איך למקד את הכוחות שלי – פסיכולוגיה בפרשה, ניצבים
הנפש לפעמים מפוזרת ומבוזרת. המטרה היא למקד את כוחות הנפש. מה צריך כדי לבצע את תהליך המיקוד ולמה איזון המידות הוא חלק חשוב ממיקוד הנפש.
מקורות
דברים ל׳
וְהָיָה כִי־יָבֹאוּ עָלֶיךָ כׇּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל־לְבָבֶךָ בְּכׇל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה׳ אֱ-לֹהֶיךָ שָׁמָּה׃
וְשַׁבְתָּ עַד־ה׳ אֱ-לֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר־אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכׇל־לְבָבְךָ וּבְכׇל־נַפְשֶׁךָ׃
וְשָׁב ה׳ אֱ-לֹהֶיךָ אֶת־שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכׇּל־הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה׳ אֱ-לֹהֶיךָ שָׁמָּה׃
אִם־יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה׳ אֱ-לֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ׃
הרבי מליובאוויטש, אם יהי' נדחך, ש"פ נצבים-וילך, כ"ה אלול, ה'תשכ"ז
הנה לכל לראש ישנו פירוש הכתוב ע"ד הפשט, שהקב"ה יקבץ את כל ישראל, אפילו את אלו שנמצאים במעמד ומצב של "נדחך", ויוציאם ממעמדם ומצבם ויעמיד אותם במקומם המתאים,
היינו, במקומם האמיתי, כפי שהם בנים אתם להוי' אלקיכם, בני בכורי ישראל,
וכל ישראל בני מלכים הם.
וכמ"ש רש"י עה"פ ושב הוי' אלקיך את שבותך, שהוא (הקב"ה) עצמו צריך להיות אוחז בידיו ממש איש איש ממקומו, כענין שנאמר ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל, והיינו שיקבץ את כל ישראל יחד, אתם נצבים גו' כולכם ראשיכם שבטיכם עד חוטב עציך ושואב מימיך, וכולם יחד יהיו לגוי אחד, ויתקשרו עם הוי' אחד, וע"י האחדות שבהם יקבלו את הברכות שמלמעלה, כמ"ש ברכנו אבינו כולנו כאחד.
מאמרי אדמו״ר הזקן הקצרים
אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך, ולכאורה איך שייך לשון יחיד על כנסת ישראל… האיך שייך לשון קיבוץ לאדם אחד.
הענין הוא שהאדם מפוזר ומפורד
שכל אדם אינו בשלמותו לפי ערך שכלו ומידתיו
כי יש אדם שחסר לו מדה אחת ובמדה הזאת אם היה לו – היה שלם בכולו
ואם חסר הרי חסר לו אבר אחד כידוע.
ויש שחסרונו ימצא באדם אחר.
ואם אותו האדם נעשה שלם
ויש שהאדם הזה הוא רחוק מאוד ממנו, והוא לא יכול להיות שלם בלתו,
וזהו אם יהיה נדחך בלשון יחיד, משם יקבצך, והיה אחד…
וזהו ענין הגלות
ומשום זה צריך אדם לשנות מדותיו בכל עת,
ולא יעמוד זמן רב במדה אחת.
- חזרת המוחין למקומם – צפנת פענח, שמות ח׳:כ״ג
ואח"כ בפרשת נצבים (דברים ל, ב-ה) ושבת וגו', אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' וגו' והביאך אל הארץ אשר ירשו אבותיך, שהם המוחין שנקרא אבות כנודע, שתחזור השכינה למקומה, והנשמה למקומה, וגם בגשמי יצאו מגלות העמים אל ארץ אבותיך ממש, ויצאו מן ג' מיני גלות הנ"ל, ונרמז בפסוק ושבת עד ה' וגו' ושב ה' אלקיך את שבותך וגו' – שהוא חזרת הנשמה למקומה שהי' שבות"ך, ורחמך.
ושב וגו' – שהכתיב ה' יתברך שבות לעצמו, שהוא עצמו שב כביכול מהגלות, כמו שאמרו חז"ל בזה (מגילה כט.), ואז גם בגשמי אם יהי' נדחך וגו' והביאך אל הארץ וגו', והבן כל פרשת תשובה בזה.
- אוסף רצונות
ש"פ נצבים-וילך, כ"ה אלול, ה'תשכ"ז
שמקבץ ואוסף את כל הרצונות שלו שנתפזרו במקום הקליפות, שזהו"ע שמע שם ע', ע' הוא השורש של ע' אומות העולם, וענין שמע הוא קיבוץ ואסיפת הרצונות שנתפזרו בבחי' ע', בעניני אוה"ע כו'.
והכח לאסיפת הרצונות (שמע) הוא ישראל, דישראל הוא אותיות לי ראש,
שהו"ע היחידה שבנפש, שמצד בחינה זו הוא מקבץ את כל רצונותיו כנ"ל בארוכה.
וזהו מה שהעבודה דק"ש הו"ע המס"נ, למסור נפשו באחד, כידוע שמס"נ הו"ע גילוי היחידה, ומצד גילוי היחידה נעשה אסיפת הרצונות, שמע
- לבחון את המקום שלי.
שפת אמת, דברים, נצבים י׳:ד׳
בפסוק אם יהי' נדחך בקצה השמים כו'. וקשה דהל"ל בקצה הארץ. אבל הרמז הוא על השורש של בנ"י בשמים שגם הוא בגלות בקצה השמים. ולרמוז כי השורש הולך עמנו בגלות. וז"ש משם יקבצך שגם בתוך הגלות יש נקודה שתצמח ממנה הישועה כמ"ש מן המצר קראתי ואיתא בשם הבעש"ט כי צריך להיות הקריאה מתוך המצר עצמו לא לברוח מן המצר. [ועי' בתיקונים ד' נ"ג דבעת הגלות כ' ותגל מרגלותיו ובאמת עיקר מקומה באמצע הלב ע"ש]:
שפת אמת, דברים, נצבים י״א:ג׳
בפסוק אם יהי' נדחך בקצה השמים כו' משם יקבצך ה"א ומשם כו'. לכאורה משם מיותר. רק הפי' כי מאותן המקומות בעצמם ימצא לנו התיקון בעזרת הש"י אם נתחזק לקדש שמו ית'. גם בהיותינו שפלים כדורותינו עתה יעלו מעשינו לפניו ית' לחן ויקבץ נדחינו ויקחנו אליו ית'. כן יהי רצון בב"א:
- לברור את הטוב מהמחשבות
תולדות יעקב יוסף, ויחי נ״ה
ובזה נבאר כל פרשת התשובה בפרש' נצבים (דברים ל, א-י), והי' כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה וגו' והשבת אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך וגו' ושבת עד ה' אלהיך וגו' ושב ה' אלדיך את שבותך ורחמך ושב וגו', וכל הפרשה כולה. והענין, כי להעלות המחשבות זרות הוא דרך ג' קוין, וצריך לתת לב על כל מחשבה זרה מאיזה קו היא, להעלותה בשרשה, וג' קוין אלו נק' אבות כנודע. והנה כי הקליפה נקרא קללה, שהיא המחשבה זרה, והיא הגלות השכינה בתוך עמקי הקליפות, וז"ש קרבה אל נפשי גאלה (תהלים סט, יט), ר"ל להעלות חלקי הנפש שהיא נצוצי השכינה מתוך הקליפה אל הקדושה נקרא גאולה, וכאשר שמעתי ממורי שצריך להתפלל על גלות נפשו רוחו ונשמתו שאצל יצר הרע וכו'.
- לאסוף נקודות טובות, לחזק חוזקות – אדמו"ר הזקן, ליקוטי תורה, פרשה תצא, לו א
והנה גילוי זה שע"י ניצוח המלחמה בכח הנפש שלמטה הוא גילוי הארת נקודת הלב בנפש להפוך לבושי מחשבה דיבור ומעשה שבזה לעומת זה ולקבץ כחות הנפש האלהית המפוזרים בפיזור הנפש בלבושים ההם שכחותיה והארותיה בלבד הם שמתפשטים בלבושים הללו. ועל זה נאמר אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך כו' שהנדחים הם הארת הכחות המתפשטות מן הנשמה להתפשט ולהתלבש בגוף ונפש הבהמית
ברבות מחשבות הטורדות ומבלבלות ומפילות את האדם להמשך אחריהם וכנודע מענין החלומות וכף הקלע שהם מהלבושים המלבישים את הנפש מראשה ועד רגלה עד שהיא אסורה וקשורה בהם והקבוץ הוא ע"י הארת גילוי נקודת הלב שמבחי' סובב כל עלמין דיהבין לי' מלעילא ע"י דקטל לחויא כנ"ל.
- תאמין בעצמך בכל הכוחות שלך – העמק דבר
ומשם יקחך. לא ידענו מהו קיחה זו. ובא ישעיה הנביא ופירש וגם מהם אקח לכהנים ללוים אמר ה׳. פי׳ אע״ג דבמקומות שאין שם עיקר ישוב ישראל. אפילו המעט הנמצא שם המה פחות ערך למעוטי תורה. וגם אין להם יחס כהונה כ״כ ואינם ראוים לשרת בבהמ״ק. ע״ז אמר דמ״מ גם מהם אקח וגו׳ שיהיה מכ״מ בהם אנשי חיל הראוים לשרת בבהמ״ק ולהעמידם על חזקת כהונה. וזהו פי׳ ומשם יקחך:
