איך לא להרגיש בדידות | פסיכולוגיה בפרשה, וזאת הברכה

בדידות היא מגיפה. הפתרון לבדידות הוא לא לחפש חברים, אלא לבנות עושר פנימי. בשיחה נעקוב אחר שבע דרכים לבניית עושר פנימי.

מקורות

דברים לג, כח

וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב אֶל־אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ אַף־שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל׃

פענח רזא, רבי יצחק בן יהודה הלוי

בטח בדד נקוט כללא בידך, כל בדד שאצל ישיבה הוי לרעה, כמו איכה ישבה בדד, בדד ישב וכיוצא, לכן נאמר כאן וישכן, כי אצל לשון שכונה לטובה הוא שאחר שגירשו אומות מארצם שכנו בה לבדם בטח וכדכתיב הן עם לבדד ישכן: 

לבנות עולם פנימי עשיר

ממה מורכב עולם פנימי עשיר?

א. מייחודיות, אני לא מנסה להיות כמו כולם.

הרבי מליובאוויטש, מטות-מסעי, ער"ח מנחם-אב, ה'תשל"ד

ובזה הוראה גם עכשיו: אף שבנ"י הם ככבשה אחת בין שבעים זאבים48, בכ"ז אין מקום לפחד ח"ו, ולחשוב איך יכולים לישון ולהמשיך לעסוק בעניניהם מתוך מנוחה, בשעה שמוקפים ומסובבים בשבעים זאבים – כי, מהברכות של עם ישראל הוא "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב"49 – מובדלים מכל העולם והגויים אשר בו, כאילו שאין עולם כלל מסביבם, והם למעלה מכל חוקי הטבע ומכל הנהגות הטבע, ובמילא אי אפשר אשר מי שהוא יוכל לנגוע בהם ח"ו, ואפילו לא באיש אחד מבנ"י.

אלא שצ"ל כמש"נ בהתחלת הכתוב49 ובהקדמה: "כי מראש צורים (ג' האבות50, אברהם יצחק ויעקב) אראנו (עם זה) ומגבעות (ד' האמהות50, שרה רבקה רחל ולאה) אשורנו", בהנהגתו "רואים" את האבות והאמהות, הנהגתו (הוא "שוכן") באופן ד"עם לבדד", "דתיהם שונות מכל עם"51, ופשיטא שאין ח"ו שום נקב במחיצה המבדלת בין ישראל לעמים, כך, שאין ענין של "חטאינו" אפילו בדקות, מלשון חסרון52, כיון שלא חסר מאומה בעבודתו לקונו.

ואזי – "ה' בדד ינחנו"53, "וישכון ישראל בטח בדד54 עין יעקב"55, ישראל [שהם "עין יעקב", והם "בבת עינו", כביכול, של הקב"ה56 ] מתנהגים בההנהגה ד"בדד" (ואינם רוצים לחקות את הגויים ח"ו), והם שוכנים "בטח", מבלי שום פחד ח"ו.

ודברים אלו נאמרו לא לשם "הרגעה" בעלמא, אלא כן הוא אמיתית הדבר: ע"י שה"ישכון" דבנ"י הוא מ"ראש צורים אלו האבות" ו"גבעות אלו האמהות", ע"י הליכה בדרכם בקיום התומ"צ מבלי להתחשב עם הגויים שמסביבו (דוגמת האבות והאמהות, אף שהיו מתי מספר57 ) – עי"ז הוא שוכן בטח מבלי שום פחד מה"שבעים זאבים", ויתירה מזו, וכמש"נ באברהם אבינו אשר למרות ש"אחד הי' אברהם"58, בכ"ז (ודוקא ע"י זה) "ויירש זרעו את כל הארץ"58, כיון ש"כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים"59 – ארץ שבעת עממין, ארץ כנען, שנעשית "ארץ ישראל", "לך ולזרעך עד עולם"60.

ענין הנ"ל נוגע הוא לכאו"א מבנ"י, ובכל מקום שהם. ולכן כדאי להשתדל לפרסם זה ככל האפשרי בכדי שיגיע לכאו"א מבנ"י.

העמק דבר

ופי׳ בטח היא במנוחת הנפש באהבה בין אדם לחבירו ובלי התחרות עם שאר אוה״ע. ובדד הוא בלי התערבות יתירה עם אוה״ע בריעות והתחתנות אלא בדד מובדלים ומצוינים בפ״ע. ושתי מדות הללו המה עין יעקב.

ב. ללמוד ולהתפתח. לא לבזבז זמן בשאלות על עצמי.

ג. חיבור לאלוקות

ליקוטי הלכות, אורח חיים, הלכות ברכת השחר ה׳:פ״ז:א׳

וְזֶהוּ הֵן עַם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, שֶׁהֵם עַם קָדוֹשׁ כָּזֶה שֶׁשּׁוֹכְנִים לְבָדָד, שֶׁהֵם מְקַיְּמִים לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ וּסְגֹר דְּלָתְיךָ בַּעַדְךָ חֲבִי כִּמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָר זָעַם (יְשַׁעְיָה כו) שֶׁהֵם מִתְבּוֹדְדִים בֵּינָם לְבֵין קוֹנָם וְשׁוֹפְכִים שִׂיחָתָם לְפָנָיו בְּכָל פַּעַם וְחוֹשְׁבִים בְּכָל יוֹם עַל אַחֲרִיתָם וְסוֹפָם הָאַחֲרוֹן וְעַל-יְדֵי זֶה הֵם בְּטוּחִים מִכָּל צַר וְאוֹיֵב וּמַסְטִין כִּי הֵם מַסְתִּירִים עַצְמָם בְּצֵל כְּנָפָיו יִתְבָּרַךְ תָּמִיד בִּבְחִינַת (תְּהִלִּים לב) אַתָּה סֵתֶר לִי וְכוּ', שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב וְכוּ' (דְּבָרִים לג) בְּחִינַת כִּי אַתָּה ה' לְבָדָד לָבֶטַח תּוֹשִׁיבֵנִי (תְּהִלִּים ד) שֶׁעַל-יְדֵי בְּחִינַת בָּדָד, בְּחִינַת הִתְבּוֹדְדוּת, עַל-יְדֵי זֶה שׁוֹכֵן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח תָּמִיד כִּי מִי זֶה עָרַב אֶת לִבּוֹ לָגֶשֶׁת אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהֵם מַסְתִּירִים עַצְמָן אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת (שָׁם צא) לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם וְכוּ' וְכוּ' רַק בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה כִּי אַתָּה ה' מַחְסִי עֶלְיוֹן שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ כִּי הֵם שָׂמִים מְעוֹנם וְדִירָתָם וּמִבְטָחָם אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ עַל-יְדֵי הִתְבּוֹדְדוּתָם שֶׁעוֹסְקִים לְסַלֵּק מַחֲשַׁבְתָּם מִכָּל הַהֲבָלִים שֶׁל זֶה הָעוֹלָם וּלְבַטֵּל רְצוֹנָם אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְזֶהוּ (בַּמִּדְבָּר כג) וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב, וְתַרְגּוּם יוֹנָתָן וִירוּשַׁלְמִי וּבְנִימוּס עַמְמַיָּא לָא מִתְעָרְבִין, שֶׁאֵינָם רוֹדְפִין אַחַר נִימוּסֵי הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וְאַחַר רִבּוּי כְּלֵי בַּיִת וּכְלֵי כֶּסֶף וְתַכְשִׁיטִין וְכוּ' וּשְׁאָרֵי דְּבָרִים הַמַּרְבִּים הֶבֶל שֶׁלָּהֶם רַק מְסַלְּקִים כָּל מַחְשְׁבוֹתָם מִכָּל זֶה וּמִתְבּוֹדְדִין וְשׁוֹפְכִים שִׂיחָם בִּרְצוֹנוֹת טוֹבִים וְכִסּוּפִין חֲזָקִים וְגַעְגּוּעִים נִמְרָצִים אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְזֶה (שָׁם) מִי מָנָה עָפָר יַעֲקֹב, מִי יוּכַל לִמְנוֹת וּלְשַׁעֵר יִקְרַת קְדֻשַּׁת כָּל פְּסִיעָה וּפְסִיעָה שֶׁדּוֹרְכִים עַל הֶעָפָר כְּשֶׁהוֹלְכִים לִדְבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה כְּגוֹן לְבֵית כְּנֶסֶת וּלְבֵית מִדְרָשׁ וּלְקַבֵּל פְּנֵי רַבָּם בִּקְדֻשָּׁה וְלִשְׁפֹּךְ שִׂיחָם בְּהִתְבּוֹדְדוּת לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁמִּכָּל פְּסִיעָה וּפְסִיעָה שֶׁדּוֹרְסִים עַל הֶעָפָר נַעֲשִׂים תִּקּוּנִים וְשַׁעֲשׁוּעִים גְּדוֹלִים לְמַעְלָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִמְנוֹתָם וּלְשַׁעֲרָם וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל (שָׁם) וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְכֵן תַּרְגּוּם אוּנְקְלוּס וְיוֹנָתָן שֶׁנֶּאֱמַר עַל הָאַרְבָּעָה דְּגָלִים וְאֵלּוּ הָאַרְבָּעָה דְּגָלִים הֵם בְּחִינַת אַרְבָּעָה מַחֲנוֹת הַשְּׁכִינָה וְכוּ' שֶׁנִּמְשָׁכִין מִד' דְּאֶחָד שֶׁשָּׁם עִקַּר הַבִּטּוּל אֶל רְצוֹן הָאֵין סוֹף וְכָל זֶה הוּא בְּחִינַת תְּפִלָּה וְשִׂיחָה וְהִתְבּוֹדְדוּת הַנַּ"ל שֶׁעִקַּר הַשִּיחָה וְהַהִתְבּוֹדְדוּת צָרִיךְ לִהְיוֹת עַד שֶׁיְּבַטֵּל אֶת עַצְמוֹ, שֶׁיְּבַטֵּל כָּל רְצוֹנוֹתָיו לִרְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְזֶהוּ בְּחִינַת מִשְׁפָּט שֶׁנִּזְכָּר בִּדְבָרָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לִשְׁפֹּט אֶת עַצְמוֹ עַל כָּל דָּבָר, אִם כָּךְ רָאוּי לוֹ לְבַלּוֹת יָמָיו וְכוּ' וּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הֵיכַל הַקֹּדֶשׁ בְּסִימָן נט בְּחֵלֶק א שֶׁבְּחִינַת מִשְׁפָּט זֶה הוּא בְּחִינַת רָבוּעַ, בְּחִינַת חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ רָבוּעַ יִהְיֶה כָּפוּל, נִמְצָא שֶׁהַמִּשְׁפָּט שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לַחְשֹׁב עִם עַצְמוֹ וְלִשְׁפֹּט אֶת עַצְמוֹ שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הִתְבּוֹדְדוּת וְשִׂיחָה בֵּינוֹ בֵּין קוֹנוֹ הַנַּ"ל הוּא בְּחִינַת רָבוּעַ, וְעַל שֵׁם זֶה בְּעַצְמוֹ נִקְרָא רָבוּעַ, כִּי עִקַּר הַהִתְבּוֹדְדוּת וְהַשִּיחָה צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּהִתְחַזְּקוּת רְצוֹנוֹת טוֹבוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַד שֶׁיֻּכְלַל בְּאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת ד' דְּאֶחָד מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא בִּבְחִינַת (יְחֶזְקֵאל לז) מֵאַרְבַּע הָרוּחוֹת בּוֹאִי הָרוּחַ, שֶׁמִּכָּל אַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם שֶׁנִּתְפַּזֵּר דַּעְתּוֹ לְשָׁם, יָשׁוּב מִכֻּלָּם לַד' דְּאֶחָד לְהִכָּלֵל בְּרוּחַ ה' שֶׁהוּא רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ כִּי רוּחַ לְשׁוֹן רָצוֹן:

השייכות דבחי' בדד, בחי' יחיד, ליעקב דוקא (כמ"ש בטח בדד עין יעקב) הוא, כי הנה נת"ל שבדד הוא בחי' עתיק, שלמעלה מב' הקוין ימין ושמאל, וכמאמר486 ולית שמאלא בהאי עתיקא, ולכן גילוי בחי' זו הוא ע"י העבודה בקו השלישי דוקא.

ד. רואה את השפע שלי ומה שכן יש לי

רש"י כח

בטח בדד. כָּל יָחִיד וְיָחִיד אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ מְפֻזָּרִין וְאֵין צְרִיכִין לְהִתְאַסֵּף וְלֵישֵׁב יַחַד מִפְּנֵי הָאוֹיֵב:

לֹא כְבָדָד שֶׁאָמַר יִרְמְיָה "בָּדָד יָשַׁבְתִּי" (ירמיהו ט"ו), אֶלָּא כְּעֵין הַבְטָחָה שֶׁהִבְטִיחָם יַעֲקֹב (בראשית מ"ח) "וְהָיָה אֱלֹהִים עִמָּכֶם וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ אֲבֹתֵיכֶם" (עי' ספרי):

ורש"י מדייק "כל יחיד ויחיד" – כי, בענין הישיבה "בדד", "מפוזרין, ואין צריכין להתאסף יחד מפני האויב", יש ב' אופנים:

בשעת המלחמה, ישנם אלו שיוצאים למלחמה, וישנם אלו שנשארים בערי המבצר – כיון שגם הם יראים מפני המלחמה, ולכן מתאספים יחדיו בערי המבצר.

וזוהי הברכה ש"כל יחיד ויחיד .. מפוזרין ואין צריכין להתאסף יחד מפני האויב" – שאצל שני הסוגים הנ"ל (אלו שיוצאים למלחמה ואלו שנשארים בערי המבצר) לא יהי' ענין של פחד מפני האויב, כיון שלא יהי' מצב של מלחמה, כמ"ש1655 "לא ישא גוי אל גוי חרב", "וכתתו חרבותם לאתים גו'".

אלשיך

וישכון ישראל בטח כו'. הנה אמר משה לישראל בל ישיתו לב אם יפרד מהם כי אין כאל ישורון שאם משה מת הקדוש

ה. לא לחפש להיות מסכן, לא להתמסכן

שטיינזלץ

וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח, בָּדָד, בלא הזדקקות לאחרים ובלא טרדותיהם 

ו. לחפש השפעה

תורת מנחם, חלק רביעי, ש"פ דברים (ת"ב, נדחה) תשל"א, 54

הנה ידוע תורת הרב המגיד468 שבדד ב' דלתי"ן. ד' דמשפיע וד' דמקבל. ולכאורה, הרי דל"ת הוא ענין דלות, דלותי, ואיך

שייך דל"ת דמשפיע. ומבואר שם שהוא כמרז"ל469 יותר משהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק, והיינו שיש כוסף ותשוקה בהמשפיע להשפיע להמקבל, וזהו דל"ת דהמשפיע. ואולי יש לקשר זה עם משנ"ת בענין למעשה ידיך תכסוף. והנה כמו שרצון (הדל"ת) דהמשפיע הוא שיתמלא חסרון דהמקבל, כן רצון (דל"ת) המקבל צ"ל שיתמלא החסרון,

כי הגילוי דבחי' בדד שלמעלה מהשתלשלות הוא ע"י העבודה דקב"ע שבזמן הגלות דוקא, כנ"ל. וזהו איכה ישבה בדד גו' איכה לשון תמי' ופליאה, שיבוא מרבתי עם, עוממות ורבתי בזה וכו' לבדד שלמעלה מהשתלשלות ובאופן דישבה הו"ע של פליאה.

ז. לחפש שליחות

וגם ענין זה (הפצת פנימיות התורה) הוא באופן האמור – שגם כאשר בעיר שלימה, או אפילו במדינה שלימה, ישנו חסיד אחד בלבד, בכחו להפוך את המדינה (או העיר) למדינה חסידית.

וענין זה הוא בכחו של כאו"א – שהרי "אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו"72, ו"איני מבקש .. אלא לפי כחן"73, לפי כחו של כאו"א.

וכפי שמצינו באברהם אבינו, שאף ש"אחד הי' אברהם"74, יהודי אחד ויחיד בכל העולם כולו, ולכן נקרא "אברם העברי"75 (ועד"ז כתיב76 "בעבר הנהר ישבו אבותיכם"), ש"כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד"77 – אעפ"כ "ויירש את הארץ"74.

ואם הדברים אמורים בזמנו של אברהם אבינו, עוד לפני מ"ת – עאכו"כ עתה, לאחר מ"ת, שישנו כח העצמות ("אותי אתם לוקחים"78), בודאי ישנו הכח שגם יהודי אחד יוכל להאיר עיר שלימה, מדינה שלימה – וגם את העולם כולו, אילו היתה מציאות של יהודי בודד, או חסיד בודד, בכל העולם כולו – ולעשותם למקום חסידי.

כא. והכח על כל האמור – יש לקחת משמחת תורה.