להתקדם חכם: מתי לא לקפוץ מדרגות | פסיכולוגיה בפרשה, עקב

מצד אחד צריך לדעת לנצל הזדמנויות, להסתער קדימה. מצד שני חשוב לדעת מה הדרגה שלי, למה אני מסוגל ולבנות את עצמי בהדרגה. אחרת, תגיע נפילה.

מקורות

פרשת עקב
וְהָיָה  עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת־הַבְּרִית וְאֶת־הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ׃
וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי־בִטְנְךָ וּפְרִי־אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר־אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר־נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ׃
בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכׇּל־הָעַמִּים לֹא־יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה וּבִבְהֶמְתֶּךָ׃
וְהֵסִיר ה׳ מִמְּךָ כׇּל־חֹלִי וְכׇל־מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ לֹא יְשִׂימָם בָּךְ וּנְתָנָם בְּכׇל־שֹׂנְאֶיךָ׃
וְאָכַלְתָּ אֶת־כׇּל־הָעַמִּים אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא־תָחוֹס עֵינְךָ עֲלֵיהֶם וְלֹא תַעֲבֹד אֶת־אֱלֹהֵיהֶם כִּי־מוֹקֵשׁ הוּא לָךְ׃ {ס}
כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי אֵיכָה אוּכַל לְהוֹרִישָׁם׃
לֹא תִירָא מֵהֶם זָכֹר תִּזְכֹּר אֵת אֲשֶׁר־עָשָׂה יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְפַרְעֹה וּלְכׇל־מִצְרָיִם׃
הַמַּסֹּת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר־רָאוּ עֵינֶיךָ וְהָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים וְהַיָּד הַחֲזָקָה וְהַזְּרֹעַ הַנְּטוּיָה אֲשֶׁר הוֹצִאֲךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ כֵּן־יַעֲשֶׂה יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְכׇל־הָעַמִּים אֲשֶׁר־אַתָּה יָרֵא מִפְּנֵיהֶם׃
וְגַם אֶת־הַצִּרְעָה יְשַׁלַּח ה׳ אֱ-לֹהֶיךָ בָּם עַד־אֲבֹד הַנִּשְׁאָרִים וְהַנִּסְתָּרִים מִפָּנֶיךָ׃
לֹא תַעֲרֹץ מִפְּנֵיהֶם כי ה׳ אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא׃
וְנָשַׁל ה׳ אֱ-לֹהֶיךָ אֶת־הַגּוֹיִם הָאֵל מִפָּנֶיךָ מְעַט מְעָט לֹא תוּכַל כַּלֹּתָם מַהֵר פֶּן־תִּרְבֶּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה׃
וּנְתָנָם ה׳ אֱ-לֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָמָם מְהוּמָה גְדֹלָה עַד הִשָּׁמְדָם׃

שטיינזלץ
וְנָשַׁל, יסיר ויגרש ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת הַגּוֹיִם הָאֵל, האלה מִפָּנֶיךָ מְעַט מְעָט. לֹא תוּכַל כַּלֹּתָם, לא יהיה לטובתך אם יושמדו מַהֵר, פֶּן תִּרְבֶּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה. אילו הושמדו הגויים הרבים בבת אחת, עד התיישבותכם המלאה בארץ היו השטחים שהתרוקנו הופכים מקום משכנן של חיות הבר.

ברכת אשר על התורה, מחבר שמירת שבת כהלכתה
דברים ז׳:כ״ב
"ונשל ה' אלהיך את הגוים" וגו'. כאן אין רש"י אומר מאומה לגבי הפועל "ונשל", ושלא כלמעלה (ז, א). (פ' עקב תשנ"ה) וראה מש"כ שם.
"…לא תוכל כלֹתם מהר" וגו'. ראה מה שכתבתי להלן (יב, יז). (פ' ראה תשנ"א)
"…פן תרבה עליך חית השדה". לא ידעתי מה סכנה בכך, שהרי בני ישראל באים במקום הגויים, כלומר אין הארץ נשארת שוממה אחרי השמדת גויי הארץ, ולמה אפוא תרבה חית השדה? אך שלום שי' אמר לי, מתוך ניסיון, שיישוב הוא תהליך הרבה יותר מתמשך מאשר כיבוש. לפי זה רק קשה, שמדברים בשבע שנות כיבוש ושבע שנות חלוקה. אגב, מי קבע מטבע זה? (פ' עקב תשנ"ו)
ואמר לי יהונתן שי', שהרי היו חייבים להשמיד את כל יושבי הארץ, ובשעה שעסקו במלחמה, היו מנועים מלעסוק בחלוקת הארץ וביישובה, לכן היתה סכנת בעלי החיים גדולה. (פ' עקב תשס"ו) וראה דברי רש"י על הפסוק "לא אגרשנו מפניך בשנה אחת פן תהיה הארץ שממה ורבה עליך חית השדה"

באר מים חיים – חיים מטשטרנוביץ
דברים, ז׳:כ״ב
ונשל וגו' את הגוים האל מפניך מעט מעט לא תוכל כלותם מהר פן תרבה עליך חית השדה וגו'. ולכאורה אין הבנה לדבר הזה. כי הלא ה' אלהיהם המתקיים עליהם להצילם מכל, ולהכניע כל הגוים האלה מלפניהם, הוא אשר יסגור פום אריוותא מלפתוח פה אל ישראל. ובלי זה כבר הבטיח לאדם ולנח (בראשית ט', ב') ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ וגו'. וכבר עוררו חז"ל בזה.

רש״י
פן תרבה עליך חית השדה. וַהֲלֹא אִם עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם אֵין מִתְיָרְאִין מִן הַחַיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ה') וְחַיַּת הַשָּׂדֶה הָשְׁלְמָה לָּךְ? אֶלָּא גָּלוּי הָיָה לְפָנָיו שֶׁעֲתִידִין לַחֲטֹא:

מתוך אומנות ההגבהה:

כל הנחת עבודה חינוכית חייבת להיות מעשית ומותאמת לילד ו"לשביל" המתאים לו. על פי הרבי הריי"צ, אם המחנך והמדריך יעלה על דעתו לרומם מתחנך שאינו מוכשר לדרגה של מישהו בעל מעלות וכישרונות מופלגים, "הנה לא זו בלבד שלא יפעל בו שום דבר תיקון ועילוי יותר מהראוי לו, אלא אדרבא בזה שרוצה להגביהו ממהותו העצמי לרום מעלת חכם מופלג ובעל מזג במידות תרומיות, הנה הוא מקלקל אותו..."^[iii]

הצבת יעדים לא-מעשיים להתקדמות חינוכית של ילד עלולה לפגוע בו לאורך זמן ולעורר לחץ מזיק. הילד לא ימקד את העבודה שלו ולא יתקדם בצורה הדרגתית על פי מסלול המתאים לו. הרבי הריי"צ מזהיר כי "כשם שגרוע מאוד כאשר שום דבר לא אכפת לילדים", שהם לא יוצאים מתוך ראיית עצמם, "כך לא טוב כאשר כל דבר איכפת לו", שכן במקרה השני בדרך כלל לא מדובר בדרגה אמיתית.

כשכל דבר חשוב לילד לתקן, זוהי הוכחה לכך שהוא קופץ מעל המדרגה שלו ולא מציב לעצמו מדרגות סבירות לעבודה פנימית. מצב נכון הוא שהילד מתמודד עם האתגרים המתאימים למצבו והוא אינו מטריד את עצמו באתגרים שאינם שייכים לדרגתו. "וכאשר העניין הוא אצלו באמיתית לא אכפת לו דבר דקדוק וחומרא או הידור שלמעלה ממדרגתו, אבל מה שהוא במדרגתו – אכפת לו באמת".

כדאי להדגיש כי הכרת דרגת ההתמודדות המתאימה לילד חשובה גם משום שהתנועה הנפשית של ביטחון, אמונה בעצמי ונכונות להתמודד מול כל קושי עלולה להיות דומה לזו של הפקרות, עד שלעתים יהיה קשה לעמוד על ההבדל ביניהם. 

שתי התנועות הנפשיות יכולות להתבטא בנכונות לפרוץ גבולות ובהעדר חרדה קיומית. ילד יכול להיתפס כנהנה מביטחון ומעוצמה פנימית, אולם הבחנה זו יכולה להיות שגויה ובפועל הילד פורק עול ועתיד לשלם על כך תשלום רגשי וחברתי.

באר מים חיים

ומה שנראה לי בקט שכלי לומר בזה. כי הנה ידוע ליודעי מדע אשר אור הקדושה הבאה אל האדם מלמעלה צריכה לבוא לאט לאט. כי אור אלהינו ברוך הוא וברוך שמו גדול ורם הוא. הגם שודאי אינו בא מאורו יתברך אל האדם כי אם מעט דמעט אפס קצהו אשר יוכל האדם להשיגו. מכל מקום גם זה המעט אשר ביכולת האדם להשיגו. אם היה בא אליו בפתע פתאום לא היה יכול לסובלו. כמו איש אשר יצא פתאום מחשך לאור גדול וכהה מאור עיניו ויחשכו עפעפיו. ועל כן צריכה הקדושה לבוא בהדרגה דרגא אחר דרגא והוא בחינת נפש רוח נשמה חיה וכו'. וגם זאת במעט מעט שיוכל האדם לסבלו. ואחר ההרגל יוכל לקבל עוד יותר ועוד יותר כידוע.  

והנה הופעת אור הקדושה אל האדם לעולם לא יהיה מניעה ח"ו מלמעלה לומר כי לפעמים ירד ולפעמים אינו. כי אלהינו ברוך הוא וברוך שמו הוא הטוב המיטיב והחפץ חסד אמת. ורצונו ותשוקתו תמיד לקדש את עמו ישראל בקדושתו ברוב אהבה וחיבה. והמניעה אינו כי אם מפאת המקבל אם לא זיכך וטיהר נפשו מכל וכל. ועדיין הוא נשרש בעבירות קטנים. או אפילו אם הוא נקי מנדנוד עבירה רק שעדיין הוא מושרש בתאות חמדת חפצי עולם הזה ותענוגיו שכולם נמשכין משורש הסטרא אחרא והרע. ועל כרחו כאשר עדיין האדם מסובב מהם לא יוכל אור הקדושה לחופף ולהאיר באדם. כי אין אני והוא יכול לדור ואין אדם העליון דר עם נחש בכפיפה. נח"ש עם הכולל הוא חשבון שט"ן והוא היצר הרע והסטרא אחרא מבחינת החיצונים. ועל כן לפי ערך כאשר יצא האדם מתחת רשותם כן יאיר עליו אור הקדושה כאשר כתבנו במקום אחר בפסוק (שמות ל"ג, י"ט) וחנותי אשר את אחון. כלומר אני הנה חפצי מאוד לחונן את האדם ואין המניעה מאתי ח"ו. כי אם רק את אשר אחון למי שאני יכול לחוננו להאיר עליו מטובי ודאי תיכף אני מחוננו מאוצר המנוצר.  

והנה כל בחינת החיצונים והקליפות נאחזין בבחינת שקר. כי מקורם שקר הוא שעומדים נגד הקדושה ואומרים אני ואפסי עוד בבחינת אל אחר. הנמצא שקר גדול מזה. ועל כן מבואר בדברי הרב ז"ל (בכוונת קבלת שבת בשדה) אשר בערב שבת אחר חצות שמתחיל להאיר אור קדושת שבת בעולם, מתעלית הקדושה מהם והם נכנעין ונופלין לעומקא דתהומא רבא. ואז מתבטל השקר ונעשה משקר בחינת שדה. כי מרגל הקוף התחתון הימני נעשה נקודה בראש הריש בצדה הימנית ונעשית דלת. ומרגל הקוף השמאלי נעשה רגל בהדלת הלז ונעשית ה'. ומהק' לא נשאר רק הדלי"ת והשי"ן במקומה עומדת הרי שדה. ושדה רומז אל הקדושה שדה חקל תפוחין המוכן להוציא זרע ותבואה לפרנס וליתן לחם לכל בשר. ועל כן לא יוכל להאיר אור הקדושה בהיותם נאחזין באדם כי הם כולם שקר, וחותמו של הקב"ה אמת כמאמר חז"ל (שבת נ"ח.). ואיך יתדבק אמת בשקר והם שני הפכים גמורים מצד אל צד. והנה כבישת ישראל את כל הגוים העומדים לפניהם ובפרט מלכי כנען. הנה לא דברה תורה במתים, באלה הגוים המתועבים ההולכים על הארץ…

ובזה נבוא בביאור הכתוב. כי לכאורה עוד יש לדקדק בו שלא סיים במה שפתח. כי תחילה אמר ונשל ה' אלהיך את הגוים מעט מעט וגו'. וסיים בישראל, לא תוכל כלותם מהר, והבן. ולדברינו יבוא על נכון. כי הנה באמת מאת אלהינו ודאי אין שום מניעה לנשוף עליהם ברוחו, וברגע יאבדו כולם. ואך כי ישראל לא יסבלו זאת כאמור. ולזה אמר ונשל ה' אלהיך וגו' מעט מעט פירוש הקב"ה יכניעם במעט מעט. והטעם לא עבור קוצר ידו ח"ו. רק שאתה לא תוכל כלותם כלומר שלא תוכל לסבול כליונם מהר פן תרבה עליך חית השדה כלומר חיות הקדושה אשר בשדה חקל תפוחין לפי שיתבטל השקר פתאום ויעשה משקר שדה. ותתרבה פתאום חיות השדה אור הקדושה הבאה משדה הקדושה. ודבר זה אין ביכולת האדם לסובלו. וה' יכפר.

תפארת שלמה

ויכו היהודים בכל אויביהם מכת חרב והרג ואבדן כו' בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש ובבזה לא שלחו את ידם. הנראה לתרץ קושי' המפרשים שלכאורה הוא כפילות הדברים הרגו ואבד שאם הרגו אותם מהו לשון אבדון. עפ"י מ"ש לעיל בפ' לא אגרשנו מפניך בשנה אחת כו' מעט מעט אגרשנו מפניך עד אשר תפרה וכו'. עפ"י מ"ש בפ' אמר אויב ארדוף כו' כי הסט"א דרכה תמיד לחפוץ לדבק א"ע לצד הקדושה ולפעמים יכול האדם להתקלקל ע"י איזה מאכל שיש בו הרבה ניצוצות וסיגי הקליפות רבו על הני"ק כמ"ש בשם האר"י ז"ל. ולזה נתנה התורה עצה לא אגרשנו מפניך וכו' פן תרבה עליך חית השדה הם הניצוצות שרוצים לידבק בהקדושה בבנ"י. עד אשר תפרה ונחלת את הארץ פרש"י לשון פרי' ורבי' שיבואו לצד רחם דקדושה ע"ש. אמנם לא כן זרע עמלק אשר אין לו שום צד ושורש בהקדושה כמ"ש ואחריתו עדי אובד. לא ידבק בידך מאומה מן החרם. לכן המצוה למחות את שמו כי לא ידבק מהם שום אדם להתגייר וזה הענין מכת חרב והרג ואבדן וגם אחר מותם יהיו עדי אובד וז"ש ואת עשרת בני המן יתלו. כן יהיו תמיד תלוים ועומדים ולא יבואו לצד הקדושה כלל. וזהו ובבזה לא שלחו את ידם. אבל במלחמת מדין כתי' אנשי הצבא בזזו איש לו פי' הני"ק שהי' מגיע לחלקם הוציאו מהם להביאם אל גבול הקדושה. אבל במחיית עמלק כתי' בבזה לא שלחו את ידם כי לא ידבק מהם מאומה בצד הקדושה: