התכונה שהופכת אנשים למאושרים | פסיכולוגיה בפרשה, שופטים

ביטחון ואושר הם לא תוצאה של ארועים חיצוניים, אלא של תכונה נפשית, שאם עובדים עליה ומפתחים אותה, הופכים לאנשים מאושרים. מהי התכונה הזאת ומה מאפיין אותה.

מקורות

דברים יח

כִּ֤י אַתָּה֙ בָּ֣א אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־ה׳ אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֣ן לָ֑ךְ לֹֽא־תִלְמַ֣ד לַעֲשׂ֔וֹת כְּתוֹעֲבֹ֖ת הַגּוֹיִ֥ם הָהֵֽם׃ 

לֹֽא־יִמָּצֵ֣א בְךָ֔ מַעֲבִ֥יר בְּנֽוֹ־וּבִתּ֖וֹ בָּאֵ֑שׁ קֹסֵ֣ם קְסָמִ֔ים מְעוֹנֵ֥ן וּמְנַחֵ֖שׁ וּמְכַשֵּֽׁף׃ 

וְחֹבֵ֖ר חָ֑בֶר וְשֹׁאֵ֥ל אוֹב֙ וְיִדְּעֹנִ֔י וְדֹרֵ֖שׁ אֶל־הַמֵּתִֽים׃ 

כִּֽי־תוֹעֲבַ֥ת ה׳ כׇּל־עֹ֣שֵׂה אֵ֑לֶּה וּבִגְלַל֙ הַתּוֹעֵבֹ֣ת הָאֵ֔לֶּה ה׳ אֱלֹהֶ֔יךָ מוֹרִ֥ישׁ אוֹתָ֖ם מִפָּנֶֽיךָ׃ 

תָּמִ֣ים תִּֽהְיֶ֔ה עִ֖ם ה׳ אֱלֹהֶֽיךָ׃

דברים ל"ב:ד'

הַצּוּר֙ תָּמִ֣ים פׇּעֳלֹ֔ו כִּ֥י כׇל־דְּרָכָ֖יו מִשְׁפָּ֑ט אֵ֤ל אֱמוּנָה֙ וְאֵ֣ין עָ֔וֶל צַדִּ֥יק וְיָשָׁ֖ר הֽוּא׃

במדבר י"ט:ב'

זֹ֚את חֻקַּ֣ת הַתֹּורָ֔ה אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה לֵאמֹ֑ר דַּבֵּ֣ר ׀ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֣וּ אֵלֶיךָ֩ פָרָ֨ה אֲדֻמָּ֜ה תְּמִימָ֗ה אֲשֶׁ֤ר אֵֽין־בָּהּ֙ מ֔וּם אֲשֶׁ֛ר לֹא־עָלָ֥ה עָלֶ֖יהָ עֹֽל׃

בראשית י"ז:א'

וַיְהִ֣י אַבְרָ֔ם בֶּן־תִּשְׁעִ֥ים שָׁנָ֖ה וְתֵ֣שַׁע שָׁנִ֑ים וַיֵּרָ֨א יְהוָ֜ה אֶל־אַבְרָ֗ם וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אֲנִי־אֵ֣ל שַׁדַּ֔י הִתְהַלֵּ֥ךְ לְפָנַ֖י וֶהְיֵ֥ה תָמִֽים׃

ויקרא כ"ג:ט"ו

וּסְפַרְתֶּ֤ם לָכֶם֙ מִמׇּחֳרַ֣ת הַשַּׁבָּ֔ת מִיֹּום֙ הֲבִ֣יאֲכֶ֔ם אֶת־עֹ֖מֶר הַתְּנוּפָ֑ה שֶׁ֥בַע שַׁבָּתֹ֖ות תְּמִימֹ֥ת תִּהְיֶֽינָה׃

תהילים קיט א

אַשְׁרֵ֥י תְמִֽימֵי־דָ֑רֶךְ הַֽ֝הֹלְכִ֗ים בְּתֹורַ֥ת ה׳

שני לוחות הברית, עשרת הדברות, מסכת חולין, נר מצוה י״ג

אח"כ אמר, ובלכתך בדרך, בהיותו בדרך שייך הליכה ולא ישיבה, כי אדרבא צריך לילך בזריזות לך לך כדי שישיב במהרה לביתו לעבודת הש"י, מכל מקום בלכתו בדרך אמר הפסוק (תהלים קיט, א) אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה', רצה לומר הוא מאושר כשהוא תמים עם ה' אף בהיותו בדרך הממעט את השם, והוא הולך בתורת ה' שלא נפרד מהתורה והמצות ואינו מיקל בשום איסור כנהוג בהולכי דרכים, וגם תורתו ותפילתו מתקיימים. מי שזוכה לזה, אשריו:

שערי תשובה – רבנו יונה

תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹקֶיךָ. לָמַדְנוּ מִזֶּה כִּי הַמְּעוֹנְנִים וְהַקּוֹסְמִים נֶעֱדָרִים בִּטָּחוֹן. וְהָעֲלִילוֹת הַנִּשְׁחָתוֹת הָהֵם מַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י"ח:י"ד) כִּי הַגּוֹיִים הָהֵם אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ.

משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים,  י״א

וּדְבָרִים הָאֵלּוּ כֻּלָּן דִּבְרֵי שֶׁקֶר וְכָזָב הֵן וְהֵם שֶׁהִטְעוּ בָּהֶן עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים הַקַּדְמוֹנִים לְגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת כְּדֵי שֶׁיִּנְהֲגוּ אַחֲרֵיהֶן. וְאֵין רָאוּי לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם חֲכָמִים מְחֻכָּמִים לְהִמָּשֵׁךְ בַּהֲבָלִים אֵלּוּ וְלֹא לְהַעֲלוֹת עַל לֵב שֶׁיֵּשׁ תּוֹעֶלֶת בָּהֶן. שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כג כג) "כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל". וְנֶאֱמַר (דברים יח יד) "כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן" וְגוֹ'. כָּל הַמַּאֲמִין בִּדְבָרִים הָאֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וּמְחַשֵּׁב בְּלִבּוֹ שֶׁהֵן אֱמֶת וּדְבַר חָכְמָה אֲבָל הַתּוֹרָה אֲסָרָתַן אֵינָן אֶלָּא מִן הַסְּכָלִים וּמְחֻסְּרֵי הַדַּעַת וּבִכְלַל הַנָּשִׁים וְהַקְּטַנִּים שֶׁאֵין דַּעְתָּן שְׁלֵמָה. אֲבָל בַּעֲלֵי הַחָכְמָה וּתְמִימֵי הַדַּעַת יֵדְעוּ בִּרְאָיוֹת בְּרוּרוֹת שֶׁכָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים שֶׁאָסְרָה תּוֹרָה אֵינָם דִּבְרֵי חָכְמָה אֶלָּא תֹּהוּ וְהֶבֶל שֶׁנִּמְשְׁכוּ בָּהֶן חַסְרֵי הַדַּעַת וְנָטְשׁוּ כָּל דַּרְכֵי הָאֱמֶת בִּגְלָלָן. וּמִפְּנֵי זֶה אָמְרָה תּוֹרָה כְּשֶׁהִזְהִירָה עַל כָּל אֵלּוּ הַהֲבָלִים (דברים יח יג) "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ":

ליקוטי מוהר"ן י״ח:ג׳:ג׳

אֲפִלּוּ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה גְּדוֹלָה, עַד שֶׁיְּפַשְׁפֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ, שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר אֶצְלוֹ אֱמוּנוֹת שֶׁאֵין צָרִיךְ לְהַאֲמִין, כְּגוֹן דַּרְכֵי הָאֱמֹרִי הַנַּ"ל, וְשֶׁיִּהְיֶה תָּמִים עִם ה' אֱלֹקָיו, אָז הָרַחֲמָנוּת בֶּאֱמֶת וְלוֹ רָאוּי לְהַנְהִיג.

ליקוטי מוהר"ן ל״א:ט׳:ד׳

וְזֶהוּ: הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים, בִּבְחִינַת (דברים יח): תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹקֶיךָ – שֶׁלֹּא תִּצְטָרֵךְ לִדְרֹשׁ אַחַר כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, כִּי תִּהְיֶה לְמַעְלָה מֵהֶם.

רש״י

תמים תהיה עם ה' אלהיך. הִתְהַלֵּךְ עִמּוֹ בִתְמִימוּת, וּתְצַפֶּה לוֹ, וְלֹא תַחֲקֹר אַחַר הָעֲתִידוֹת, אֶלָּא כָּל מַה שֶּׁיָּבֹא עָלֶיךָ קַבֵּל בִּתְמִימוּת וְאָז תִּהְיֶה עִמּוֹ וּלְחֶלְקוֹ:

הרמב״ן

וְטַעַם תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ, שֶׁנְּיַחֵד לְבָבֵנוּ אֵלָיו לְבַדּוֹ וְנַאֲמִין שֶׁהוּא לְבַדּוֹ עֹשֶׂה כֹל, וְהוּא הַיּוֹדֵעַ אֲמִתַּת כָּל עָתִיד, וּמִמֶּנּוּ לְבַדּוֹ נִדְרֹשׁ הָעֲתִידוֹת מִנְּבִיאָיו אוֹ מֵאַנְשֵׁי חֲסִידָיו, רְצוֹנוֹ לוֹמַר אוּרִים וְתֻמִּים, וְלֹא נִדְרוֹשׁ מֵהֹבְרֵי שָׁמַיִם וְלֹא מִזּוּלָתָם, וְלֹא נִבְטַח שֶׁיָּבוֹאוּ דִּבְרֵיהֶם עַל כָּל פָּנִים, אֲבָל אִם נִשְׁמַע דָּבָר מֵהֶם, נֹאמַר הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם כִּי הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים עֶלְיוֹן עַל הַכֹּל, הַיָּכוֹל בַּכֹּל, מְשַׁנֶּה מַעַרְכוֹת הַכּוֹכָבִים וְהַמַּזָּלוֹת כִּרְצוֹנוֹ, מֵפֵר אֹתוֹת בַּדִּים וְקֹסְמִים יְהוֹלֵל, וְנַאֲמִין שֶׁכָּל הַבָּאוֹת תִּהְיֶינָה כְּפִי הִתְקָרֵב הָאָדָם לַעֲבוֹדָתוֹ. 

וּלְפִיכָךְ אַחַר אַזְהָרַת שְׁאֵלַת הָעֲתִידוֹת מִקּוֹסֵם וְדוֹרֵשׁ בְּעַד הַחַיִּים אֶל הַמֵּתִים אָמַר שֶׁתִּהְיֶה תָּמִים עִם הַשֵּׁם בְּכָל אֵלֶּה, וְלֹא תִּירָא מִמַּגִּיד עָתִיד, אֲבָל מִנְּבִיאוֹ תִּדְרֹשׁ וְאֵלָיו תִּשְׁמַע. וְזֶה דַּעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על דברים י"ח:י"ג), שְׁלִים תְּהֵא בְּדַחְלְתָא דַּה' אֱלָהָךְ, שֶׁלֹּא תִּהְיֶה חָסֵר בְּיִרְאָתוֹ, כִּי תָּמִים הוּא הַשָּׁלֵם בְּדָבָר, כְּמוֹ שֶׂה תָמִים (שמות יב ה), שֶׁאֵין בּוֹ מוּם וְשׁוּם חֶסְרוֹן. וְזוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה. וּכְבָר הִזְכַּרְתִּי זֶה בְּפָסוּק וֶהְיֵה תָמִים (בראשית יז א):

קדושת לוי, ויקרא, דרוש לפסח א׳

בהא לחמא עניא די וכו'. ויבואר בזה מאמר חכמינו ז"ל (ב"ב י.) בזמן שישראל עושין רצונו של מקום נקראין בנים וכשאין עושין רצונו של מקום נקראין עבדים. 

לכאורה אינו מובן, כשאין עושין רצונו של מקום חס ושלום הם רשעים חס ושלום. 

והנראה, דהנה כשאדם מאמין באמונה שלימה שהקדוש ברוך הוא הוא אבינו ויש לו תענוג כשמשפיע טובות על עמו ישראל כאשר היכולת בידו לתת טובות לכל העולמות אז האדם אינו חסר כלום וכשיבקש מן הקדוש ברוך הוא לרחם על עמו בודאי הקדוש ברוך הוא ימלא רצונו.

 וזה הרמז בפסוק (דברים יח, יג) תמים תהיה עם ה' אלהיך, כלומר אתה תהיה תמים בלתי חסר שום דבר כשתהיה עם ה' אלהיך. אבל כשאדם אינו מאמין בזה אז הוא חסר, כי אינו עושה רצון בהשם יתברך להשפיע עלינו טובות. וזהו הרמז כהא לחמא עניא, כי ישראל במצרים היו בבחינה קטנה וזהו לחמא עניא. ועל זה רמזו חכמינו ז"ל (פסחים קטז.) לחם עני, מה דרכו של עני בפרוסה, כי פרוסה הוא לשון חסרון:  

תמים תהיה עם ה' אלהיך (דברים יח, יג). הכלל הוא, כי הבורא ברוך הוא דרכו להיטיב ובפרט לישראל עם קרובו שנקראים בנים למקום ובוודאי האב ממלא חסרונו ורצון בנו קודם שיצטרך ובודאי אדם אשר יש לו אמונה כזאת בהבורא בודאי ממלא לו חסרונו. וזהו הרמז תמים תהיה עם ה', כלומר כשאתה על זה הבחינה בחינת השלימות שיש לך אמונה בבורא ברוך הוא שבודאי ימלא לך חסרונך אז תדע שבודאי עם ה' אלהיך, שבודאי ה' עמך:

גור אריה – מהר״ל

ואז תהיה עמו ולחלקו. דבר זה הוציא מדכתיב "עם ה' אלקיך", דלא הוי למכתב רק 'תמים תהיה', כדכתיב (בראשית כה, כז) "ויעקב איש תם", ומאי "תמים תהיה עם ה' אלקיך", אלא פירושו שאז תהיה עם הקדוש ברוך הוא ולחלקו. ואף על גב ד"עם ה' אלקיך" פירושו 'התהלך עמו בתמימות', מכל מקום כיון דלא הוי צריך למכתב רק "תמים תהיה", הוי כאילו נכתב "עם ה' אלקיך" שני פעמים; "תמים תהיה עם ה' אלקיך", ואתה מקבל כל דבריו בתמימות – ראוי אתה שתהיה עמו ולחלקו. ומה שלא פירש "תמים תהיה" בפני עצמו, שיהיה תמים, ואז יהיה לחלקו, שזה היה מקרא חסר כאשר נשאר "עם ה' אלקיך" בפני עצמו, אבל השתא פירושו "תמים עם ה' אלהיך", ואז "תהיה עם ה' אלהיך":

אוצר מדרשים, מדרש תהלים, הוספה למזמור קי״ט ג׳

א׳) אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת ה׳ – אמר שלמה המלך (משלי כ' ז') מִתְהַלֵּךְ בְּתֻמּוֹ צַדִּיק אַשְׁרֵי בָנָיו אַחֲרָיו, ואם בניו אשריהם בעבורו, הוא על אחת כמה וכמה. והקב״ה לא בקש מאברהם אלא שיהיה תמים, שנאמר התהלך לפני והיה תמים (בראשית י״ז:א׳), וכן אמר משה לישראל תמים תהיה עם ה׳ אלהיך (דברים י״ח:י״ג) – לפני ה׳ אלהיך אין כתיב כאן, אלא עם ה׳ אלהיך. אם היית תמים הרי אתה עם ה׳ אלהיך, למה? שאף הוא תמים, שנאמר בו הצור תמים פעלו, וישראל תמימים, והתורה תמימה, שנאמר תורת ה׳ תמימה, לכך נאמר אשרי תמימי דרך.

בעל שם טוב, שופטים י׳:א׳

תמים תהיה עם ה' אלהיך. איתא בשם הבעל שם טוב הקדוש, תמים, בניקוד הדגש בתי"ו, מורה על נקודת הלב, ר"ל שתהיה תמים עם נקודת הלב:

(דעת משה פ' נח, שופטים, ויחל משה תהלים י"ט וקי"ט) 

בעל שם טוב, שופטים י״א:א׳

יראה חיצונית הבאה לאדם, הוא כדי לעוררו ליראת אלהים, משל למה הדבר דומה לאיש חיל שלוח מהמלך לקרוא לאדם, והוא בכעס גדול ומטיל אימה ופחד, אין לירא מהשליח, כי אם תיכף ילך למלך לרצותו, וכן אהבה חיצונית הבאה, הוא כדי לעוררו לאהבת ה', משל למה הדבר דומה, לפעמים בא איש מהמלך שלוח לאדם בתנועת אהבה, ומי שהוא טיפש הוא מתענג ומשתעשע עם השליח, והחכם אומר מה לי להשתעשע עם השליח, אלך לשורש אהבה של מלך, וזהו שכתוב תמים תהיה עם ה' אלהיך, והתי"ו גדולה, דלכאורה התי"ו רחוקה מן האל"ף, לרמוז להעלות כל דבר רחוק הן האהבה הן יראה או שמחה ותענוג גשמיי אל האלו"ף הרומז לאלופו של עולם:

(כתר שם טוב די"ט ע"ד).

החיד״א – נחל קדומים

תמים תהיה עם ה' אלהיך. אפשר דהכונה דאפי' בלבו לא יהרהר אחר מדותיו יתברך וז"ש תמים תהיה עם ה' אלהיך אפי' בהרהור שאין מכיר בו אלא ה' תהיה תמים כי הוא בוחן לב חוקר כליות.

שתהיה לך אופטימיות שהדברים הולכים להשתנות לטובה

אש קודש, שנת תש"א, שופטים

תמים תהי׳ עם ד׳ אלוקיך, ופרש״י התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות ואז תהי׳ עמו ולחלקו.

פשוט אפ״ל לא תחקור אחר עתידות, כי כל איש על העתיד מקבל ע״ע לעבוד את ד', מחר או למחרתיים יהי׳ טוב, רק בהווה היצה״ר מפתהו, וזה שמרמז הכתוב תמים תהי׳ עם ד׳ אלוקיך לא לחקור אחר העתידות רק בהו׳ תהי׳ תמים עמו.

עוד אפ׳׳ל כי מש״ר אמר לד׳ הן בנ״י לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים, ומדייק בספה״ק של כ״ק אא״מ הרה״צ והק׳ זצוקללה״ה איזה ק״ו הוא, הא בשלמא ישראל כתיב הטעם שלא שמעו מקוצר רוח וכו׳ אבל פרעה שלא עבד אפשר ישמע, ע״ש, ועוד יש לדייק למה מתחילה אמר מש״ר ע״ע שהוא כבד פה וכבד לשון והתרגום מתרגם יקיר ממלל, היינו שמדבר רק קשר. וכאן אמר ערל שפתים אטום שפתים שמשמע שאינו יכול לדבר לגמרי.

אבל בספרי כ״ק אא״מ זצוקללה״ה ג״כ מדייק למה לא שמעו מקוצר דוח וכו׳ הא אדרבה מפני צרתם היו צריכים יותר לשמוע ולשמוח בבשורה טובה, וחוץ מתרוצו הק׳ אפ״ל כי כשהאדם בצרה בעוד רוחו בו, אז כששומע בשורה טובה מאמין ושמח בה, משא״כ כשהוא כ״כ מוכה ומיוסר עד שנשבר ומרוסס מצער ועוני, אז אף שבדעתו מאמין ויודע שיהי׳ טוב לו, מ״מ אין כבר איש אשר ישמח ואין כבר מי אשר יתחזק באמונתו, וכעין מעשה כזו ראיתי כבר, לכן ולא שמעו אל משה אף שהאמינו אבל מקוצר רוח ומעבודה קשה לא הי׳ מי שיתחזק ויתן לב לשמועה טובה זו.

וזה שאמר מש״ר הן בנ״י לא שמעו אלי אף שהיא לטובתם, מפני שכבר נשבר רוחם ועצמותם, ואם אין רוחו של ישראל נמצא כבר, אז אני ערל שפתים אטום לגמרי, כי הגדולה שנתת לי היא בשביל ישראל כמ״ש בגמ׳ ברכות (דף ל״ב) עה״פ לך רד, וכו׳׳ ואיך ישמעני פרעה כיון שאני איני אותו מש״ר שאוכל לדבר אליו.

והנה בכל הצרות רואים שבאם ידעו כלם שתיכף למחר יושעו כי אז חלק גדול גם מן המתיאשים עוד היו יכולים להתחזק, אבל דא עקא שאינם רואים את הקץ לחושך, והרבה אין להם במה להתחזק וח״ו מתיאשים ורוחם נופל, וזה תמים תהי׳ עם ד׳ אלוקיך, אפילו אם אתה שבור ומרוסס מ״מ תהי׳ תמים ושלם והתחזק עם ד׳ אלוקיך, כי יודע אתה שד׳ אלקיך עמך בצרה, לכן לא תחזיר אחר עתידות לומר איני רואה קץ לחושך אלא כל מה וכו׳ קבל בתמימות ואז תהי׳ עמו ולחלקו וממילא עי״ז יקרב ישועתך כמו שביקש מש״ר והם עמך ונחלתך.

והנה בכל הצרות רואים שבאם ידעו כלם שתיכף למחר יושעו כי אז חלק גדול גם מן המתיאשים עוד היו יכולים להתחזק, אבל דא עקא שאינם רואים את הקץ לחושך, והרבה אין להם במה להתחזק וח״ו מתיאשים ורוחם נופל, וזה תמים תהי׳ עם ד׳ אלוקיך, 

אפילו אם אתה שבור ומרוסס מ״מ תהי׳ תמים ושלם והתחזק עם ד׳ אלוקיך, כי יודע אתה שד׳ אלקיך עמך בצרה, לכן לא תחזיר אחר עתידות לומר איני רואה קץ לחושך אלא כל מה וכו׳ קבל בתמימות ואז תהי׳ עמו ולחלקו וממילא עי״ז יקרב ישועתך כמו שביקש מש״ר והם עמך ונחלתך.

• יש לי הארה מיוחדת עבורי בכל יום

שפת אמת, בראשית, חיי שרה ג׳:ג׳

במדרש יודע ה' ימי תמימים כו' כשם שהם תמימים כך שנותיהם כו'. פי' תמים מתפרש בב' אופנים. א' שאין בו מום והוא בשלימות. 

ולזה שייך גם הזמן. כי האדם נברא להוציא שלימותו מכח אל הפועל. וכיון שנברא בעוה"ז ויש לכל אחד זמן קצוב. ע"כ שיש שייכות הזמן לשלימותו. ופשוט ע"י שמתחדש לו ידיעות בכל יום וכמ"ש אא"ז מו"ר ז"ל כי יום נקרא ע"ש ההארה כמ"ש ויקרא אלקים לאור יום עכ"ד. והיינו שבכל יום הקב"ה מחדש בטובו מעשה בראשית. 

נמצא שנותן הקב"ה בכל יום נקודה התעוררות בכל איש ישראל להתדבק בו וז"ש אשר אנכי מצוך היום כו' בכל יום כחדשים כו'. ומי שמקבל כל אלו ההארות על זה נאמר יודע ה' ימי תמימים שע"י הימים נגמר שלימותו. וכ"כ בזוה"ק שע"י הימים נעשה לבוש אל האדם. 

ללמוד

צוואת הריב"ש א׳:א׳

צוואת הריב"ש ע"ה. להיות תמים בעבודתו יתברך עבודה תמה ועיקר שלא לשכוח הדברים. ועיקר ללמוד בכל יום שיעור מוסר הן רב הן מעט.

לקוטי תורה, נצבים ב׳:ה׳

ב והנה כתיב תמים תהיה עם ה׳ אלהיך. פי׳ כשיהיה הוי׳ נמשך להיות אלקיך דהיינו ע״י המצות אזי תהיה תמים ושלם בכל אברי הנפש