איך להיות נוכח ברגע | פסיכולוגיה בפרשה, שלח

לנוכחות יש יתרונות רבים: מיקוד, התגברות על חרדות, חיבור לאנשים ועוד. אבל מהי נוכחות ואיך לומדים להיות בנוכחות?
נוכחות היא לא נשימות או מדיטציה. היא משהו אחר, מסביר הזוהר.

לצפייה בגוגל דרייב

מקורות

שלח

וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃

שְׁלַח־לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת־אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר־אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם׃

וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן עַל־פִּי ה׳ כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי־יִשְׂרָאֵל הֵמָּה׃

למה שלח לך?

רש״י

שלח לך. לְדַעְתְּךָ, אֲנִי אֵינִי מְצַוֶּה לְךָ, אִם תִּרְצֶה שְׁלַח; לְפִי שֶׁבָּאוּ יִשְׂרָאֵל וְאָמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר "וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם" וְגוֹ' (דברים א'), וּמֹשֶׁה נִמְלַךְ בִּשְׁכִינָה, אָמַר, אָמַרְתִּי לָהֶם שֶׁהִיא טוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר "אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם" וְגוֹ' (שמות ג'), חַיֵּיהֶם שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לָהֶם מָקוֹם לִטְעוֹת בְּדִבְרֵי מְרַגְּלִים, לְמַעַן לֹא יִירָשׁוּהָ (תנחומא):

זוהר שלח לך,  א׳

(במדבר י״ג:א׳-ב׳) וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר, שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתוּרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן וְגוֹ'. רִבִּי חִיָּיא פָּתַח, (איוב ל״ח:י״ב) הֲמִיָּמֶיךָ צִוִּיתָ בֹּקֶר יִדַּעְתָּ הַשַּׁחַר מְקוֹמוֹ. שַׁחַר כְּתִיב, הֵ"א אִתְרַחֲקָא מִשַּׁחַר. מַאי טַעְמָא. אֶלָּא אָמַר רִבִּי חִיָּיא, בְּשַׁעֲתָא דְּנָטֵי עֵרֶב, וְשִׁמְּשָׁא נָטֵי לְמֵיעַל, כְּדֵין אִתְחֲלָשׁ תּוּקְפֵּיהּ, כְּדֵין שַׁלְטָא שְׂמָאלָא, וּמִשְׁתְּכַח דִּינָא בְּעָלְמָא, וְאִתְפָּשַּׁט (לעילא). וּכְדֵין בָּעֵי בַּר נָשׁ לְצַלָּאָה, וּלְכַוְּנָא רְעוּתָא (ס"א לצלאה דישכח רעותא) קַמֵּי מָארֵיהּ.

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר שְׁלַח לְךְ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן וְגוֹ'. רַבִּי חִיָּיא פָּתַח, (איוב לח) הֲמִיָּמֶיךְ צִוִּיתָ בֹּקֶר יִדַּעְתָּה שַׁחַר מְקֹמוֹ. כָּתוּב שַׁחַר, הֵ"א הִתְרַחֲקָה מִשַּׁחַר.

מָה הַטַּעַם? אֶלָּא אָמַר רַבִּי חִיָּיא, בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹטֶה הָעֶרֶב וְהַשֶּׁמֶשׁ נוֹטֶה לְהִכָּנֵס, אָז נֶחֱלָשׁ כֹּחוֹ, וְאָז שׁוֹלֵט, הַשְּׂמֹאל וְנִמְצָא דִּין בָּעוֹלָם וּמִתְפַּשֵּׁט (למעלה). וְאָז צָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְפַּלֵּל וּלְכַוֵּן רָצוֹן (להתפלל שימצא רצון) לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ.

 זוהר שלח לך,  ב׳

דְּאָמַר רִבִּי יֵיסָא, כַּד נָטֵי שִׁמְשָׁא, וְאִתְחַלָּשׁ, כְּדֵין אִתְפְּתַח חַד פְּתִיחוּ בְּשִׁמְשָׁא, וְאִתְכְּנִישׁ חֵילֵיהּ, וּשְׂמָאלָא שַׁלִּיט. וְיִצְחָק כָּרֵי בֵּירָא תְּחוֹתֵיהּ.

שֶׁאָמַר רַבֵּי יֵיסָא, כְּשֶׁנּוֹטֶה הַשֶּׁמֶשׁ וְנֶחֱלָשׁ, אָז נִפְתָּח פֶּתַח אֶחָד בַּשֶּׁמֶשׁ וּמִתְכַּנֵּס כֹּחוֹ, וְהַשְּׂמֹאל שׁוֹלֵט, וְיִצְחָק כּוֹרֶה בְּאֵר תַּחְתָּיו.

כֵּיוָן דְּעָאל לֵילְיָא, פִּתְקָא דְּקוּטְפָא בְּאַחֲמָתֵיהּ שְׁכִיחַ. וְכַמָּה חֲבִילִין טְרִיקָן (אזדריקו) אִתְפָּשָׁטוּ בְּעָלְמָא, וְכֻלְּהוּ שָׁטָאן בְּעִרְבּוּבְיָא, וְאָזְלֵי וְחַיְיכָאן בְּנַפְשָׁן דְּרַשִּׁיעַיָּיא, (ס"א דבני נשא) וּמוֹדְעִין לוֹן מִלִּין, מִנְּהוֹן כְּדִיבָן, וּמִנְּהוֹן קְשׁוֹט, וּמַאן דְּאִשְׁתְּכַח בֵּינַיְיהוּ, אִתְיְיהִיב לוֹן רְשׁוּ לְחַבְּלָא, וְכֻלְּהוּ בְּנֵי עָלְמָא נַיְימִין, (ואתכנשו) וְטַעֲמִין טַעֲמָא דְּמוֹתָא, וְהָא אוֹקִימְנָא.

כֵּיוָן שֶׁנִּכְנָס הַלַּיְלָה, הַשְּׁטָר שֶׁל הַכְּרִיתָה מָצוּי בְּאוֹצָרוֹ, וְכַמָּה קְבוּצוֹת מְחַבְּלִים מַזִּיקִים (נזרקים) מִתְפַּשְּׁטִים בָּעוֹלָם, וְכֻלָּם מְשׁוֹטְטִים בְּעִרְבּוּבְיָה, וְהוֹלְכִים וְצוֹחֲקִים בְּנַפְשׁוֹת הָרְשָׁעִים (שלבני אדם) וּמוֹדִיעִים לָהֶם דְּבָרִים, מֵהֶם כּוֹזְבִים וּמֵהֶם אֱמֶת, וּמִי שֶׁנִּמְצָא בֵינֵיהֶם, נִתְּנָה לוֹ רְשׁוּת לְחַבֵּל, וְכָל בְּנֵי הָעוֹלָם יְשֵׁנִים (והתכנסו) וְטוֹעֲמִים טַעַם מָוֶת, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ.

שלח לך,  ז׳

רִבִּי יְהוּדָה הֲוָה אָזִיל בְּאָרְחָא בַּהֲדֵי רִבִּי אַבָּא, שָׁאַל לֵיהּ, אָמַר מִלָּה חַד בָּעֵינָא לְשָׁאֲלָא, כֵּיוָן דְּיָדַע קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּזַמִּין בַּר נָשׁ לְמֶחֱטֵי קַמֵּיהּ, וּלְמִגְזַר עָלֵיהּ מִיתָה, אֲמַאי בָּרָא לֵיהּ. דְּהָא אוֹרַיְיתָא הֲוָה תְּרֵי אַלְפִין שְׁנִין עַד לָא אִיבְרֵי עָלְמָא. וּכְתִיב בָּהּ בְּאוֹרַיְיתָא, (במדבר י״ט:י״ד) אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל. (במדבר כ״ז:ח׳) אִישׁ כִּי יָמוּת. וַיָּמָת. וַיְחִי פְּלוֹנִי וַיָּמָת. מַאי קָבָעֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְבַּר נָשׁ בְּהַאי עָלְמָא, דְּאֲפִילּוּ אִי אִשְׁתָּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא יְמָמָא וְלֵילְיָא יְמוּת, וְאִי לָא אִשְׁתָּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא יְמוּת, כֹּלָּא בְּחַד אָרְחָא, בַּר פְּרִישׁוּתָא דְּהַהוּא עָלְמָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (קהלת ט׳:ב׳) כַּטּוֹב כַּחוֹטֶא.

רַבִּי יְהוּדָה הָיָה הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ יַחַד עִם רַבִּי אַבָּא. שָׁאַל אוֹתוֹ, אָמַר, דָּבָר אֶחָד אֲנִי רוֹצֶה לִשְׁאֹל; כֵּיוָן שֶׁיָּדַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁעָתִיד הָאָדָם לַחֲטֹא לְפָנָיו וְלִגְזֹר עָלָיו מִיתָה, מַדּוּעַ בְּרָאוֹ? שֶׁהֲרֵי הַתּוֹרָה הָיְתָה אַלְפַּיִם שָׁנִים עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם, וְכָתוּב בָּהּ בַּתּוֹרָה, (במדבר יט) אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל. (שם כז) אִישׁ כִּי יָמוּת. וַיָּמָת. וַיְחִי פְּלוֹנִי וַיָּמָת.

מָה רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁאֲפִלּוּ אִם יִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה יוֹמָם וָלַיְלָה יָמוּת, וְאִם לֹא יִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה יָמוּת, הַכֹּל בְּדֶרֶךְ אֶחָד, פְּרָט לִפְרִישׁוּת אוֹתוֹ עוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ט) כַּטּוֹב כַּחוֹטֶא.

אָמַר לֵיהּ, אוֹרְחוֹי דְּמָארָךְ, וְגַזְרֵי דְּמָארָךְ, מַה לָךְ לְמִטְרַח בְּהוּ. מַה דְּאִית לָךְ רְשׁוּ לְמִנְדַּע וּלְאִסְתַּכְּלָא שָׁאִיל, וּדְלֵית לָךְ רְשׁוּ לְמִנְדַּע, כְּתִיב (קהלת ה׳:ה׳) אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ, דְּאוֹרְחוֹי דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְסִתְרִין, גְּנִיזִין עִלָּאִין, דְּהוּא סָתִים וְגָנִיז לֵית לָן לְשָׁאֲלָא. אָמַר לֵיהּ, אִי הָכִי, הָא אוֹרַיְיתָא כֹּלָּא סָתִים וְגָנִיז, דְּהָא הִיא שְׁמָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה הֲוִי, וּמַאן דְּמִתְעֲסָק בְּאוֹרַיְיתָא כְּאִלּוּ אִתְעֲסָק בִּשְׁמֵיהּ קַדִּישָׁא, וְאִי הָכִי, לֵית לָן לְשָׁאֲלָא וּלְאִסְתַּכְּלָא.

אָמַר לוֹ, דַּרְכֵי רִבּוֹנְךְ וּגְזֵרוֹת רִבּוֹנְךְ מַה לְּךְ לִטְרֹחַ בָּהֶם? מַה שֶּׁיֵּשׁ לְךְ רְשׁוּת לָדַעַת וּלְהִסְתַּכֵּל – שְׁאַל, וּמַה שֶּׁאֵין לְךְ רְשׁוּת לָדַעַת – כָּתוּב (שם ה) אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךְ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךְ, שֶׁדַּרְכֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּסְתָרָיו גְּנוּזִים עֶלְיוֹנִים, שֶׁהוּא נִסְתָּר וְגָנוּז אֵין לָנוּ לִשְׁאֹל. אָמַר לוֹ, אִם כָּךְ, הֲרֵי הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ נִסְתֶּרֶת וּגְנוּזָה, שֶׁהֲרֵי הִיא שֵׁם קָדוֹשׁ עֶלְיוֹן, וּמִי שֶׁמִּתְעַסֵּק בַּתּוֹרָה כְּאִלּוּ הִתְעַסֵּק בִּשְׁמוֹ הַקָּדוֹשׁ, וְאִם כָּךְ אֵין לָנוּ לִשְׁאֹל וּלְהִסְתַּכֵּל.

אֲבָל תָּא חֲזֵי, כְּתִיב (בראשית א׳:כ״ז) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אוֹתוֹ (בכלא הוא כעין דוגמא דעילא תא חזי) רָזָא דְּמִלָּה, תְּלַת עָלְמִין אִית לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּאִיהוּ גָּנִיז בְּגַוָויְיהוּ. עָלְמָא קַדְמָאָה, הַהוּא עִלָּאָה טְמִירָא דְּכֹלָּא, דְּלָא אִסְתָּכַּל בֵּיהּ, וְלָא אִתְיְדַע בֵּיהּ, בַּר אִיהוּ, דְּאִיהוּ גָּנִיז בְּגַוִּויהּ.

אֲבָל בּא וּרְאֵה, כָּתוּב (בראשית א) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ. (בכל הוא כעין דגמה שלמעלה. בא ראה) סוֹד הַדָּבָר – שְׁלֹשָׁה עוֹלָמוֹת יֵשׁ לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא שֶׁהוּא נִסְתָּר בְּתוֹכָם. עוֹלָם רִאשׁוֹן, אוֹתוֹ עֶלְיוֹן נִסְתַּר הַכֹּל, שֶׁלֹּא מִסְתַּכֵּל בּוֹ וְלֹא נוֹדָע בּוֹ, פְּרָט לוֹ שֶׁהוּא גָנוּז בְּתוֹכוֹ.

עוֹלָם שֵׁנִי, שֶׁהוּא קָשׁוּר בְּאוֹתוֹ שֶׁלְּמַעְלָה, וְזֶהוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹדָע מִמֶּנּוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קיח) פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק, זֶה הַשַּׁעַר לַה'. וְזֶהוּ עוֹלָם שֵׁנִי.

עוֹלָם שְׁלִישִׁי, אוֹתוֹ עוֹלָם תַּחְתּוֹן מֵהֶם שֶׁנִּמְצָא בּוֹ פֵּרוּד, וְזֶהוּ עוֹלָם שֶׁמַּלְאָכִים עֶלְיוֹנִים שׁוֹרִים בְּתוֹכוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִמְצָא בּוֹ וְלֹא נִמְצָא. נִמְצָא בּוֹ כָּעֵת. כְּשֶׁרוֹצִים לְהִסְתַּכֵּל וְלָדַעַת אוֹתוֹ, מִסְתַּלֵּק מֵהֶם, וְלֹא נִרְאֶה, עַד שֶׁכֻּלָּם שׁוֹאֲלִים אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ. (יחזקאל ג) בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ. וְזֶהוּ עוֹלָם שֶׁלֹּא נִמְצָא בוֹ תָּמִיד.

כְּגַוְונָא דָּא, (בראשית ט׳:ו׳) בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם. כְּדֵין אִית לֵיהּ תְּלַת עָלְמִין. עָלְמָא קַדְמָאָה: הַאי עָלְמָא דְּאִקְרֵי עָלְמָא דְּפִירוּדָא, וּבַּר נָשׁ אִשְׁתְּכַח בֵּיהּ וְלָא אִשְׁתְּכַח. כַּד בָּעָאן לְאִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ, אִסְתַּלָּק מִנַּיְיהוּ וְלָא אִתְחֲזֵי.

והזוהר מעמיק:

כְּמוֹ זֶה, (בראשית ט) בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם. אָז יֵשׁ לוֹ שְׁלֹשָׁה עוֹלָמוֹת.

עוֹלָם רִאשׁוֹן – הָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁנִּקְרָא עוֹלַם הַפֵּרוּד, וְהָאָדָם נִמְצָא בּוֹ וְלֹא נִמְצָא. כְּשֶׁרוֹצִים לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ, מִסְתַּלֵּק מֵהֶם וְלֹא נִרְאֶה.

עוֹלָם שֵׁנִי – עוֹלָם שֶׁהוּא קָשׁוּר בְּאוֹתוֹ עוֹלָם עֶלְיוֹן, וְזֶהוּ גַּן עֵדֶן שֶׁבָּאָרֶץ, שֶׁזֶּהוּ קָשׁוּר בְּעוֹלָם עֶלְיוֹן אַחֵר, וּמִזֶּה נוֹדָע וּמִתְיַדֵּעַ עוֹלָם אַחֵר.

עָלְמָא תְּלִיתָאָה, עָלְמָא עִלָּאָה טְמִירָא, גָּנִיז וְסָתִים, דְּלֵית מַאן דְּיֵדַע לֵיהּ, כְּמָה דִּכְתִּיב, (ישעיהו ס״ד:ג׳) עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ. וְכֹלָּא כְּגַוְונָא עִלָּאָה, (קדמאה דאמינא ובקשוט) דִּכְתִּיב, (בראשית ט׳:ו׳) בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם.

עוֹלָם שְׁלִישִׁי – עוֹלָם עֶלְיוֹן טָמִיר, גָּנוּז וְנִסְתָּר, שֶׁאֵין מִי שֶׁיֵּדַע אוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה סד) עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךְ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ. וְהַכֹּל כְּדֻגְמָה עֶלְיוֹנָה, (ראשון שאמרתי ובאמת) שֶׁכָּתוּב (בראשית ט) בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם.

מי השילוח

והענין בזה כי יש שאין תפלה מועיל לו כלל וזה נקרא עלמא דלא אתידע כלל,

היינו שנגד האדם הזה הקב"ה מסלק כבודו לעילא.

ועלמא דאתידע ביה תמיד, הוא נגד האדם שהש"י הוא תמיד בעזרו ומסיעו אף בלא תפלה ולא יוצטרך לתפלה.

עלמא דאתידע ולא אתידע, הוא נגד אדם שאין לו סיעתא בלא תפלה אך ע"י תפלה הוא נענה, ולאדם הזה יבא בלב רצון לתפלה,

כי לאלו השנים הראשונים לא יבא שום רצון בלב להתפלל, וכן הוא הענין כי ההולך בסיעתא לא יצטרך לתפלה ומי שלא יועיל לו תפלה ג"כ לא יבא לו בלב שום רצון לתפלה, אך האדם כאשר לא יבא לו רצון לתפלה צריך להבין מפני מה אין בו רצון, אם הוא מפני שלא יועיל לו או מפני שאין צריך, וכמו כן הענין במרגלים, והמרגלים לא היה מועיל להם שום תפלה לפיכך לא בא בלבם רצון תפלה, וכלב היה צריך לתפלה לפיכך נשתטח על קברי אבותיו והתפלל, ויהושע לא היה צריך לתפלה כי הלך בסיעתא מה' כמ"ש בזוה"ק