לרפא את חוויית הבדידות
אדם יכול להיות נשוי, מוקף חברים, הורה ועדיין לחוות חוויית בדידות מכאיבה.
מהיכן היא נובעת? כיצד מתמודדים איתה? מדוע החלופה לה קריטית לשינוי רגשי?
להורדת דף המקורות והתרגול לשיעור
המטלה השבועית:
תחושת הבדידות נובעת לעיתים מההרגשה שאני לא רלוונטי, אין בי צורך. בהגדרת החסידות – אין כלים לאור שאני רוצה להשפיע.
שתי דרכים עיקריות לשינוי – אחת להתחבר פנימה והשני לפתח תודעת השפעה.
פיתוח תודעת השפעה יכולה להיעשות בין היתר על ידי שאני משפיע בסביבתי.
ההמלצה הגורפת היא להימנע מעיסוק בחוויית הבדידות שלנו, המעוררת רחמים עצמיים ולבחור בעשיה מול אדם אחר בסביבתנו הסובל מבדידות (יכול להיות בן זוג הטרוד בטרדות הפרנסה, ילד שמרגיש שאין לו ערך או חבר)
בתוך כך:
א. יש להתבונן ולזהות בסביבה הקרובה מתבגר שמסתגר בן זוג הטרוד בטרדות הפרנסה, ילד שמרגיש שאין לו ערך או חבר.
ב. ליצור איתו/איתה שיח הבנוי על קשב מיטיב. קשב שבו אנחנו מזיזים את עצמנו מהמרכז ומקשיבים באמת, מאפשרים לו להשפיע עלינו.
תקציר
חווית הבדידות קשה וכואבת, ואינה תלויה במצב משפחתי וחברתי, אדם יכול להיות בעל משפחה ומוקף חברים, ועדיין לחוות בדידות מכאיבה.
- שני היבטים כללים לבדידות:
- האחד מכאיב, גורם לדיכאון, לריקנות, לניתוק מהעולם. המחלה של המאה ה-21. לריקנות.
הבדידות היא עד כדי כך חמורה שרופאים וקובעי מדיניות בעולם מודאגים מהשפעותיה הבריאותיות. קמפיינים להפחתת תחושת הבדידות מושקים ברחבי העולם. יש שמכנים אותה כמגפה השווה בערכה להשמנת יתר או עישון.
- ההיבט השני הוא של בדידות מרוממת שעוזר להתחבר ולגלות את עצמי מחדש. בהיבט החיובי של הבדידות אני לא רוצה להיות כלל מעורה בין הבריות, ויש לי עולם פנימי משלי.
בדידות מסוג זה נכנה בשפת הרב סולובייצ'יק: לבדיות
לבדיות היא לא חוויה אגוצנטרית אלא חוויה שמפעילה את כל הכוחות, מדליקה אורות נגד ייסורי המוסכמות, מעוררת כישרונות
- כיצד נגדיר בדידות?
כל יחסים חברתיים בעולם בנויים בצורה של משפיע ומקבל.
חווית הבדידות היא רגש הנגרם מהתחושה שיש לי מה להשפיע לעולם אבל העולם אינו מוכן לקבל. אין מי שישמע את המסר ויקבל ממני. בהגדרת החסידות – אין כלים לאור שאני רוצה להשפיע.
היבט נוסף של תחושת הבדידות הוא ההרגשה שאני לא רלוונטי, אין בי צורך. ככזו הבדידות כוללת את פחדיה של החברה המודרנית, שמא אנחנו בלתי רצויים ואין מעריכים אותנו. האדם לעתים כל כך שקוע בחשיבה זו עד שהוא לא מצליח להעריך את מצבו בצורה אובייקטיבית.
התופעה הזו בולטת דווקא אצל מי שחושב שיש לו מה לתת לעולם. מי שמעריך את עצמו והשיג הישגים בחייו. במקרים אלה אני חש שאיני מצליח להעביר את העושר הרוחני שבאמתחתי.
ה"אדם עץ השדה". והיכן הם שורשיו? שואל הרב סולובייצ'יק. לא, לא רק במורשת, בזוגיות או במשפחה. שורשיו הם בתוך תוכו עצמו.
רבים הם חסרי הרגשת ההוויה המושרשת. הם עשירים בכישרונות והצלחות אבל חוויותיהם ורגשותיהם לא נובעות מעצמיות אישיותם, אלא הן צבורות ואסופות מתגובות של גורמי חוץ.
הם מזהים את עצמם עם מה שהם רואים במראה ומעריכים את עצמם לא על בסיס של בחינה עצמית כי אם על פי הרושם שהם עושים על הזולת. הם נוטים להתבונן בדמותם הפומבית בלא דעת כי קיים גם צילום של עולם פרטי משלם. עולם פרטי שהוא עשיר בהרבה מאשר העולם הפומבי שבו הם מופיעים.
ולכן חשוב בעיניהם יתר על המידה הסכמה כלשהי מצד הבריות, הערכה חיצונית חיובית. ולפעמים איזו הערת אגב סתמית פוגעת בהם קשה. היא מביאה לידי אכזבה מייאשת ולהרגשת בדידות שיכולה להיות בבחינת ייסורים ממש.*
- מניין הערך של הבדידות החיובית (הלבדיות):
העולם הפנימי עשיר בהרבה מהעולם הפומבי שבו האדם מופיע. אולם רבים אינם מרגישים כראוי דבר זה. בעיניהם חשיבות מכריעה יש לרושם שהם עושים כלפי חוץ, הסכמה מצד הבריות, הערכה חיובית מצד הסביבה.
כוח הלבדיות נובע מהדמיון לכאורה לבורא. הבורא הוא יחיד ומיוחד. לבדיות הבורא היא המפתח להבנת הבדידות הנעלית.
לבורא אין דמות הגוף אינו גוף. ענן וערפל סביבו (תהילים צז, ב) ערפל הוא סמל של ריחוק ובדידות.
הרבי הריי"צ מתאר עד כמה הבדידות הייתה יקרה בעיניו.
"ועתה הנה עד כמה שלא יכבד עלי לטבעי העצמי (שאוהב הבדידות וכו') בוא בדברים בכלל, ומה גם בשער בת רבים, אשר מעולם לא דמיתי בכזה. וגם כהיום לבבי נשברה לרסיסים מזה ביחוד, נוסף על העיקר בנטילת ראש עטרת תפארת ישראל".[i]
גם הרבי מליובאוויטש העריך מאוד את הבדידות (ראו עוד בביוגרפיה סודו של הרבי).
רבי נחמן מסביר את הערך של הבדידות שמשיגים על ידי התבודדות (ראו במקורות)
מאמר ידוע הוא ש"טובה הפרישות עם הבריות והבדידות בתוך בני אדם".
כלומר מה שמאפיין לבדיות: התנתקות מהחיצוניות והתחברות לפנימיות. לבדיות היא הזדמנות לבקש פנימיות. על ההזדמנות הזו אפשר ללמוד מהכתוב: "הן עם לבדד ישכון" (- בלק כג, ט)… ה"שוני" שלנו אינו חולשה שלנו, אלא התוקף שלנו.[ii] לכן הבורא בדד ינחנו – כלומר הוא ינחה אותנו מדרגת חיבור גבוהה לעצמיות.
מה שמאפיין בדידות – התנתקות מהפנימיות והתמכרות לחיצוניות.
- כיצד עוברים מבדידות כואבת ללבדיות מרוממת
- לעבור בצורה מודעת מתודעת גורל לתודעת ייעוד.
מהי תודעת גורל: הדגשת הפן הטבעי של הסדר המכני של הדברים. השאלה העיקרית בתודעה זו היא מה איתי, למה זה קורה דווקא לי ולמה לא מקשיבים לי.
מהי תודעת ייעוד: יש לי תפקיד ויש לי חזון גדול. יעוד הוא רוחני.
נגזרת של המעבר הזה היא המחשבה שאני משפיע בכל עת, בכל דבר ובכל מעשה קטן.
- עצה נוספת: להדגיש היבטים רוחנים על פני גשמיים. ובלשון החסידות – לעשות מהגשמיות רוחניות.
- לכרות ברית חברתית להיות מעורב בקהילה, לבנות קשב ייחודי, לתרום לסולידריות – לתת כמה דקות של לשמוע. כשאדם מקשיב הוא ממילא מסייע לעצמו להיפטר מהבדידות. כי הוא יוצא מעמדת לא משפיע וחסר ערך.
הרמב"ם: הַפּוֹרֵשׁ מִדַּרְכֵי צִבּוּר – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָבַר עֲבֵרוֹת, אֶלָּא נִבְדַּל מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל, וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה מִצְווֹת בִּכְלָלָן, וְלֹא נִכְנָס בְּצָרָתָן• וְלֹא מִתְעַנֶּה בְּתַעֲנִיתָן, אֶלָּא הוֹלֵךְ בְּדַרְכּוֹ כְּאֶחָד מִגּוֹיֵי הָאָרֶץ*, וּכְאִלּוּ אֵינוֹ מֵהֶן, אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. הלכות תשובה ב, יא.
- לפתח כבוד עצמי – אדם שיש לו כבוד עצמי חושב על מה שהוא חייב להיות ולא על מה שאחרים יחשבו עליו.
ג. להכניס את הבורא בתוך הברית. ה' רועי לא אחסר – הבורא הוא רועה צאן אך גם חבר. קיום הבורא וידיעה שהוא איתך, מקשיב לכל דבר, מסלק תודעת בדידות.
מקורות נוספים ללימוד
מכתב הרבי מליובאוויטש:
"זה מזמן קבלתי מכתבה, ומטעמים מובנים הי' קשה לענות עליו, שהרי קשה למצוא האותיות המתאימות והענינים המתאימים. אבל למחרת היאָרצייט של אאמו"ר ז"ל ובקשר עם המחשבות דיום היא"צ, הרי הזמן והרגש מוכשרים יותר למענה על מכתבה ולהביע אי-איזו מחשבות בהמשך ליום אתמול, ומהן:
בודאי אשר ה' הוא עצם הטוב, ומטבע הטוב להטיב, שלכן בודאי ובודאי שבכל דבר ענין ומאורע — ישנו טוב, ולא רק בנוגע לחיי עולם הבא, אלא גם בעולמנו זה, אשר בו ניתנה התורה ומצותי', ואדרבה עיקר ענינה הוא בעולם הזה, וכמו שנאמר לא בשמים היא.
נקודה נוספת, שהיא אחת מהוראות היסודיות של חיי עם ישראל, הן של הכלל, והן של הפרט, היא אשר המעשה הוא העיקר. והרי בכל דבר נמצא העיקר.
על פי האמור מובן שגם במאורע מסוג זה שארע לה, היינו אשר נשמת אדם קרוב, וקרוב ביותר וכו', עלתה השמימה, בודאי אשר למרות רגש האבדה וכולי וכולי יש לחפש את הטוב גם בהאמור, ולתרגמו בשטח המעשי בחיים מעשיים ועד לחיי יוםיום.
אחת הנקודות בזה, אשר כיון שהמדובר הוא בעלית נשמת אדם קרוב השמימה, הרי על הקרובים אליו להמשיך בפעולות בהן הי' עוסק הנפטר בחיי חייתו בעולם זה, וכאמור — במעשה בפועל; נוסף על חלקו של כל אחד ואחת להיות פעיל ואקטיבי בעולם הזה ככל יכלתו לצאת ידי חובת עצמו. (גם הנחמה
ומאחר שעל פי ההשגחה העליונה הוטל על החי עלי אדמות תפקיד נוסף ופעילות נוספת, בודאי אשר מקודם לכן ניתנו לו הכוחות הדרושים למלא התפקיד ככל הדרוש. וככל תפקיד המוטל על ידי ההשגחה העליונה, הרי צריך הדבר להיעשות במרץ ובחיות, וכל מחשבה או ענין המבלבלים או גורעים בזה, צריך לגרשם בשתי ידים, שהרי מבלבלים הם גם את החי ולהבדיל בין החיים וכו' גם את נשמת הנפטר, שפעילות האמורה גורמת לה נחת רוח ועלי', שהרי בהמצאה בעולם האמת יודעת היא האמת אשר פעילות זו קשורה ונעשית לזכותה וכאילו בתור שליחות.
מהאמור מובן אשר אין כל מקום למסקנה אודות בדידות וכולי, שהרי אדרבה — דוקא מאורע כהאמור צריך להביא לפעילות בתוך בני אדם ובמרץ מוגבר ובהקף מוגדל. וכמדובר בכמה מקומות, וגם שכל הפשוט מבין זה — בלי ספק, אשר אין כל מקום לומר שמחלת הגוף איזו שתהי' פוגעת בנשמה, בחיות שלה או בנצחיות שלה. זאת אומרת אשר השינוי הוא רק בקישור הנשמה בגוף קישור המביא גם להגבלות מסוימות בנשמה, וכשמתבטל הקשר — מתבטלות גם ההגבלות. ופעילות באיזה מקום שיהי' נודעת תיכף ומיד לנשמה, שהרי עתה אינה מוגבלת במקום ובזמן ובכלי הראי' וכלי השמיעה וכולי.[iii]
ערך ההתבודדות על-פי רבי נחמן מברסלב
"אך לזכות לזה להכלל בשרשו, דהיינו לחזור ולהכלל באחדות השם יתברך, שהוא מחוייב המציאות, זה אי אפשר לזכות כי אם ע"י ביטול, שיבטל עצמו לגמרי, עד שיהיה נכלל באחדותו יתברך. ואי אפשר לבוא לידי ביטול, כי אם ע"י התבודדות, כי ע"י שמתבודד ומפרש שיחתו בינו קונו, על ידי זה הוא זוכה לבטל כל התאוות והמידות רעות, עד שזוכה לבטל כל גשמיותו, ולהכלל בשרשו. אך עיקר ההתבודדות הוא בלילה, בעת שהעולם פנוי מטרדת העולם הזה, כי ביום, ע"י שרודפין העולם אחר העולם הזה, הוא מבטל ומבלבל את האדם מלהתדבק ולהכלל בהשם יתברך, ואפילו אם הוא בעצמו אינו טרוד, אף על פי כן מאחר שהעולם טרודים אז ורודפים אז אחר הבלי העולם הזה, על ידי זה קשה אז לבוא לידי ביטול.
וגם צריכין שיהיה ההתבודדות במקום מיוחד, דהיינו חוץ מהעיר בדרך יחידי, במקום שאין הולכים שם בני אדם, כי במקום שהולכים שם בני אדם ביום, הרודפים אחר העולם הזה, אעפ"י שכעת אינם הולכים שם, הוא מבלבל גם כן ההתבודדות, ואינו יכול להתבטל ולהכלל בו יתברך. על כן צריך שילך לבדו בלילה, בדרך יחידי, במקום שאין שם אדם, ושם ילך ויתבודד, ויפנה לבו ודעתו מכל עסקי עולם הזה, ויבטל הכל, עד שיזכה לבחינת ביטול באמת."[iv]
מכתב הרבי: להיות משפיע ברוחניות
ב"ה אדר"ח אד"ר תשי"ז
שלום וברכה!
במענה על מכתבו, בו כותב אודות חוסר השלוה הנפשית וכו',
והנה מבואר בכמה מקומות אשר ענינים אלו באים מצד הלעומת זה, זאת אומרת ג"כ שאין הם בנפש האדם פנימה, אלא באים מחוצה לה, שמזה מובן שביכולת האדם להפטר מהם ולבטלם כליל, אף, שאין כל האישים ואין כל המצבים שוים, שלכן אין שוה גם כן הזמן הנדרש על זה. והדרך המתאימה והצד השוה בכל דרכים אלו הוא ההתבוננות אשר כל אחד ואחד מאתנו חלק הוא מהחברה ומהסביבה שלו, ומוכרח שיהי' לא רק מקבל אלא גם משפיע או יותר נכון שיהי' בעיקר משפיע ומקבל רק בבחי' טפל, וכיון שעיקר האדם הוא הנפש והצורה שלו ולא הגוף והחומר, מובן גם כן שעיקר ההשפעה היא בהנוגע לרוחניות הסביבה וצורתה על ידי שמחדירים אותה רוח חיים של תורתנו תורת חיים שהיא בבת אחת גם תכלית הרוחניות גם נותנת חיים לגשם ולחומר אפילו במדריגות היותר תחתונות ושפלות, וכסיפור רז"ל הידוע, אשר דוקא לאלו שיצר הרע יש בהם, למצרים ערות הארץ ירדו ניתנה תורה, ולא למלאכי השרת (שבת פח, ב) וכיון שזהו עיקר תפקיד בריאת האדם, מובטח לו שיצליח בזה על ידי השתדלות המתאימה ובלבד שלא ירפו ידיו אם נפגש בקישוים ואם אין ההצלחה במאה אחוז בפעם הראשונה שמנסה או אפילו גם בפעם השני' והשלישית וסוף ההצלחה לבוא.
וכשתוקע מחשבתו בחוזק כלשון רבנו הזקן במילוי תפקיד זה מתגלים לפניו אופקים רחבים של פעולות נעלות ומתגדל פי כמה סיפוק הנפשי שלו בראותו מטרה כה נשגבה בחייו עלי אדמות, ולא עוד אלא שנתוסף תוכן פנימי גם בעניניו הפרטים של ב"ב ואפילו שלו, שהרי דוקא ע"י צירוף כל זה יחד תתרבה ההצלחה במילוי עיקר תפקידו ולראות שכרו בעמלו – ע"י הגברת הצורה על החומר, הרוח על הגשם, הנפש על הגוף, הניצוץ אלקי שבתוכו על כל מה שמסביב לו.
יש להאריך בכל האמור כהנה וכהנה ובפרט בהתאם לסביבתו של כל אחד בהתאם לכשרונותיו אופן חינוכו וכו', אבל כנ"ל האמור הוא צד השוה שבכל אחד, ותקותי אשר לדכוותי' ישמש האמור נקודה אותה יפתח בהתאם לסביבתו ועניניו הוא, ואחכה לבשו"ט.[v]
בברכה.
בדידות של מי שאיבד אדם קרוב
ממכתב הרבי, י"ג ניסן, תשכ"ג[vi]
… לכתבה אודות ענין הבדידות, לפלא גדול, שהרי בודאי יודעת מפתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע נשיא ישראל, חסידות האָט אויפגעטאָן אַז מ'איז ניט עלענד כו' (החסידות פעלה במה שסילקה ענין הבדידות) שאם בנוגע להקשר שבין רבי וחסיד הדברים אמורים, כמבואר שם בארוכה, עאכו"כ להקשר ושייכות שבין אדם לאדם שבסביבתו, ופשיטא שכן הוא הקשר שבין ה' ובני ישראל, ובמיוחד מובן הענין ע"פ יסוד תורתנו תורת חיים בענין השגחה פרטית, שהוא כפשוטו אשר השם יתברך משגיח בהשגחה פרטית על כל פרטי ופרטי החיים, והשגחתו וברכתו והשפעת טובו וכו' הרי אחד הם, כי מקורם אחדות הפשוטה.
מהאמור משתלשל ומובן בנוגע לפועל ולהרגש, ולהשקפת חיים אשר כל אחד ואחת נמצא בעולם (עולם של כו"כ נבראים מכל הסוגים דמדבר חי צומח ודומם) שהשפעתו עליהם, וככל הענינים שבעולם מושפע גם הוא מהם (שמובן ופשוט שההשפעות אינן דומות כלל), וכיון שכן הוא הרי כל אחד מהם מלא תוכן עכ"פ בכח ובו הדבר תלוי להפעיל התוכן שיבוא מכח אל הפועל. כ"ז באופן עקרוני בנוגע לכאו"א מישראל אשר תפקידו להיות שותף במעשה בראשית מתאים להאמור.
בנוגע אלי' תגדל התמי' פי כמה, שהרי זיכתה אותה השגחה העליונה והעמידתה בשטח חינוך בני ישראל, בניו של מקום ילדי ישראל, שכל פעולה טובה שלה בהם והשפעה עליהם, הרי זה מייצר קירוב נצחי ביניהם, רוחני וקדוש טוב ומועיל גם למטה, שבכל ענינים אלו אין המקום מפסיק ואי אפשר שיחול בו פירוד (שלכן הוא נצחי) במלות אחרות, כשיושבת בחדרה ונמצאת בהרגש של בדידות, ובה בשעה אחד מתלמידי' או מהמושפעים שלה חוזר על השיעור ששמע ממנה או מברך ה' כפי שלמדה אותו וכו' הרי זה מוסיף חיות ואור בהקשר שביניהם, וא"א שהנפש אלקית שבה לא תרגיש התוספת, כיון שענין זה הוא מעצם עצמותה, והרי פנימיות האדם ועיקרו הוא הנפה"א שבו, ולאמתתו של דבר היא המחי' גם את נפש הבהמית.
יודע הנני שלא כל אחד מרגיש את האמור, כיון שאין נראה לעיני בשר ואין היד יכולה למשמשו, אבל אין זה ממעט כלל אמיתת מציאות הענין, שלכן בהתבוננות קלה נפתח הפתח מהנפה"א לשכל האדם ועד לנפש הבהמית להשפיע עליה בכיוון האמור. כיון שהאדם בעל שינוים הוא ישנם זמנים שצריכים להתעוררות מיוחדה ולתוספת מיוחדת, ואז הרי עצה היעוצה להפגש עם מי שהוא מהתלמידים או
המושפעים או עכ"פ לדבר עם מי שהוא אודותם והשיעורים וכו' והרי הקול מעורר הכוונה והדבור מגלה את הענינים יותר. רגיל הדבר וכמעט טבעי הוא בבני אדם, בסגנון חז"ל, טענו חטים והודה לו בשעורים, כוונתי שמחליפים הסיבה האמיתית בענין אחר, הסיבה במצבה ה"ה כנראה אשר לע"ע לא נשתדכה עדיין, וכאן המקום אתי למלאות את ידה למסור לכאו"א מאחי' שי' בשמי, אשר פלא גדול וגם מצער, מה שאינם עושים בהאמור ככל הדרוש, והרי ברכת ה' חלה עלי' כמ"ש וברכך ה"א בכל אשר תעשה, עשי' בדרך הטבע וכדרוש, וק"ל.[vii]
[i] הריי"צ ביום י"ב תמוז תרפ"א; [ii] תורת מנחם > כ – שנת תשי"ז – חלק שלישי > מכתב כללי > 275; [iii] לקוטי שיחות > כרך לט > הוספות – מכתבים ושיחות > כ' מנחם אב > 291; [iv] לקוטי מוהר"ן תורה נב; [v] ספרי כ"ק אדמו"ר > אגרות קודש > כרך יד > ה'קעה; [vi] ספרי כ"ק אדמו"ר > לקוטי שיחות > כרך לג > הוספות > י"ב¬י"ג תמוז > 290; [vii] ספרי כ"ק אדמו"ר > לקוטי שיחות > כרך לג > הוספות > י"בי"ג תמוז > 291
***
Photo by Gabriela Palai from Pexels
