איך להכניס ״אש״ נכונה לחיי | פסיכולוגיה בפרשה ויקהל

הדרך לחיות חיים מלאים היא לסלק מהם קרירות ולהכניס לתוכם אש, התלהבות, אנרגיה, צימאון. אבל צריך להיזהר. אש יכולה גם לשרוף ולפגוע.

מקורות

ויקהל לה
וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת־כׇּל־עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר־צִוָּה ה׳ לַעֲשֹׂת אֹתָם׃
שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן ל-ה׳ כׇּל־הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת׃
לֹא־תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת׃

שיחת הרבי מליובאוויטש, ויקהל, תשי״ד

דרך מצוותיך

פי' מושבותינו הוא בחי' עולם הפירוד דבי"ע שהן עולמות הנפרדים כמ"ש ומשם יפרד וגו' (בראשית ב' י') לפי שכבר נפסק הקו וחוט דא"ס ואינו מאיר בהם כבאצילות וע"כ הוזהרו שלא יעשו בעולם הפירוד כדוגמא העליונה שבאצילות כי דוקא באצילות דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון יתכן להיות גילוי אור הכתר העליון בכלים דאצי' אבל לא בעולמות הנפרדים. וזהו שהאיסור הוא בכל מושבותיכם דוקא ולא בבהמ"ק שהרי במקדש הי' אש על המזבח גם בשבת וגם בנרות המנורה כל מעשה המשכות אורות בכלים אדרבה היא מצוה גם בשבת ע"י הדלקת המנורה כנ"ל לפי שבהיכל ק"ק הי' שם מבחי' הארת הקו"ח שבאצילות כידוע דבחי' עתיק דבריאה הי' מתגלה שם אלא שבמושבותינו הוזהרנו לא תבערו כו' (דוגמא לדבר עמ"ש במצות העריות ובמ"ש יעקב עתידה תורה לאוסרן כו' (פסחים קי"ט ב')):

שיחת ש"פ ויקהל-פקודי, פ' החודש, מבה"ח ניסן, ה'תש"כ

ענין ההקהלה שייך דוקא כשישנו מצב של פירוד, שאז יש צורך בענין ההקהלה כדי לבטל את הפירוד.

ולכן, מיד לאחרי מ"ת – שאז הי' הענין ד"ויחן"41 לשון יחיד, "כאיש אחד בלב אחד"42 – לא הי' צורך בענין ההקהלה; ורק לאחרי חטא העגל, שהוא דוגמת חטא עה"ד, שאז הי' ענין של פירוד – הנה למחרת יוהכ"פ, שאז אמר הקב"ה "סלחתי כדברך"43, אזי "ויקהל משה", כדי לבטל את הפירוד שנעשה ע"י חטא העגל. וענין זה נעשה עי"ז שלימדם תורה – תורה אחת.

וזהו גם שהציווי שנאמר כאשר "ויקהל משה" הוא "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת"44 – כי, טבע האש לפרר ולהפריד, היפך טבע המים לדבק. ולכן "לא תבערו אש בכל מושבותיכם", כי, בכל מקום שיהודי נמצא הרי זה מעמד ומצב של קדושת יום השבת, ולכן אין צריך להיות הבערת אש, שהו"ע של פירוד.

שני לוחות הברית , תורה שבכתב, ויקהל, פקודי, דרך חיים

לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת (שמות לה, ג). רומז לאש המחלוקת ואש הכעס שצריך האדם ליזהר שלא לבער אותו עולמית, ומכל שכן ביום השבת קודש שאין בוער בו אש של גיהנם. והכועס בשבת או עושה מחלוקת ח"ו גורם להיות חמת הגיהנם בוער בו בר מינן:

ספר הזהר , עקב ד׳

…וּבְגִין דָּא בְּשַׁבָּת, כָּל נִשְׁמָתִין וְרוּחִין וְנַפְשִׁין נָפְקִין וְנַחְתִּין זוּגוֹת, וְאֵין שָׂטָן וְאֵין מַזִּיק שַׁלִּיט בְּיוֹמָא דְּשַׁבְּתָא. וַאֲפִילּוּ גֵּיהִנָּם לָא שַׁלִּיט, וְלָא אוֹקִיד בְּשַׁבָּת. וּבְגִין דָּא, (שמות ל״ה:ג׳) לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. וְדָא אֵשׁ נוּכְרָאָה, אֶלָּא אֵשׁ דְּקָרְבְּנָא, אֵשׁ דִּקְדוּשָּׁה…

… בְּשַׁבָּת כָּל הַנְּשָׁמוֹת וְהָרוּחוֹת וְהַנְּפָשׁוֹת יוֹצְאוֹת וְיוֹרְדוֹת זוּגוֹת, וְאֵין שָׂטָן וְאֵין מַזִּיק שׁוֹלֵט בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. וַאֲפִלּוּ גֵיהִנֹּם לֹא שׁוֹלֵט וְלֹא בוֹעֵר בְּשַׁבָּת. וּמִשּׁוּם זֶה, [שמות לה] לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. וְזוֹ אֵשׁ נָכְרִיָּה, אֶלָּא אֵשׁ הַקָּרְבָּן, אֵשׁ שֶׁל קְדֻשָּׁה….

שני לוחות הברית , שער האותיות, אות ר' רצון

אמר ר"ש בר נחמני אמר ר' יונתן, כל הכועס כל מיני גיהנם שולטין בו, שנאמר (קהלת יא, י) והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך. ואין רעה אלא גיהנם, שנאמר (משלי טז, ד) וגם רשע ליום רעה כו'. וכן אמרו בתיקונים תיקון מ"ח, זכאה איהו מאן דנטיר דירה לשבת, דאיהו דלא מתקריב תמן עציבו דטחול וכעס דמרה דאיהו נורא דגיהנם, דעלה אתמר (שמות לה, ג) לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. והכי איהו ודאי, דכל מאן דכעיס כאלו אוקיד נורא דגיהנם, עד כאן לשונם:

רש״י

לא תבערו אש. יֵשׁ מֵרַבּוֹתֵינוּ אוֹמְרִים הַבְעָרָה לְלָאו יָצָאת, וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְחַלֵּק יָצָאת (שבת ע'):

דעת זקנים

לא תבערו אש. הזהירה תורה על ההבערה טפי משאר מלאכות מפני שאינה נראית כל כך מלאכה ושמא יאמרו לא נעשה מלאכה אבל נבעיר האש ונזמין הכל כדי לעשות בזהב ובכסף מיד לאחר השבת לכך נאמר לא תבערו. ובמסכת שבת נחלקו רבותינו איכא מאן דאמר הבערה ללאו יצאתה ואיכא מאן דאמר לחלק יצתה: