להרגיש שלם מול ביקורת | מגילת אסתר

מצד אחד אדם צריך להרגיש שלם עם עצמו. אחרת כל ביקורת תפגע בו. קשה להיות שמח ואפילו לתפקד אם אני מרגיש שלא בחרתי נכון ואני לא עושה נכון.

מצד שני לפעמים אנחנו טועים, והביקורת עשויה לעזור לנו לתקן טעויות.

איך עומדים מול ביקורת, מפיקים ערך ממנה, ונשארים שלמים.

תובנות מהשאלה מדוע מרדכי היה רצוי רק לרוב אחיו.

מקורות

סיום המגילה

כי  מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרב אחיו דרש טוב לעמו ודבר שלום לכל־זרעו

רש"י על אסתר י׳:ג׳

לְרֹב אֶחָיו. וְלֹא לְכָל אֶחָיו, מְלַמֵּד שֶׁפֵּרְשׁוּ מִמֶּנּוּ מִקְצַת סַנְהֶדְרִין, לְפִי שֶׁנַּעֲשָׂה קָרוֹב לַמַּלְכוּת וְהָיָה בָטֵל מִתַּלְמוּדוֹ:

מגילה טז ב

״כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרוב אחיו״. ״לרוב אחיו״, ולא לכל אחיו. מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין.

אמר רב יוסף: גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות, דמעיקרא חשיב ליה למרדכי בתר ארבעה, ולבסוף בתר חמשה.

איש יהודי הי' בשושן הבירה ושמו ”מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי

הרבי מליובאוויטש, תורת מנחם, מג, שיחת חג הפורים, ה'תשכ"ה, 71

ואיתא בגמרא ובמדרשים,

שכל השמות שנזכרו כאן, יאיר שמעי כו', קאי על מרדכי, להיותם תוארים של מרדכי),

בן יאיר, בן שהאיר עיניהם של ישראל בתפלתו,

בן שמעי, בן ששמע (הקב"ה) אל תפלתו,

בן קיש, בן שהקיש על שערי רחמים (דלתי תפלה) ונפתחו לו.

"דאמר רבי יוחנן: אין מושיבים בסנהדרין אלא בעלי חכמה, בעלי מראה, בעלי קומה, בעלי זקנה, בעלי כשפים ויודעים שבעים לשון, שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן…"

אסתר רבה ו׳:ב׳

אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה (אסתר ב, ה), אִישׁ מְלַמֵּד שֶׁהָיָה מָרְדֳּכַי שָׁקוּל בְּדוֹרוֹ כְּמשֶׁה בְּדוֹרוֹ, דִּכְתִיב בֵּיהּ (במדבר יב, ג): וְהָאִישׁ משֶׁה עָנָו מְאֹד…

לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ יְהוּדִי, וַהֲלֹא יְמִינִי הוּא, לְפִי שֶׁיִּחֵד שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּנֶגֶד כָּל בָּאֵי עוֹלָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה. וְכִי קַנְתְּרָן הָיָה וְעוֹבֵר עַל גְּזֵרַת הַמֶּלֶךְ, אֶלָּא כְּשֶׁצִּוָּה אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְהִשְׁתַּחֲווֹת לְהָמָן, חָקַק עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים עַל לִבּוֹ, וְנִתְכַּוֵּן כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתַּחֲווּ לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וּכְשֶׁהָיָה רוֹאֶה הָמָן שֶׁאֵין מָרְדֳּכַי מִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ, נִתְמַלֵּא חֵמָה, וּמָרְדֳּכַי אוֹמֵר לוֹ יֵשׁ אָדוֹן הַמִּתְגָּאֶה עַל כָּל גֵּאִים, הֵיאַךְ אֲנִי מַנִּיחוֹ וְאֶשְׁתַּחֲוֶה לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וּלְפִי שֶׁיִּחֵד שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִקְרָא יְהוּדִי, לוֹמַר יְהוּדִי יְחִידִי.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהָיָה שָׁקוּל כְּאַבְרָהָם בְּדוֹרוֹ, מָה אַבְרָהָם אָבִינוּ מָסַר אֶת עַצְמוֹ לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ וְהֶחֱזִיר וְהִכִּיר לַבְּרִיּוֹת גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,

אסתר רבה ו׳:ח׳

וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מָרְדֳּכַי מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי חֲצַר בֵּית הַנָּשִׁים (אסתר ב, יא), לִשְׁאֹל עַל כִּתְמָהּ וְעַל נִדּוּתָהּ. לָדַעַת אֶת שְׁלוֹם אֶסְתֵּר, שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ לָהּ כְּשָׁפִים. אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַחָא אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה דָרַשְׁתָּ שְׁלוֹם נֶפֶשׁ אַחַת, לָדַעַת אֶת שְׁלוֹם אֶסְתֵּר, חַיֶּיךָ סוֹפְךָ לִדְרשׁ שְׁלוֹם אֻמָּה שְׁלֵמָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ.

מורה נבוכים
כבר התבאר בתכלית הביאור שהאדם מדיני (=פוליטי) בטבעו, ושטבעו הוא לחיות בחברה, ואין הוא כשאר בעלי החיים שהחיים בחברה אינם הכרחיים עבורם

כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות

אבן עזרא מהדורא תניינא על אסתר י׳:ג׳
ורצוי לרוב אחיו. כי אין יכלת באדם להתרצות לכל אחיו כי כל אחד בקש ממנו בעבור גודל מעלתו מה שהוא ראוי לעשות ואשר איננו ראוי לעשות, אין יהודי שידרוש ממנו שיעשה לו טוב רק הוא מעצמו היה דורש לעשות טוב להם:
ורצוי לרוב אחיו. כי אין יכולת באדם לרצות הכל בעבור קנאת האחים.

1. אור חדש – המהר״ל.

ואמר "ורצוי לרוב אחיו". נראה פירושו שהיה בעל עצה* עם רוב* אחיו, שאם היה חסרון לאחד, היה נותן לו עצה, וזה נקרא "ורצוי לרוב אחיו". ואמר "ורצוי לרוב אחיו", שאם כל אדם יתחבר אליו, אפילו הפחותים, אף על גב כי יהיה זה מעלת ענוה יותר, אבל אם היה כן, היה* זה אל המלך שפלות. כי מרדכי שהיה משנה למלך, אין ראוי שיהיה משותף עם הכל, שזה יהיה שפלות למלך, ובשביל כבוד המלך אין לעשות זה, ולכך אמר "ורצוי לרוב אחיו".

יוסף אבן יחיא על אסתר י׳:ג׳:א׳

מה שהגדולה מולידה בטבע הגאוה והכעס לא תחשוב היות כן במרדכי כי אף שהיה הגדול בין האומות היה עושה פעולות טובות עם רובם כאלו היו אחים לו באופן שהיה רצוי אליהם.

אור חדש י׳:ג׳:ג׳

ובגמרא אמר (מגילה טז:), תני רב יוסף, "לרוב אחיו" ולא לכל אחיו, מלמד שפרשו ממנו מקצת סנהדרין. ורצה לומר כי מקצת סנהדרין אמרו (אבות פ"ו מ"ו) "אל תתאוה לשלחן מלכים", כאילו המלכות הוא על כתר תורה, וזה אינו, כי כתר תורה על כתר מלכים (שם).