איך רשב״י פוטר את העולם מן הדין
איך ממתיקים דינים ומה התרומה הגדולה של רשב״י לעולם.
באידרא זוטא, האסיפה של בני חבורת הזוהר, רשב״י מתאר על מה הוא שמח כל כך ביום הסתלקותו ולמה הוא מרגיש שהוא יכול לעזוב את העולם בשמחה.
כך הוא אומר:
אני מעיד עלי, שכל ימי הייתי מצטער על העולם, שלא יקרה בדיניו של צדק, והעולם לא ישרף בלהביו,
כלומר הוא פחד שמידת הדין תשלוט בעולם,
מכאן והלאה, כלומר אחר פטירתי ממשיך רבי שמעון, העולם יתנהג כפי מעשה כל אחד. כפי הבור כך הוא עומקו, כלומר שמשלמים מדה כנגד מדה לפי המעשים.״
אבל מה מוזר כאן, שמידה כנגד מידה זו בדיוק מידת הדין. דין זה שהעולם מקבל לפי מעשיו, לטוב או לרע.
וזו התרומה של רשב״י לעולם. לפני רשב״י הדין הוא שרירותי, כי האדם לא מבין למה דברים קרו לו, ולמה הוא לא מתקדם, ולמה יש ייסורים וקשיים.
אחרי שהוא לומד פנימיות, אחרי שהוא מבין את החוקיות הפנימית של החיים ואת הקשר שבין עבודה פנימית לבין תוצאות חיצוניות, נוצרת לו בהירות. הוא מבין למה. פשר ומשמעות ממתיקים את החיים.
אבל יותר מכך, עתה, כשהוא מבין את הקשר הפנימי בין סיבה לתוצאה, הוא יכול לשנות את המעשים שלו, ואת המחשבות שלו, ואת האופן שבו הוא מדבר וכך לחסוך מעצמו את הדין.
ואת זה, את היכולת להכיר את החכמה הפנימית של החיים, כל אדם יכול להכיר, אם הוא מחליט להעמיק וללמוד את תורתו ורעיונותיו של רשב״י.
