואל
ולי יש להוסיף על הדברים שלא די שאינם נמשכים להוראת המזל, אלא שהם מגביהים הוראת המזל לשורשו להשתמש בו בקודש,
ולמשל חודש מרחשון שאנו מדברים בו מזלו עקרב וידוע שעקרב הוא קרירות, היינו שטבעו מושך להתעצל ולישב בטל, וכל מה שיעשה יעשה בקרירות רוח, ולא ברוח חם והתלהבות,
וישראל משתמשין במדה ההוא עצמה לסור מרע ולהתעצל במעשים בלתי ראוים, ואף דברים גשמיים המוכרחים יהי' בקרירות רוח, שכל אלו הם בכלל סור מרע, וזה עצמו הוראת השבט המתיחס לחודש הזה הא שבט מנשה כנ"ל:
- צריך מאמץ, לרדת מהאורות הגבוהים ישר לעשייה.
העשב בלה ובוללים לבהמה בבית
מלשון יבול, מתחילים חרישה וזריעה
אין דבר שמשיגים בלי הכנה
- גשמים קוראים להכיר בטוב
בנוהג שבעולם אדם שהוא רעב ובא ומושיט לו תאנה אחת או תמר אחד כדי להחיות נפשו לשעה אחת – מכיר לו טובה ונותן לו הודיה.
אבל אם זנו ומפרנסו תמיד ואינו נותן לו לבוא לידי רעבון לעולם ובטרם יקראהו נותן לו כל צרכיו בשפע – אינו זוכר לזה את חסדיו ובא לידי שכחה מרוב הטובה.
אף על פי כן הכל יודעים שטובתו של זה מרובה משל זה אלף פעמים.
בוא וראה אין לך חסד גדול מזה שהקב״ה מוריד לנו גשמים בעתם. בני אדם ישנים במיטתם והבורא פותח להם את אוצרו הטוב והוא מעלה להם טללים ומוריד גשמים ומשקה השדות ומרווה אותם – ואינם חייבים להודות לו.
- אף אחד לא יכול לפגוע לך בפרנסה ובשפע
3 מתנות נתנו לעולם – התורה ומאורות וגשמים בעיתם
גדול יום הגשמים כיום שניתנה בו תורה
וגדול יום הגשמים כיום שנבראו שמים וארץ
אמר ר׳ יוחנן – שלושה מפתחות בידו של הקב״ה שלא נמסרו לשליח – מפתח של גשמים, של חיה, יולדת, ומפתח של תחיית המתים. תענית ב
דכתיב יפתח ה׳ לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו.
למה הדבר דומה – לאב ששולח מתנות לבניו. כל זמן שהמתנות מועטות והוא שולחן בידי שליח. מה שאמר לו האב לתת נותן ומה שלא אינו נותן. בא לתת להם מתנה מרובה – אינו שולחה בידי שליח אלא נותנה לבדו.
מה הוא עושה, קורא לבניו ופותח להם אוצרו לתת לכל אחד מתנתו.
בשעה שהאוצר פתוח עת רצון. והוא נותן להם שפע
שמי הגשמים הם בהתחלקות, ולכל טיפה ישנה גומא מיוחדת54, שהוא מצד ענין הגבורות, ששרשה נעלה ביותר, ולכן מפתח של גשמים נמצא לעילא ולעילא55.
למה אליהו ביקש?
אבל כיון שאליהו הנביא ביקש מפתח של גשמים בשביל היפך הטובה, למנוע ירידת גשמים במשך שלש שנים – אי אפשר לומר שהחזקת מפתח של גשמים בידו של אליהו היתה באופן שידו היא יד האדון, שאז לא היתה יכולה להיות פעולה של היפך הטוב, מפני ש"מפי עליון לא תצא הרעות"172, ו"אין הקב"ה מייחד שמו על הרעה"173,
- הקרבה מולידה תוצאות. מסירות נפש.
יא מרחשוון יום פטירת רחל אמנו
בירמיה לא –
כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר ה׳ ק֣וֹל בְּרָמָ֤ה נִשְׁמָע֙ נְהִי֙ בְּכִ֣י תַמְרוּרִ֔ים רָחֵ֖ל מְבַכָּ֣ה עַל־בָּנֶ֑יהָ מֵאֲנָ֛ה לְהִנָּחֵ֥ם עַל־בָּנֶ֖יהָ כִּ֥י אֵינֶֽנּוּ׃
כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה מִנְעִ֤י קוֹלֵךְ֙ מִבֶּ֔כִי וְעֵינַ֖יִךְ מִדִּמְעָ֑ה כִּי֩ יֵ֨שׁ שָׂכָ֤ר לִפְעֻלָּתֵךְ֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְשָׁ֖בוּ מֵאֶ֥רֶץ אוֹיֵֽב׃
וְיֵשׁ־תִּקְוָ֥ה לְאַחֲרִיתֵ֖ךְ נְאֻם־יְהוָ֑ה וְשָׁ֥בוּ בָנִ֖ים לִגְבוּלָֽם׃
וְעַתָּ֡ה שְׁנֵֽי־בָנֶ֩יךָ֩ הַנּוֹלָדִ֨ים לְךָ֜ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם עַד־בֹּאִ֥י אֵלֶ֛יךָ מִצְרַ֖יְמָה לִי־הֵ֑ם אֶפְרַ֙יִם֙ וּמְנַשֶּׁ֔ה כִּרְאוּבֵ֥ן וְשִׁמְע֖וֹן יִֽהְיוּ־לִֽי׃
וּמוֹלַדְתְּךָ֛ אֲשֶׁר־הוֹלַ֥דְתָּ אַחֲרֵיהֶ֖ם לְךָ֣ יִהְי֑וּ עַ֣ל שֵׁ֧ם אֲחֵיהֶ֛ם יִקָּרְא֖וּ בְּנַחֲלָתָֽם׃
וַאֲנִ֣י ׀ בְּבֹאִ֣י מִפַּדָּ֗ן מֵ֩תָה֩ עָלַ֨י רָחֵ֜ל בְּאֶ֤רֶץ כְּנַ֙עַן֙ בַּדֶּ֔רֶךְ בְּע֥וֹד כִּבְרַת־אֶ֖רֶץ לָבֹ֣א אֶפְרָ֑תָה וָאֶקְבְּרֶ֤הָ שָּׁם֙ בְּדֶ֣רֶךְ אֶפְרָ֔ת הִ֖וא בֵּ֥ית לָֽחֶם׃
רש״י
ואני בבאי מפדן וגו'. וְאַעַ"פִּ שֶׁאֲנִי מַטְרִיחַ עָלֶיךָ לְהוֹלִיכֵנִי לְהִקָּבֵר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, וְלֹא כָךְ עָשִׂיתִי לְאִמְּךָ, שֶׁהֲרֵי מֵתָה סָמוּךְ לְבֵית לֶחֶם:
וזוהי כוונת יעקב באמרו ליוסף "ואע"פ שאני מטריח עליך להוליכני להקבר בארץ כנען ולא כך עשיתי לאמך כו'" — שזהו החילוק בין יעקב לרחל: מצד ענינו ועבודתו של יעקב צריך הוא להיות קבור במערת המכפלה, ביחד עם שאר האבות — במצב ומקום של קדושה גלוי'; ומעלתה המיוחדת של רחל48 — "עיקרו של בית", "עקרת הבית" — שהיא מוותרת על שלימות ומעלת עצמה להיות קבורה במערת המכפלה, כדי "שתהא לעזרה לבני'", ובזה גופא — בנים שיהיו לאחרי כו"כ דורות, ובנים שיהיו במעמד ומצב בלתי רצוי, עד כדי כך שיתחייבו גלות; ובשביל אותם הבנים שחטאו וגלו — מוותרת רחל אמנו על זכות קבורה במערת המכפלה ביחד עם יעקב אבינו במשך מאות ואלפי שנים, כדי שעי"ז תוכל להיות "לעזרה לבני'". וזהו הטעם שהיא הביאה את ההבטחה ד"ושבו בנים לגבולם" — דהיות שהיא וויתרה על מעלת עצמה, בשביל בנים אלו, מצד הקשר העצמי שבינה ובינם (בכל מצב שיהיו), הרי זה ממשיך מלמעלה "מדה כנגד מדה", שלמרות מצבם הגלוי של הבנים (שנתחייבו גלות), הבטיח הקב"ה "ושבו בנים לגבולם", שלהיותם בנים הרי ודאי שישובו לגבולם, בגאולה האמיתית והשלימה, במהרה בימינו ממש. "(משיחת ש"פ ויחי תשמ"ו) "
ענינו של חודש תשרי, מלמטה למעלה, נמשך גם בשאר חדשי החורף – כמו חודש מרחשון, שבו מתחילה עונת הגשמים, ועל שם זה נקרא "מר-חשון", "מר" מלשון טפה, טיפות הגשמים1899, והרי ענין הגשמים הוא מלמטה למעלה1900; וכן חודש כסלו – "כס" מלשון כיסוי1901, וצריך לפעול ענין הגילוי, שזהו מלמטה למעל
והמענה על זה – שפעולת ההתלהבות כו' דחודש תשרי נשארה בתקפה בפנימיותו, אלא שכן הוא סדר העבודה, שבחודש מרחשון מתחיל הענין דירידת גשמים (לאחרי ברכת הגשמים בשמיני-עצרת, המועד האחרון דחודש תשרי), וענין הגשמים הוא – כפי שכותב כ"ק מו"ח אדמו"ר69 בנוגע לגשמי ברכה – שתחילה צריכים לחרוש, ואח"כ צריכים לזרוע גרעין, שאמנם אין בו לא טעם ולא ריח, אבל אעפ"כ המעשה הוא העיקר, ודוקא עי"ז פועל הגשם פעולתו, ומתחילים להתגלות כל הענינים שאספו ולקטו בחודש תשרי, ובאים באופן של צמיחה, בתוספת ובריבוי.
